הבוקר, שישה שבועות לפני הבחירות לכנסת, החל סוף-סוף "ישראל היום" לפרסם את דיוקנו של ראש הרשימה-המשותפת, איימן עודה, בראש עמודי החדשות המוקדשים לסיקור הבחירות.
בשבועות האחרונים, מאז התפזרה הכנסת והוכרז על מועד הבחירות, שמרה רצועת הדיוקנאות בעיתון הנפוץ במדינה על טוהר לאומי/דתי, עם מועמדים יהודים בלבד. הבוקר, קרוב לחודשיים מאז פיזור הכנסת, הודפסו לראשונה ב"ישראל היום" פניו של מועמד לא-יהודי העומד בראש רשימה לכנסת. דיוקנו של עודה, שהוצג רשמית לפני למעלה משבוע כראש הרשימה-המשותפת, פורסם כשווה בין שווים לצד דיוקנם של עוד 11 ראשי רשימות, מיעקב ליצמן ועד לאביגדור ליברמן וזהבה גלאון.
המועמדים לכנסת לפי "ישראל היום", 2.2.15
המועמדים לכנסת לפי "ישראל היום", 18.12.14
המועמדים לכנסת לפי "ישראל היום", 14.12.14
המועמדים לכנסת לפי "ישראל היום", 5.12.14
ב"ידיעות אחרונות", שמקפיד לצרף בשבועות האחרונים את דיוקנו של ח"כ אחמד טיבי לרצועה דומה המופיעה בראש עמודי החדשות שלו המוקדשים לסיקור הבחירות, טרם התרשמו ממהלך איחוד המפלגות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד.
ח"כ טיבי עדיין מופיע בעיתון זה כמועמד הלא-יהודי היחיד, והיחיד שאינו עומד בראש רשימה המועמדת להיבחר לכנסת (ציפי לבני, שדיוקנה מופיע בשני העיתונים, עומדת במקום השני ברשימת המחנה-הציוני, אולם חתמה על הסכם רוטציה עם העומד בראש הרשימה יצחק הרצוג. טיבי, יש לציין, מוצב במקום הרביעי בלבד ברשימה-המשותפת).
המועמדים לכנסת לפי "ידיעות אחרונות", 2.2.15
כפי שנכתב פעם אחר פעם בסקירות העיתונות היומיות המתפרסמות באתר זה, אין מדובר בהיטפלות לפרט שולי. למידת הייצוג שמקבל ציבור המצביעים של הרשימה-המשותפת ומועמדיה לכנסת בעיתונות הזרם המרכזי בישראל יש משמעות, ולו סמלית.
"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" הם העיתונים הנקראים ביותר בשפה העברית בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, כך לפי סקר שערכה בשנה שעברה לשכת הפרסום הממשלתית. כשליש מאוכלוסייה זו מעיינים בעיתונים אלה באופן קבוע. פעם בארבע שנים (או שנתיים וחצי, תלוי במועד פיזור הכנסת) יש לאזרח הישראלי הזדמנות להשפיע באופן ישיר על עתידה הפוליטי של המדינה. ובכל זאת, בכל הנוגע לייצוג הוויזואלי המלווה את סיקור מערכת הבחירות, עד השבוע התעלם עיתון אחד מראשי המפלגות שאינם יהודים, ועיתון אחר בחר בראש מפלגה אחת מבין שלושה, ומתעקש להמשיך גם כשהלה אינו עוד ראש מפלגה.
במקרה של רצועת הדיוקנאות המלווה את עמודי החדשות המוקדשים לסיקור מערכת הבחירות, ההתעלמות מתבצעת ברובד עמוק יותר והמשמעות מציקה יותר
התעלמות מאזרחי ישראל הלא-יהודים הפכה לשגרה בקרב מרבית כלי התקשורת העבריים בישראל. אולם במקרה של רצועת הדיוקנאות המלווה את עמודי החדשות המוקדשים לסיקור מערכת הבחירות, ההתעלמות מתבצעת ברובד עמוק יותר והמשמעות מציקה יותר. אין כאן כתב שמסקר כראוי או לא כראוי את הרשימה או חבריה, אין כאן פובליציסט שכותב את דעתו על מידת הלגיטימיות של הרשימה, אין כאן אפילו מקרה של עיתון שנמנע מלדווח על הנעשה בחברה הערבית בישראל.
במקרה שלפנינו היה עד הבוקר עיתון שבבואו לסמן את גבולות ההצבעה האפשריים של קוראיו, שירטט קו אחד ברור שהפריד בין המפלגות שבראשן עומד יהודי לבין מפלגות שבראשן עומד מי שאינו יהודי. אם בימי קום המדינה הגבולות היו בלי חירות ומק"י, הרי שמשמעות הגבול ששורטט בשבועות האחרונים היתה בלי מק"י וכל יתר המפלגות הכלולות ברשימה-המאוחדת.
אפשר לברך על "ישראל היום" שהחל הבוקר, בשעה טובה, להתייחס אל כל קוראיו כאל אזרחים שווי זכויות. אפשר להצטער על כך שמה שאמור להיות מובן מאליו בכל מדינה דמוקרטית עדיין נחשב, בישראל של לפני בחירות 2015, ראוי לציון.