במאני-טיים
הכותרות הראשיות של שני הטבלואידים הנפוצים בישראל מוקדשות הבוקר לאירוע ספורטיבי – קבוצת הכדורסל של מועדון מכבי תל-אביב עלתה לגמר גביע אירופה. על ההבדל באופי העיתונים ניתן ללמוד מנוסח הכותרת הראשית. "בגאווה ובתקווה" היא הכותרת הירחמיאלית של "ישראל היום"; השוו ל"ידיעות אחרונות", בעל מסורת הווינריות בכל מחיר, שם בחרו להדפיס ככותרת ראשית את הדרישה הבוטה "ועכשיו: גביע".
לא רק הכותרת הראשית של שני הטבלואידים מוקדשת למשחק הכדורסל שנערך ביום שישי האחרון ולזה שעתיד להיערך הערב, גם כפולות העמודים הפותחות. בשל הניצחון הדרמטי שהוכרע בשניות הסיום חוזר על עצמו שוב ושוב בעמודים הללו הביטוי "נס" (ביטוי שלדעת ציפה קמפינסקי חוטא למהות הספורט המקצועני).
"נס מילאנו מהול בנס המכבי, נס גדול היה פה והיה שם", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום". "שבת של אתמול נועדה להיות שבת-של-חול, אם מותר להתנסח כך. אבל בזכות הספרות האלה, 67:68, היא הפכה לשבת-של-חג, ועוד איזו". ב"ידיעות אחרונות" נזכר שחקן העבר של הקבוצה, דרק שארפ, במה שמכונה "נס ז'לגיריס", סל אחר שנקלע פעם בשניות הסיום של משחק והביא לנצחון הקבוצה.
הטבלואיד השלישי, "מעריב", מתעקש על כותרת ראשית מדינית ודוחק את הכותרת על הישגי קבוצת מכבי ("עוד נס אחד, בבקשה") לתחתית עמוד השער. גם טור ביקורת הטלוויזיה של "מעריב" עוסק במשחק הכדורסל משלשום.
שדרן הספורט יורם ארבל במגרש הגולף בקיסריה (צילום: משה שי)
העיתונאי שחתום הבוקר על טור ביקורת הטלוויזיה של "מעריב", בן זגגי, מחמיא ארוכות ליורם ארבל. על רקע הביקורות החריפות שסופג שדר הספורט בשנים האחרונות, בשל נטייתו להתבלבל בין שחקנים ולא להבין נכון את מהלכי המשחק המתרחשים מול עיניו, טוען זגגי כי ארבל הוא עדיין שדר הספורט מס' 1 בישראל, בעיקר ברגעי מפתח כמו זה שהתרחש בשישי האחרון, בשניות הסיום של המשחק במילאנו.
"כשנותרות חמש שניות על השעון במשחק שיא, והכדור בידיים של טייריס רייס, הוא חייב גם להיות בידיים של ארבל המנוסה, שמחזיק במשהו שאין כמעט לאף שדר בארץ – כריזמת שידור. אותה יכולת מלידה שמאפשרת לו להחליק רגעי ספורט גדולים בקלות יתרה לפנתיאון הספורט הכחול-לבן והדל באירועים", כותב זגגי. "נכון שארבל נופל לפעמים (בעיקר במשחקים הפחות חשובים) ומכניס גם רגעים לא כל-כך מכובדים לאותו פנתיאון, אבל במשחקים הגדולים הוא דופק כרטיס במאני-טיים, וכרגע אין לו מתחרים באותם רגעים מכוננים שנצרבים בזיכרון של אוהדי ספורט". לטור הביקורת נלווה תצלום נאה של ארבל עם הכיתוב "ארבל. כריזמה מלידה".
מדור ביקורת הטלוויזיה של "מעריב" בוודאי מעלה חיוך על פניו של ארבל ויכול היה להיות ממוסגר ותלוי במשרדו, אלמלא בעיה קטנה – דווקא ברגע האמת, בשידור סל הניצחון הדרמטי של השניות האחרונות, יורם ארבל שוב שגה.
כפי שכותב הבוקר מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", עינב שיף: "יורם ארבל. שדרן ספורט, למה הוא באמת מחכה? ל'רגע', למהלך גדול, מכריע, משוגע; זה שיזכרו בעוד עשור או יובל בזכות קולו הנלהב, שהקים גשר של התרגשות בין המסך למגרש. [...] פתאום ה'רגע' מגיע, ויורם ארבל אומר 'דווין סמית', כל הדרך'. הכדור בכלל בידיים של טייריס רייס. [...] ה'רגע' – הגדול, המכריע, הבלתי נשכח – הפך לסיוט".
לאור זאת, מוזר שעורכי "מעריב" החליטו להדפיס את טור ביקורת הטלוויזיה שכתב זגגי. משבצת לבנה וריקה באמצע עמודי החדשות היתה עדיפה.
דעת הקהל הנאורה
מקור הכותרת המדינית של "מעריב", "הפגישה והמבוכה", בפגישה שערכה שרת המשפטים ציפי לבני עם מחמוד עבאס. יובל בנגו מדווח כי "הפגישה התקיימה בליל חמישי בלונדון ביוזמת מחלקת המדינה האמריקאית". לפי דיווחו, "אף על פי שדבר הפגישה הובא לידיעת נתניהו מבעוד מועד, תקף ראש הממשלה את לבני ולטענת גורמים בלשכתו אף הבהיר טרם הפגישה כי היא 'תייצג אך ורק את עצמה ולא את ממשלת ישראל". לידיעה נלווה טור פרשנות מאת בן כספית, המתאר את הפגישה, והגרסאות הסותרות שלה מרגע שנחשפה, כאחד מאותם "מצבים מטורללים" שנובעים משיטת המשטר הנהוגה בארץ – דמוקרטיה פרלמנטרית.
"ישראל היום", כהרגלו, מדווח על הפגישה של לבני מבעד לתגובה של לשכת ראש הממשלה. במקום כותרת אינפורמטיבית נבחר ציטוט שיצא מלשכת ראש הממשלה: "בפגישתה עם אבו-מאזן לבני ייצגה את עצמה בלבד". "לפי גורם מדיני", כותבים שלמה צזנה, יוני הרש ומתי טוכפלד, "נתניהו לא ידע על הפגישה מלבני אלא מגורם מדיני אחר, ועם קבלת המידע הוא שוחח איתה והתנער מהפגישה. עם זאת, נתניהו לא דרש משרת המשפטים לא לקיים את הפגישה".
ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, ממסגרים את הפגישה כ"מאמץ לשבור את הקיפאון במו"מ עם הפלסטינים". איתמר אייכנר מדווח כי "ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מודע לפגישה לפני קיומה", בלי להיכנס לפרטים כמו כיצד נודע לו על כך וכיצד הגיב ברגע שנודע לו על כך.
בסיום הידיעה מוסיף אייכנר ציטוט מפי ראש הממשלה נתניהו, שהתייחס בתום פגישה עם מזכיר ההגנה האמריקאי להסתה המתמשכת ברשות הפלסטינית נגד ישראל. בין היתר אמר נתניהו: "מחקר של הליגה נגד השמצה שפורסם לפני כמה ימים דן בעובדה שבשני אזורים אלה [בעזה ובשטחי הרשות הפלסטינית] ההסתה האנטישמית היא החזקה ביותר בעולם כולו, וזהו דבר שבעיני פוגע בשלום".
"בשבוע שחלף הזדעזעה דעת הקהל הנאורה בעולם מנושא שאמור להיות קרוב גם ללב הישראלים", כותב סבר פלוצקר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", בעקבות סקר דעת הקהל העולמי שנערך ביוזמת הליגה-נגד-השמצה ועסק באנטישמיות. "חשבתי שהתקשורת והאקדמיה בארץ יגיבו בהרחבה לסקר", מוסיף פלוצקר בהמשך מאמרו. "זה לא קרה. סקר האנטישמיות הגלובלי נבלע בהמולת הריאליטי, שקע בסערת אולמרט-זקן, התנדף באוויר הלוהט של ריבלין מול ביבי. אני תוהה מה הטעם לדבר על 'מדינה יהודית' במדינה שבה יחס העולם ליהודים מעניין את דעת הקהל כקליפת שום".
במדור הדעות של "הארץ" מתפרסם מדורה של עמירה הס, "שב"חית", המוקדש הבוקר אף הוא לסקר האנטישמיות של הליגה-נגד-השמצה. "באחת מטבלאותיו", היא כותבת, "סומנו בכוכבים שמות המדינות שבהן מספר היהודים גדול יחסית (לפחות 10,000). [...] יש כוכבית כזו ליד פולין, אין כוכבית כזו ליד סין וליד הגדה המערבית ורצועת עזה. כלומר הליגה-נגד-השמצה שיחררה את הפלסטינים בגדה המערבית מנוכחותם המעיקה, המתנשאת והדורסנית של כ-550 אלף מתנחלים יהודים.
"הליגה גם חושבת שדין איסלנד ולאוס כדין רצועת עזה: בשלושתן ההיכרות עם המושג 'יהודי' היא מופשטת, משום מיעוט היהודים שבתוכן. פלישות צבאיות כמעט יומיות (של יהודים), אלפי הרוגים מידי יהודים, כמעט 40 שנה של התנחלויות, 59 שנה של בוסים יהודים (רעים וטובים), זכרונות צורבים של עשרות אלפים מתושבי הרצועה על היהודים שגירשו אותם מכפריהם ובתיהם. כל זה לא רלבנטי לאנשי הסקרים של הליגה. הם שואלים אותן שאלות בדיוק את האיש ברייקיאוויק, בוויינטיאן ובמחנה הפליטים ג'באליה. [...] לו הגדה ועזה הנתונות תחת כיבוש יהודי ממושך לא היו כלולות בסקר, הממצאים שלו היו בסיס אפשרי לדיון. הכללת השטחים הפלסטיניים הכבושים בסקר הופכת אותו לכלי תעמולה זול ומסוכן".
הדרכים המובילות מירונה
הכותרות הראשיות והידיעות המרכזיות של העיתונים החרדיים "המודיע" ו"המבשר" מוקדשות לאירוע ההמוני המתרחש כעת בהר מירון.
חגיגה בהר מירון, 22.5.13 (צילום: יעקב נחומי)
"נהירה המונית של מאות אלפי איש לאתרא קדישא מירון לציון הרשב"י ביום ההילולא – ל"ג בעומר", נכתב בראש שער "המודיע". "סופר 'המודיע'" מדווח כי "הדרכים המובילות מירונה הומות אדם. יהודים מכל קצווי הארץ ומכל העולם, לעדותיהם ולשבטיהם, מגיעים בלבבות הומים להעתיר שיח ולשפוך צקון לחש אצל הציון הקדוש, לישועת הכלל והפרט, לגאולת ישראל ופקודתו לרחמים, ולביאת משיח צדקנו בקרוב [...] קהל מצהלות התזמורת משרה אווירה עילאית של קדושה ושמחה אמיתית של ההילולא [...] בקרב קהל הרבבות הנוכחים במקום שוררת אווירה נרגשת ודרוכה עם תחושה של התעוררות פנימית עמוקה והתרוממות לב ונפש, בפרט לאור דבריהם של רועי האומה אדירי המקובלים וצדיקי החסידות מהדורות הקודמים בדבר שגב רוממות עניין ההדלקה הזאת".
"מאות אלפי בני ישראל נוהרים למירון להשתטח על ציון המצוינת של התנא האלוקי רבי שמעון בר-יוחאי זי"ע", נכתב בכותרת הראשית של "המבשר", המופיע הבוקר תחת המוטו "הוא ימליץ טוב בעדנו אדוננו בר-יוחאי". "כתב 'המבשר'" מדווח כי "התפילות וסעודות השבת והשולחנות הטהורים של מרנן האדמו"רים שליט"א נערכו ברוב עם באווירה נעלה של רגשי קדושה והתרוממות הרוח בהתפעלות מופלאה כשהוד קדושת היום והמקום חופף על הציבור הגדול".
בעוד שהעיתונות החרדית מדווחת כי להר מירון הגיעו "יהודים מכל קצווי הארץ ומכל העולם, לעדותיהם ולשבטיהם", בעיתונות העברית הכללית-חילונית ניכרת הצנעת האירוע, על אף שמשתתפים בו מאות אלפי מאזרחי המדינה.
ההתעלמות הבוטה ביותר נמצאת ב"הארץ", שם מוקדשת לאירוע ידיעת תצלום בלבד, בעומק העיתון. יאיר אטינגר פותח את כיתוב התצלום בדיווח דווקא על מחלוקת שקמה לאחרונה בדבר מועד הדלקת המדורות.
ב"ישראל היום" ו"מעריב" מוזכרת ההילולה בשער העיתון, והיא זוכה לידיעה בעומק הגיליון. שתי הידיעות עוסקת בחג בכלל, ולא רק במתרחש במירון, אם כי הידיעה ב"מעריב" מתפרסמת תחת הכותרת "מאות אלפים בהר מירון".
"ידיעות אחרונות", שנוהג הבוקר כאוהד נלהב של קבוצת כדורסל, אינו מוצא מקום בעמוד השער לכותרת על האירוע במירון. עם זאת, כל כפולת האמצע של העיתון מוקדשת לחג. להבדיל מהעיתונים החילוניים האחרים, ל"ידיעות אחרונות" יש שליח להר מירון – גואל בנו, שמדווח על "מוזיקה מחרישת אוזניים, מעגלי מחוללים וכחצי מיליון מתפללים".
לבלוע את הצפרדע
השר סילבן שלום (צילום: פלאש90)
"גורמים הבקיאים היטב בהתלבטויותיו של השר שלום סבורים שהסיכוי שיתמודד גדול מהסיכוי שלא יתמודד", כתבה ביום שישי האחרון סימה קדמון ב"מוסף השבת" של "ידיעות אחרונות". "על-פי אותם גורמים, שלום, שהיה השבוע בחו"ל, אמור להיפגש עם נתניהו בתחילת השבוע הבא, לקבל את תמיכתו, וברגע שייקבע מועד לבחירות יכריז על מועמדותו. ושרה, מה תגיד שרה על התמודדותם של ג'ודי וסילבן לנשיאות? היא כנראה תצטרך לבלוע את הצפרדע. ובכל זאת, לא מומלץ לשים את כל הקופונים על כך שמאחורי הפרגוד נתניהו ישלשל את שמו של סילבן. מבין השלושה – ריבלין, שלום ופואד – אני אישית מהמרת שהשם יהיה פואד".
בניגוד לקביעתה של קדמון – לפי עיתוני הבוקר, וכפי שציין האלמוני המפעיל את חשבון הטוויטר "טוויטר ברנז'ה" – שלום ונתניהו כבר נפגשו. ב"ידיעות אחרונות", השייך למשפחת אשתו של סילבן שלום, מדווח הבוקר יובל קרני כי הפגישה בין שלום לנתניהו נערכה ביום חמישי בערב, ואחריה נאמר "בקרבת נתניהו" כי "הוא שוקל לתמוך בשלום, אם ירוץ". "גורמים בליכוד" הוסיפו כי "כל הסיפורים על ההתנגדות של שרה נתניהו לנוכחות של ג'ודי שלום-ניר-מוזס, רעייתו של השר שלום, בבית הנשיא – הם שטויות".
שלום עדיין מתלבט, כך עולה מ"הארץ", לא בגין הסיפורים על ההתנגדות של אשת ראש הממשלה, אלא בגלל טענה לתקיפה מינית.
כתב "הארץ" יהונתן ליס מדווח על חבר-כנסת המוגדר "מקורב לשלום", שאמר כי אין בכוונתו לתמוך בו בבחירות לנשיאות בשל הפרסומים על חשדות לעבירות מין שביצע בנשים שעבדו תחתיו. "לפי הפרסומים, יש אשה אחת שאישרה לחוקרים שהיא הותקפה על-ידיו, אך סירבה להתלונן. לא מדובר באירוע שחלה עליו התיישנות. כל זמן שלא ניתן לחקור את האירוע הזה, הוא עלול להתפוצץ גם בעתיד", אמר חבר-הכנסת האלמוני.
עוד מדווח ליס כי חברת-כנסת שאינה חברת ליכוד הודיעה כי אם יכריז על מועמדותו, היא ואחרים בכנסת יציפו את פרשת התקיפה המינית. אשר לעמדת נתניהו, ליס מדווח כי קריסת היוזמה של נתניהו לדחיית הבחירות לנשיאות הביאה אותו לשקול מחדש [את האפשרות לתמוך בשלום]". עם זאת, בהמשך מדווח ליס כי אפשר שנתניהו יתמוך דווקא בח"כ מאיר שטרית.
ב"מעריב" מדווח אריק בנדר על ההתלבטות של שלום, תוך אזכור שולי ורומזני לטענת התקיפה המינית. ב"ישראל היום" מדווח באופן חיובי על הפגישה בין שלום לנתניהו. כמו כן מוזכר כי "יו"ר סיעת יש-עתיד עופר שלח אמר כי מבחינתו שלום יצא נקי מפרשת התלונה שהגישה נגדו עובדת לשעבר".
ב"ידיעות אחרונות" לא מוזכרים כלל החשדות בדבר עבירות מין שביצע שלום בנשים שעבדו תחתיו.
אלימות נגד עיתונאים
הפגנה מול כלא עופר, 16.5.14 (צילום: עיסאם רימאווי)
"אנשי ביטחון פלסטינים מנעו לינץ' בעיתונאים ישראלים", מדווח רפי ג'רבי ב"מעריב". לפי דיווחו, "כ-100 מפגינים התנפלו" על יששכרוף והצלם דניאל בוק "כשסיקרו מהומות שפרצו מול כלא עופר שבמעבר ביתוניא, סמוך לרמאללה".
יששכרוף, המפרסם דרך קבע טור ב"סופהשבוע" (כעת "סופהשבוע מעריב", עם גרסתו היומית "מעריב השבוע"), מגולל את שעבר עליו ביום שישי האחרון (מדובר בתמצית הטור שפורסם באתר "וואלה", ביתו המקצועי של יששכרוף).
"זה החל בגלל פרובוקציה של אנשים שהזדהו כעיתונאים פלסטינים", שדרשו מהצלם ומיששכרוף עצמו להסתלק מהמקום, משחזר יששכרוף. "הסברתי לשניים שעל-פי ההבנות שאליהן הגיעו לאחרונה עיתונאים משני הצדדים, אין כל מניעה שאנו הישראלים נהיה במקום. הם התווכחו עימי ודרשו שאסתלק. בדיעבד, ייתכן שהיה זה טיפשי מצדי בכלל להתווכח, והייתי צריך לקחת את דניאל ולהסתלק משם.
"[...] תוך שניות מצאתי את עצמי מוקף בעשרות צעירים, רעולי פנים ולא רעולי פנים, שמנופפים באגרופיהם וקוראים לחברים נוספים להגיע. האווירה היתה על סף לינץ'". רק בעקבות התערבות שני אנשי כוחות הביטחון הפלסטיניים, כך מדווח, הצליחו יששכרוף ובוק לצאת בשלום מהמקום.
לעומת זאת, הפעילה הפרו-פלסטינית נעה שיינדלינגר, שנכחה בהפגנה שבה הותקף יששכרוף, טוענת כי הוא משקר וכי לא נשקפה סכנה לחייו. בראיון לאתר הפרו-פלסטיני "אינתיפאדה אלקטרונית" היא מוסיפה כי יששכרוף וצלמו גורשו מההפגנה לא משום שהיו ישראלים, אלא כיוון שצילמו את פני המשתתפים בה.
עוד ענייני תקשורת
"ישראל היום" מקדיש גם הבוקר כפולת עמודים לביקורת הצעת החוק שתחייב את העיתון להימכר בכסף. בין היתר מדווח ערן סויסה כי ערוץ המורשת החדש עתיד לצלם כמה מתוכניותיו באולפן ynet. "אף שבכירים בערוץ טוענים כי עיתונאי 'ישראל היום' יוכלו ליטול חלק במשדרי הערוץ, על-פי גורמים המעורבים בפרטים, שמותיהם של עיתונאי 'ישראל היום' שהועלו נפסלו על-ידי האתר באופן מיידי", כותב סויסה.
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" נדפס טור מאת מתי גולן, המשיב לטענות שהעלה באותו מדור גלעד שרון נגד עו"ד אליעד שרגא. "למרות שיש לי טור דעה יומי בעיתון 'גלובס', ביקשתי מ'ידיעות אחרונות' לפרסם מאמר זה בעיתון ובמקום שבו פורסם מאמרו של גלעד שרון", כותב גולן בסיום הטור. כל הכבוד ל"ידיעות אחרונות" שהסכימו לפעול לפי בקשתו.
ב"הארץ" מתפרסמת מודעה המזמינה את הקוראים ל"ועידת ישראל לשלום", אירוע בחסות העיתון שיוקדש להחזרת השלום לסדר היום.