מבין שלל הסופרלטיבים שאפשר להדביק לנצחונות של מכבי תל-אביב ביורוליג, שדרי וכתבי הספורט בתקשורת הישראלית מעדיפים אחד: נס. הבחירה ב"נס" צריכה להעליב את המאמן דייוויד בלאט, מפני שהיא מנטרלת את חלקו המקצועי בהישג הספורטיבי.

הבחירה ב"נס" מלמדת על קוטן האמונה של העיתונאים והשדרים ביכולתה המקצועית של הקבוצה, הגם שכבר הוכיחה שהיא מצליחה להכריע משחקים, שמראש נראים (לעיתונאים) כחסרי סיכוי; וחרף העובדה שבלאט חזר ואמר במהלך העונה שהוא מאמין בבחורים שלו.

מצד שני, בלאט דווקא יכול להיות מרוצה. "אם חשבתם שמול ארמאני מילאנו בהצלבה, מכבי ביצעה נס", כותב רועי גלדסטון באתר ערוץ הספורט, "כנראה שתצטרכו לחשוב שנית". ואני נטפלת לשלוש מלים: "מכבי ביצעה נס". ולא רק פעם אחת, כאמור. מכבי של גלדסטון היא לא קבוצת כדורסל שעומדת בהצלחה באתגרים המזומנים לה, היא משה רבנו, אולי ישו (עבור השחקנים הזרים). והניצחון על צסק"א, בערב שבת, הוא רק עוד חוליה בשרשרת הנסים.

בסרט של גלעד עדין על דרכה של מכבי תל-אביב לפיינל-פור בסלוניקי, בשנת 2000, נראה המאמן אז, פיני גרשון, מניח תפילין. "גרשון", מספר עדין, "נפגש עם רבנים, פוקד מקובלים ועומד בתור לברכות מאדמו"רים". וגרשון מספר: "אם מצלצל אלי לפני המשחק, שעה לפני המשחק בבולוניה, המזכיר של הרב כדורי ואומר לי: 'אתם תנצחו', ואומר לי כמה נקודות נקלע, אז מה להגיד לך? כשאני עומד בבית-הכנסת והרב מברך אותי, והוא אומר שאנחנו ננצח ב-15 הפרש ונגמר בדיוק 15 הפרש, למה הוא לא אמר 13 ולא אמר 20? במשחק הספציפי הזה אני מדבר איתך, אז אתה יכול להאמין...".

"לא, הוא לא חוזר בתשובה", מוסיף עדין, "אבל כן מאמין בנסים, במזלות, בעין-הרע, ומחזיק אסטרולוג צמוד-צמוד". "כל הדברים האלה", מסביר גרשון, "מחזקים אותי רוחנית. אני לא יודע אם הם מחזקים אותי מקצועית, אבל מחזקים אותי רוחנית". ובתמורה לאמונה, מוסיף עדין, יש לו רק בקשה אחת קטנה. "אם אלוהים אוהב אותי", אומר גרשון, "שייתן לי גביע אירופה. לא מבקש יותר". נדמה לי שגם בלאט, שהיה אז עוזרו של גרשון, לא מבקש יותר, אבל לא בטוח שמאלוהים. ודאי לא כשמשחקים בשבת.

"המשחק הזה", כותב גלדסטון, "שוב חידד, לכל מי ששכח, מהי המשמעות של הספורט, ולמה חשוב לשמור על האמונה". ואני, לתומי, חשבתי שלספורטאים חשוב לשמור על כושר, ולשדרי ספורט על מקצועיות.