עיקרי הפסיקה
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 9910/08
בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ח' מלצר
העותרת: התאחדות כתבי החוץ בישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. אלוף פיקוד הדרום, האלוף יואב גלנט
2. שר הפנים, מאיר שטרית
3. שר הביטחון, אהוד ברק
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה: ד' בטבת התשס"ט (31.12.2008)
בשם העותרת: עו"ד גלעד שר; עו"ד אופיר טל; עו"ד נעמי ווסטפריד
בשם המשיבים: עו"ד הילה גורני; עו"ד ענר הלמן
ביום 24.11.08 הגישה העותרת עתירה למתן צו-על-תנאי שבימ"ש יורה למשיבים לאפשר את כניסתם של עיתונאים זרים לרצועת עזה וחזרתם לישראל. בעקבות תחילת המבצע בעזה ביום 27.12.08, הגישה העותרת בקשה דחופה לצו ביניים, בה נטען כי בעקבות השינוי בנסיבות יש לאפשר לעיתונאים זרים להיכנס לרצועת עזה. המשיבים הודיעו כי הוחלט לאפשר כניסת 8 עיתונאים זרים לרצועה במועדים בהם פועל מעבר ארז ממילא, תוך תיאום מראש (להלן: הנוהל). העותרת משיגה על מס' העיתונאים ועל שינוי הנסיבות אליו מתייחסים המשיבים.
.
בג"ץ, (מפי הנשיאה ביניש ובהסכמת השופטים רובינשטיין ומלצר), פסק כי:
בהתחשב בפעולות הלחימה הנרחבות המתרחשות בעזה בעת הזו, הנוהל שגובש ע"י המשיבים מבטא איזון, שאינו חורג ממתחם הסבירות הנתון להם, בין החשש לסיכון חיי אדם כתוצאה מפתיחת המעברים בין הרצועה לישראל וזכויותיהם של העיתונאים לדווח על המתרחש ברצועת עזה והאינטרס הציבורי בקיומו של דיווח עיתונאי על המתרחש ברצועה דווקא בעת הזו. אכן, חופש הביטוי וחופש העיתונות, כמו גם זכות הציבור לדעת, עומדים בעינם גם בתקופה של לחימה, ואף יש להם חשיבות מיוחדת בתקופה זו; אולם, זכויות אלה אינן מוחלטות ויש לאזנן כנגד הסיכון לחיי אדם הנשקף מהפעלת המעברים בין ישראל לרצועה.
ניתן להניח כי אם התנאים יאפשרו זאת, ישקלו המשיבים בחיוב את האפשרות להגדלת מס' העיתונאים שכניסתם לרצועת עזה תתאפשר בהתאם לנוהל. אין מקום להתערב שיפוטית בהחלטה להגביל את מס העיתונאים הזרים שיוכלו להיכנס לרצועת עזה. בנוסף, יישום הנוהל האמור כפוף לשינויים בנסיבות, אולם, על המשיבים לפעול, ככל הניתן, בהתאם לנוהל ומתוך התחשבות בזכויות ובאינטרסים שמייצגת העותרת.
מתוך פסק הדין
הנשיאה ד' ביניש:
בפנינו עתירה למתן צו-על-תנאי, שהוגשה ביום 24.11.08 ובגדרה ביקשה העותרת - התאחדות כתבי החוץ בישראל - שבית המשפט יורה למשיבים לאפשר את כניסתם של אזרחים זרים, העובדים בישראל כעיתונאי חוץ, לרצועת עזה ואת חזרתם לישראל. העותרת הודיעה כי העיתונאים המבקשים להיכנס מוכנים לקחת על עצמם התחייבות הפוטרת את המשיבים - המדינה ומוסדותיה - מאחריות לשלומם. בתגובתם המקדמית לעתירה טענו המשיבים כי הגבלת המעבר של עיתונאים זרים לרצועה נעשתה בעקבות ההסלמה במצב הביטחוני ברצועה בחודש נובמבר 2008, שהביאה לצמצום שעות הפעולה של מעבר ארז, המשמש למעבר בני-אדם בין ישראל לרצועה. צמצום שעות הפעולה של המעבר, כך טענו המשיבים, נועד לצמצם את הסיכון לחיי העובדים והמשרתים במעברים, והם הוסיפו כי המעבר נפתח רק במקרים חריגים, הומניטאריים ורפואיים דחופים ובתיאום מראש. עם זאת ציינו המשיבים, כי במספר הזדמנויות במחצית הראשונה של חודש דצמבר 2008 התאפשרה כניסתם של עיתונאים זרים לרצועה.
[...]
לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי בהתחשב במצב הנוכחי השורר ברצועת עזה, בה מתנהלות פעולות לחימה נרחבות בעת הזו, הנוהל שגובש על ידי המשיבים מבטא איזון, שאינו חורג ממתחם הסבירות הנתון למשיבים, בין החשש לסיכון חיי אדם כתוצאה מפתיחת המעברים בין הרצועה לבין ישראל, זכויותיהם של העיתונאים, שהעותרת מייצגת אותם, לדווח על המתרחש ברצועת עזה והאינטרס הציבורי בקיומו של דיווח עיתונאי על המתרחש ברצועה דווקא בעת הזו. אכן, חופש הביטוי וחופש העיתונות, כמו גם זכות הציבור לדעת, עומדים בעינם גם בתקופה של לחימה, ואף יש להם חשיבות מיוחדת בתקופה זו; אולם, זכויות אלה אינן מוחלטות ובנסיבות המקרה דנן יש לאזנן כנגד הסיכון לחיי אדם הנשקף מהפעלת המעברים בין ישראל לרצועה (השוו בג"ץ 236/82 איגוד עיתונאי החוץ בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד לו(2) 637 (1982)). אנו מניחים, עם זאת, כי אם התנאים יאפשרו זאת, ישקלו המשיבים בחיוב את האפשרות להגדלת מספר העיתונאים שכניסתם לרצועת עזה תתאפשר בהתאם לנוהל.
[...]
נוכח האמור לעיל ובהתחשב במענה, ולוּ החלקי, שניתן לטענות העותרת בנוהל שגובש על ידי המשיבים, איננו מוצאים טעם בהותרת העתירה שבפנינו תלויה ועומדת כבקשת העותרת, כיוון שבכל מקרה חל שינוי בנסיבות מאז הוגשה. לאחר שתסתיימנה פעולות הלחימה המתנהלות בימים אלה ברצועת עזה, תוכל העותרת לשוב ולפנות למשיבים על מנת שיבחנו מחדש את עמדתם בהתאם לנסיבות שישררו באותה עת. ככל שתימצא לה עילה לכך, יוותרו דלתות בית משפט זה פתוחות בפני העותרת.
אשר על כן, ובכפיפות לנוהל שנקבע כאמור לעיל, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.