עיקרי הפסיקה
הדיון נסב סביב השאלה האם זכאית חברת החדשות של הערוץ השני לעיין בדוחות של המבקר הפנימי של משרד התחבורה ביחס לתפקודו של מינהל התעופה האזרחי ושל מערך חקירת תאונות ותקריות אוויר. בית-המשפט לעניינים מינהליים קיבל את העתירה ופסק כי:
בדומה לדוחות של מבקר המדינה ושל מבקר העירייה, אין הצדקה להפוך את דוחות הביקורת הפנימית של משרדים ממשלתיים לחסויים ולמנוע מהציבור את העיון בהם. יש לבחון את חוק הביקורת הפנימית – שנועד להעלות את רמת השירות הציבורי ותפקודו באמצעות חיזוק מעמדו של המבקר הפנימי בתוך הארגון – במסגרת השיטה הישראלית הכוללת ולאור חוק חופש המידע המאוחר יותר.
אין לקבל את הטענה כי פרסום הדוח יפגע בתפקודה התקין של הרשות הציבורית, ומכל מקום, בית המשפט מוסמך לקבוע כי העניין הציבורי בגילוי המידע, הנוגע לבטיחות הציבור, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה.
חיוב שכר טרחה הולם יהווה מורה דרך נוסף למינהל לפעול על פי חוק חופש המידע.
מתוך פסק הדין
בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
לפני: כב' השופט משה דרורי
בעניין: חברת החדשות הישראלית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ישגב נקדימון
העותרת
- נ ג ד -
משרד התחבורה
ע"י ב"כ עו"ד נחמה ברוק-שקי
מפרקליטות מחוז ירושלים
המשיב
[...]
7. העותרת, עוסקת בתחום התקשורת, והיא חברה אשר הוקמה על פי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן - 1990 (ראה: סעיף 63א לחוק). העותרת היא בעלת זיכיון לשירותי חדשות במסגרת הערוץ השני של הטלוויזיה.
במסגרת עיסוקה, מפיקה העותרת תוכנית שבועית, הידועה בשם "אולפן שישי", אשר משודרת מדי יום שישי (ערב שבת) בשעה 20.00. תוכנית זו כוללת הן כתבות חדשותיות מורחבות והן כתבות תחקיר .
הרקע לעתירה
8. העותרת סבורה כי אחד מן הנושאים אשר ראויים לדיון באותה תוכנית, הוא התאונות האוויריות בישראל או "כמעט תאונות". התחקיר הראשוני שנעשה על ידי העותרת העלה כי מדובר במאות מקרים, כאשר חלק מהתאונות אשר קרו, היו קטלניות. מטרת התוכנית היא לבדוק האם אכן יש אכיפה יעילה של חוקי הטייס והאם חקירת התאונות ותקריות האוויר על ידי הגופים המוסמכים מטעם המשיב הן חקירות יעילות, אשר מניבות תוצאות, ובעקבותיו יש ירידה בתאונות האוויר, או שנושא זה לא זכה לקדימות הראויה.נ
9. לתחקירנים מטעם העותרת נודע כי המבקר הפנימי של המשיב הכין דוחות ביחס למצבו ולתיפקודו של מינהל התעופה האזרחי ושל מערך חקירת תאונות ותקריות אוויר. לטענת העותרת, דוחות אלה מצויים אצל שר התחבורה, המשיב. תמצית הדוחות הופיעה במאמר שפורסם בעיתון "גלובס" (נספח א' לעתירה).
10. תחקירני התוכנית הנ"ל סברו כי לצורך הכנת התוכנית מן הראוי שיעיינו בדוחות הביקורת עצמם, ולא יסתפקו רק בתמצית שהופיעה בעיתון "גלובס" (למותר להזכיר כי גישה זו מעידה על עבודה עיתונאית רצינית, הראויה להערכה).
על כן, פנתה העותרת למשרד התחבורה לקבלת עותק מן הדוחות המלאים. כעולה מן ההתכתבויות שצורפו לעתירה (נספחים ב'-ו', שנכתבו החל מקיץ 2001 ועד ראשית 2002), מילאו אנשי העותרת אחר כל הדרישות הטכניות של הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד התחבורה (כולל מילוי טפסים, תשלום אגרה וכו'), אך לבסוף תשובתה העניינית של אותה ממונה הייתה - סירוב (נספח ו' לעתירה).
[...]
עיקרי טענות העותרת
20. העותרת תומכת יתדותיה בחוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998, ומסבירה כי זכאותה לקבל את החומר נובעת מחוק זה, המשקף את עמדת הפסיקה כפי שגובשה גם קודם לחקיקתו.
לטענתה, הנטל שלא לגלות את המידע מוטל על המשיב שלא עמד בכך. היא מסבירה כי דו"ח מבקר פנימי חייב גם הוא בגילוי, וכי הסייגים הקבועים בחוק חופש המידע, כפי שטענה להם הממונה על הפעלת החוק מטעם המשיב, אינם חלים כאשר מדובר בדו"ח המבקר הפנימי. בעיני העותרת, דו"ח המבקר הפנימי אינו בגדר מידע בדבר דיונים פנימיים, ויש אינטרס ראוי לפרסם את דו"ח המבקר הפנימי. ב"כ העותר, עו"ד ישגב נקדימון, אף מצביע על הצעה של מבקרים פנימיים בכירים, וביניהם המבקר הפנימי של משרד התחבורה (המשיב), לתקן את החוק ולקבוע חובת פרסום דו"ח של מבקר פנימי. גם הטענה כאילו מדובר בשיבוש תפקוד תקין של הרשות הציבורית, אינו ישים, ככל שמדובר בדו"ח ביקורת פנימית, והדבר גם מתיישב עם הוראות חוק הביקורת הפנימית ועם הנהוג ביחס למבקרים פנימיים בשלטון המקומי. כן עורך ב"כ העותרת השוואות לדו"חות פנימיים בבנקים ובבתי חולים, אשר ביחס אליהם נפסק כי יש זכות עיון בהם , על פי תקנות סדרי הדין.
העותרת מוסיפה וטוענת כי גם אם יתקיימו הסייגים בחוק חופש המידע לגילוי המידע, הרי האינטרס הציבורי הכללי בגילוי המידע עדיף וגובר על דחיית הבקשה וכי על בית המשפט לפעול על פי סעיף 17 לחוק חופש המידע ולהורות על הפרסום.
עיקרי טענות המשיב
21. ב"כ המדינה , עו"ד נחמה ברוק-שקי, ניצבת מאחורי החלטת הממונה על מסירת מידע במשרד התחבורה, ומאמצת את נימוקיה, כפי שהובאו לעיל (ראה פיסקה 12). היא מדגישה כי יש הבדל גדול בין מבקר המדינה, שדוחותיו מפורסמים, לבין מבקר פנימי, וכי כוחו ומעמדו של המבקר הפנימי ייפגעו, אם תהיה חובה למסור את הדוחות לעיתונאים על פי חוק חופש המידע. יש גם חשש כי מוסרי אינפורמציה למבקר הפנימי יחששו לעשות כן, אם ידעו שהדו"ח יפורסם, וכך תסוכל מטרת הביקורת הפנימית. לטענת המדינה, דו"ח ביקורת פנימי נחשב כדיון פנימי, שאין חובה למוסרו על פי חוק חופש המידע. גם הטענה החילופית של העותרת, לפיה מכוח סעיף 17 לחוק חופש המידע ראוי שבית המשפט יורה על חשיפת המידע, אינה מקובלת על המדינה, אשר טוענת כי במאזן הכולל דווקא ההגנה על תפקוד מוסד המבקר הפנימי, מחייב אי חשיפת דוחותיו. בהמשך, מתייחסת ב"כ המדינה לטיפול של משרד התחבורה בדוחות הביקורת הפנימיים ומדגישה כי בדרך זו שופר המינהל הציבורי והיתה תועלת מדו"ח המבקר הפנימי שנמסר למנכ"ל, אשר ביצע שינויים ארגוניים בעקבותיו. בסיום טענותיה, מסבירה עו"ד ברוק כי יש שוני בין מבקר פנימי לבין מבקר עיריה, ולכן אין ללמוד מן האחד על השני.
[...]
94. מסקנתי זו כי מכוח סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, רשאי - ואליבא דאמת חייב - בית המשפט להורות על מתן המידע הכלול בדו"ח הביקורת, לעותרת, מסקנה זו חלה ביחס לכל דו"ח של מבקר פנימי, הפועל על פי חוק הביקורת. במקרה שלפנינו, יש טעם נוסף להפעלת סמכות בית המשפט על פי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע. כזכור, עוסק הדו"ח של המבקר הפנימי במחלקה לתאונות ותקריות לכלי טיס, אשר מטרתה, על פי הקבוע בתקנות הוא ליתן המלצות לשיפור רמת בטיחות הטיסה ומניעת תאונות ותקריות בעתיד (ראה נוסח תקנה 2 לתקנות הטיס שהובאה לעיל בפיסקה 4). סעיף 10 לחוק חופש המידע קובע כי אחד משיקולי הרשות הציבורית הוא האם יש עניין ציבורי בגילוי המידע מטעמים של בטיחות הציבור (ראה: הנוסח המלא של הסעיף כפי שהובא לעיל בפיסקה 29). לא יכולה להיות מחלוקת כי דו"ח ביקורת פנימית המתייחס לגוף החוקר את תאונות הטיס, בהם כבר מתו ונפצעו רבים, מהווה דוגמא בולטת לכך שיש עניין לציבור בגילוי הדו"ח הנוגע לבטיחות הציבור. אם המשיב לא שקל שיקול כזה, בעוצמה הדרושה, רשאי לעשות כן בית המשפט על פי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, ולהורות על גילוי המידע, דהיינו: קבלת העתירה.
[...]
104. העתירה - מתקבלת.
105. המשיב ימסור לעותרת את הדו"ח של מבקר הפנים העוסק במחלקת חקירות תאונות ותקריות אויר, מהטעמים שפורטו לעיל.
106. המשיב ימסור לעותרת את הדו"ח הנוגע לאגף היחסים הבינלאומיים במינהל התעופה האזרחית. לעניין מסמך זה, הטעם היחיד להתנגדות המשיב היה כי לדעת המשיב דו"ח זה אינו קשור לתאונות אויריות ולכן העותרת אינה זקוקה לו.
ברור, על פני הדברים, כי שיקול זה אינו מן השיקולים שרשאי המשיב לשקול, וכל עוד אין מניעה על פי חוק חופש המידע למסור את הדו"ח לעותרת - וכל מניעה כזו לא הוצגה - חייב המשיב למוסרו לעותרת, וכך אני מורה.
107. אם לדעת המשיב, יש בדוחות שעליו למסור לעותרת על פי האמור בפיסקאות 105 ו-106 לעיל, שמות של מי שעלול להיפגע, כי אז ימסור המשיב את הדוחות לעותרת תוך 10 הימים האמורים עם השמטת השמות או מחיקתם, ובמקביל יגיש המשיב בקשה לבית המשפט למחיקת אותם שמות, תוך מתן הנמקה ביחס לכל שם ושם (ויצרף את הדו"ח המתאים לבקשה). ב"כ העותרת יגיב על הבקשה תוך 15 יום, ואז אחליט האם יש מקום לדיון נוסף או שאתן החלטה על בסיס הבקשה והתשובה. למותר לציין כי אם יגיעו ב"כ הצדדים להבנות ביניהם, על פי העקרונות של פסק דין זה - כן ייטב.
108. אני מחייב את המשיב לשלם לעותרת את ההוצאות (אגרות) ששילמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ששילמה אותם בגזברות בית המשפט ועד ליום התשלום בפועל.
109. אני מחייב את המשיב לשלם לעותרת שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ש"ח (עשרים אלף שקלים חדשים), בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק דין זה ועד ליום התשלום בפועל.