עיקרי הפסיקה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 10182/03

בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופטת א' חיות

העותרת: ח.ל.חינוך לשלום בע"מ

נ ג ד

המשיבים: 1. רשות השידור
2. מנכ"ל רשות השידור
3. הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

העותרים עתרו כנגד החלטת המשיבים לפסול לשידור תשדיר פרסומת הנוגע להסכם ז'נבה. לפני כשנה קיבל ביהמ"ש העליון את העתירה וחייב את המשיבים לשדר את התשדיר בנוסח מתוקן. היום התפרסמו הנימוקים להחלטה:

זכות הגישה לאמצעי התקשורת האלקטרונית והכתובה מבטיחה כי חופש הביטוי כעיקרון יסוד בחברה דמוקרטית יוגשם הלכה למעשה. על מנת שיתקיים "שוק רעיונות" חופשי המשקף באופן ראוי ושלם את מגוון הדיעות בנושא העומד לדיון מחויבים גורמי התקשורת ב"דוקטרינת ההגינות", שביסודה החובה להציג באופן מאוזן ושוויוני את מכלול הדיעות בנושאים בעלי משמעות ציבורית ולהימנע מהצגתם באופן חד מימדי שאינו משקף נאמנה את קשת הדיעות באותו נושא. חובות איזון אלה חלות על הגוף המשדר לגבי מכלול התוכניות המשודרות על ידו, אך לא ניתן ליישמן ככל שהדבר נוגע לתשדירי פרסומת. לשם כך נועדו הסייגים שנקבעו בסעיף 4 לחוק רשות השידור ובסעיף 47(א) לחוק הרשות השניה ושנועדו לשמר שוק רעיונות חופשי ואפקטיבי המגשים את עקרון חופש הביטוי לבל יהפוך "בעל המאה" ל"בעל הדיעה".

הוראות האיסור שפירושן נדרש נחקקו ונתקנו לתכלית ראויה ואין בהן כדי לפגוע בחופש הביטוי אלא כדי הפגיעה המידתית הנדרשת להשגת התכלית שביסוד האיסור. גישה פרשנית זו מחייבת מתן פירוש מצמצם להוראות סטטוטוריות הפוגעות בחופש הביטוי.

המבחן לסיווגו של התשדיר כמעורר פולמוס יהיה מבחן "המרכיב הדומיננטי" ולפיו יש לבדוק האם עיקרו של התשדיר הוא במסירת מידע, ללא הדגשה או נקיטת עמדה בכל הנוגע לעניין גופו; או שמא כולל התשדיר מרכיב דומיננטי של שכנוע בדבר יתרונות העניין שבמוקד השידור. עוד נקבע כי תשדיר פרסומת עשוי להתייחס לנושא אשר במהותו שנוי במחלוקת ציבורית, אך התשדיר גופו, מבחינת נוסחו, תוכנו או צורתו, אינו שנוי במחלוקת ועל כן הוא מותר לשידור.

במקרה דנן, התיקונים שהוכנסו בתשדיר וששינו את אופיו כבעל מימד של שכנוע ותעמולה בנושא פוליטי שנוי במחלוקת, הפכו אותו לתשדיר בעל אופי אינפורמטיבי בלבד שאינו כולל עמדה ערכית באשר לתוכן ההסכם הנשלח.
ככלל, עילה לפסילת שידור יכולה לקום גם בשל אמירה המשתמעת מן הטקסט ולאו דווקא בשל אמירה מפורשת. בהתחשב במכלול הנסיבות האופפות את התשדיר, המלים "אתם תשפטו בעצמכם" יש בהן כדי לרמז לכיוון לפיו ניתן לקדם ולהגשים יוזמה מוסכמת לפתרון הסכסוך ועל כן יש בהן מימד של שכנוע לגופם של דברים שראוי היה להסירו.

בשם העותר: עו"ד דב חנין; עו"ד נעה שריד
בשם המשיבים 2-1: עו"ד גיתית שריקי
בשם המשיבה 3: עו"ד יאיר עשהאל ; עו"ד ליאת בן מלך

מתוך פסק הדין

1. העותרת הינה חברה פרטית הפועלת לקידום יוזמה של אישי ציבור ופוליטיקאים לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. במסגרת יוזמה זו גובש מסמך אשר זכה לכינוי "הסכם ז'נבה" (להלן: הסכם ז'נבה או ההסכם). העותרת ביקשה לחשוף את הציבור הישראלי לתוכנו של הסכם ז'נבה ועל כן פעלה להפצת עותקיו לכל בית בישראל בדיוור ישיר. הפצת ההסכם נועדה להתבצע החל מיום 16.11.2003 ולקראת תחילת ההפצה פרסמה העותרת מודעות בעניין זה בעיתונות הכתובה. כמו כן, הכינה העותרת תשדיר פרסומת לרדיו (להלן: התשדיר המקורי) וזו לשונו:

מיום ראשון תישלח לכל בית בישראל הצעת הסכם ז'נבה. עותקים של הסכם ז'נבה, על כל פרטיו, יחולקו לכל בית בישראל על ידי רשות הדואר. אתם תשפטו בעצמכם.

העותרת ביקשה לשדר את התשדיר המקורי, שאורכו כ-20 שניות, מיום 12.11.2003 עד יום 17.11.2003 והמשיב 2 אישר את התשדיר לשידור לאחר שתוקן לפי דרישתו. נוסחו המתוקן של התשדיר שבשידורו החלה המשיבה 1 ביום 12.11.2003 (להלן: התשדיר שנפסל או התשדיר) היה:

מיום ראשון אזרחי ישראל מקבלים את הצעת הסכם ז'נבה. עותקים של הסכם ז'נבה, על כל פרטיו, יחולקו לכל בית בישראל על ידי רשות הדואר. אתם תשפטו בעצמכם.ב

כבר ביום 12.11.2003, בעקבות מחאות של מאזינים, החליט המשיב 2 להפסיק את שידור התשדיר, לאחר ששודר שש פעמים בלבד במהלך אותו היום. את פסילת התשדיר ביסס המשיב 2 על האיסור הקבוע בסעיף 7 לכללי רשות השידור (תשדירי פרסומת והודעות ברדיו) תשנ"ג-1993 (להלן: כללי רשות השידור), לפיו אין לשדר פרסומת בעניין השנוי במחלוקת פוליטית או אידיאולוגית בציבור. העותרת הגישה ערר על החלטה זו לוועדה הפועלת מכוח סעיף 6 לכללי רשות השידור (להלן: ועדת הערר) אולם משהובהר לה כי ועדת הערר לא תתכנס לפני יום 17.11.2003 ונוכח החשש כי הימים שיחלפו עד למועד זה יפגעו בהצלחתו של מסע הפרסום המתוכנן, הגישה, ביום 14.11.2003, את העתירה שבכאן. בעתירה ביקשה העותרת להורות למשיבה 1 להמשיך ולשדר את תשדיר הפרסומת וכן עתרה למתן צו ביניים המורה שלא להפסיק את שידורו של התשדיר. לחלופין ביקשה העותרת להורות למשיבה 1 לכנס את ועדת הערר לפני יום 16.11.2003. השופט י' טירקל, אשר בפניו הובאה העתירה עם הגשתה, דחה את הבקשה למתן צו ביניים אך הורה על מתן צו על תנאי בעתירה, וכן הורה על קביעת הדיון בה ליום 16.11.2003 בפני מותב של שלושה. בפתח הדיון נמסר על ידי המשיבה 1 כי ועדת הערר תתכנס עוד באותו היום, ועל כן הוחלט לדחות את הדיון ליום המחרת. בהחלטתה מיום 16.11.2003 קבעה ועדת הערר ברוב דיעות כי בנסיבות העניין החלטת המשיב 2 אינה בלתי סבירה וכי נוסח התשדיר אכן נופל בגדר סעיף 7 לכללי רשות השידור ועל כן אין לאפשר את שידורו.

2. בעקבות החלטת ועדת הערר חודש הדיון בעתירה ביום 17.11.03, ובינתיים צורפה לעתירה כמשיבה הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (להלן: הרשות השניה), אשר פסלה אף היא את התשדיר לשידור. כפי שכבר צוין, הורינו לאחר הדיון כי הצו על-תנאי יהפוך למוחלט במובן זה שעל המשיבים לשדר את תשדיר הפרסומת מטעם העותרת. עם זאת הורינו, בהסכמת העותרת, על תיקון נוסחו של התשדיר שישודר, באופן שהמלים "אתם תשפטו בעצמכם" תימחקנה וכן ישונה משפט הפתיחה של התשדיר ויחזור על כנו משפט הפתיחה של התשדיר המקורי. זו אפוא לשונו של התשדיר שאת שידורו היתרנו:

מיום ראשון נשלחת לכל בית בישראל הצעת הסכם ז'נבה. עותקים של ההסכם, על כל פרטיו, יחולקו לכל בית בישראל על ידי רשות הדואר.

לקריאת פסק הדין המלא