עיקרי הפסיקה
בג"צ מס' 172/88
1. time incorporated חברה הרשומה בארצות-הברית
2. newsweek incorporated חברה הרשומה בארצות-הברית
3. reuters limited חברה רשומה בבריטניה
4. ג'ים נכטווי
5. פיטר טורנלי
6. ג'ביר באולוז
7. אלכסנדרה איבקרין
נגד
1. שר הביטחון
2. ראש המטה הכללי של צבא הגנה לישראל
3. המפקח הכללי של משטרת ישראל
4. מפקד כוחות צה"ל באזור
5. פקד סמי בדן
6. שירות הבטחון הכללי
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[24.3.88, 10.7.88]
לפני השופט א' ברק
מכוח הסמכות הנתונה לחייל בצו בדבר הוראות בטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), תש"ל-1970, נתפסו סרטי צילום שהיו במצלותיהם של העותרים. הסרטים נתפסו לאחר שהעותרים צילמו אירוע, שבו נורה חייל למוות בבית- לחם, והמשיבים ביקשו לפתחם לצורכי חקירה. מכאן העתירה. נטען, בין השאר, כי תפיסת סרטי הצילום פוגעת פגיעה חמורה בחופש הביטוי והעיתונות ובזכות הציבור לדעת.
בית המשפט הגבוה לצדק פסק:
א. (1) חופש הביטוי וחופש העיתונות אין בהם כדי לחסן חומר עיתונאי מפני שימוש בו כחומר חקירה על-ידי גורמי חקירה מוסמכים, מקום שקיים יסוד סביר להנחה, כי יש בחומר העיתונאי מידע העשוי לסייע באופן משמעותי לגילוין של עבירות חמורות ( 141ב-ג).
(2) גישה זו יש בה איזון ראוי בין חופש העיתונות מזה לבין הצורך לגלות עבריינים מזה, והיא עולה בקנה אחד עם עקרונותיו של משטר דמוקרטי נאור ( 141ג-ד).
(3) אם כך הדבר לגבי זכות חוקר בישראל, פשיטא שכך הוא הדבר לגבי הפעלת סמכותו של חייל באזור; בנסיבות דנן, הייתה קימת הנחה סבירה ביותר, כי יש בסרטי הצילום - שנעשו בסמוך לאחר האירוע - כדי לקדם את החקירה ( 141ד).
בקשה של המשיבים לביטול צו ביניים שניתן בעתירה של העותרים. הבקשה נתקבלה. צו הביניים בוטל.
ר' לשם - בשם העותרים;
נ' ארד, סגן בכיר א' לפרקליט המדינה - בשם המשיבים.
פסק הדין המלא
1. ביום 20.3.88 נורה חייל בבית-לחם, מספר דקות לאחר מכן הגיעו למקום צלמים, וביניהם צלמים בשירותם של העותרים 1-3. הם צילמו את זירת האירועים ואת החייל שנורה. חיילי צה"ל, שהגיעו אף הם למקום, הוציאו את סרטי הצילום מהמצלמות של הצלמים. הסרטים נתפסו לצורך חקירה ובדיקה, שמא יש בסרטים ראיות הקשורות למות החייל, באופן שניתן יהא, בעזרת הצילומים, לאתר את הרוצח. נמסר לצלמים, כי לאחר שייבדקו הסרטים, הם יוחזרו להם. כנגד תפיסת הסרטים הוגשה עתירה, ובה נתבקשנו לצוות על המשיבים להשיב לעותרים את סרטי הצילום, וכן למנוע מהמשיבים מלטפל בסרטים ומלפתחם. כן נתבקש צו ביניים, המורה למשיבים שלא לפתח את סרטי הצילום ולהחזירם לעותרים.
עם הגשת העתירה (ביום 21.3.88) הוצאתי צו-על-תנאי כמבוקש. כן הוצאתי צו ביניים, האוסר על המשיבים לפתח את סרטי הצילום. ביום 23.3.88 פנתה פרקליטות המדינה, בשם המשיבים, בבקשה לבטל את צו הביניים. בבקשת הביטול נאמר, כי חלק מהסרטים ניזוק במהלך התפיסה; חלק אחר מן הסרטים פותח והוחזר לעותרים לפני הגשת העתירה. נותרו שלושה סרטים, אשר לא פותחו בשל צו הביניים, ובגין אלה נתבקשה הסרת הצו. שמעתי בעניין זה את טיעוני הצדדים, והחלטתי (ביום 24.3.88), כי צו הביניים לא ימנע את המשיבים מלפתח את הסרטים המצויים בידיהם לצורכי חקירה. עם פיתוח הסרטים הם יוחזרו לעותרים.
בטרם נדונה העתירה לגופה ביקשו העותרים - ולבקשה זו הסכימה באת-כוח המשיבים - למחוק את העתירה, שכן בינתיים הוחזרו לעותרים סרטי הצילום שנלקחו מהם, ועל-כן אין עוד טעם מעשי בדיון. צוין בבקשת המחיקה, שהעותרים אינם מוותרים על כל טענה שלהם בעניין נושא העתירה. משנמחקה העתירה, לא נותר לי אלא לנמק את החלטתי בעניין צו הביניים.
2. סרטי הצילום נתפסו מכוח הסמכות הנתונה לחייל בצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), תש"ל-1970, הקובע בסעיף 80(א) בין השאר, כי חייל רשאי לתפוס חפצים ה"עשויים לשמש ראיה" למעשה עבירה. השאלה שהתעוררה לפניי הייתה, בין השאר, אם השימוש בסמכות האמורה הינו כדין. נטען, בין השאר, כי תפיסת סרטי הצילום פוגעת פגיעה חמורה בחופש הביטוי והעיתונות ובזכות הציבור לדעת. אין לי צורך לבחון טענה זו בכל היקפה, ואין לי צורך לקבוע את גבולותיו של חופש הביטוי מזה ואת האינטרס הציבורי בגילוי פשעים מזה (ראה ב"ש 298/86, 368[1]).
כן אינני צריך לקבוע במדויק את היקף שיקול הדעת בדבר תפיסת חומר עיתונאי כראיה במשפט. לצורך העתירה שלפניי די לי אם אציין, כי חופש הביטוי וחופש העיתונות אין בהם כדי לחסן חומר עיתונאי (כגון סרטי צילום) מפני שימוש בו כחומר חקירה על-ידי גורמי חקירה מוסמכים, מקום שקיים יסוד סביר להנחה, כי יש בחומר העיתונאי מידע, העשוי לסייע באופן משמעותי לגילוין של עבירות חמורות (השווה zurder v. Stanfard[2] (1978) daily).
גישה זו יש בה איזון ראוי בין חופש העיתונות מזה לבין הצורך לגלות עבריינים מזה, והיא עולה בקנה אחד עם עקרונותיו של משטר דמוקרטי נאור. אם כך הדבר לגבי זכות חוקר בישראל, פשיטא שכך הוא הדבר לגבי הפעלת סמכותו של חייל באזור. בעניין שלפנינו נרצח חייל. החקירה התמקדה בניסיון לאתר את מבצע הרצח אשר לא נתפס. גם כלי הנשק הקטלני לא אותר. הייתה זו הנחה סבירה ביותר, כי יש בסרטי הצילום ¬שנעשו בסמוך לאתר האירוע - כדי לקדם את החקירה. בנסיבות אלה, ועל- פי האיזון הראוי שעליו עמדתי, סברתי, כי תפיסת סרטי הצילום ופיתוחם המיידי הינם פעולה כדין.
ניתן היום, כ"ה בתמוז תשמ"ח (10.7.88).