נוסד על-ידי המשפטן ד"ר אברהם ויינשל, ראש סניף המפלגה הרביזיוניסטית בחיפה, שהיה עורכו הראשי ואף מימן את הוצאתו. הגיליון הראשון ראה אור ביום שישי, ה' באדר תרפ"ו, 19 בפברואר 1926, והופיע תחת המוטו "עיתון מדיני, כלכלי וספרותי". הוצע למכירה תמורת גרוש מצרי אחד, או בדמי חתימה של 15 גרושים מצריים לשלושה חודשים. במאי 1926 עלה מחיר גיליון לגרוש וחצי, אך בהמשך דרכו, בשל המשבר הכלכלי שפקד את הארץ, הוזל, ובגליונות האחרונים, ממאי 1927 ועד לסגירת העיתון באוגוסט אותה שנה, כלל לא צוין מחיר.

"הצפון" הודפס במכונת יד בבית-דפוס בעיר התחתית של חיפה. תחילה שכנה המערכת ברחוב אלנבי, לצד המועדון הרביזיוניסטי. ביוני 1926 העתיקה את כתובתה למרכז המסחרי בית-טולצ'ינסקי שברחוב יפו, ובתוך כך הוחל בהפצת העיתון גם בירושלים ובתל-אביב על-ידי סוכנות סטימצקי. החל מאוקטובר 1926 התמקמה המערכת בבית גלובצקי שברחוב הרצל בהדר הכרמל. בינואר 1927 התבשרו קוראי גיליון מס' 58 על חידוש: במשרד המערכת הותקן מכשיר טלפון, שמספרו 131. לפי עדותו של ארתור קסטלר, שגייס מודעות לעיתון ואף פירסם בו מאמרים, הופץ "הצפון" בכמה מאות עותקים.

העיתון מעולם לא הצליח מסחרית, ומומן בעיקר מכספיו הפרטיים של ויינשל. כל עובדיו עבדו בהתנדבות. תחילה הופיע פעם בשבוע, בימי שישי, לרוב בהיקף של שמונה עמודים. מה-2 ביולי 1926 חלה הפסקה בהופעתו כתוצאה מקשיים כלכליים, אולם הוא חזר להופיע כעבור כשלושה חודשים, פעמיים בשבוע, בדרך-כלל בהיקף של ארבעה עמודים, במטרה לסקר בפרוטרוט את ביקורו של זאב ז'בוטינסקי בארץ. ימי הופעתו השתנו תדיר. תחילה הופיע בימים שלישי ושישי, אחר-כך מדי שני וחמישי או רביעי ושישי. במאי 1927 הוקם סניף של המערכת בתל-אביב, ויעקב ויינשל, אחיו של אברהם, החל לשמש עורך. אותה עת שב העיתון להופיע אחת לשבוע בלבד, אך בפורמט גדול מבעבר, והודפס בדפוס איתן-ושושני שבתל-אביב. אף על פי כן בכותרתו עדיין צוין כי הודפס בחיפה וכי נערך על-ידי אברהם ויינשל.

בכל שנותיו התלבט העיתון בין זהותו ככלי תקשורת מקומי ובין ייעודו כביטאון רביזיוניסטי. במאמר המערכת הראשון נכתב כי נועד לשרת את חיפה ואזור הצפון: "סוף-סוף יהיה לחיפה, בירת הצפון, עיתון משלה שמטרתו העיקרית תהיה לעמוד על משמר העניינים המקומיים ועל תקנתם [...] לעינינו צצו ונבנו במשך חמש השנים האחרונות שכונות יהודיות גדולות, הנתקלות בדרך התפתחותן בפרובלמות קשות ומסובכות התובעות את פתרונן [...] צפון ארצנו הולך ומתפתח מיום ליום, ובקשר עם זה מתגלות פרובלמות הדורשות בירור וליבון. הצורך בבמה שתפנה לפרובלמות אלו תשומת לב מיוחדת הוא ברור לעין כל".

ואמנם, בגליונות הראשונים הקדיש העיתון את רוב מרצו לדיווח על נושאים מקומיים: אוניות שעגנו במפרץ, סלילת כבישים, מכרזים להקמת בתי-מסחר ודיווחים שוטפים על בתי-המשפט והמוסדות הפוליטיים של העיר. ב-30 ביוני 1926, לדוגמה, דיווח העיתון על טקס פתיחת בית-הדואר החדש בעיר, וב-28 בספטמבר 1926 כתב וולפגאנג פון-וייזל מאמר שבו התלונן כי ליהודים בחיפה אין אף בית-כנסת ראוי לשמו.

יחד עם זאת, יומרתו של מייסד העיתון לא היתה מקומית בלבד. ויינשל הסביר כבר בגיליון הראשון כי העיתון יחרוג מעיסוק בשאלות מקומיות ויעסוק גם במכשולים ובקשיים השונים שבהם נתקל הישוב היהודי: "זכותו אפוא של היישוב העברי בצפון להביע יחסו לכל שאלות החיים בארצנו [...] בקנה-מידה ממלכתי, משמעת לאומית, נאמנות לעקרונים דמוקרטיים, הכל לשם המטרה הכללית – אלה הם העקרונים של עיתוננו".

על אף שהעיתון הגדיר את עצמו בגיליון הראשון כ"במה בלתי תלויה", ניכרו בו, מראשיתו, עקבות המפלגה הרביזיוניסטית. עורכו שימש, כאמור, ראש סניף המפלגה בעיר, ורבים מהכותבים היו חברי מפלגה או מזוהים עימה. תחילה התבטא הקשר הגלוי למפלגה במדור מיוחד שנקרא "בין הרביזיוניסטים" והוקדש לפועלה של המפלגה בעיר, אך ממאי 1926 החלו להופיע דיווחים ומאמרים רבים הנוגעים לתנועה, והמידע המקומי נטה להיות מוכפף לקריטריונים אידיאולוגיים. כשהעיתון דיווח על הנעשה בוועד הדר-הכרמל או ועד בת-גלים, תמך בסיעה הרביזיוניסטית. כאשר פרצו שביתות, העיתון התייצב נגד הגורמים ההסתדרותיים שעמדו מאחורי השביתה.

עם זאת, העיתון מעולם לא תיפקד כשופר רשמי של המפלגה. אף שמאמרי ז'בוטינסקי הודפסו באופן עקבי כבר מימיו הראשונים, ז'בוטינסקי עצמו כלל לא ידע על הכוונה להוציאו לאור. במכתב ששלח לאברהם ויינשל ב-17 במאי 1926 כתב: "אדוני הנכבד וחבר יקר, שלשום הגיע לידי הנומר הי"א [=גיליון 11] של 'הצפון'. גם לא ידעתי קודם כי יש עיתון כזה בעולם. קראתיו בהתעניינות רבה, ושאבתי נחת באמת. מתי נוסד? ההובטח קיומו? מה השפעתו? על כל פנים, ברכותי הלבביות לעיתון ולעורכו".

עם החרפת המאבק הפוליטי ביישוב פעלו האחים ויינשל להעמקת הזיקה בין העיתון למפלגה הרביזיוניסטית, בתקווה שזו תעזור במימונו. באוקטובר 1926, כאשר ביקר ז'בוטינסקי בישראל, יצא גיליון חגיגי של העיתון ובו פורסם שירו "שלוש טיפות הדם". בימים שלאחר מכן, בעוד מרבית העיתונות העברית בארץ-ישראל מתעלמת מהביקור, דיווח עליו העיתון בהרחבה יתרה. כל פגישה ונאום נמסרו לקוראים, וב-12 באוקטובר אף הודפסה ידיעת ספורט שציינה כי זאב ז'בוטינסקי התקבל במחיאות כפיים סוערות עת התיישב במרכז הטריבונה במשחק הכדורגל בין מכבי א' תל-אביב לבין מלחי האונייה Royal Oak. לא צוין בידיעה כי תוצאת המשחק היתה 3:0 לקבוצת מכבי.

בנובמבר 1926, לקראת הוועידה הארצית של התנועה, התרבו הדיווחים על אודותיה. בעת הוועידה תיאר אברהם ויינשל מעל דפי "הצפון" את מצבו הקשה של העיתון וביקש מהוועידה לחייב את כל חברי התנועה לתמוך בו. בגליונות שלאחר מכן נדחקו ענייני חיפה לשוליים לטובת חדשות והודעות הנוגעות לתנועה. מאמץ זה לא נשא פרי, והתנועה לא לקחה על עצמה מעולם את מימון הוצאת העיתון, וזאת משום יכולתה הכלכלית המוגבלת.

במקביל ויתר העיתון על הסיקור המקומי לטובת סיקור ברמה הארצית. כך, לדוגמה, הודפסו ידיעות על אסיפת עם במעון בית-היתומים העברי בירושלים ופתיחת גן-חיות בתל-אביב. לקראת סוף דרכו נעלם כמעט לחלוטין המימד המקומי והצטמצם לטור אחד שהוקדש לענייני חיפה, בדומה לסיקור העיר ב"דבר" ו"הארץ" של אותה תקופה. עיקר המידע בעיתון עסק בענייני המפלגה. בתחילת 1927 הוקדשה הכותרת הראשית של "הצפון" למאבקים במועצת עיריית תל-אביב.

ב-22 בפברואר 1927 ציינה המערכת שנה להיווסדה. במאמר המערכת, "השנה החדשה", נכתב על הקשיים המאפיינים את דרכה של העיתונות העברית: "היתה זו שנה קשה. קשה בכלל הדרך של העיתונות העברית. כפליים תקשה דרכה של העיתונות הארץ-ישראלית. פי שלושה קשה דרכו של העיתון המפלגתי. פי ארבעה קשה דרכו של עיתון רביזיוניסטי, שהכריז מלחמה נגד השיטה הנושנה, על העקלקלות והפקפוקים של המחשבה העברית, ואשר הציב לו למטרה להוכיח את המושכל הידוע: הקו הישר הנהו הקצר מכל קו עקלתון [...] קשה דרכו של 'הצפון', אך דרך אחרת אין. זו הדרך היחידה המובילה להצלת הציונות". במאמר זה, לראשונה, מכריז "הצפון" על עצמו כעיתון מפלגתי רביזיוניסטי ולא מקומון.

העיתון הופיע בסך-הכל במשך שנה וחצי, עם 99 גיליונות. האחרון שבהם הודפס ב-14 באוגוסט 1927.

עורכים ראשיים

אברהם ויינשל 1926–1927

יעקב ויינשל 1927

כותבים בולטים:

זאב ז'בוטניסקי

שלמה גפשטיין

אביגדור המאירי

ארתור קסטלר

זליג סוסקין

וולפגאנג פון-וייזל

אליעזר בלופרני

מרים ברנשטיין-כהן

רפאל בן-שושן

אריה אלטמן

יעקב רימון

משה הר-אבן

בן-ציון ידידיה

תוספות

ארתור קסטלר ו"הצפון"

הסופר והוגה הדעות ארתור קסטלר הגיע לחיפה ב-1926 כשהוא חסר פרוטה כמעט לחלוטין. עם בואו לעיר חבר אל עיתון "הצפון" ועורכו ויינשל, אולם שליטתו בעברית לא היתה מספקת לצורכי כתיבה, ותפקידו הצטמצם לאיסוף מודעות עבור השבועון.

בספרו האוטוביוגרפי כותב קסטלר: "היה עלי להלך ברגל בחוצותיה הלוהטים והמאובקים של חיפה במשך שמונה שעות ליום, ולהשתמש בכוח דיבורי כדי להשפיע על בעלי חנויות, אנשי מסחר ובעלי בתי-קפה שייתנו מודעות".

כיוון שעיקר תקציבו של העיתון יצא מכיסו הפרטי של העורך, הסכים קסטלר לעבוד תמורת משכורת חודשית סמלית בת לירה מצרית אחת, בצירוף עמלה בסך עשרה אחוז מדמי המודעות שימכור. אולם עסקי הפרסום לא צלחו. יממה לאחר שלקח על עצמו את התפקיד, גילה כי אדם בשם רבינוביץ' אסף מהלקוחות את הכסף עבור המודעות, ועקבותיו נעלמו בכיוון בגדד. לאחר הכישלון כרוכש מודעות, החל קסטלר לכתוב בעיתון. מאמריו היו פוליטיים וכוונו בעיקר נגד מבקרי הרביזיוניסטים בארץ.

החללים היהודים במלחמת העולם הראשונה ו"הצפון"

עיתון "הצפון" היה הראשון שמסר באופן רשמי כי מספר החללים היהודים שנפלו במסגרת הגדודים-העבריים בחזית ארץ-ישראל עמד על 55, ואף פירט את מקום קבורתם.

קישורים

"סוגיות בתולדות התנועה הרביזיוניסטית בחיפה", תמליל הרצאותיהם של עוזי אלידע ויוסף קיסטר ביום העיון שנערך ב-26 באוקטובר 2006 על-ידי מוסד הרצל לחקר הציונות ולימודה, אוניברסיטת חיפה, בשיתוף מכון ז'בוטינסקי. ארכיון מכון ז'בוטינסקי, תיק א1 – 2/ 16

ביביליוגרפיה

"'הצפון' – המקומון הראשון בארץ", יוסף קיסטר, "קשר", גיליון מס' 7, מאי 1999, עמ' 52–56

"עיתונות ומפלגה – קשרי הגומלין בין המפלגה הרביזיוניסטית לעיתוניה", מינה גראור. מכון ז'בוטינסקי, תשס"ב

"חץ לשמי התכלת", ארתור קסטלר. הוצאת קרני, תשי"ג, עמ' 137–139