דו-שבועון לא-חוקי שהופיע מטעם ההגנה. הוקם ביוזמת החוגים האקטיביסטיים של מפא"י בראשות ברל כצנלסון, שאף קבע את שמו של העיתון והיה עורכו הראשי הראשון. הודפס בפורמט קטן (25X15 ס"מ), והכיל בדרך-כלל שישה עד שמונה עמודים. אחרי כמה שנים הפך לשבועון, ובשיא תפוצתו הגיע ל-30 אלף עותקים, פי שניים ממספר עותקי "דבר" באותה תקופה ופי חמישה ממספר עותקי "ידיעות אחרונות".
"אשנב" התקבל בציבור כפרסום רשמי של ההגנה, אך למעשה ייצג בעיקר את הזרם האקטיביסטי של מפא"י (שלא, למשל, כמו כרוז ההגנה, "החומה", שהקפיד לשמור על איזון). בגליונו הראשון, מה-24 באוגוסט 1941, הופיע בעמוד הראשי הלוגו "מפלגת פועלי ארץ-ישראל", אך הושמט החל מגליונו השני והוחלף ל"ליקוטי ידיעות / דברים בשם אומרם".
מטרת העיתון היתה לספק לקוראים מידע שנפסל על-ידי הצנזורה הבריטית. עובדיו ליקטו ידיעות שנפסלו במערכות העיתונים החוקיים, וכן צוטטו בו "דברים בשם אומרם" מהעיתונות העולמית וידיעות שמקורן במחלקה המדינית של הסוכנות-היהודית וש"י, שירות הידיעות של ההגנה. האחרונות יוחסו בדרך-כלל ל"מודיע", "מקור מהימן" או "איש תל-אביב". שמות הכותבים לא נזכרו מעולם.
בגליון המאה נכתב: "הדחיפה הבלתי אמצעית להופעתו של 'אשנב' היתה הצנזורה הממשלתית החמורה שהוקמה בראשית המלחמה, ולא הסתפקה במניעת 'ידיעות מועילות לאויב', אלא החלה להטיל אלם ושיתוק על נושאים רבים של המחשבה הציונית והאינפורמציה המדינית [...] לפי החוק הממשלתי, תובע החוק הלאומי העליון שתתקיים עיתונות בלתי תלויה בהגבלות השלטון. בשטח ההסברה, כמו בשטח העלייה וההגנה, רק חירות יהודית שלמה תבטל את הצורך בקיום מפעלים לאומיים מקבילים למפעלים הלאומיים המאושרים רשמית".
זמן קצר לאחר הופעת העיתון העביר כצנלסון את מלאכת העריכה לאליעזר ליבנשטיין (ליבנה), שהיה באותה עת מעורכי "מערכות", כתב-העת החוקי של ההגנה. כעורכי משנה שימשו מאיר וריטה, מאיר בראלי ומשה כצנלסון. המערכת שכנה סמוך למערכת "מערכות", ברח' נחלת בנימין 57 בתל-אביב. חומרים אסורים לפרסום הוחזקו לא הרחק משם, בשדרות רוטשילד 47, בדירתו של רופא אף-אוזן-גרון שהתנדב למשימה. "אשנב" הודפס בדפוס שלומי, ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב, במסווה של הדפסת "מערכות". הגליונות נערכו לדפוס ביד ולא על-ידי מכונה, כדי למנוע עקבות שיובילו לבית-הדפוס.
בחודשיו הראשונים התנוססה בעמודו הראשון של "אשנב" הכותרת "פנימי לחברים/לא למכירה", אך החל מדצמבר 1941 נשמט התואר "לא למכירה" והעיתון החל להיות מופץ בהתנדבות ברחבי הארץ למנויים ששילמו מראש ובמכירות מרוכזות במקומות עבודה. הכנסות אלו כיסו את רוב הוצאותיו של העיתון, אך העורך קיבל את משכורתו מהמחלקה המדינית של הסוכנות-היהודית.
בסך-הכל יצאו 157 גליונות של "אשנב", שכללו בעיקר אינפורמציה ללא פרשנות. לעתים רחוקות פורסם מאמר פובליציסטי מאת אחד הכותבים הבולטים. 42 גליונות הופיעו תחת השם "א – ב", בעקבות פקודה מטעם הבריטים שהפכה את עצם החזקתו למעשה בלתי חוקי.
העיתון כלל מאמרים וידיעות נגד האנגלים והערבים, אך תקף גם יהודים שגילו קו פייסני כלפי האנגלים. בשלב מאוחר יותר יצא נגד האצ"ל והלח"י (כותרות לדוגמה: "הטרור [של אצ"ל ולח"י] מסכן את המדיניות הציונית בשעת ההכרעה"). יחד עם זאת, גילה עורכו לעתים נטייה לקו אקטיביסטי שחרג באורח בוטה מעמדות ראשי ההגנה ומפא"י. בגיליון ה-20, באפריל 1947, הוקדש העמוד הראשון כולו למודעת אבל שבה נכרכו יחדיו שמות שלושה מעפילים שנהרגו וארבעה אנשי אצ"ל שהוצאו להורג. "יזכור עם ישראל", נכתב בה, "את בניו שנרצחו בידי מלכות הרשעה על סף המולדת, והועלו לגרדום בכלא עכו". באותו גיליון פורסמו גם מאמר וקריקטורה שגינו את ההוצאה להורג. בעקבות גילויי האהדה לאנשי אצ"ל זומן ליבנה לבירור במפא"י, וננזף. בתגובה התפטר, דבר שהוביל את ראשי מפא"י והסוכנות-היהודית לסגור את העיתון.
עורכים ראשיים
ברל כצנלסון
אליעזר ליבנשטיין (ליבנה)
כותבים בולטים
אליהו גולומב
ברל כצנלסון
משה סנה
הרצל ברגר
יחיאל הלפרין
קישורים
"אשנב" באתר תנועת העבודה הישראלית
ביבליוגרפיה
"'אשנב' – עיתון המחתרת הנפוץ ביותר", מרדכי נאור, "קשר", מאי 1987, עמ' 73–82
"לכסיקון כוח המגן – ה'הגנה'", עורך ראשי: מרדכי נאור. משרד הביטחון, 1994
"עיתוני ה'הגנה' בתקופת המנדט", נעם יעקובוביץ, רמת-גן, 1987 (באדיבות הארכיון לתולדות ההגנה)