הרבה דברי ביקורת אפשר לומר על העיתונות בישראל, אבל דבר אחד טוב חייבים לומר עליה: היא הרבה יותר סולידית מהג'נטלמנים ששולטים בה. שלושה הם הג'נטלמנים: ארנון מוזס מ"ידיעות אחרונות", עופר נמרודי מ"מעריב" ועמוס שוקן מ"הארץ". סיפור הקרבות והבריתות ביניהם, התככים והבגידות, די בו לאכלס אופרת-סבון סדרתית ב-250 המשכים. זהו עולם חשאי, עתיר מזימות, שפועלים בו בסביבה אחת עורכים ועיתונאים, בלשים פרטיים ועבריינים פליליים. השלושה הם מוציאים-לאור שעושים את מעשיהם בחושך.
שוקן היה המנהיג הבלתי מעורער של מסע הצלב נגד נמרודי. משרד החקירות ששכר מילא תפקיד מפתח בחשיפת העובדות שהביאו להרשעת נמרודי בהאזנות סתר. שוקן כתב מאמרים קשים ביותר נגד נמרודי ועיתונו, "הארץ" פירסם אותם. לקמפיין התגייסו טובי הכותבים ב"הארץ", ביניהם אורית שוחט ויואל מרקוס, ואיתם צבא המקומונים של רשת שוקן. זאת היתה מלחמת עולם.
ואז, לאחר משא-ומתן חשאי, הגיעו השניים להסכם ביניהם. התביעות המשפטיות ההדדיות בוטלו, ושוקן הסכים לבקש מהפרקליטות לבטל תלונה שהגיש נגד נמרודי. במערכת "הארץ" תהו רבים איך ולמה קרה המהפך. ריצ'רד לב-הארי יוצא למסע צלב, ובאמצע הדרך מחליט פתאום להתאסלם. הם דימו לשמוע מפי שוקן שדעתו על נמרודי לא השתנתה, אבל דעה לחוד ועסקים לחוד. הקשר החדש לא מסתיים בסגירת חשבונות העבר. פניו לעתיד, לשיתוף פעולה בשיווק המקומונים. הכעס ב"הארץ" היה גדול. גדולה ממנו היתה התדהמה.
בניגוד למו"לים אחרים, שוקן לא מנע את פתיחת דפי עיתונו לוויכוח. ב"הארץ" פורסמו מאמרי מחאה. פורסמה גם פטיציה בחתימת 16 עיתונאים.
בין לבין צצה פרשת נמרודי החדשה. התברר שרפי פרידן, החוקר הפרטי שעבד עבור נמרודי, הסתובב בתחילת השנה בין המו"לים והציע להם את מרכולתו: האשמות פליליות לכאורה נגד נמרודי ונגד אחרים. לפי מקורות בפרקליטות, שוקן הגיע להסכם עם פרידן. פרידן מסר לו תצהיר חדש, ובו האשמות נגד נמרודי. שוקן התחייב גם לשכנע את פרקליטת מחוז תל-אביב, מרים רוזנטל, להציע לפרידן עסקת טיעון. רוזנטל סירבה. היא האשימה את שוקן על שהוא קונה תצהירים בכסף. שוקן האשים אותה בהתחמקות ממיצוי הדין. הוא ביקש למשוך תלונה פלילית נגד נמרודי. הפרקליטות סירבה.
אחר-כך הלך שוקן אל נמרודי. נמרודי ידע על התצהיר של פרידן, ואולי משום כך גילה נכונות להתפייס. לכאורה, ההתקרבות בין השניים פתחה חזית נגד מוזס, אבל בעולם המניפולטיבי של בעלי העיתונים קשה לדעת. "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", שהשמיצו זה את זה בפראות לפני ארבע שנים, נאלמו דום.
התפנית בגישת שוקן עוררה שאלות עקרוניות, שעניינן חורג מהפרשה הנוכחית. האם התנהגותו העסקית של מו"ל מתקיימת ללא שום קשר להתנהגות ולנורמות שדורש עיתונו מאחרים? האם מו"ל חייב להתחשב בדעתם של עיתונאיו, דעה שקוראי העיתון אמורים להעריך ולכבד?
לבקשת מערכת "העין השביעית" נפגש עמוס שוקן עם חבריה והסביר את מניעיו. הפגישה התקיימה ימים אחדים לפני שפרצה בכל עוזה פרשת נמרודי החדשה. על החקירה היה שוקן מוכן לומר רק זאת: "אם כתוצאה מהמהלך הזה יקרה מה שהיה צריך לקרות – שמועצת המנהלים של הכשרת-היישוב תבהיר שנמרודי לא יכול להיות ב'מעריב' – זה יהיה לברכה, זאת התוצאה הנכונה".
אנחנו מביאים כאן קטעים משיחת מערכת "העין השביעית" עם שוקן. השתתפו: ד"ר אריק כרמון, פרופ' מרדכי קרמניצר, עוזי בנזימן, כרמית גיא, נחום ברנע, רפי מן וארנון לוי.
* * *
"העין השביעית": נוצר הרושם שהמאבק שלך בעופר נמרודי התחיל בקשר עסקי ביניכם שלא עלה יפה. אתה אמרת שלאיש הזה אין מקום בעיתונות.
שוקן: ממש לא נכון. אני חושב שהעיתונות צריכה להיות פתוחה לכל אחד. אין פה שום חזקות: יכול כל אדם לקום בבוקר ולומר, אני מוציא לאור עיתון. השותפות שלי עם נמרודי ב"מעריב" נפסקה לאחר שהשותף שלי, צדיק בינו, החליט לצאת מהעסק. אמרתי לו, בוא נחכה עוד קצת. הוא סירב. אז אמרתי, אם אתה מנהל משא-ומתן לצאת, תנהל גם בשמי, אני לא רוצה להישאר לבד.
"העין השביעית": מסע הצלב שלך נגד נמרודי נפתח במאמר שלך ב"הארץ", בחודש מאי 94'.
שוקן: פרשת האזנות נחשפה באמצע אפריל 94'. משהו על כך שיש האזנות בעיתונות ידעתי כבר ב-93'. בשיחה טלפונית שהיתה לי עם נוני מוזס, פתאום הרגשתי שהוא לא מדבר איתי. אני מדבר והוא לא עונה. אני אומר לו, תגיד, אתה לא יכול לדבר? אז הוא אומר, אני אדבר איתך כשניפגש. כשנפגשנו אמר לי, הזמינו האזנות, ואנחנו חושבים שזה "מעריב". עשינו בדיקה ומצאנו כל מיני דברים, אני מציע שגם אתה תבדוק. שאלתי אותו מי עשה לו את הבדיקה, הוא אמר לי, דוד ספקטור. עשיתי איזו בדיקה עם הספקטור הזה והזמנתי אותו לבדוק. הוא לא מצא האזנות ב"הארץ". אחרי זה שמנו שומר בכניסה ל"הארץ". זה לא מי יודע מה אפקטיבי, אבל קצת יותר.
כשפרצה פרשת האזנות הסתר, קראתי לספקטור שוב. שאלתי אותו מה לפי דעתו הסיפור. הוא אמר, הסיפור מאוד פשוט, המאזינים עבדו בשביל עופר נמרודי. שאלתי, איך אתה יודע? הוא אמר, אני יודע ואני יכול להוכיח לך. תן לי תקציב למעקבים, אני אראה ל מי נפגש עם מי ואז תראה. נתתי לו. ואז הוא הביא את הפגישות של נמרודי שבהן קנה את שתיקת המאזינים. זה היה מאוד ברור. "הארץ" פירסם ידיעה על הפגישות ואני כתבתי מאמר. ניתחתי את האינפורמציה שהיתה והעליתי משאלה, האם המסקנה מזה היא לא שעופר נמרודי הוא המזמין של האזנות הסתר. זה פתח את הקרב.
"העין השביעית": בנושא הזה אתה היית הכותב המרכזי ב"הארץ". מדוע, בעצם? האם התקנאת בעיתונאים שלך? האם לא עירבבת כאן את העסקים הפרטיים שלך עם מעמדך ככותב בעיתון?
שוקן: במשך השנים שאני עובד ב"הארץ" אני חושב שכתבתי מאמר או שניים בשנה על כל מיני נושאים, קצת גם על תקשורת, אבל לא הרבה. בגלל שבנושא הזה אני טיפלתי, אף כתב לא טיפל, אולי רק, פה ושם, שפירא (ראובן, כתב "הארץ" לענייני משטרה. היום ב"מעריב"; המערכת). חשבתי שזה עומד בכל הקריטריונים. יש בזה עניין לציבור, ואני יכול לעשות את זה יותר טוב מאחרים. אין לי נגישות לעמוד המאמרים ב"הארץ" יותר משיש למישהו אחר.
"העין השביעית": אתה באמת חושב כך?
שוקן: כן, היו גם מאמרים שלי שלא התפרסמו, על כל מיני דברים. אני כפוף לעורך כמו כל אחד אחר. נכון שאני יושב בישיבות הנהלת המערכת שמדברות על המאמר הראשי של מחר, ואני גם חוצה את החדר של המזכירה ויושב עם חנוך (מרמרי, עורך "הארץ"; המערכת) בחדרו. אז יש לי נגישות לעורך, אבל אין לי נגישות לעיתון.
העין השביעית: במשפט של קוזו אוקומוטו העיד האלוף דאז רחבעם זאבי. בהפסקה נכנס זאבי אל לשכת השופטים. כשיצא שאלו אותו העיתונאים אם זה בסדר שעד מדבר עם שופטים באמצע עדותו. לא דיברתי איתם על המשפט, אמר. דיברתי איתם רק על קידומם בדרגה. האם כך זה עובד ב"הארץ"?
שוקן: זה לא עובד ככה ב"הארץ". אני מחשיב את שיקול דעתו של מרמרי. אם אני סומך על החלטה שלו לפסול מאמר של מישהו אחר, אני סומך גם על החלטה שלו לפסול מאמר שלי. אני ניהלתי קמפיין נגד נמרודי, ולפי דעתי הוא הגיע למיצויו המוצלח בתחום העובדתי והמשפטי. הוא לא הגיע למיצויו המוצלח בתחום הציבורי. זאת עובדה. מה לעשות, החיים נמשכים.
"העין השביעית": האם לדעתך האיש שילם את חובו ובזה זה נגמר?
שוקן: ודאי שיש פה כתם. מה זאת אומרת?
"העין השביעית": איך אתה מסביר את הקפיצה הזאת? פתאום האיש עם הכתם הוא שותף עסקי שלך. השאלה היא האם אתה לא נושא עכשיו חלק מהכתם?
שוקן: קל להשיב על זה ולומר שהכתם על נמרודי פחות מהכתם על ערפאת. בשני המקרים האופציות הן מאוד מוגבלות.
"העין השביעית": הדוגמה של ערפאת בעייתית. המטרה של המשא-ומתן איתו היא להקים גדר בינו לבינינו. אתה מכניס את נמרודי הביתה.
שוקן: מה זה גדר? יעברו את הגדר. השאלה היא אם נשחרר מחבלים עם דם על הידיים, נשכח ממה שהיה ונחשוב איך למנוע מצב שיקומו מחבלים חדשים עם דם על הידיים.
"העין השביעית": מקריאת "הארץ" בשנים האחרונות עולה הרושם שהיתה בו יותר סלחנות לערפאת מאשר לנמרודי.
שוקן: "הארץ" לא היה סלחן לקשיים שערפאת עשה, לא לטרור ולא לרצח.
"העין השביעית": איך עשית את המעבר מהכתם אל הביזנס?
שוקן: כמוציא-לאור, אני מקפיד על כך שהעיתון יתעלם לחלוטין מהיבטים עסקיים שקשורים לחייה של החברה שאני עומד בראשיתה. ממש לא מטריד אותי שהעיתון יכתוב דברים שיזיקו כלכלית לחברה. אני חושב שהדבר הכי מזעזע שכתבו עלי בפרשה הזאת נכתב על-ידי יוסף כהן ב"כל העיר". לא דיברתי איתו על זה לפני או אחרי. אני יכול לכעוס על זה כמו כל אחד אחר שכועס כשכותבים עליו דבר שלדעתו הוא שקר.
בקיצור, כשפני למערכת אני אומר, הצד העסקי – לא קיים. כשאני מסתובב ומפנה את פני לצד העסקי, אני לא כבול לעמדות המערכתיות. נניח למשל שממשלת ישראל היתה אומרת שמי שיקים בית-דפוס בברקן, בשטחים, יקבל את הקרקע חינם וחמישים אחוז מההשקעה במענק. אני אצטרך לשקול, ואני לא בטוח שאחליט, ברוח מאמרי המערכת של "הארץ", לפסול את ברקן. במלים אחרות: כשאני מסתובב עם הגב אל המערכת ועם הפנים לצד העסקי, אני חושב שאני צריך להיות משוחרר מן העמדות של העיתון, כולל העמדות שלי ככותב.
אני לא חייב לעשות עסקות עם עופר נמרודי או עם נוני מוזס. בשנים האחרונות קיבלתי הצעות לכסף מכל מיני גורמים, יותר מכובדים ויותר סימפטיים. אבל יש בכל זאת דבר אחד שכל אלה לא יכולים לתת לי, והדבר הזה הוא שותפות אסטרטגית שתאפשר לי להתחרות יותר טוב בשוק. אני אתן דוגמה פשוטה. מחלק עיתונים של "הארץ" הולך ומחלק בזמן נתון מאה עיתונים, מחלק עיתונים של "מעריב" הולך ומחלק בזמן נתון מאה עיתונים, מחלק עיתונים של "ידיעות אחרונות" הולך ומחלק באותו זמן מאתיים עיתונים. כתוצאה מזה החלוקה של "ידיעות אחרונות" היא יותר זולה. עכשיו אני צריך להחליט אם אני הולך ל"מעריב" ואומר, בוא נחלק ביחד ונתחלק במחיר. אפשר, כמובן, ללכת לבנק לאומי, ליונתן קולבר או לסטף ורטהיימר. כשהאנשים האלה יישבו בדירקטוריון הם יחזרו לאותה בעיה: איך מוזילים את חלוקת העיתונים. ואז הם יאמרו: צריך להתחבר אל "מעריב".
אחרי שאבי נפטר, מאיר שניצר כתב ב"חדשות" שגרשום שוקן השכיל להעמיד את "הארץ" במקום מקביל לבית-המשפט העליון. אני חושב שהוא צדק, ואני חושב שזה נכון גם היום. אבל בסך-הכל אני מנהל ארגון עסקי שקיומו הכלכלי לא מובטח כמו קיומו הכלכלי של בית-המשפט העליון.
היה לי יותר קל אילו נחמן שי היה מציע לתת לקבוצה של "הארץ" את הזיכיון בערוץ השני או שמאיר טוברניק היה אומר שאת המכרז של הכבלים בנתניה תתנו לקבוצה של "הארץ" ולא למת"ב. אין לי תלונות, הכל בסדר, אבל אני חייב להסתכל גם על הדברים האלה.
"העין השביעית": לא כל-כך פשוט להפריד בין העסק לבין העיתון. אורית שוחט כתבה בתום לב מאמר במוסף "הארץ" ששאל, מדוע לא מעמידים גם את נוני מוזס לדין. היום מרחף סימן שאלה מעל האמינות שלה. אנשים מרכלים ואומרים שהיא היתה זרועו הארוכה של עמוס, תראו כמה העניין מתוחכם, בסופו של דבר לקח עמוס את נמרודי. כאשר כל אחד מהכותבים ב"הארץ" מטיף מוסר למי שלא יהיה, אומרים לו, מה אתה מדבר? המו"ל שלך כרת ברית עם עבריין.
שוקן: ראשית, לא מדובר על זה שנמרודי שם רגל בקבוצה הזאת. זה מופרך. העיתונאים נותנים לכל העניין הזה משקל הרבה יותר גדול מהמציאות. אורית שוחט משוכנעת שיש פה עסקה סגורה. אין עסקה, לא בטוח שתהיה עסקה, ואת השיחות שהתקיימו אפשר לספור על אצבעות יד אחת.
"העין השביעית": אמרת מה לדעתך מותר לך. האם תוכל לומר לנו מה אסור, מהם הגבולות?
שוקן: לפני כחודש הייתי באזכרה לגיסי שקבור בחלקה בסביון, שם קבורה גם אמא שלי, ובמרחק שלושה צעדים משם קבורה אחותו של נמרודי. אמרתי לעצמי, טוב, עוד כמה שנים אני אשכב שם, ואני מקווה שאלה שנקראים "הארץ", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" יישארו אחרינו. באמת איפה הגבולות? אילו כל הסיפור הזה של שותפות אפשרית בין "הארץ" ו"מעריב" היה עולה בעוד חמש שנים ולא עכשיו, העיתונאים היו מתרגשים פחות.
"העין השביעית": האם יש לך בכלל גבולות?
שוקן: יש לי. אני לא יכול להתעלם מזה שלפעולות שאני עושה יש השפעה על העיתונאים. זאת אומרת, אם אני מדבר עם נמרודי, אז אולי גם העיתונאים צריכים להקהות את החוד של הסכין. אני אף פעם לא ביקשתי את זה ותמיד אמרתי שיעשו ההפך ויהיו חופשיים, אבל אני לא בטוח תמיד שהעיתונאים מרגישים אותו חופש.
"העין השביעית": נניח שעיתונאי בכיר ב"הארץ", מישהו שאתה מעריך אותו, אורית שוחט למשל, ירצה לעבור ל"מעריב". האם תנסה לשכנע אותו שיש כאן בעיה מוסרית?
שוקן: אין היום עיתון בישראל שבו אפשר לעשות עבודה עיתונאית ראויה זולת "הארץ".
"העין השביעית": נניח שאורית שוחט מתלבטת בין "מעריב" ל"ידיעות אחרונות". האם תאמר לה שיש הבדל?
שוקן: יש הבדל. בראש "מעריב" עומד אדם שהורשע בעבירה לא פשוטה, ובראש "ידיעות" לא עומד אדם עם רקורד כזה. ההבדל גדול.
"העין השביעית": אם כך, פסול לדעתך לעבוד אצלו, אבל לא פסול לעבוד איתו.
שוקן: אני לא קיבלתי טלפון אחד מעיתונאי מ"מעריב" שאמר לי, עמוס, תשמע, אני חייב לפרנס את המשפחה שלי, אבל אם אתה יכול לעזור לי לצאת משם, אני רוצה לצאת. אף אחד. אחד בא ורצה לדבר איתי על עבודה, וחשבתי שאולי זה האיש שיגיד לי את זה, אבל טעיתי. איזה עורך מחק לו, הדיח אותו קצת, קידם מישהו אחר. זה אחרי ההרשעה.
"העין השביעית": יש שאלה גדולה אם איש עסקים הגון כמוך צריך לעשות עסקים עם אדם כמו נמרודי, בהתחשב בעבירות שלו, המשמעות של העבירות שלו ומאיזה מקום הוא עבר את העבירות שלו. כשאתה עושה עסקה מהסוג הזה אתה תורם משהו לנורמות הציבוריות. אתה מוריד את הסטנדרט. נכון שאתה לא היחיד פה ויש אנשים שהשפיעו יותר ממך על הנורמות הציבוריות – ראש הממשלה, אחרים – אבל אתה נותן את חלקך.
הדבר השני הוא המוניטין של העיתון שלך. אתה יכול להגיד שמהות יותר חשובה מדימוי, אבל אין ספק שהמוניטין של "הארץ" חשובים לך. "הארץ" גורע ממעמדו כשהמו"ל שלו שותף עסקי של נמרודי. זה נכון גם אם לנמרודי לא יהיה say בכלום.
הדבר השלישי זה כלפי פנים. אני בטוח שחשוב לך מה העיתונאים של "הארץ" חושבים עליך. גם אם אתה רוצה וגם אם אתה לא רוצה, אתה מקרין כלפיהם משהו. השאלה היא אם המצב הכלכלי של "הארץ" מצדיק את הנזקים האלה.
שוקן: שום סכין לא מונחת על הצוואר שלי. "הארץ" יתקיים אם נעשה איתו עסק ואם לא נעשה. בכל זאת, אני מסתכל לטווחים קצת יותר ארוכים ואני אומר לעצמי שהתחרות לא נעשית יותר פשוטה אלא יותר מורכבת, יותר קשה, מכל מיני כיוונים ולאו דווקא מהעיתונים. כדי להבטיח את הטווח הארוך, אני צריך לעשות כל מיני פעולות.
"העין השביעית": הבעיה שלך היא ברשת המקומונים.
שוקן: הרשת סובלת מהמנויים של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". איקס אנשים מקבלים עיתון ביום שישי בבית, ולא מגיעים לקיוסק. אנחנו נפגענו מזה.
"העין השביעית": האם אתה מוטרד ממצב המו"לות? מה האני-מאמין שלך בעניין הזה?
שוקן: אני מוטרד, אבל אני חושב שאתם נתפסים לפאניקה מיותרת. אחרי שהתפרסמה ההתקפה של כרמית גיא על "הארץ" בגיליון הקודם של "העין השביעית", דיברתי עם דורון רוזנבלום. הוא אמר, עם כל הקשקושים שאומרים עכשיו על המו"לים, אתה המו"ל הכי טוב של "הארץ". אני לא צנוע. כל עוד אני פה, זה כך. אחרי, אני לא יודע. אני לא יודע אם יהיה עוד שוקן אחרי ב"הארץ". כל עוד אני ב"הארץ" – "הארץ" מוגן.
גליון 23, נובמבר 1999
חידוש מוסרי מסעיר
בניסוח מלוטש, כמעט בגאווה, חושף עמוס שוקן את האני-מאמין המוסרי שלו: "כשאני מסתובב עם הגב למערכת ועם הפנים לצד העסקי, אני חושב שאני צריך להיות משוחרר מן העמדות של העיתון, כולל העמדות שלי ככותב" ("העין השביעית", נובמבר 1999). לכאורה זהו חידוש מוסרי מרעיש, שבכוחו לפתור בעיות המציקות לאנשים רבים: רב המסב לסעודה יהא "משוחרר מן העמדות שלו כדרשן" ויאכל נבלות וטריפות לתיאבון, פוליטיקאי יהא "משוחרר מן העמדות שלו כנואם" ויפר את הבטחותיו, וכן הלאה. האם ראוי אפוא עמוס שוקן לפרס ישראל לאתיקה על חידושו המופלא? חוששני שלא, בחידוש אין כל חדש. כבר היינריך היינה, משורר חביב במיוחד על כמה מאבותיו של שוקן, כמו שיווה את עמוס לנגד עיניו בהגדרת הצביעות האולטימטיבית, בפזמון המפורסם מתוך "גרמניה, אגדת חורף":
Ich kenne die weise, ich kenne den text,
Ich kenn auch die herren verfasser;
Ich weiss, sie tranken heimlich wein
Und predigten oeffentlich wasser.
"אני מכיר את הדרך, מכיר את הטקסט,
מכיר גם כותב או שניים;
ידעתי: הם סבאו בחשאי שיכר,
אך בפומבי הטיפו: "שתו מים!"
רן הכהן
הכותב עוסק בביקורת התקשורת בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל-אביב
גליון 24, ינואר 2000