מתוך גזר הדין

בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בירושלים פ"ח 603/09

לפני: כבוד השופט יעקב צבן
כבוד השופטת חנה בן-עמי
כבוד השופט רפי כרמל

בעניין: מדינת ישראל
ע"י עו"ד גאולה כהן מבאמצעות פרקליטות מחוז ירושלים

נ ג ד

1. חאדיר שאהין ת.ז. 26154914
2. מוחמד סרחאן ת.ז. 66185695
ע"י עו"ד דרעי, עו"ד תאמר עובד

גזר דין

1. הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם בכתב האישום המתוקן בעבירה של מסירת ידיעה לאויב ברשלנות לפי סעיף 111 (חלופה רביעית) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

ואלה המעשים: הנאשמים מועסקים כעיתונאים בחברת הפקה בשם PMCC המעניקה שירותי תקשורת ועיתונות לתחנות שידור שונות, בהן רשת "אלעאלם" האירנית. ביום 27.12.2008 החל מבצע "עופרת יצוקה" וביום 3.1.2009 בשעה 19:12 (להלן – המועד) החל המהלך הקרקעי של המבצע. המועד היה חסוי על-מנת להגן על חיי החיילים והצלחת המהלך הצבאי. גם סדרי הכוחות והיעדים היו חסויים. לפיכך אסרה הצנזורה פרסום פרטים אלה עד יום 3.1.2009 בשעה 20:28.

הנאשמים שהו בקרבת כוחות צה"ל, אשר החלו להיערך למהלך הקרקעי, וביום 3.1.2009 בשעה 18:33 נטלו חלק בשידור ישיר מהשטח ברשת "אלעאלם". נאשם 1, ככתב שטח ונאשם 2 כמפיק השידור, לא בדקו אם הצנזורה התירה הפרסום ומסרו בשידור ישיר פרטים אודות תנועת כוחות הצבא לעבר גבול הרצועה. פרטים אלה, העלולים להיות לתועלת האויב, נמסרו אף שהיה על הנאשמים לדעת כי קיימת אפשרות ממשית כי המידע יגיע לאנשי חמאס ברצועת עזה ויסייע להם במלחמה נגד צה"ל. בין היתר נמסרו פרטים אלה: נגמ"שים וטנקים החלו לנוע בצורה מאסיבית לעבר הרצועה; הוגבר הירי הארטילרי שכוון לעבר שג'עה, בית חאנון וג'באליה; הכל מצביע על כך שהפלישה אולי החלה.

2. ההודאה הייתה במסגרת הסדר טיעון שהתמקד בעובדות ובסעיף העבירה. הצדדים לא הגיעו להסדר לעניין העונש.

[...]

5. נאשם 1 הנו בן 34, רווק, עיתונאי 15 שנים, עברו נקי. בעניינו הוצגו מכתבים של חברי כנסת, המתייחסים להליכותיו ולמקצוענותו.

נאשם 2 הנו בן 26, רווק, סטודנט למשפטים שנה שנייה, בעברו הרשעה אחת, בהיותו קטין בגיל 15.

הנאשמים הביעו צער על המצב אליו נקלעו.

6. מחד, לנאשמים עומדים שיקולי קולא: הודאה, חסכון זמן, חרטה, היותם אנשים נורמטיביים. לנאשם 2 יש אומנם עבר מסוים, אך הינו רחוק יחסית בהיותו קטין, ולכן אינו מכביד.

מאידך, שיקולי החומרה אינם רגילים, שכן העבירה אינה נפוצה, הסיטואציה בה מדובר היא ייחודית ועל-כן יש לשים דגש על מאפייניה, וההשוואה שעשה הסנגור עם כל עבירת רשלנות אחרת, ובעיקר תאונות דרכים, אינה מקובלת עלינו. היסוד הנפשי בעבירה בה הורשעו הנאשמים הינו רשלנות בו כושלים אנשים נורמטיביים רבים, וקשת הענישה בעבירות רשלנות הינה רחבה מאוד, ותלויה בנסיבות ביצוע העבירה אף יותר מעבירות של מחשבה פלילית.

7. במקרה מיוחד זה, שיקולי הענישה העיקריים הם העיתוי, הנסיבות וההרתעה.

באשר לעיתוי – מדובר בתקופת מלחמה בה על כל אדם, ובוודאי עיתונאי המפיץ מידע בשידור ישיר וחי, להקפיד קלה כחמורה במילוי מצוות הביטחון והוראות הצנזורה הנגזרות מהן. לא זו אף זו – אין חולק כי מדובר ברגע קריטי ואף גורלי במלחמה: תחילתו של מהלך קרקעי, שהינו מהלך צבאי מובהק. לא צריך להיות מומחה או בעל הבנה עמוקה בהיסטוריה צבאית על-מנת לדעת כי מועד פתיחת מבצע הינו בעל חשיבות עליונה. העברת מידע לכולי עלמא, כחצי שעה טרם פרוץ המהלך וכשעתיים טרם התרתו לפרסום, גם אם נעשה ברשלנות, הינו דבר בעל חומרה, שכן הוא יוצר מניה וביה סיכון מהותי, הן לחיי אדם והן למהלך הצבאי כולו.

באשר לנסיבות – מטעמים שונים, עיתונאים מורשים להיות קרובים למקום הקרבות, אל מול פני המלחמה. כאשר הדבר נעשה תוך לחימה ועל סיפו של מהלך צבאי, השהייה במקום הרגיש ניתנת תוך אמון כי העיתונאי יכפוף עצמו לכללי ביטחון וצנזורה. מיקום קרוב ושידור ישיר הם כוח, ומידע כפי ששודר אינו רק כוח אלא שקול כמעט לנשק, בעיקר כאשר המידע שנמסר בשידור הוא מהותי ומתייחס הן לזמן והן למקום בו מתחיל המבצע, דבר שיכול לאפשר לצד השני לבצע מהלכים שונים ומגוונים מצידו.

באשר להרתעה – אכן, עבירות צנזורה אינן מגיעות בדרך כלל לפתחו של בית המשפט הפלילי, ואפשר כי זה עניין של מדיניות. אולם, כאשר מבוצעת הפרה ברורה וחריפה של הוראות הפרסום, בעיתוי קריטי ובנסיבות מלחמה, יש חשיבות רבה לשיקולי הרתעה, שכן העבירה עצמה (ההפרה) ותוכנה (העברת מידע) יצרו סיכון רציני ביותר. אומנם הסיכון לא התממש, אולם יש בכך רק כדי למתן העונש ולהקהות מעט את עוקצו אך לא למנוע עונש מוחשי. בגדרו של שיקול ההרתעה ראוי גם להעביר מסר כי בעת ונסיבות מלחמה, גם התרשלות כזו עשויה להוביל את מוסר המידע, בין עיתונאי ובין כל אדם אחר, למסדרונו של ההליך הפלילי.

עם זאת, כפי שצוין לעיל, לנאשמים עומדות נסיבות לקולא, ובנוסף מדובר בהליך תקדימי ואף ללא מיצוי הדין יש בו תמרור אזהרה והתראה לעתיד.
לאור כל שיקולים אלה אנו גוזרים על הנאשמים העונשים הבאים:

מאסר בפועל לתקופה של חודשיים בניכוי ימי מעצרם (5.1.2009-15.1.2009); מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורם על כל עבירה על סעיף 111 לחוק.

לקריאת גזר הדין המלא