עוברים ושבים עטויי מסכות, שלשום במקסיקו סיטי

עוברים ושבים עטויי מסכות, שלשום במקסיקו סיטי

חיילים מקסיקנים מחלקים מסכות לתושבי מקסיקו סיטי

חיילים מקסיקנים מחלקים מסכות לתושבי מקסיקו סיטי

מיעוט מבקרים בפארק מרכזי במקסיקו סיטי, אתמול

מיעוט מבקרים בפארק מרכזי במקסיקו סיטי, אתמול

מיעוט מבקרים בפארק מרכזי במקסיקו סיטי, אתמול

מיעוט מבקרים בפארק מרכזי במקסיקו סיטי, אתמול

לבריאות

הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מוקדשות היום לשפעת הקטלנית במקסיקו. "ידיעות אחרונות" בוחר בכותרת העניינית "חשש: מגפת שפעת קטלנית", ואילו "מעריב" בכותרת הצהובה "התפרצות". המגפה מגיעה גם לשער "ישראל היום", עם הכותרת "שפעת החזירים: 'סכנה למגפה עולמית'". בשער "הארץ" מדווחת הכותרת המוקדשת לעניין כי "68 בני-אדם מתו מזן חדש של שפעת במקסיקו".

עד כמה האיום חמור? לפי "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ", ארגון הבריאות העולמי של האו"ם "הכריז אמש כי 'שפעת החזירים' שהתפרצה לפני כחודש במקסיקו והתפשטה גם לארה"ב היא 'מצב חירום רפואי המעורר דאגה בינלאומית'". לפי "ישראל היום", "המרכז האמריקאי לפיקוח על מחלות ומניעתן" (CDC) פירסם "הודעה יוצאת דופן" שלפיה "זן חדש וחריג של שפעת התפשט בעולם באופן נרחב ולא ניתן לבלום אותו", לא פחות. "ישראל היום" הוא היחיד המביא את הציטוט הזה. גם ב"מעריב" ניתן למצוא הד לאמירה האפוקליפטית הזו: בכותרת המשנה לידיעה בכפולה הפותחת של העיתון נכתב: "[...] בארגון הבריאות העולמי שוקלים להעלות את רמת הכוננות מפני מגפה ומעריכים: 'אי-אפשר לעצור את הנגיף'".

רגע, אי-אפשר לעצור? לא ניתן לבלום? האם הקיץ הקץ על כולנו? כנראה שלא, כי באותה ידיעה ב"מעריב" נכתב כי "יש סכנה להתפרצות מגפה עולמית", אבל הדבר כלל אינו בטוח (כרגע אובחנו מקרי הידבקות במקסיקו ובארצות-הברית, כשבארצות-הברית הם כנראה לא קטלניים). האם יש סתירה בדיווח? נראה שכן. ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" מביאים בכלל ציטוט אחר, של "יו"ר ארגון הבריאות העולמי מרגרט צ'אן", שלפיו "אין ביכולתנו לקבוע על בסיס המידע הזמין כעת אם אכן תיגרם מגפה". רגע, אז ההיסטריה ב"ישראל היום" וב"מעריב" היתה מיותרת? כנראה שכן. בכלל, היסטריה היא תמיד מיותרת.

אולי כדי למנוע את ההיסטריה שדיווחים בלתי אחראיים עלולים לגרום, מאמצים היום כל העיתונים את סוגת השאלה-תשובה כדי לדווח על המקרה. כך, למשל, ב"ידיעות אחרונות" נכתב בתשובה לשאלה "האם המחלה קטלנית": "לפי דיווחים שהתקבלו ממקסיקו נראה שהמחלה קטלנית ביותר, אולם הדבר אינו ודאי. זאת מכיוון שהמידע שהתקבל משם חלקי וחסר, ואינו אמין בחלקו". ובתשובה לשאלה: "האם קיים טיפול יעיל": "לפי המידע הקיים בידינו כעת, נראה כי התרופה תמיפלו, המשמשת לטיפול בשפעת רגילה, צפויה להיות יעילה במידה כזו או אחרת". ועוד: השבים ממקסיקו עם חום מתבקשים לפנות למרפאה. אין אזהרה מלנסוע למקסיקו. לא זוהו מקרים בישראל. מותר לאכול חזיר (המחלה לא מועברת דרך מזון).

ב"ישראל היום" היו צריכים למלא איכשהו גם את טור הצד המופיע בפורמט הקבוע של הכפולה הפותחת שלהם, המוקדש לטקסטים קצרצרים במיוחד. הכתב אלי לאון נשלח להביא 80 מלה על מגפות "בספרות ובקולנוע". מדובר בטקסט מכונן, שמפנה לסרטים הוליוודיים מסחריים מהשנים האחרונות, ומסתיים במשפט האלמותי: "הבשורה הטובה היא שכמעט תמיד, האנושות ניצלת והסוף הטוב". באמת בשורה טובה. הנה הצעה לסדר: בקשו מהגרפיקאים שלכם שיכינו פילרים למקרה שאין ברשותכם טקסט ראוי (למשל, הלוגו: "ישראל היום חזקה נגד שפעת החזיר").

אגב, הדיווח בעיתונים, אף שהוא מובא בכמה מהם ברעש וצלצולים, אינו רחב יריעה במיוחד ואינו מביא יותר מהעובדות הבסיסיות. ייתכן כמובן שאין עדיין על מה לדווח, אולם הדבר מאיר את מהותם של דיווחי הבריאות בעיתונים: יום ראשון הוא היום המוקדש, ב"הארץ" לפחות, לכתבות בענייני בריאות. ניתן היה לשער כי דסק הבריאות ישמח על ההזדמנות שנפלה בחלקו לסקר בהרחבה את האירוע הבריאותי המשמעותי שנפל "ביום שלו". זה כמובן לא קורה, משום שאותו דסק, אם הוא קיים, עוסק בתוכני מגזין ולייף-סטייל, ולא בעיתונות חדשותית.

רמיזות ואיומים מפורשים

עולם הפוך: השר לאיומים מעדיף לרמוז, ואילו שר הדיפלומטיה מבכר איומים. הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא ציטוט של "השר לאיומים אסטרטגיים" משה יעלון: "גורמים ישראליים מסיתים בארה"ב נגד הממשלה", ובעמ' 5 של העיתון מובאת הכותרת: "ליברמן: סוריה לא שותפה לשלום".

הידיעה ובה הציטוט של יעלון היא תקציר ראיון שערך עימו שלמה צזנה ויתפרסם ביום שלישי ב"מוסף יום העצמאות" של "ישראל היום", הסנונית הראשונה של מחלקת המוספים שהוקמה בעיתון. כותרת המשנה מבהירה כי יעלון "סירב לנקוב בשמות אותם גורמים" ש"מציירים את ממשלת נתניהו כמו ממשלת חמאס, שני סרבני שלום". חבל שיעלון נוקט גישה של הפרחת רמזים אפלוליים. כנראה שעם המעבר לפוליטיקה איבד האיש את לשונו המתגלגלת, שאותה שיחרר זה לא מכבר בספרו האוטוביוגרפי.

תזכורת: הפעם האחרונה שבה התלונן מישהו כי גורמים ישראליים מסיתים בארצות-הברית נגד ראש הממשלה היתה כאשר אהוד אולמרט טען כי אנשי ימין מחפשים בארצות-הברית מי שיעליל עליו עלילות.

מי שלא איבד את הלשון הוא שר החוץ שלנו, אביגדור ליברמן, שאמר לעיתון אוסטרי כי אי-אפשר לעשות שלום עם סוריה, בשל שיתוף הפעולה שלה עם חמאס ואיראן. גם ב"הארץ" מדווחים, בהרחבה, על האמירה הזו של ליברמן (ומוסיפים גם אמירה משמעותית לא פחות: "ישראל לא תתקוף באיראן, זו בעיה שהעולם כולו יצטרך לפתור"), אולם הכותרת הראשית של "הארץ" עוסקת בנשיא האיחוד האירופי, שאומר כי "אירופה לא מבינה את גודל האיום האיראני" ומבטיח לפעול למניעת פגיעה "בתהליך שדרוג היחסים" של ישראל עם האיחוד. היחס המפויס הזה נמשך גם בעמודי הדעות של העיתון, שם כותב יהודה בן מאיר תחת הכותרת "ליברמן איננו גזען": "אני מתקומם נגד הדה-לגיטימציה שחוגי השמאל מנסים לעשות לליברמן ולכל מי שקשור עימו. הגיעה העת שגם השמאל וגם הימין ילמדו לנהל ויכוח ענייני לגופם של דברים ולא לגופם של אנשים".

בממלכת הקוריוז

אולי משום שהיום יום ראשון והכתבים עוד לא התעוררו, ואולי משום שהיום יום ראשון וסוף השבוע היה מוזר במיוחד עבור אנשים מסוימים – כך או כך, העיתונים מלאים היום בסיפורי מעשיות וידיעות קוריוז מתחום הפלילים ועבריינות התנועה.

ב"ישראל היום" אחת מכותרות השער (לא פחות) היא "אם שוכבים לא נוהגים", המפנה לידיעה של איציק סבן על זוג שקיים יחסי מין ברכב תוך כדי נהיגה (גם העיתונים האחרים מדווחים על המקרה). ב"ידיעות אחרונות" מתפרש על פני חציה העליון של כפולת עמודים דיווחם של אריה אגוזי ונעם ברקן על התפרעות של נוסע ישראלי בטיסת דלתא מניו-יורק (פרס הפטריוטיות לכותרת טור הצד: "אנחנו בהלם, הוא בוגר סיירת". כמובן שגם העיתונים האחרים מדווחים על המקרה).

עוד ב"ידיעות אחרונות", שכרגיל מוביל את הז'אנר: זוגתו של קבלן שהוא אחיין של איש עסקים ידוע החלה לנגח עם הג'יפ שלה את הג'יפ של הקבלן אחרי שצפתה בו נפגש עם אשתו-בנפרד. על השער האחורי של העיתון מדווח שמעון איפרגן כי משטרת באר-שבע מחפשת אחר גברים בגובה 2.05 מ' כדי שישתתפו במסדר זיהוי של חשוד גבוה במיוחד. ואם בכל זה לא די, בעמוד לפני האחרון של "ידיעות אחרונות" מצולם אהוד אולמרט כשהוא לבוש טישרט צמודה בצבע אדום ורוכש מצרכים בסופרמרקט במבשרת-ציון.

במהלך סוף השבוע קרו גם דברים משמעותיים בתחום הפלילים: רימון רסס הושלך לעבר משטרת בת-ים (שני חשודים נעצרו: שלומי ביטון ודניס דוידוב). זו תופעה מדאיגה במיוחד, וכפי שכותבים בעיתונים, היא הולכת ונעשית שכיחה (כלומר, גם תופעת העבריינים המעזים לאיים על שוטרים ולפגוע בהם, וגם תופעת זריקת הרימונים כאמצעי איום והפחדה המכוון לא רק לשוטרים). מי יודע, אולי כדאי להורות לכתבי הפלילים שלא לבזבז זמן על דיווח על אודות התעלסות במכוניות נוסעות ולהתמקד בהבאת המידע הרחב והכולל על אירועים משמעותיים מהסוג הזה.

גזענות

איתמר אייכנר הבלתי נלאה מביא היום את הציטוט הבא, מפי "גורמים המקורבים לנתניהו", המותחים ביקורת על ריבוי הערבים המועסקים בלשכתו: "מדובר באנשים איכותיים מאוד ומוכשרים, אבל כמו כל דבר טוב, אסור להגזים".

הדיווח מוקדש לאייל גבאי, ערבי והמועמד המוביל, אליבא ד"ידיעות אחרונות", למשרת מנכ"ל משרד ראש הממשלה. את הדגש העיקרי שם אייכנר על מוצאו של גבאי, כמו גם על מוצאם של תשעה יועצים אחרים של נתניהו (כולם ערבים). "נתניהו הוא ראש הממשלה שמחזיק יותר יועצים ערבים מכל ראש ממשלה אחר בישראל", מעיר אייכנר בביקורת לא מסותרת. את הידיעה הוא מסכם כך: "ראש הממשלה הסביר למקורביו כי זה לא שחיפש בכוונה ערבים, אך יצא שרוב האנשים המקצועיים שאיתר הם מהעולם הערבי".

(* הערה: ב"ערבים" הכוונה ל"חובשי כיפה".)

תרגיעו

אחת ההפניות על שער "ישראל היום" היא "שלמה ארצי בשיחת נפש נדירה עם קוטנר". בעמ' 33 חוזר הסופרלטיב בכותרת המשנה: "שלמה ארצי מתפנה לשיחת נפש נדירה". שיחת הנפש הנדירה היא תקציר ממוחזר של ראיון רדיופוני מתחנות הרדיו האזורי עם כוכב זמר שמגיש תוכנית שבועית ברדיו, מביע את דעתו על כל דבר ועניין לעתים מזומנות בכל אמצעי התקשורת, כותב מדי פעם לעיתונים בעצמו, ורק לאחרונה התראיין באריכות לנחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". בקיצור: נדיר זה לא.

כשכוכב אחד מעז

היום על שער "מעריב", כותרת: "אברי מסתבך". אברי הוא אברי גלעד, וכותרת המשנה מרחיבה: "מנחה 'אחד נגד 100' תקף את 'המירוץ למיליון' והצליח להרגיז את הבוסים בערוץ 2". הסיפור בקליפת אגוז: "טאלנט" – כלומר, שכיר באחד מכלי התקשורת, בעל משכורת גבוהה יחסית, הנהנה, על-פי הסברה, מפופולריות בציבור – מעז לחרוג מכללי המותר והאסור ביחסיו עם מעבידו ולמתוח עליו ביקורת באופן גלוי. תיאור מפורט של האירוע ניתן לקרוא בבלוג "המסך הקטן". כמובן שגם בזכיינית המתחרה, קשת, מיהרו לדווח על העניין.

רק שלשום קראנו על ירון לונדון שמיהר לחזור בו מביקורת שמתח על ערוץ 10 בראיון עיתונאי (לדבריו, לא דייק בדברים שאמר). כעת מביא ערן סויסה ב"מעריב" את תגובתה הרשמית של רשת לדברים שאמר גלעד: "אברי גלעד הוא טאלנט ייחודי עם דעות מוצקות במגוון נושאים, ועובדה זו הופכת אותו לפופולרי. רשת מעודדת פלורליזם של דעות גם כשמדובר בתכנים שלה"; ואת התגובה הלא רשמית, ובעלת המסר ההפוך, מפי "גורם בחברה": "זכותו לחשוב מה שהוא רוצה נגד רשת, אבל הוא לא יכול להגיד את זה בשידור חי כשהוא מקבל משכורת מרשת".

מדובר במקרה מבחן חשוב ומעניין. יש כאן נגיעה בסוגיית ההגינות שבמתיחת ביקורת על מקום העבודה שלך (מקרה רותי סיני היה האחרון שעורר דיון מסוים בעניין), אולם זו הסוגיה החשובה פחות. העוקץ בדבריו של גלעד לא היה שהם כוונו כלפי המעסיק, אלא שהם גרמו לו נזק כלכלי (על-ידי פגיעה בתדמית). העניין הוא, אם כן, האם לעיתונאי (במשמעות הרחבה של המלה) שכיר יש החופש להתבטא בסוגיות הנוגעות לאינטרסים המסחריים של מעסיקו. ואם ל"טאלנט" (עיין ערך) אין חופש כזה, ודאי שאין חופש לפועלים השחורים של התקשורת.