תהיה סמרטוט, תהיה גבר
העלבון שולט הבוקר בכותרות העיתונים, ולא סתם עלבון – עלבון יהודי. כדי שלא יאשימונו באנטישמיות נימנע מלהציע כי העלבון הוא תכונה המאפיינת יהודים. נסתפק בכך שנציין כי העלבון מאפיין את מי שהצדק עימו, ומה לעשות שהיהודים נוטים לצדוק?
"האפיפיור לא הזכיר בנאום ביד-ושם את חלקם של הנאצים בשואה", קוראת הכותרת הראשית של עיתון "הארץ" הבוקר. כמו פעמים רבות, יחסית לעיתונים האחרים, כותרת "הארץ" מאופקת. כמו פעמים רבות בזמן האחרון, יחסית לאיפוק, כותרת "הארץ" בוטה.
העיתונים האחרים כוללים בכותרתם הראשית את מה שב"הארץ" רק רומזים לו – לא רק אזכור חלקם של הנאצים בשואה, אלא גם בקשת הסליחה שחסרה בנאום האפיפיור, על חלקה של הכנסייה בשואה. ב"ישראל היום" נבחר הנוסח "הוא לא ביקש סליחה", ב"מעריב" מציעים את הכותרת החסכונית "בלי סליחה", ואילו ב"ידיעות אחרונות" הכותרת אמנם מודפסת בגופן קטן, אך היא מלאה ברגש עד להתפקע: "סליחה הוא לא ביקש". שמא האפיפיור טרם הבין כי הוא פועל בעולם שבו שולטים אירועי התנצלות?
כדי להבין מדוע הכותרת שנבחרה ל"ידיעות אחרונות" ("סליחה הוא לא ביקש") מהווה הסבר נוסף לכך שזה העיתון הפופולרי בישראל, עיתון שעורכיו תופסים בדיוק מרבי את תמצית הישראליות פעם אחר פעם, יש לקרוא אותה כפי שהיא עצמה מבקשת שנקרא אותה, במבטא גלותי קל, עם הפסקה קצרה לאחר התיבה "סליחה". היפוך הסדר במבנה המשפט גאוני והופך לרגע את כל מי שקורא את הכותרת ליהודי קשיש דובר יידיש, קצת ניצול שואה בעצמו.
לא רק אינסטינקטים טבלואידיים טובים יש לאנשי "ידיעות אחרונות", גם יכולת לבטל את ההפרדה בין תחושת העיתונאי לתחושת העם ונציגיו. בעוד שב"הארץ" מדווחים נדב שרגאי, יאיר אטינגר ויהונתן ליס כי "גורמים במוסד [יד-ושם] התאכזבו שהוא לא הזכיר בנאומו שם את האנטישמיות הגואה בעולם ואף לא את חלקם של הנאצים בשואה"; בעוד שב"מעריב" כותבים רוני מלול, אריק בנדר ודליה מזורי כי "נאומו [...] הותיר בקרב רבים מהמשתתפים תחושת אכזבה", ב"ידיעות אחרונות" פוסקים צבי זינגר, מאיר תורג'מן, דני אדינו אבבה וירון דורון כי "שיאו של היום אמור היה להיות הביקור ביד-ושם, אלא שדווקא שם הוא איכזב". את מי הוא איכזב? לא מצוין במפורש, ולכן משתמע כי גם הכתבים עצמם היו שותפים לאכזבה. הבדל קטן, אך בעל משמעות.
קטנוניות מילולית
ב"הארץ" מבקר תום שגב את נוסח הנאום שנשא האפיפיור ביד-ושם ואת "הקמצנות המילולית" שאיפיינה אותו. לדעתו, הנאום "היה מפתיע, בעיקר מפני שאפשר היה לצפות שחשמני הוותיקן יכינו לבוס שלהם נאום חכם יותר [...] הרושם הוא שחשמני הוותיקן התווכחו ביניהם אם 'מגיע' לישראלים שהאפיפיור יגיד 'נרצחו', והחליטו שרק 'נהרגו' מגיע להם. זה נשמע קטנוני". לעומת זאת, ב"ישראל היום" מדווח בועז ביסמוט כי את הנאום ביד-ושם כתב האפיפיור בעצמו, ודווקא את נאום קבלת הפנים שנשא, שנעם יותר לאוזני שומעיו, כתב אחד מיועציו.
זה הכל אופנה, טמבל, וכדאי שתבין זאת
לא רק המלים של האפיפיור נבחנות כאן בקפידה, גם מלבושיו. שחר אטואן מעלה ב"הארץ" את השאלה הנכבדה, האם "האפיפיור נועל פראדה?", ומיד מגיש לקוראיו את ממצאי חקירתו.
אטואן מדווח כי "לדברי מקור בוותיקן, הנעליים מיוצרות בהזמנה אישית על-ידי סנדלר פרטי". יחד עם זאת, מציין אטואן, "בביקורו בארץ הוא נצפה נועל נעלי עור חומות, שעוררו מחדש את החשד כי מדובר בפראדה". לטור בענייני אופנה שמופיע בעמודי החדשות של "הארץ" אף מצורף תצלום מרשיע של חלקו התחתון של האפיפיור, כשלרגלו נעל שללא ספק מעוררת חשד.
"דובר האפיפיור", ממשיך אטואן, "סירב להתייחס לנושא, וציין כי אינו יודע אילו נעליים הוא נועל וכי הוא מתייחס 'אך ורק לשאלות בעניינים מהותיים'". אטואן מסכם את דיווחו במלה "צודק", וקשה לקבוע למי הוא לועג יותר, לדובר האפיפיור או לקוראים.
שטרסלר מתחרה בשטרסלר
בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסם הבוקר תצלום של אורות הדלוקים במשרד האוצר [עטא עוויסאת]. זו אמורה להיות ההמחשה הוויזואלית לכך שאמש עסקו שם בניסוחים סופיים של תקציב המדינה. בשונה מרצף הגזירות שעליהן הוכרז רק לפני ימים מספר, מהדיווחים בעיתוני הבוקר עולה כי התקציב יהיה חף ממרביתן, וכי מסגרת התקציב תגדל יותר מהצפוי.
ב"מעריב" חוגגים עם עיני וההסתדרות – "המנצח הגדול", קוראת כותרת בשער העיתון לצד תצלום של יו"ר ההסתדרות מחייך מאוזן לאוזן. בעיתונים האחרים התגובה ביקורתית יותר. "תקציב בזיג-זג", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", בתגובה להיפוך העמדות של הממשלה, וב"הארץ" אפשר ממש לחוש את זעמו של נחמיה שטרסלר, העורך הבכיר לכלכלה וחברה.
בטור פרשנות המופיע על השער משווה שטרסלר את אהוד ברק ועופר עיני, שנלחמו בקיצוצים בתקציב, לאב חצי-מובטל שמחליט להוציא את שארית כספי משפחתו על הימורים בלאס-וגאס ובזבוזים אחרים.
עוד יותר מכך זועם שטרסלר על נתניהו. "הזיגזגים של נתניהו יכולים לסחרר את הראש", כותב שטרסלר בטור, שמבחינת האמוציות שבו מתחרה הבוקר רק במאמר שהכין אחד, נחמיה שטרסלר, למדור המאמרים בחלק ב' של העיתון. שם שטרסלר כבר כותב בבוטות על "זיגזגים" ו"פאניקה" של נתניהו, על מי ש"מאבד את העשתונות", על אדם שהתגלה כ"חלש" ו"פחדן". הכותרת שניתנה למאמר, "עושה במכנסיים", לא ניחנה בטעם מעודן.
ב"דה-מרקר" נחשפים הבוקר אחורי הקלעים של הדיונים על התקציב. מוטי בסוק מציג אותם לראווה ומתאר בהרחבה כיצד עקף אורי יוגב, היועץ הכלכלי של נתניהו, את ראש אגף התקציבים במשרד האוצר ואת שר האוצר עצמו בדרך למשא-ומתן ישיר מול יו"ר ההסתדרות. "אין בעל בית", קובעת הכותרת הראשית של העיתון, ומירב ארלוזורוב מצטרפת בכפולה הפותחת למתקפה על התנהלות נתניהו.
לעומת זאת, בעולם הקסום של "ישראל היום" אין אף שמץ של ביקורת על הזיגזגים של הממשלה ואף זכר לזעם שהביעו בכירי משרד האוצר. הכותרת הבוקר, בראש עמוד השער, קוראת: "מסתמנת חבילה: יותר תקציב, פחות גזירות". זאב קליין, מתי טוכפלד, יהודה שלזינגר וגדעון אלון מדווחים לקוראיהם כי "לאחר חצות הסתמן כי הדיונים הקדחתניים שניהלו אנשי האוצר ומשרד רה"מ עם נציגי ההסתדרות והתעשיינים הניבו פרי בדמות של עסקת חבילה רחבת היקף". זה נכון, כמובן, אבל זה רק חלק מהסיפור.
אפילו "מעריב", שבשער חוגג את נצחון עיני, מדווח בעמודים הפנימיים באופן מודגש ומובלט על הזעם של אנשי האוצר. איך ייתכן שקולות אלה לא הגיעו ל"ישראל היום"? הרמז היחיד להם עולה מטור פרשנות מאת קליין המופיע לצד הדיווח החדשותי. תחת הכותרת "ספינים, עד הרגע האחרון" כותב קליין על המהומה התקשורתית שמלווה באופן טבעי את הדיונים על התקציב, ובסופו של דבר מבקש להרגיע: "מזל שבשוק ההון לא לוקחים ברצינות את כותרות העיתונים".
שיהיה במזל
החל מהיום, "24 דקות" אינו החינמון היחיד המשתף פעולה עם מפעל הפיס. ברצועה צרה בצד עמ' 17 של "ישראל היום" מופיע מדור חדש בשם "תחרות 'צרצרפיס'", המלווה בסמליל של צרצר בצבעי מפעל הפיס שתחתיו מצוין במפורש "בשיתוף עם 'ישראל היום'".
לפי הכתוב בראש המדור, "מדי יום יופיעו בעיתון 'ישראל היום' סיפורים נבחרים מתחרות 'צרצר פיס – תחרות סיפורי sms', כחלק מתמיכת מפעל הפיס בתרבות ובספרות". העיתון מזמין את קוראיו לשלוח לו באמצעות הודעת sms שעלותה "2 שקלים למסך" סיפורים קצרצרים שאורכם אינו עולה על 140 תווי sms, תוך הבטחה כי המובחרים שבהם יופיעו בעיתון.
כדוגמה מובאים כמה "צרצרים נבחרים". הנה אחד מהם: "מאז שכדור הארץ עגול, קשה לי לעמוד זקוף. היה לי נוח כשהיה שטוח. אני צופה בשקיעה. הבעיה שאני מודע לזווית כדור הארץ וזה שופך לי את כל התה".
ענייני תקשורת
עורכי "מעריב" דורון גלעזר ורותי יובל הודיעו אתמול על התפטרותם. על הנסיבות אפשר לקרוא בכתבה של שלמה מן, שהתפרסמה אתמול באתר זה. אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי בין המועמדים להחליפם יון פדר, עורך ynet, העורך הכלכלי של העיתון רפי רוזנפלד, וחנוך מרמרי, לשעבר עורך "הארץ". גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" על ההתפטרות ומציינת כמחליפים אפשריים את סגן עורך העיתון לשעבר אבי בטלהיים והעיתונאי בן דרור ימיני. ימיני היה השם הראשון שהוזכר אתמול כמועמד לתפקיד. בחירתו לעורך יכולה ללא ספק להיות ניסוי מעניין. את טור הדעה שלו המתפרסם הבוקר במוסף "המגזין" של "מעריב" הוא פותח במשפט "אני אוהב פולמוסים".
סטלה קורין ליבר כותבת ב"גלובס" על הצורך בקיצוצים בתקציב הביטחון, ותוך כדי כך שואלת "איך קורה שבשבועיים האחרונים התגברו והתרחבו כל-כך האיומים על ישראל?". היא מונה רצף של כותרות מזרות אימה שהתפרסמו לאחרונה בעיתונות ותמהה: "הכל מקרי? הכל קרה דווקא עכשיו? בגלל מזג האוויר? בגלל הפריחה האביבית?". לפי הכותרת הבוקר, גם אם הכל מקרי, זה הצליח.
גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי רשות השידור פנתה לשר הממונה עליה, יולי אדלשטיין, בבקשה שיאשר לה הפחתה במחויבויות התוכן שלה.
כל העיתונים מדווחים על שחרורה של רוקסנה סאברי, העיתונאית האמריקאית שנכלאה באיראן באשמת ריגול.