לא הגזימו

"מי יכול לקרוא 1,800 עמודים?", תוהה כותרת בשער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" הבוקר. השואל הוא סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר בעיתון, והעמודים הרבים הם עמודי דו"ח מבקר המדינה, שהוגש אתמול ליו"ר הכנסת.

"בסך-הכל מכיל הדו"ח יותר ממיליון מלים", כותב פלוצקר. "כן, קראתם נכון: מיליון מלים בדו"ח אחד. בהנחה שאדם בעל כישורי קריאה טובים יקרא כ-600 מלים של הדו"ח בשעה אחת (הנחה אופטימית, בהתחשב בשפתו המסורבלת של הדו"ח), יידרשו כ-9 חודשים של קריאה, 8 שעות בכל יום עבודה, כדי להשלים את המלאכה. [...] לא הגזמתם, אנשי מבקר המדינה? נראה לי שכן".

לדעת פלוצקר, המבקר תפס מרובה אך לא תפס דבר. מספר גדול מדי של נושאים לביקורת יוצר "מערבולת מעיקה של קולות, ששום צליל ברור כבר לא עולה ממנה", מלין פלוצקר. עוד הוא טוען כי מהדו"ח לא עולה מסר ברור. יותר מדי עמודים מקשים אפילו על העיתונאים שקיבלו את הדו"ח שבועיים מראש להכין ידיעות לכלי התקשורת, הוא כותב. כתוצאה מכך כמה מהממצאים לא מדווחים, ועל כן, לדעת פלוצקר, נעלמים לנצח ("ביחס לדו"ח מבקר המדינה נכונה האמירה: לא דווח, לא קיים").

ובאמת, מדוע חייב מבקר המדינה להתעסק בכל-כך הרבה נושאים בו בזמן ולדווח על ממצאיו בפירוט ובהרחבה? מדוע אין הוא יכול לנהוג כעיתון "ידיעות אחרונות", לדוגמה, שהופך למעלה ממיליון מלים ועשרות נושאים שנכללים בדו"ח לכותרת אחת על נושא אחד בשער העיתון ("ביקורת קשה על מנכ"ל משרד הביטחון. מבקר המדינה: עסקאות ייצוא בטחוני נעשו בלי תיאום והתייעצות")?

איזו יכולת תמצות מופלאה. במקום 1,800 עמודים, מצליח העיתון לדחוק הבוקר את כל ממצאי הדו"ח לשישה עמודים בלבד. שלושה בקונטרס החדשות (מבין 32) ועוד שלושה במוסף "ממון" (מבין 20). בסך-הכל שישה עמודים מתוך קרוב ל-100 שמחזיק הבוקר העיתון על מוספיו. הנה לכם דוגמה לגוף (שאינו בניהול המדינה, אגב) שיכול ללמד את השירות הציבורי בכלל ואת משרד המבקר בפרט שיעור או שניים ביעילות.

וכדי להקל על הקוראים עוד יותר את ההתמודדות עם הממצאים הקשים שבדו"ח, דוחק "ידיעות אחרונות" את שלושת העמודים בקונטרס החדשות, שבכל זאת מצא לנכון להקדיש מקום לממצאי הדו"ח, לכפולה הרביעית והחמישית. אחרי לבני, לפיד, ח"כ חדש שהוא גם בן-זוגה של כוכבת תוכנית טלוויזיה (חתיך!), פרישה צפויה של שר ללא תיק (תזמון!), ועמוד שלם על סגן-אלוף במיל' שתובע את מעסיקו לשעבר בטענה כי פוטר בשל שירותו במילואים (חוצפה!).

ומה בכל זאת מתפרסם אחרי העיסה היומית של עדכונים בדבר כוכבי וכוכבי משנה בזירה הפוליטית, מה אחרי עידוד הקוראים לשירות בצה"ל? קצת על ממצאי דו"ח המבקר בכל הקשור לחינוך, בריאות, תעופה וילדים בסיכון. קצת יותר על מערכת הביטחון, והופ – עוברים לידיעה על "אונס קבוצתי במסיבת הסיום" (מזעזע!).

הקוראים שלא שבעו מממצאי דו"ח המבקר מופנים לעיון נוסף ב"ממון", ובשער המוסף הכלכלי אף מובטח "סיקור נרחב" של ממצאי הדו"ח, אבל מי שחושש כי העיתון מתכוון להעמיס עליו עשרות פרטי מידע ביקורתיים על התנהלות המדינה בשנים האחרונות, יכול להירגע. להבדיל מהצהרות משרד המבקר על דו"ח מקיף, להצהרה של "ידיעות אחרונות" אין ביסוס. כאמור, הסיקור הנרחב במוסף מתמצה בשלושה עמודים מתומצתים להפליא, כולל המאמר של פלוצקר.

נכון, מודעות תופסות עמודים רבים, ויש מדורים קבועים, שלא לדבר על התמהיל הקדוש שמחייב את העיתון לשלב בין מידע בעל ערך לבין טמטמת מוח שהופכת את הקורא אותה לנבער המעורה פחות ופחות בכוחות המשפיעים על חייו. אך דווקא בשל כך חשוב כל-כך להקפיד מה נכלל בחלק ה"רציני" של קונטרס החדשות.

לזכותו של "ידיעות אחרונות" ייאמר כי המצב ביתר הטבלואידים גרוע אף יותר. בקונטרס החדשות של "מעריב" מתמצה סיקור דו"ח המבקר בפחות מכפולת עמודים, התשיעית במספר (מבין 19). במוסף "עסקים" של העיתון עוד כפולה אחת, הפותחת (מבין 12). בסך-הכל פחות מארבעה עמודים מתוך סך של קרוב ל-100 עמודי עיתון על מוספיו. ב"ישראל היום" מדווח על ממצאי הדו"ח על פני שלושה עמודים בלבד בקונטרס היחיד, שמחזיק הבוקר 48 עמודים.

בעיתון "הארץ", לעומת זאת, הגישה שונה. הכותרת הראשית מוקדשת לממצאי הדו"ח על מערכת החינוך ("מופרטת, ההורים משלמים"), עמ' 3 כולו מוקדש לממצאי המבקר על מערכת הביטחון, ובעמ' 4 המשך סיקור מערכת החינוך ועוד ידיעות קצרות על תחומים אחרים. בתחתית עמ' 4 מופנה הקורא ל"סיקור נרחב" במוסף "דה-מרקר". להבדיל מההבטחה החלולה שמספק "ידיעות אחרונות" לקוראיו, "דה-מרקר" אכן מציע סיקור נרחב. כל התוכן המערכתי מעמוד השער ועד עמ' 21 מוקדש לממצאי דו"ח המבקר; 21 עמודים מ-56 בסך-הכל שמחזיק העיתון הכלכלי של "הארץ" הבוקר.

אין להקל ראש בפערים הללו בין העיתונים. אם העיתונים אינם מסוגלים לעבד את הדו"ח או תקצירו לידיעות נגישות לציבור הרחב, כיצד ניתן לצפות מהם לבצע עבודה עצמאית של מעקב אחר הליקויים שהתגלו? זאת ועוד, לפרסום בולט ומקיף של ממצאי הדו"ח ערך מוסף. פעולת מבקר המדינה (כמו פעולת התקשורת) מתבססת גם על תלונות (הדלפות) שיוצאות מתוך מוקדי כוח. מתן כבוד ראוי לממצאי הדו"ח הנוכחי עשוי לעודד מתלוננים עתידיים.

אם ההנחה של פלוצקר נכונה, אם באמת מה שלא מדווח מתוך דו"ח המבקר "אינו קיים", הרי שלבחירות שעשו אתמול עורכי העיתונים – על מה מתוך הדו"ח לדווח, באיזה פירוט ובאיזו הדגשה – יש השלכות מכריעות. יש מי שלקח על עצמו את האתגר שהציב מבקר המדינה ויש מי שנואש מראש. יש מי שגייס את משאבי המערכת המצומצמים-תמיד כדי להתמודד עם מאות העמודים ומאות אלפי המלים, ויש מי שהכריז על גיוס חלקי ביותר. יש מי שעבורו ביקורת המדינה היא ערך חשוב שיש לעודד (גם במחיר שעמום כמה מהקוראים שמדפדפים במרץ בחיפוש אחר התצלום היומי של בר רפאלי), ויש מי שמעדיף אולי פחות ביקורת.

מדוע שכלי תקשורת המתחנף להון או שנמצא ישירות בבעלות בעל הון, "מעריב" לדוגמה, יימנע מלפרסם סקירה נרחבת ובולטת של ממצאי דו"ח המבקר? הרי המבקר בוחן את המדינה, לא חברות פרטיות. אלא שחלק מהביקורת על המדינה נוגע לכניעותיה ללחצי ההון. "המדינה התקפלה בפני תשובה ועופר – הציבור ישלם יותר על המים המותפלים", לשון כותרת בעמ' 9 של "דה-מרקר". "מסבסדים את מועדון הגולף בקיסריה, במקום לתרום יותר להשכלה הגבוהה", לשון כותרת בעמ' 16 של העיתון, המתייחסת לקרן קיסריה. "מועצת הכבלים והלוויין סלחנית מדי", נכתב בעמ' 18 של "דה-מרקר". סלחנית כלפי החברות המסחריות שעליהן היא מפקחת, כמובן. כמה מהפרקים בדו"ח מוקדשים להעדר פיקוח ראוי על שירותים שהמדינה הפריטה. כלומר, העבירה לידיים מסחריות.

לא שיבש

חשיבות הבחירה על מה לדווח ועל מה לא אינה מוגבלת לממצאי דו"ח המבקר. עורכי העיתונים מקבלים עשרות החלטות כאלה מדי יום. דוגמה: אתמול נודע כי שגריר ישראל לשעבר בבלארוס, זאב בן-אריה, הגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות ולפיו יודה שחשף בפני שר החוץ אביגדור ליברמן מידע חסוי בנוגע לחקירתו. על-פי ההסדר, בית-המשפט יתבקש להרשיעו בעבירות גילוי בהפרת חובה ושיבוש מהלכי משפט ולהטיל עליו עונש של ארבעה עד שישה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות ומאסר על-תנאי.

יש להניח כי המידע הנ"ל הגיע למערכות כל העיתונים. העורכים, על דרגיהם השונים, נטלו את המידע לידיהם, ריחרחו אותו, השוו אותו לעשרות פרטי מידע אחרים שהתבררו אתמול, ולבסוף החליטו. ב"מעריב" ידיעה קצרה בכפולה הפותחת. ב"הארץ" ידיעה קצרה בתחתית עמ' 6. ב"ישראל היום" ידיעה בראש עמ' 9.

וב"ידיעות אחרונות"? אף מלה. אין ידיעה על שגריר לשעבר שמודה בשיבוש הליכי החקירה של שר החוץ של מדינת ישראל.

לעומת זאת מתפרסמות בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות": ידיעה נרחבת על פטריות כמהין שגדלות בקיבוץ; ידיעה וטור פרידה בעקבות מותו של "השף של האלפיון העליון"; ידיעת תצלום על מפגש בין נערה שתרמה את כספי בת-המצווה שלה לניצולי שואה (ב"ידיעות אחרונות" דווח על כך אתמול בהרחבה); ידיעה על פסל חדש של תיאודור הרצל; ידיעה על כך שנשיא המדינה לשעבר משה קצב לבש לראשונה מדי אסיר; ידיעת תצלום על כך שחומות העיר העתיקה בירושלים הוארו אתמול באור ורוד כחלק ממסע להעלאת המודעות לסרטן השד; ידיעת תצלום על בר רפאלי, המשתתפת בצילומי סרט; ידיעת תצלום על פרישתו של ראש מחלקת כושר קרבי בצה"ל; ידיעה על קטטה שפרצה במהלך ברית-מילה; וידיעה בולטת בשער האחורי המקדמת שידור תוכנית בכורה של סדרת טלוויזיה, הערב.

על כמה מהנושאים הללו מדווח גם בעיתונים אחרים, ובכל זאת עורכיהם מצאו לנכון למצוא מקום גם לדיווח על הודאתו של שגריר לשעבר בשיבוש חקירתו של שר החוץ הנוכחי.

לא שובתים רעב, לא הורגים ערבים חפים מפשע

"בפינלנד הרחוקה נשקפת סכנה לחייהם של ארבעה כלואים ששובתים רעב כשישים יום ויותר", כותבת עמירה הס בטור המתפרסם במדור הדעות של "הארץ". "בערבות השלג, שם נמצאים בתי-הכלא נפחה, אשקלון, גלבוע ואחרים, קרוב לאלפיים אסירים – בעצם החלטתם שלא לאכול ובנכונותם להסתכן בצעדי עונשין נוספים מצד הרשויות – מזכירים שהם בני-אדם. שירות בתי-הסוהר אינו צריך להתאמץ כדי להחביא את דבר שביתת הרעב ההמונית מידיעת הישראלים. הישראלים, ברובם הגדול, אוהבים לקטלג את כל כלואיהם הפלסטינים כרוצחים מתועבים או סתם מחבלים. מראש אין להם עניין בכל מעשה שמלמד על אומץ לב אישי וקבוצתי של האסירים הפלסטינים ושמעניק להם קווי מתאר אנושיים".

גם התקשורת הישראלית תורמת את חלקה. מאות רבות של אסירים שובתים רעב בבתי-הכלא של מדינת ישראל זה ימים ארוכים, והתקשורת מתעלמת כמעט לחלוטין מהמעשה. הבוקר, בתזמון יאה, מתפרסמת ידיעה צנועה בראש עמ' 8 של "הארץ": "1,600 אסירים בטחוניים שובתים רעב זה שבועיים; 4 בסכנת חיים".

ג'קי חורי ועמירה הס מדווחים כי נציגי האסירים הבטחוניים נפגשו בסוף-השבוע האחרון עם נציג שירות בתי-הסוהר והציגו לו את דרישותיהם להפסקת השביתה. לפי הידיעה, ארבעת השובתים שנמצאים בסכנת חיים הם בלאל דיאב, ת'אאר חלאחלה ועומר אבו-שלאל (עצירים מנהליים שמוחזקים ללא משפט ודורשים להישפט או להשתחרר), ומחמוד סיקסק, השובת במחאה על מעמדו כ"לוחם בלתי חוקי". המספר 1,600, אגב, מגיע משירות בתי-הסוהר.

באף עיתון אחר לא מדווח על השביתה. לא מדווח, לא קיים. ישראל לא מחזיקה עצורים בלא משפט לתקופות ממושכות. הם אינם נאבקים על זכותם להישפט. אסירים שנשפטו והורשעו אינם נאבקים על שיפור תנאי כליאתם. המאבק שלהם אינו מעמיד בסכנת חיים ארבעה מהם.

לצד הידיעה על העצורים והאסירים השובתים רעב, מתפרסמת ב"הארץ" ידיעה שנפתחת בשער העיתון. עמירה הס וגילי כהן מדווחות כי "לא יינקטו כל צעדים משפטיים נגד האחראים להריגת 21 מבני משפחת סמוני מעזה ב-5 בינואר 2009, בשלב הקרקעי של מבצע עופרת-יצוקה". הפרקליטות, כך מדווח, הודיעה על סגירת חקירת מצ"ח "לאחר שנמצא כי תקיפת האזרחים 'שלא נטלו חלק בלחימה' והריגתם לא נעשו במודע או במישרין או מתוך פזיזות ורשלנות 'באופן המקים אחריות בפלילים'".

בתחתית עמ' 6 של "מעריב" מתפרסמת ידיעה קצרה מאת אחיקם משה דוד וחנן גרינברג על סגירת התיק. "מח"ט גבעתי בעופרת-יצוקה לא יועמד לדין", לשון כותרתה, המתייחסת להשפעת ההחלטה בדבר האחריות על מותם של 21 אזרחים חפים מפשע, ובהם נשים וילדים, לקריירה הצבאית של אל"מ אילן מלכא. "מלכא המתין להחלטה הזאת יותר משלוש שנים", נכתב בידיעה. ודוק: מלכא, ולא בני משפחת סמוני. "המח"ט המצטיין", מוסבר בהמשך, "מהקצינים המוערכים בצה"ל, לא קודם מאז האירוע".

ב"ישראל היום" מדווחים על סגירת התיק בשער העיתון: "לא בוצעו פשעי מלחמה בתקרית בעופרת-יצוקה", נכתב שם בין מרכאות. לילך שובל מדווחת בעמ' 17 על סגירת התיק. מדובר צה"ל נמסר לכל העיתונים: "הפצ"ר, תא"ל דני עפרוני, נתן את חוות דעתו על אירוע שבבסיסו טענות על ירי מהאוויר בשכונת זייתון במהלך מבצע עופרת-יצוקה, והחליט כי החקירה הפריכה לחלוטין את ההאשמות החמורות בדבר ביצוע פשעי מלחמה שהוטחו בצה"ל על-ידי גורמים שונים".

וב"ידיעות אחרונות"? ב"ידיעות אחרונות" לא מדווח כלל על סיום החקירה באשר למותם של 21 בני משפחת סמוני בעזה ואף לא על הקריירה המתחדשת של המח"ט המצטיין. מה כן מתפרסם ב"ידיעות אחרונות"? ראו לעיל.

הכותרות הראשיות

"המבקר: מערכת החינוך מופרטת, ההורים משלמים", נכתב, כאמור, בכותרת הראשית של "הארץ".

"עוזבת, לא פורשת", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המתייחסת לציפי לבני.

"יעלון: הבחירות לא יהיו שיקול בעניין האיראני", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב".

"מסתמן: ציפי לבני תפלג את סיעת קדימה ותקים מפלגה חדשה", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון".

"לקלפי, לא יאוחר מ-4 בספטמבר", נכתב בין מרכאות בכותרת הראשית של "ישראל היום".

נהנתנים, יהירים ובלתי מפלגתיים

יאיר לפיד קיים אתמול כינוס פומבי ראשון של מפלגתו, וכל העיתונים מדווחים על כך. כולל "ידיעות אחרונות", העיתון שבו מפרסם לפיד מדי סוף-שבוע, על פני אחת הפלטפורמות הפופולריות במדינה, טור אישי. זהו מצב בלתי תקין, שמן הראוי היה לסיים לפני שבועות. כעת, לאור הקדמת הבחירות המסתמנת, לאחר ההקמה הרשמית של מפלגתו של לפיד יש-עתיד, בעקבות הכינוס הציבורי של לפיד – על הפוליטיקאי לחדול לאלתר מכתיבת טורו ב"ידיעות אחרונות". לחילופין, על "ידיעות אחרונות" להכריז על עצמו כעיתון מפלגתי.

בשולי החדשות

א. עיתון "כלכליסט" ממשיך להציע לקוראיו אג'נדה עצמאית ונפרדת מזו של "ידיעות אחרונות" על מוספיו הרשמיים. "סיקור נרחב" מובטח בראש שער העיתון, וסיקור נרחב אכן מקבלים קוראי "כלכליסט". 14 העמודים הראשונים בעיתון מוקדשים לדו"ח המבקר (מבין 36 בקונטרס הראשי ועוד 12 בקונטרס "השוק").

אחד הנושאים שמוזכרים בדו"ח המבקר הוא חשש לניגודי עניינים של איש יחסי-הציבור זמיר דחב"ש ואחרים. דחב"ש כיהן במקביל כיועץ תקשורת של בנק ישראל והרשות לניירות ערך, כמו גם של גופים פרטיים שמבוקרים על-ידי הרגולטורים. ב"כלכליסט" מדווחת על כך הבוקר הדס שפר, שבעבר היתה חתומה על ידיעה נרחבת בנושא. בעת מאבק האיתנים בין נגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים ובין בנק הפועלים בעניינו של דני דנקנר, עיתונאי "דה-מרקר" האזינו לדברי דחב"ש ברוב קשב. הבוקר מדווח סיון איזסקו ב"דה-מרקר" על ממצאי המבקר בנוגע לאיש יחסי-הציבור.

ב. "תנחומים לרה"מ: מחטופי אנטבה ועד מברק מאבו-מאזן", נכתב מעל ידיעה קצרה מאת שלמה צזנה, המתפרסמת בכפולה הפותחת של "ישראל היום". בין המנחמים שמוזכרים בידיעה: חבריו לצוות של בנימין נתניהו בסיירת מטכ"ל; מחטופי המטוס לאנטבה; ח"כ עמיר פרץ והרב אלימלך פירר, שר המשפטים לשעבר משה נסים, ראשי ערים ורשויות, הסנטור ג'ון קרי, שר החוץ של יפן ושר במשרד האוצר של אוסטרליה. בין המנחמים שאינם מוזכרים בידיעה: רון לאודר. במדור הרכילות במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת ליאורה גולדנברג-שטרן כי המיליארדר הגיע אתמול בערב לישראל במטוסו הפרטי במיוחד כדי לנחם את ראש הממשלה נתניהו.

אורלי ונוחי דנקנר חתומים על מודעת אבל המנחמת את בנימין נתניהו ומשפחתו. המודעה מתפרסמת הבוקר ב"מעריב", עיתונו של דנקנר, וב"ידיעות אחרונות". היא אינה מתפרסמת ב"ישראל היום", עיתונו של נתניהו, וב"הארץ".

ג. ועוד בעניין מוות, נתניהו ופרופורציות. אתמול מת חבר-הכנסת לשעבר מרדכי וירשובסקי. "מרדכי היה מגדולי הלוחמים למען זכויות האזרח והקרין על כולנו חוכמה ויושר. נזכור בחום את פעילותו הברוכה למען הנכים, החברה והסביבה", מצוטט בנימין נתניהו בידיעה קצרצרה המתפרסמת בעמ' 27 של "ידיעות אחרונות".

ענייני תקשורת

מיה מנע ממשיכה לסקר מקרוב ולעומק את הנעשה ברשות השידור. הבוקר היא מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" על ממצאי ביקורת פנים שנערכה ברשות לוועדת 250 אלף שקל, ועדה שתפקידה לאשר חוזים והתקשרויות הכרוכים בעלות של רבע מיליון שקל ומעלה. בין חברי הוועדה: יו"ר הרשות אמיר גילת.

לפי דיווחה של מנע, דו"ח הביקורת שערכה מבקרת הפנים איתנה גריגור מעלה כי הרשות חרגה במלעלה מ-2.6 מיליון שקל בתשלומים לחברות מוניות שהתקשרה איתן; כי הרשות רשמה חריגות נוספות שנאמדות במאות אלפי שקלים לכל ספק; כי לעתים הובאו לאישור הוועדה התקשרויות בדיעבד, לאחר פקיעת מועדן; וכי אופן ניהול הוועדה (לא התכנסה בין אפריל 2011 ליולי 2011) הוביל להעדר פיקוח על הכספים ששולמו לספקים.

לי-אור אברבך דיווח ב"גלובס" כי רשות השידור תצא בקרוב למסע שיווקי אסטרטגי בעלות של 4 מיליון שקל.

חן מענית דיווח אתמול באותו עיתון כי "דובי גל, אריה עורי וחברות ההפקה שלהם ישלמו פיצויים בסך של 220 אלף שקל לסופרת והעיתונאית אבירמה גולן ולמלחין מישה בלכרוביץ', בגין הפרת זכויות היוצרים שלהם במחזה 'קריוס ובקטוס'".

במגזין "ליידי גלובס" שצורף אתמול ל"גלובס" אין ולו ראיון אחד עם עיתונאי.