ילדים מחופשים, אתמול בשכונת גילה שבירושלים (צילום: אביר סולטן)
תאונות דרכים
אתמול התפרסם ב"הארץ" מאמר של נחמיה שטרסלר, שניצל את הפקק הענק שהיה ביום ראשון בכביש החוף כדי לחבוט בבוטות בפרויקט הרכבות של נתניהו ("לנתניהו לא אכפת האזרח הקטן", "אם כבר פופוליזם – הכי גדול שאפשר"). ב"הארץ" אהבו כל-כך את המאמר שעיבדו אותו מחדש, הצמידו לו גם את התאונה המתוקשרת שאירעה שלשום בכביש הערבה, ופירסמו אותו היום כמאמר המערכת ("סוף לכבישים האדומים").
ענייני תחבורה עומדים בראש סדר היום של "ידיעות אחרונות". "איפה תיזהרו הרבה יותר", לשון הכותרת הראשית העילגת של העיתון, המודפסת מתחת לכותרת הגג "הצמתים הכי מסוכנים בישראל". ההפניה היא למוסף "ממון", המגיש את "מפת התאונות": "תאורה גרועה, זוויות ראייה חלקיות, רמזורים לא מספיקים: קטעי הכביש הכי מסוכנים בישראל – ולמה הם קטלניים כל-כך".
ב"ידיעות אחרונות" לא הסתפקו בפרויקט העיתונאי הראוי של עפר פטרסבורג ואודי עציון, והם ממשיכים לנצל את תאונות הדרכים כדי לסחוט את רגשות הקוראים גם היום. מתחת לכותרת הראשית מודפסת הכותרת "היום השחור של בן", לצד תמונתו של אדם בעיצומה של הלוויית אחותו, המצולם כשהוא מתייפח בבכי ומחזיק את ראשו בידו. כותרת המשנה הנצלנית: "חולון, 12:00 בצהריים: בן כהן קובר את אחותו שרית. אופקים, 15:00: בן קובר את אחיו ליאור, גיסתו טלי ואחייניתו שילת. חיפה, 20:30: בן קובר את אמא רות. 'אני אוהב אתכם', אמר לכל המנחמים".
"ישראל היום" לא רוכב על גל התאונות כל הדרך לכותרת הראשית, אבל שליש מהשער שמוקדש לטרגדיה עושה מלאכה בזויה יותר אפילו מ"ידיעות אחרונות". תחת הכותרת "אבל במקום ירח דבש" מובאות תמונות של לירון אליעזר, מי שחמשת הרוגי התאונה היו בדרך לחתונתה. התמונות הן מז'אנר "לפני" ו"אחרי". בימנית נראית אליעזר כשהיא מחייכת ושערה עשוי, הכיתוב: "החתונה: שלשום". בשמאלית היא נראית כשפניה מכורכמות בבכי, הכיתוב: "האבל, אתמול".
קשה לחשוב על דרך פלסטית יותר, מגושמת וגסה יותר לטיפול באבל נורא. קשה, אבל לא בלתי אפשרי. הנה ב"מעריב" מקדישים את כפולת האמצע לאותה תאונה, עם אותן תמונות "לפני" ו"אחרי", רק גדולות יותר. אגב, מעניין אם הכלה האבלה הסכימה ש"כתום צלמים", כדבר הקרדיט מתחת לתמונות ה"לפני", יסרסרו בתמונות החתונה שלה לכתבי העיתונים.
הכותרות הראשיות
"בנו של ראש החמאס בגדה היה במשך עשור הסוכן הבכיר ביותר שהפעיל השב"כ בשטחים", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". כותרת המשנה לידיעה של אבי יששכרוף: "מפעיליו של מסעב חסן יוסף בשב"כ כינו אותו 'הנסיך הירוק'. במשך שנים הוא סייע במניעת עשרות פיגועים והציל את חייהם של מאות ישראלים. יוסף התנצר, חי בארה"ב ויוצא נגד החמאס". המשך כותרת המשנה: "הראיון המלא עימו יפורסם ביום שישי במוסף 'הארץ'".
הכותרות הראשיות של "ישראל היום" ו"מעריב" ("הקרב על המורשת" ו"מלחמת מורשת" בהתאמה) עוסקות במה שבשעתו נראה כקוריוז שנתניהו שתל בנאומו בכנס הרצליה כדי לא לעסוק בעניינים כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "כך הפכו מערת המכפלה וקבר רחל למוקד העימות בין הישראלים לפלסטינים", קוראת כותרת המשנה ב"מעריב". מנהרת הכותל, מישהו?
בטוח שאולי
לא מזמן התפרסמה ב"מעריב" (בהבלטה יתרה) ביקורת של עפר שלח על הספר האוטוביוגרפי של הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ ("בגובה העיניים"). שלח טען שהספר אינו מספק אף הסבר למאורעות והכשלים של מלחמת לבנון השנייה, שבה כיהן חלוץ כרמטכ"ל. "רק תשובה אחת אנחנו מקבלים: האיש האמיץ דן חלוץ, השואף לשוב ולקבל החלטות מכריעות בישראל, אינו חושב שמגיע לנו הסבר, אינו מעז להתעמת כמעט עם איש בשמו, וכל טעות שלו היא בעצם של מישהו אחר. בשביל התשובה הזו לא היינו צריכים לחכות שלוש וחצי שנים: היא היתה ברורה כבר אז, בקיץ 2006".
היום מקדיש המוסף "ספרים" את השער שלו למאמר ביקורת, הנמשך גם בעמודים הפנימיים, על אותו ספר. דב תמרי, תת-אלוף במילואים ולשעבר מפקד המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל, מתייחס לאוטוביוגרפיה מזווית רחבה יותר, ובודק דרכה את דמותו של מוסד הרמטכ"לות. לעומת תנופת הביקורת של שלח על התנהלותו של חלוץ במלחמת 2006, חופר תמרי בחומר הרלבנטי בספר עם מגרפה. המסקנה שלו: ייתכן שרע, אולי טוב, ואולי גם אחרת.
פשוט מזעזע
עמית בן ארויה מדווח ב"דה-מרקר" על תקלה שאירעה במהלך משפט של אחד הנאשמים בפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים. הנאשם, אליק לדר, אחד משני ראשי הדסק הרוסי בסניף הירקון טוען כי הפרקליטות העלימה ממנו חומרי חקירה ודורש לבטל את המשפט. הפרקליטות חולקת וטוענת כי דבר קיומם של החומרים נמסר להגנה. הכותרת מצטטת את הביקורת של השופט, דוד רוזן, על התנהלות הפרקליטות: "זה פשוט מזעזע". הידיעה מקבלת שליש עמוד בתחתית עמ' 11.
גם "ידיעות אחרונות", העיתון ש"ישראל היום" דאג ליידע אותנו כי נשיאת בית-המשפט העליון דורית ביניש טוענת שהגיש כתבה "רצופת אי-דיוקים עד כדי סילוף", שפורסמה "משיקולים זרים, לא ענייניים ולא מקצועיים", מגיש היום את הסיפור (ליטל דוברוביצקי) על פני חציו העליון של עמ' 11, ואף מפנה אליו מהשער. "שופט מחוזי: כמעט הרשעתי אדם זכאי", לשון ההפניה, והציטוט הזה מודפס באותיות ענק ככותרת הידיעה עצמה. "ידיעות" אינו מספק את תגובת הפרקליטות להאשמות.
עוד באותו עמוד: ידיעה של ירון דורון תחת הכותרת "שוטר, אסור לדבר נגד שופט", העוסקת בהוראה לשוטרים שלא להתבטא נגד שופטים ונגד החלטות שיפוטיות, וידיעה של טובה צימוקי, תחת הכותרת "עו"ד קורב לא קיבל אישור להרצות" ("עכשיו מתברר: הפרקליט שכינה את השופטים 'חמורים' בפני סטודנטים העביר את ההרצאות ללא אישור כנדרש").
א-פרופו פרובינציאליות
הכותרת העליונה על שער "עסקים", "הפלישה השבדית", מפנה לעמודים 9–11, המוקדשים לפתיחת סניף של רשת הטקסטיל H&M ופתיחת סניף נוסף של חנות הרהיטים איקאה. הכתבה בעמ' 9, של נורית קדוש, תחת הכותרת "התחזית: 2 מיליון מבקרים בשנה", היא כולה דברי שבח והלל על העבר ותחזיות ורודות ואופטימיות לעתיד, והיתה יכולה באותה מידה להופיע בפמפלט שיווקי של איקאה.
יובל דרור כתב כאן אתמול על הרוח הנמוכה המנשבת בתקשורת כשהיא מדווחת על רשתות זרות של מוצרי צריכה הפותחות סניפים בארץ.
בלעדי
"דה-מרקר" ו"כלכליסט" מתהדרים שניהם בידיעות עם החותמת "בלעדי" על שעריהם. הידיעה הקצרה של שרון ביידר ב"כלכליסט" מודפסת במלואה על השער: "יוסי מימן הקים פס ייצור לקטנועים חשמליים". ב"דה-מרקר" הכותרת מנוסחת כשאלה: "מה עשו האנשים האלה בביתו של עידן עופר?". לצד הכותרת מודפסות תמונותיהם של יאיר סרוסי, לויד בלנקפיין, שי אגסי, סלאם פיאד, אהוד אולמרט וגליה מאור.
הידיעה הקצרה של שרון שפורר מתפרסמת בעמ' 6 תחת הכותרת "עידן עופר מארח: דיון סודי של בכירי המשק". הבכירים נועדו "לפגישה חשאית בנוגע ליחסים הכלכליים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית". עוד נכחו בפגישה, שלא נמצאו ראויים להופיע על השער: עו"ד דב וייסגלס ונשיא המרכז הבינתחומי אוריאל רייכמן. מטרת הפגישה, אם הבנתי נכון את המסר העולה מהידיעה ב"דה-מרקר": ניסיון לעקוף חסמים כמו חוקי איסור הלבנת הון ומימון טרור, וחובות זיהוי של מבצעי עסקאות, בדרך לביצוע עסקים עם הפלסטינים.
ומה עידן עופר ירצה למכור לפלסטינים? אולי חשמל. הכותרת הראשית של "גלובס" היא "עידן עופר בונה מונופול חשמלי". בידיעה, של עמירם ברקת, נכתב כי "החברה לישראל בשליטת סמי ועידן עופר מתכננת להפוך לשחקן מרכזי בתחום ייצור החשמל [...] הקבוצה קיבלה לאחרונה החלטה אסטרטגית להגדיל את היקף ייצור החשמל שלה ל-800 עד 1,200 מגה-ואט, בהשקעה כוללת של יותר ממיליארד דולר".
בריחת המוחות
כתבת השער של "גלריה" עוסקת בהגירתם לחו"ל של "יותר ויותר כוריאוגרפים ישראלים". "חזרתי לארץ מתוך בחירה ואמונה שכאן המקום הכי טוב ונכון בשבילי ליצור", מצטטת רוני דורי את הכוריאוגרפית העצמאית סער מגל. "אין כמו לרגש את קהל הבית שלך, שחולק איתך את מקורות העשייה שלך ואותן חוויות ילדות מעצבות. התקשורת ישירה יותר, בלתי אמצעית [...] בארץ יש אנשי מקצוע מעולים, רקדנים מצוינים וכשרונות יצירתיים גדולים. זו המדינה שלי, זה הבית שלי, ואני הכי מחוברת לעשייה פה. זה הרקע שלי והמקורות שלי. החומרים להשראה והמנוע ליצירה הם הכי גדולים וחזקים כאן בשבילי. קיבלתי כאן הרבה הזדמנויות בעבר [...].
"לנסוע ליצור בחו"ל – זו החלטה שנבעה משיקולים כלכליים. לצערי, עוגת התקציב כאן קטנה מאוד, ואחרי החלוקה של הוועדות הדנות בעניין, ליוצרים עצמאיים נשארים רק פירורים, אם בכלל. בארץ יש מצוקה אמיתית של חללים לחזרות, אולמות ותקציב הפקה. היוצר חייב להילחם בכל החזיתות, החל בגיוס התקציבים וכלה בסוג הברגים שמחוברים לתחתית הכסאות שהוא משתמש בהם על הבמה, וזה מקשה מאוד על היצירה. מכיוון שהתקציב כל-כך נמוך, ערך ההפקה חייב להיות מינימלי, קשה להעסיק ולשלם ליותר מרקדן או שניים, ואין מה לדבר על תפאורה, ציוד טכנולוגי ועשייה מורכבת יותר. בלתי אפשרי כמעט להתקיים ולהתפרנס מהעשייה בתנאים האלה, והיוצר חייב לעבוד על המון דברים במקביל ולהביא כסף מהבית בשביל היצירה שלו".
חצאי העמודים 12–13 ב"ידיעות אחרונות" מוקדשים ל"תרבות גבוהה". הידיעה העליונה מוכתרת בכותרת "אמנות פופולרית" ועוסקת ב"תופעה": "מדי יום משתרך תוך ארוך של אנשים בכניסה למוזיאון תל-אביב". הידיעה התחתונה מוקדשת להחלטה להעניק את פרס ישראל למחול למרכז סוזן דלל.
ענייני תקשורת
מדור הדעות של "מעריב" מוקדש היום ברובו לענייני תקשורת. הדר חורש שואל "מי צריך משרד תקשורת", טוען שההצהרה של השר הנוכחי, משה כחלון, כי יסגור את המשרד היא כנראה תרגיל פוליטי ותו לא. "הרי כל עילת קיומו של משרד התקשורת אינה אלא עניין פוליטי [...]זהו משרד מינהלי, העוסק בפיקוח והסדרה של ענף התקשורת, ואין הצדקה להפקיד עליו שר".
עפר שלח חובט בקמפיין ההסברה החדש למדינת ישראל, הקורא לישראלים ליחצן את ארצם בעולם. "קמפיין ההסברה החדש אולי נועד לשפר את תדמיתנו בעולם, אבל בפועל השפעתו העיקרית היא עלינו", כותב שלח. "הוא נועד לשדר לנו שחיינו אכן נורמליים [...] כל אי-נורמליות, אומר הקמפיין, הוא בעיני המתבונן ונובע מהבורות שלו או מחולשתו המוסרית. אם רק נתגייס כולנו, האזרחים הנאמנים שאין להם שאלות, ונרחיק מעצמנו כל ספק, ייפתרו כל הבעיות".
איבון קוזלובסקי-גולן כותבת על רשות השידור, נוקבת בשמם של עיתונאים מפורסמים המועסקים בה, מהללת אותם ומכנה את רשות השידור "חלקת אלוהים התרבותית שעוד נותרה לנו".
ב"דה-מרקר" מדווחות כותרות ידיעה של צבי זרחיה כי "האוצר מאיים למשוך מהכנסת את חוק הרשיונות בטלוויזיה המסחרית. הסיבה: ועדת הכלכלה החליטה לפצל מהחוק את הסעיף המאפשר לשלב פרסומות בשידורי הכבלים והלוויין".
על שער "כלכליסט" מודפסת ידיעה של ליאור גוטמן, ולפיה "מבקר המדינה סוגר את תיק הטוקבקים בחברת החשמל". "להחלטה תרמה בדיקת פוליגרף שנערכה לדובר חברת החשמל".
ומה כתב לי-אור אברבך ב"גלובס"? ידיעה אחת מודיעה כי "השר יוסי פלד צפוי לקבל לידיו את תיק רשות השידור. פלד, חבר סיעת הליכוד, משמש בימים אלה כשר בלי תיק. בתוך כך, נשמעים דברי ביקורת ברחבי הקשת הפוליטית על החלטת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להפקיד את האחריות על רשות השידור בידי מנכ"ל משרדו, אייל גבאי".
ידיעה אחרת מודיעה כי "יו"ר חדשות ערוץ 2 לשעבר, יצחק לבני, יוצא למאבק לטובת העיתונות המודפסת. בתקופה הקרובה ייצא לבני לסדרה של פגישות עם חברי-כנסת ושרים על מנת להוביל רפורמה לתמיכה בעיתונים היומיים. עיקר תוכניתו של לבני, שהצהיר אתמול על הקמפיין אליו הוא יוצא, היא לקדם סובסידיות ממשלתיות לעיתונים". בספטמבר שעבר כתב סגן מו"ל "הארץ", גיא רולניק, נגד הצעה כזו. אצלנו כתב ברוח דומה חנוך מרמרי.