הדודה מאמריקה

הפועל המזלזל "התקפל" בהקשר לראש הממשלה בנימין נתניהו הופיע הבוקר בכותרת הראשית של ynet, אולם הוא נעדר לחלוטין משערי העיתונים, שנהנו עד עכשיו להשתמש בו שוב ושוב ושוב לצד תמונתו של נתניהו גם כשהעילה לכך היתה, לפעמים, מעט מפוקפקת. היום השינוי המסתמן בעמדתו המוצהרת (והנתונה בספק ממילא אצל כמה מהפרשנים) של נתניהו ביחס לעצירת הבנייה מעבר לקו הירוק זוכה בעיתונים ליחס מתון.

"תקפיאו, תקבלו" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות"; "נתניהו לשביעייה: הקפאה אחרונה לשלושה חודשים" היא הכותרת הראשית של "מעריב"; "החבילה האמריקאית" ב"ישראל היום"; ו"ההצעה של ארה"ב: שלושה חודשי הקפאה תמורת 20 מטוסי אף-35" ב"הארץ".

כותרות המשנה מספרות על תמורות נוספות מצד האמריקאים. לפי "הארץ", המטוסים, ששוויים מגיע לשלושה מיליארד דולר, יינתנו בחינם. לפי "מעריב": "התחייבות שארה"ב לא תדרוש הקפאה נוספת ותפעל למניעת מהלכים חד-צדדיים של הפלסטינים". "ישראל היום": "ארה"ב תתחייב לבטחון ישראל מול האיום האיראני ל-5 עד 7 שנים, תסייע להילחם בדה-לגיטימציה הבינלאומית ותתחייב לווטו באו"ם". ו"ידיעות אחרונות" מוסיף: "תמיכה בהמשך עמימות הגרעין הישראלי". "הארץ" ו"ישראל היום" מבליטים כי גם הישראלים יידרשו לתמורות נוספות: "מישראל יידרש לדון מיד בגבולות".

כל העיתונים מדווחים על הודעה לעיתונות של תנועת השמאל שלום-עכשיו, ולפיה תנופת בנייה שמתרחשת ביהודה ושומרון מאז תום ההקפאה "מחקה" את תוצאות עצירת הבנייה הקודמת. טור הפרשנות של שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות" (כמדומני טור הפרשנות היחיד שמתפרסם היום בעיתונים בנוגע לידיעות על המשך ההקפאה) מוכתר במלים "צומת דרכים". שיפר כותב כי הוא "מעז להניח" שנתניהו יפנה בצומת לא ל"פריצת דרך מדינית", אלא ל"המשך הדשדוש".

חגיגה

בשבוע שעבר פירסמה ועדת ששינסקי את "המלצות הביניים" שלה בנוגע להעלאת חלקה של המדינה ברווחים ממשאבי הגז והנפט, והיום נמשך בעיתונים הדיון הציבורי, או כלשון כותרת המאמר של איתן אבריאל ב"דה-מרקר", "המלחמה על הגז", המודפסת על שער העיתון. "האם החגיגות היו מוקדמות מדי?", שואלת כותרת המשנה על השער, "ניתוח של המלצות ועדת ששינסקי מגלה: הציבור בישראל ימשיך לקבל נתח קטן יחסית מאוצרות הטבע שלו".

המלחמה על הגז מתנהלת על שערי כל המוספים והעיתונים הכלכליים. הכותרת הראשית של "כלכליסט" מהדהדת את רוח המאמר של אבריאל: "נסרדישי: 'כל בעל עסק היה נכנס לפרויקט כזה"; "מנהל רשות המסים מסביר ל'כלכליסט' ש'ההמלצות שמו אותנו במקום טוב באמצע'. ופרופ' ששינסקי מסתכל קדימה: 'העקרונות ישימים גם ביחס למשאבי ים המלח'. חברות הגז משיבות אש: תשובה טוען ש'עשו לי עוול', נשיא נובל-אנרג'י בטוח ש'ישראל תתעשת', וחברת הקונגרס שלי ברקלי מזכירה ש'חוזים יש לכבד'".

"תשובה עובר לביהמ"ש" היא הכותרת הראשית של "ממון" ("ידיעות אחרונות"). "גיוס פרופסורים למיסוי ותשלומי עתק למשרדי עורכי-דין מובילים, פנייה לבג"ץ, פעילות בזירה הבינלאומית: חברות הגז מתכוננות לקרב על עתידן", נכתב בכותרת המשנה (שעל הטון הדרמטי שלה אפשר היה להעיר: עכשיו באים?).

הכותרת באותו נושא על שער "עסקים" של "מעריב" מכסה את צדה השני של המטבע של "ממון": "אלי קלינטון לא פנה" נכתב בה, ציטוט של שר האוצר שטייניץ: "אחרי הסערה שעוררו מסקנות ועדת ששינסקי, שר האוצר מבהיר בשיחה עם 'עסקים': 'כל התערבות זרה בכלכלת ישראל היא פסולה. החקיקה תתבצע ברבעון הראשון של 2011".

משבצת בדף שמקדיש "עסקים" לסיקור סוגיית הגז מסכמת את המלצות הוועדה: "שיעור התמלוגים יישאר על כנו; תבוטל הטבת המס לניכוי אזילה; היטל רווחי נפט וגז יוטל לאחר החזר השקעה של 150% על ההשקעה; ההיטל יהיה הדרגתי: יתחיל ב-20% ויגיע עד 60%".

לפי עופר פטרסבורג ב"ממון", "שתי הזירות המרכזיות שבהן יתנהל המאבק הן בג"ץ ובית-הדין בהאג". הוא מונה את רשימת עורכי-הדין והמומחים למשפטים ומיסוי ששכרו חברות הגז והנפט: משרד פיני רובין, משרד רובי בכר, משרד דן הכהן, משרד אייל רוזובסקי, פרופ' מיגל דויטש, פרופ' אייב סופר, פרופ' דוד גליקסברג, פרופ' דן ביין, פרופ' אייל בנבנישתי ופרופ' יואב דותן. זאת נוסף לשכירי החרב הרבים האחרים, מתחומי המשפטים, הכלכלה היחצנות ומה לא, שכבר פועלים בשורות אנשי הגז.

המאבק, או המלחמה, או הקרב, יימשכו במתכונתם הנוכחית עד לגיבוש המסקנות הסופיות והליך חקיקתן, וזירה מרכזית שלהם, עם כל הכבוד לבתי-המשפט בארץ ובעולם, היא התקשורת. פרסום מסקנות ביניים הוא מהלך שמשמעותו פעמים רבות היא תקשורתית בעיקרה (אם כי במקרה הזה היא גם אות לפתיחתו של הליך שימוע), "בלון ניסוי", הכרזה על עמדת פתיחה במשא-ומתן.

לדעת גלית חמי, בטור ב"כלכליסט", "דווקא הכותרות הפומפוזיות ודעת הקהל האוהדת משחקות לרעתה [של ועדת ששינסקי] ומשמשות נקודת פתיחה טובה לתשובה וחבריו: כעת, 'אחרי שניצחנו', גם אם יורידו סעיף כזה או יתקנו אחר, אף אחד כבר לא ישים לב".

צודק או לא צודק?

הקביעה (או הניחוש) ש"אף אחד כבר לא ישים לב" מופרכת מעיקרה בהתחשב בתשומת הלב של העיתונים, כולל עיתונה של חמי, לכל תזוזה בסוגיית הגז. גם הקביעה כי שוררת תחושה של נצחון הציבור בעקבות פרסום מסקנות הוועדה אינה נכונה. הרוח הנושבת בעיתונות הכלכלית מעורבת, וקשת הדעות בה נעה מקצה הרואה בהמלצות עוול לבעלי ההון (עמדה שמביאים הכתבים, אולם כמעט אף פרשן אינו מחזיק בה, להוציא אולי את "גלובס"), דרך העמדה הרווחת שלפיה מדובר בהמלצות הוגנות ומידתיות, ועד לדעה שלפיה נעשה כאן עוול דווקא לציבור, שנותר מקופח ("דה-מרקר" מוביל כעת דעה זו ומקדיש לה היום את שלושת העמודים הראשונים בעיתון).

כך למשל נסרדישי קובע ב"כלכליסט" שההמלצות מידתיות; חמי טוענת שהן פוגעות בטייקונים משום שהן מתומחרות לכל מאגר בנפרד, וכך לא מאפשרות קיזוז הפסדים מקידוחים לא מוצלחים; ואילו נציגי נובל-אנרג'י טוענים בראיון לעיתון כי ההמלצות יובילו לביטול שאיבת הגז (מה שלא מצאתי בסקירות העיתונאיות הוא התייחסות לנזק העקיף, והמיידי, שייגרם לדלק בעקבות הצלילה הצפויה של המניה שלה אחרי ההודעה הסופית על העלאת המס).

אגב, היבט נוסף של המאבק, היבט ששותפויות הגז אחראיות לדחיפתו לדיון הציבורי, לעתים בדרכים עקומות ומקוממות, נוגע ל"גז המצרי" שמייבאת לכאן חברת EMG של יוסי מימן. בידיעה קטנה בשולי עמ' 10 של "כלכליסט" מדווחת הדר קנה על ענייני מיסוי הקשורים לחברה הזו ונידונים כעת בבית-המשפט, ובמהלכם נחשפו מסמכים מסוימים. אגב כך היא כותבת: "למסמכים יש משמעות נוספת בעקבות המלצות ועדת ששינסקי, זאת מכיוון שהם מוכיחים כי אין אפליה [בישראל] לטובת הגז המצרי".

כך או כך, קובעת חמי, הזירה המכרעת תהיה לא בבית-המשפט ולא במערכות כלי התקשורת: "השאלה העיקרית שנותרה פתוחה היא פוליטית. ששינסקי אמנם חש הקלה אישית גדולה, אבל בניגוד אליו, שר האוצר יובל שטייניץ יודע שהוא עומד עכשיו למבחן אישי הרבה יותר מורכב: האם ראש הממשלה ייתן לו גיבוי ויעמוד מאחורי המלצות הוועדה, שכן אחרת, זה יהיה כישלון שלו. גם לשטייניץ עוד אין תשובה על כך".

אם חמי, העורכת הראשית של "כלכליסט", סבורה כי זו השאלה המכרעת, היא כנראה יודעת על מה היא מדברת. אדם אחר, שאינו עורך ראשי של עיתון כלכלי, היה יכול לסבור אחרת: למשל, ששר האוצר לא יצא למאבק רחב היקף ותקדימי מול קואליציה חזקה של בעלי הון ותאגידים בלי שיקבל את ברכת הדרך מהשר לענייני אסטרטגיה כלכלית, העומד גם בראש ממשלת ישראל.

הדבר הגדול הבא

לפני שלושה חודשים פירסם "כלכליסט" פרויקט עיתונאי שהסב את תשומת הלב לכך שסוגיית הכנסות המדינה ממשאבי האנרגיה שלה היא רק תת-סוגיה של סוגיה גדולה הרבה יותר: הכנסות המדינה מכלל משאבי הטבע שלה. ראיון השער שעורך היום "כלכליסט" עם נסרדישי מפנה את המבט לנושא הבא שיעלה, אולי, על סדר היום בחזית זו: מפעלי ים המלח.

המספרים שמדובר בהם בהמלצות הביניים של ועדת ששינסקי, המגיעים עד לכדי 60% מס, עם תמלוגים שלא יעלו על שיעור של 12.5%, צובעים באור מגוחך ממש את המספרים הנוגעים להכנסות המדינה מהמחצבים שכורה כיל של האחים עופר מאדמת המדינה: תמלוגים בשיעור של 5% והטבות מס בגובה של מאות מיליוני שקלים.

כבר באוגוסט כתבה סטלה קורין-ליבר ב"גלובס" על המאבק התאגידי בניסיון להעלות את תמלוגי הגז, וכרכה אותו במאבקה של כיל, ושל חברות אחרות, בתיקון לחוק לעידוד השקעות הון. היום כותבת על כך נעמה סיקולר ב"כלכליסט". ב"דה-מרקר" מדווחים על כך צבי זרחיה ואורה קורן.

לא בלי בתו

"עסקים" של "מעריב" מטפל גם בזווית תקשורתית של סוגיית הגז, שצצה לה ביום שישי. יהודה שרוני כותב על הופעתו של תשובה בתוכנית "אולפן שישי" בערוץ 2, בעוד שתשובה מחזיק 20% ממניות קשת, המחזיקה בחצי מחברת-החדשות של ערוץ 2. "באמצעות בתו גל נאור רכש תשובה לפני כשנה 20% ממניות הזכיינית קשת, שהוחזקו על-ידי בנק לאומי, תמורת 6 מיליון דולר. עם השלמת העסקה מונו בתו ויועץ התקשורת שלו, עידן וולס, כדירקטורים בקשת וכחברים בוועדה המבצעת של החברה.

"[...] המראיין בתוכנית 'אולפן שישי', יאיר לפיד, לא ציין בפתח הראיון עם תשובה או בסיומו כי תשובה נמנה עם הבעלים של קשת. במהלך הראיון תקף תשובה בחריפות את המלצות ועדת ששינסקי והבהיר כי במצב עניינים זה, קיים סיכוי שהקידוחים לא ייצאו לפועל, וקרא לאזרחי המדינה לפעול בנושא. הוא אף דיבר על אפליית הגז הישראלי בהשוואה לגז המצרי.

"נזכיר כי גם איש העסקים יוסי מימן, מבעלי חברת הגז EMG, הנמצא בעימות עם תשובה, מחזיק בשליטה בערוץ 10, אולם הוא נמנע מלהתראיין לערוץ זה בנושא המחלוקת עם תשובה. מקורות בקבוצת תשובה הדגישו כי מניות קשת מוחזקות על-ידי בתו של תשובה ולא על-ידי תשובה עצמו, וכי קיימת הפרדה מוחלטת בין הפעילות של חברת-החדשות לבין קשת".

מדד הקוטג'

"משרד החקלאות האמין שהוצאת מחירי מוצרי החלב מפיקוח תוביל לתחרות בין המחלבות השונות", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של אורנה יפת ב"כלכליסט", "אבל בפועל, מ-2006 ועד 2009 נרשמה עלייה של עשרות אחוזים במחירים. עכשיו מנסים בכנסת להחזיר את הגלגל לאחור".

מעשי האיבה

הקריקטורה היומית של "הארץ" (עמוס בידרמן) מראה את ברק ואשכנזי בשני מצבים. בראשון יושב ברק במשרדו כשר הביטחון ומורה באצבעו לאשכנזי, לבוש מדים, לצאת. בשני הוא יושב במשרדו כיו"ר מפלגת העבודה, ועל דלת הכניסה נוקש אשכנזי בבגדים אזרחיים. המאמר שלצד הקריקטורה, של אמיר אורן, מוכתר בכותרת "צודק, אבל שיצטנן":

"למקלחת הפוליטית צריך להיכנס עירום, ללא מדים, ועל המאזניים - להישקל בלי דרגות, עיטורים וכנפיים. זה טוב לאזרח החדש, שייאלץ להתנער מהרגלי הצבא; זה טוב לצה"ל, שמפקדו לא ייחשד בשיקולים זרים לקראת סוף כהונתו; וזה טוב לדמוקרטיה הישראלית", כותב אורן בזכות תקופת צינון לאשכנזי לפני כניסתו לפוליטיקה. לגבי היריבות בין שר הביטחון לרמטכ"ל הוא קובע כי "מסמך הרפז לא גרם למעשי האיבה, אלא הופיע בעיצומם. הרקע האמיתי למלחמה היה פוליטי והאחראי לה הוא ברק".

מאמר המערכת של העיתון מוקדש גם הוא לפרשה: "שני המישורים החמורים ביותר ההולכים ומתקלפים לקראת גלעין הפרשה הם יחסי שר הביטחון עם הרמטכ"ל והסלחנות באגף המודיעין, בשב"כ ובמטכ"ל כלפי תופעות שליליות וקצינים שסרחו. אשכנזי היה רק אחד מרבים שהמליצו על הרפז וגוננו עליו. באפלולית של המבצעים המיוחדים, בשם הביטחון, מסתתרים לאורך שנים מעשים פסולים. רק פתי יאמין שהרפז הוא היחיד או האחרון שהיה מעורב בהם. פרשת הרפז מחייבת בקרה חיצונית הדוקה יותר על שר הביטחון, על הרמטכ"ל, על גופי המודיעין ועל מינוי הקצונה לתפקידים בכירים ורגישים. מערכת הביטחון וראשיה הוכיחו שאסור לתת בהם אמון עיוור".

שמו של הרפז נקשר גם בפרשייה אחרת שמתחילה להתגלגל כעת, אם כי הוא משמש בה על תקן מטפורה בלבד. "בכירים במשטרה: 'זו פרשת המסמך שלנו'", נכתב בכותרת הגג לראשית על שער "מעריב". הכותרת הראשית עצמה היא "מלחמת ניצבים", ומתחת לה נכתב: "מה שהחל בתלונה על הטרדה מינית נגד מנכ"ל המשרד לבטחון פנים הופך למאבק מלוכלך ורווי יצרים על תפקיד המפכ"ל הבא".

"אחרי מלחמת האלופים ולקראת ההכרזה על המפכ"ל הבא, הגיע תורה של 'פרשת גלנט של המשטרה'", נכתב בכותרת המשנה בכפולה הפותחת. "פחות משבוע אחרי שמנכ"ל המשרד לבטחון פנים התפטר בשל חשד להטרדה מינית של עובדת במשרדו, הועלה שמו של ניצב אורי בר-לב כמי שהיה בקשר עם המתלוננת. נגד מועמד שלישי, ניצב אילן פרנקו, נטען כי הלשין [כך במקור] על מעורבות יריבו. לאור מערכת היחסים העכורה, קריאות לשר אהרונוביץ למהר ולהכריע מי יהיה המפקד הבא של המשטרה" (אגב, פלג, המנכ"ל המתפטר, היה כשעוד נקרא פדידה בין אנשי העסקים שלא רוו נחת מקשריהם עם הרפז).

בסופה של הכפולה הפותחת של "מעריב" מתפרסמת הפניה לכפולת סיקור של שתי רציחות ונסיון רצח אחד שאירעו בנתניה ובתל-אביב ביומיים האחרונים. לא רק "מעריב" מסקר בהרחבה את מעשי האלימות הרצחניים שאירעו במהלך סוף-השבוע. ב"ישראל היום" אחת הכותרות היא "יריתי באשתי כי היא עיצבנה אותי", וב"הארץ" אחת הכותרות על השער היא "זינוק במספר הרציחות של נשים בידי בני זוגן". "שירותי הרווחה לא יכולים להיכנס לסלון, למטבח או לחדר המיטות של האנשים", מצטטים דנה ויילר-פולק ויהונתן ליס את שר הרווחה יצחק הרצוג בידיעה שכותרתה "הרצוג: שירותי הרווחה אינם אשמים ברציחות".

מהנעשה באזור

"באמצע נובמבר: היום צפוי שרב", מבשרת כותרת על שער "הארץ". "חורף ישראלי" היא כותרת בולטת על שער "ידיעות אחרונות", על רקע תצלום של ילדים משחקים בחול על שפת הים.

רוני שקד מדווח במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" (שממשיך לעבור מתיחת פנים עיצובית ותוכנית) על מיזם נדל"ן גדול של חמאס בעזה: 25 אלף יחידות דיור במימון איראני. מחיר דירה, מדווח שקד, יעמוד על 40-25 אלף דולר. שקד מביא גם דברים שאמר נציג סודן במשלחת מבקרים ממדינות ערב לעזה וצוטטו באתר הפלסטיני "מען": "יש פה מוצרים בשפע, מסעדות יפות. האם זאת עזה שעליה שמענו? איפה הסגר? אני לא רואה אותו בעזה. הלוואי שבסודן היו חיים בתנאי הסגר העזתי". בהמשך כותב שקד כי סגר הסחורות אכן הוסר לגמרי בגבול הישראלי, בעקבות המשט הטורקי, למעט מלט, ברזל וחצץ.

ענייני תקשורת

כפולת עמודים מוקדשת במוסף "24 שעות" ("ידיעות אחרונות") לפרויקט "את היחידה שלי": "במסגרת המבצע 'את היחידה שלי' לבחירת היחידה האהובה בצה"ל שלחנו את כתבנו האמיץ לאימון קרב מגע עם חיילי סיירת גולני. הוא חזר פחות אמיץ מאי-פעם. כדי להצביע לגולני במבצע סמסו 4 ל-8855". "בתוך מבנה לא גדול במיוחד המתין לי אולם שנראה כאילו נלקח מסט של סרט אקשן לוחמני", כותב הכתב איתן גליקמן.

"ביקורת קשה בצה"ל על פרויקט 'את היחידה שלי'", נכתב על שער העיתון המתחרה, "ישראל היום". "אפי איתם: אסור להתייחס לצה"ל כאל 'כוכב נולד'". איתם יוצא גם נגד השירותרום, ערבי התרמה של האגודה למען החייל וקרו ליב"י, ומזכיר כי "מדינת ישראל עומדת בראש המדינות בעולם המערבי בכל הנוגע לחלקו של תקציב הביטחון שלה מהתקציב הכולל". לא רק איתם, גם קצינים וחיילים אלמונים, חסרי שמות ופנים, מתנגדים לפרויקט של "ידיעות אחרונות". אותם קצינים וחיילים "זועמים" "פנו ל'ישראל היום'" כדי להתלונן על המבצע של "ידיעות", מדווחת לילך שובל.

העיתונים כותבים על "הערכות" שלפיהן חברת פייסבוק מתעתדת להשיק במסיבת עיתונאים מחר שירות דואר אלקטרוני שיתחרה באלו הקיימים ובמיוחד בג'ימייל הפופולרי של חברת גוגל. במוסף "עסקים" ("מעריב") מתפרסמת כתבה מתורגמת מה"לוס-אנג'לס טיימס" על דפדפן חדש, רוקמלט, של מארק אנדריסן, מי שפיתח את נטסקייפ.

אלון עידן כותב במדור הדעות של "הארץ" על הביקורת שהטיח הזמר אפרים שמיר בזמר שלמה ארצי מעל גבי חשבון הפייסבוק שלו, ועל תגובתו של בנו של ארצי, בן ארצי, בחשבון הפייסבוק שלו.