1.

"חברים, עקבו אחרי הפרשה הזאת: אתר הרכילות הצהוב מצהוב TMZ.com דיווח שמייקל ג'קסון נלקח לבית-חולים עם דום לב, ואחר-כך היה הראשון לדווח שהוא מת (באייטם לא חתום,'"TMZ Staff'). בזמן שאני כותב לכם את הדברים אין אישור לכך ממקור אחר, אבל עוד ועוד כלי תקשורת מדווחים על המוות ומצטטים את TMZ".

זוהי הודעת מייל מחברנו עידו קינן, שמתקבלת אצלי אחרי חצות הלילה שבין חמישי לשישי. התאריך המדויק: 26 ביוני, שעה 01:17, שעון ישראל. בלוס-אנג'לס היה עדיין יום חמישי והשעה 15:17 (שעון הפסיפיק).

"תהיה סופת חרא אם יתברר שגם זה ברווז", משיב לו אחד הנמענים בקבוצת הדיון הפנימית של "העין השביעית".

2.

כשקינן מעביר את ההודעה, הרשת כבר מלאה דיווחים על כך שג'קסון הובהל לבית-החולים בעקבות דום לב ובמקביל מתפשט גל שמועות – טוויטים, מסרים, מיילים – על מותו. אתרים חברתיים ואתרי חדשות עונדים סרט שחור, המוני עיתונאים ומפעילי אתרים פושטים על ויקיפדיה ואתרי מידע אחרים כדי לרענן את הזיכרון בנוגע לקורות חייו.

ynet העלה דיווח על כך שהזמר "אושפז" בשעה 00:27 (שעון ישראל) והסתמך על דיווח של רשת CNN. חצי שעה מאוחר יותר, בשעה 01:02, הופיעה ב-ynet הודעה על מותו. האתר הסתמך בדיווחו על ה"לוס-אנג'לס טיימס", שהסתמך על גורמים רשמיים במדינת קליפורניה: "דיווח: הזמר מייקל ג'קסון מת מדום לב". עם זאת, סייג האתר את המידע והבהיר כי טרם התקבל לכך אישור רשמי מבית-החולים.

nrg הציג ידיעה שכותרתה "מלך הפופ מייקל ג'קסון הלך לעולמו", והסתמך על "כלי התקשורת בארה"ב". הזמן המוצג בידיעה המקורית, שעברה אחר-כך עדכונים, הוא 00:23. שיא של זריזות מקומית, שכן הידיעה המקורית שפירסם TMZ עלתה לרשת שלוש דקות בלבד קודם לכן. 

3.

ב-17:20 לפי שעון החוף המזרחי, 14:20 לפי שעון הפסיפיק, 00:20 לפי שעון ישראל, פירסם אתר הרכילות TMZ את ההודעה הבאה: "זה עתה למדנו כי מייקל ג'קסון מת. הוא היה בן חמישים. ג'קסון נתקף מוקדם יותר בדום לב בביתו בהולמסבי-הילס, והפרמדיקים לא הצליחו להחיותו".

TMZ (Thirty-Mile Zone, מתחם האולפנים הגדולים בהוליווד, שם נרדף לתעשיית הבידור) הוא אתר השייך לקבוצת טיים-וורנר ומופעל כחלק ממערך האתרים של ספק האינטרנט הענק AOL, אמריקה-אונליין. אין מומחה גדול ממנו בכיסוי סלבריטיז. הוא פרוש בכל מקום, מעודכן בכל תזוזה של כל ידוען, הוא שאפתן וחסר מעצורים (כמעט) בכל הנוגע להשגת מידע. והנורא מכל, הוא מה שמכונה "בלתי תלוי", כלומר אינו מקיים זיקה לאולפן זה או אחר.

כך נחשפו ב-TMZ ההערות האנטישמיות של מל גיבסון כשנתפס נוהג בשכרות, מופע הסטנד-אפ הגזעני של מייקל ריצ'רדס (קרמר בסיינפלד) ותכולת המקרר הגדוש של אנה ניקול-סמית – גדוש במתאדון ובתכשירי הרזיה.

הידיעה באתר TMZ על מותו של הזמר מייקל ג'קסון (צילום מסך)

הידיעה באתר TMZ על מותו של הזמר מייקל ג'קסון (צילום מסך)

לפי בריאן סטלטר, כתב ה"ניו-יורק טיימס" שסיקר את כיסוי התמוטטותו הבריאותית של ג'קסון (פורסם ב-26 ביוני; תרגום הכתבה הובא ב"דה-מרקר", אתמול), אפילו ל-TMZ יש קווים אדומים: הוא אמנם משלם על תצלומים ועל טיפים שיובילו לסיפור, אבל עורכו הנמרץ, הארווי לוין, מכחיש כי צוות האתר שילם לשוטרים ולאחיות כדי לקבל מידע על מצבו של ג'קסון.

TMZ הוביל בלעדית את סיקור הפרשה מן הרגע שבו התקבלה הקריאה בשירות 911, והיה הראשון לפרסם את דבר מותו של הזמר. העיתונות האמריקאית, שלא העזה לנקוט יוזמות תחקיר עצמאיות, נאלצה להכיר בהישגו (הגדול ביותר של לוין בארבע שנות פעילותו של האתר), ולהחמיא לו על הדיווח המדויק ועל הסקופ הענק, שהתאמת, תודה לאל.

מאוחר יותר התברר כי שעת המוות הרשמית נקבעה כ-14:26. מה שאומר שכשאתר TMZ דיווח על מותו, ג'קסון היה עדיין בחיים. לפחות לשש דקות נוספות. באין הודעות ואישורים רשמיים, המשיך TMZ לשמש המקור הראשוני היחיד לידיעה על מות הזמר במשך שעתיים כמעט.

ב-14:51, 25 דקות לאחר שעת המוות הרשמית, עלה אתר ה"לוס-אנג'לס טיימס" עם בשורת המוות [עדכון, 4.7 - ה"לוס-אנג'לס טיימס" פרסם תיקון לשעה בה פרסם את הידיעה אודות מותו של ג'קסון בדף הבית שלו: הפרסום לא היה ב-14:51 אלא ב-15:15]. 

4.

"לוס-אנג'לס טיימס" הציג לוח זמנים שונה במקצת, שלפיו רק ב-14:44 פירסםTMZ את דבר מותו של ג'קסון, כלומר 18 דקות אחרי שנקבע מותו, בסתירה לטענת ה"ניו-יורק טיימס", הגורסת שש דקות לפני.

לא תמיד השעה המוצגת בדיווח אינטרנטי היא עדות מהימנה כי המידע שבו אכן נמסר בשעה הנקובה. רוב האתרים מעדכנים את דיווחיהם על גבי הקובץ המקורי, ואין כל כלל אתי או אחר שיגדיר מהו עומק העדכון שניתן לעשות על קובץ קיים, ומתי צריך לפתוח קובץ חדש. לכאורה ניתן לעדכן דיווח מ"ג'קסון אושפז" ל"ג'קסון מת" על אותו קובץ ולהשאיר מראית עין של שעת דיווח מוקדמת. עם זאת, סביר להניח כי אתר הנקרא על-ידי מיליונים ומבקש לשמור על מהימנותו לא יעז לעשות זאת. בריאן סטלטר מה"ניו-יורק טיימס" מעריך כי שעת הדיווח על מותו של ג'קסון ב-TMZ, 5:20pm לפי שעון המזרח (ניו-יורק), היא השעה שבה הופץ הדיווח המקורי הראשוני על מותו.

שער ה"לוס-אנג'לס טיימס", 26.6.09 (מהאתר "ניוזאום")

שער ה"לוס-אנג'לס טיימס", 26.6.09 (מהאתר "ניוזאום")

אתרי עיתונות, סוכנויות ידיעות ומערכות חדשות, מאלה המסתייגים מאתר הרכילות TMZ, העדיפו להסתמך על הדיווח של ה"לוס-אנג'לס טיימס" המהוגן, המאוחר במקצת, גם ביודעם כי הוא עלה לרשת ללא אישור רשמי.

בשעה 16:00 כבר התגודד קהל אבלים רב סביב המרכז הרפואי שאליו הובהל ג'קסון. ובכל אותו זמן הסתמכו שידורי ה-CNN על "דיווחים מכלי תקשורת", תוך הדגשה שחדשות CNN אינן יכולות לאשר את המידע (זאת אף כי CNN, כמו TMZ, שייכים לקבוצת טיים-וורנר). כדבריו של סטלטר, העולם נחלק בין האינטרנט, שבו ג'קסון כבר מת, לשידורי הטלוויזיה, שבהם היה עדיין בחיים.

רק בשעה 16:25, שעתיים אחרי מותו של ג'קסון, ולאחר קבלת אישור ממשרדו של חוקרי מקרי המוות, הוציא CNN דיווח מוסמך. 

5.

עידו קינן קיבל את המידע על ג'קסון בטוויטר, עוד בשלב הדיווחים שבהם סופר שג'קסון הוחש לבית-החולים בעקבות אירוע לב. הטוויט הראשון שקיבל היה בכלל שאלה:

טוויט: מייקל ג'קסון עושה יחסי-ציבור למסע ההופעות החדש שלו?

טוויט: מייקל ג'קסון מת. CNN מאשרת.

טוויט: אתה יכול להצביע על מקור רשמי שהודיע על מותו, או שאתה סתם נסחף בזרם?

טוויט: מדווחים על מוות. זה אתר TMZ.com, אתר רכילות מרושע בבעלות AOL. 

6.

החדשות הטובות לאתר TMZ הן שמייקל ג'קסון מת, כמובטח. קשה לדמיין את גודל השערורייה שהיתה פורצת אילו היה מתברר כי ג'קסון עבר התקף פסיכוסומטי כזה או אחר וכי הוא חי ומתאושש, ומתכוון להמשיך בהכנות למופע הגדול. זו בהחלט היתה יכולה להיות "סופה של חרא" שכמוה לא עברה על התקשורת מעולם, וכתם בל יימחה לא רק על עיתונות הפפרצי, אלא גם על כל עיתונות הרשת, שיכולה להעלות כותרת משנה-עולם בהינף מקלדת קליל, בהעדר כל מקור מהימן על נכונותה, וגם מתפתה לעשות זאת (כבמקרה הידיעה ב-ynet על נחיתתה בשלום של המעבורת קולומביה, בעוד היא למעשה נשרפת בכניסה לאטמוספירה – ידיעה שהיתה לגמרי נכונה כמעט עד הרגע האחרון).

לא רק השאלה אם הדיווח על המוות יצא שש דקות לפני המוות עצמו משאירה באוויר ריח לא נעים. בעיה גדולה יותר נעוצה בעובדה שבמשך שעתיים סיפקה הרשת, ועימה כל העיתונות העולמית, מידע שלא ניתן לו אישור רשמי. אתרים "רציניים" ועיתונים ותיקים ומכובדים שירשרו דיווחים דרמטיים בלי שהיה להם מושג על מהימנותם. המושג, שכל עיתונאי ותיק סולד ממנו, "דיווחים", שמשמעותו דיווחים בלתי מאושרים ממקור שני ושלישי או ממקור לא ידוע, הפך כה נפוץ עד שהיה לחלק מן הכותרת. 

7.

בכתבת ה"ניו-יורק טיימס" מובא ציטוט מפי קורט אנדרסן, עיתונאי ומבקר תרבות, שהיה עורכו של "ניו-יורק מגזין" ובעל טור פופולרי בו. וכך הוא אומר: "בין העיתונאים רווח ההרגל לחשוב: זה רק TMZ, בואו ונחכה לאסושיאייטד-פרס או ל'ניו-יורק טיימס' או ל'לוס-אנג'לס טיימס' לפני שנסתמך על כך ונאמר שזה נכון. אני לא חושב שבעוד, נניח, חמש שנים, זה יהיה המצב".