אלמלא הסיום המזוויע, היה המסע הזה נותר סיפור מקומי כמעט שגרתי שאיש לא היה שומע עליו מחוץ למחוז מגיונדנאו מוכה העוני באי מינדנאו בפיליפינים: שיירה של מקורבי פוליטיקאי יצאה למשרדי נציבות הבחירות כדי להגיש את הטפסים הנדרשים להתמודדות על תפקיד מושל המחוז, שתתקיים במאי הקרוב.

רק כמעט שגרתי, משום שעוד לפני שהשיירה יצאה לדרכה היה ברור שמשהו עלול לקרות. מדובר באזור רגיש: חבל מוסלמי, עם היסטוריה עקובה מדם של מאבקים בין שבטים וחמולות. השלטון במחוז נמצא בידי חמולת אמפטואן, שאיננה מתכוונת לוותר על כוחה ומעמדה. אסמאל (טוטו) מאנגודאדאטו, בן חמולה אחרת, העז לקרוא תיגר על אנשי אמפטואן לראשונה זה שנים. הוא הוזהר שלא לרוץ נגדם: יש להם מיליציה משלהם, וגם קשרים עם הנשיאה גלוריה ארויו במנילה.

מאנגודאדאטו התעקש לרוץ. הוא ביקש ליווי משטרתי למסע, אך לדברי כתבים, נענה בשלילה. גם הצבא סירב. ליתר ביטחון החליט שלא למסור את הטפסים בעצמו, ושיגר לשם כך את אשתו גנאלין, קרובות משפחה אחרות, שתיים מהן בהריון, וכמה מקורבים. אנחנו מוסלמים, אמר לעיתונאים, ואני לא מאמין שמישהו יפגע בנשים.

כשחיפש הגנה נוספת, פנה לעיתונאים מכל ארגון תקשורת אפשרי באזור והזמין אותם למסע, בתקווה שאנשי אמפטואן לא יעזו לפגוע במשלחת כאשר צוותי טלוויזיה, כתבים וצלמים נלווים אליה. לפחות שלושים אנשי תקשורת נענו לפנייה ועלו למיניבוסים של השיירה.

אנשי מיליציה במחוז מגיונדנאו, הפיליפינים (צילום: Keith Bacongco, cc-by)

אנשי מיליציה במחוז מגיונדנאו, הפיליפינים (צילום: Keith Bacongco, cc-by)

אפוד המגן התקשורתי לא הועיל. עדי ראייה מסרו כי ששת המיניבוסים נעצרו במחסום משטרתי בדרכם לבירת המחוז, ובמקום צץ אנדל אמפטואן ג'וניור, ראש עירייה ומועמד מטעם המשפחה לרשת את אביו, אנדל אמפטואן סניור, כמושל המחוז. כמה מהנוסעים הספיקו לדווח במסרוני SMS על כ-100 חמושים שהקיפו את השיירה. דווח כי האשה גנאלין כתבה לבעלה שאחד מאנשי אמפטואן סטר על פניה. אחר-כך החלו היריות. הגופות נקברו סמוך למקום בקבר אחים, יחד עם כמה מכלי הרכב. איש מהעיתונאים לא נותר כדי לדווח על המסע: בין 57 הגופות המרוטשות שנמצאו בקברי אחים מאולתרים לאחר הטבח נמנו 29 גופות של אנשי תקשורת, ואחד נרשם, נכון לשבת האחרונה, כנעדר.

על-פי נתוני הוועדה להגנת עיתונאים, מספר העיתונאים שנרצחו בשיירה הוא הגדול ביותר שתועד באירוע אחד מאז החל הארגון הבינלאומי לעקוב אחרי פגיעות בעיתונאים ברחבי העולם ב-1992. הטבח הקודם התרחש בעיראק בשנת 2006, כאשר 11 עובדים של תחנת הטלוויזיה אל-שעבייה נרצחו במתקפת טרור על האולפנים בבגדד.

הרצח ההמוני של העיתונאים, יחד עם נוסעי השיירה האחרים, המחיש לא רק את היקף האלימות בכמה ממחוזות הפיליפינים, אלא גם את המציאות שעיתונאים במדינה זו פועלים בה. מדובר בדרך כלל בתקשורת תוססת, שאנשיה אינם מהססים למתוח ביקורת על אנשי ממשל ולחשוף מעשים בלתי כשרים. מפעם לפעם מתפרסמות אמנם ידיעות על תשלומי שוחד לעיתונאים ומעשים בלתי אתיים, אבל אין באלה לפגוע באקוסטיקה של המרחב הציבורי, שבו נשמעים קולות מכל גווני הקשת הפוליטית ומתפרסמות ידיעות המביכות את אנשי השררה. ואלה, לעתים קרובות מדי, אינם חוששים להשתיק את מי שמדבר נגדם.

"זעם נגד אלימות פוליטית". מיצג בהפגנה של בני נוער במנילה, בעקבות הטבח. 26.11.09 (צילום: bikoy, cc-by-nc-nd)

"זעם נגד אלימות פוליטית". מיצג בהפגנה של בני נוער במנילה, בעקבות הטבח. 26.11.09 (צילום: bikoy, cc-by-nc-nd)

"עיתונאים פגיעים במיוחד במקום שבו מוסדות השלטון חלשים", כתב אחרי הטבח בעל הטור ראול פאנגלאנגאן ב"פיליפין דיילי אינקוויירר" על מצבם של העיתונאים בפיליפינים. "בשל החולשה פונה הציבור לעיתונות החופשית כדי שזו תכפה אחריות והתנהגות נאותה על מי שמחזיקים בעמדות כוח. אנחנו מבקשים שהעיתונאים ימלאו תפקידים שבדרך כלל הממשלה צריכה לבצע, אך איננו יכולים לתת להם את ההגנה והביטחון שמהם נהנים בדרך כלל אנשי הממשלה".

בהעדר הגנה ראויה, הפכו הפיליפינים לאחת המדינות שבהן העיתונאות היא מקצוע בסיכון גבוה. עד השבוע היתה במקום השני אחרי עיראק, עם 59 עיתונאים שנרצחו – עוד לפני הטבח – מאז 2001, כאשר הנשיאה גלוריה ארויו נכנסה לפקידה. לפני שלוש שנים, בעקבות רצח של שדר רדיו שהשמיע דברי ביקורת על גורמים בשלטון המקומי באזור מגוריו, העלה שר המשפטים הצעה מקורית: לספק לעיתונאים אקדחים, כדי שיוכלו להגן על עצמם.

רוב מעשי הרצח של עיתונאים בפיליפינים מתבצעים באזורים מרוחקים מהבירה מנילה. המרכז הפיליפיני לחופש עיתונות ולאחריות מצא כי מבין 63 מעשי רצח של אנשי תקשורת בשנים 1986–2007, 43 מהקורבנות היו שדרי רדיו, מדיום פופולרי באזורים כפריים, אבל גם כלי במאבקי שליטה מקומיים, ושישים מהנרצחים פעלו הרחק מן הבירה.

"מעשי הרצח הללו הראו לנו כמה חשופים הכתבים המקומיים שלנו לפגיעות מצד מורדים, צבאות פרטיים ואילי מלחמה", אמרה לכתב רויטרס שדרנית הטלוויזיה ארלין דלה-קרוז, שנחטפה בעבר על-ידי מורדים מוסלמים, ושוחררה לאחר זמן תמורת כופר.

מציאות זו היא תולדת רפיונה של ממשלת מנילה והעסקאות הפוליטיות בין הנשיאה ומקורביה למנהיגים מקומיים בעלי עוצמה ברחבי המדינה בת 97 מיליון התושבים. להערכת חוקרים, כ-250 "ברוני מלחמה" מקומיים הם השליטים האמיתיים של אזורים אלה, מעין משפחות מאפיה ששולחות את ידיהן לפוליטיקה, לכלכלה שחורה ואפורה, לרשויות החוק, וגם לנתחים ענקיים מן התקציבים הגדולים שמעניקה הממשלה הפדרלית למחוזות. השלטון המרכזי מניח ל"איש החזק" בכל מחוז לעשות כרצונו, בעיקר לדאוג לעצמו ולמקורביו, ובלבד שיספק את מיליוני הקולות למפלגה הנכונה במערכות הבחירות.

דף זיכרון לעיתונאים שנרצחו בטבח מיגוינדנאו (מקור: hi-bert)

דף זיכרון לעיתונאים שנרצחו בטבח מיגוינדנאו (מקור: hi-bert)

משפחת אמפטואן, למשל, מחזיקה צבא פרטי של מאות לוחמים חמושים, שכמה מהם, על-פי החשד, היו מעורבים בטבח. התחקירנית ג'יילין ג'ימנו שירטטה בכתבה שפורסמה ב-2008 את הקשרים הפוליטיים של המשפחה, ועתה, לאחר הטבח, שבה לתאר את "אווירת הטרור" שבה פועלים כתבים וצלמים באזור, מחשש לצעדי עונשין מצד האמפטואנים על פרסום ידיעות שליליות ואפילו על תצלומים בלתי מחמיאים.

כשנמצאו הגופות, דווח גם על ממצאים קשים בדבר פגיעות מיניות בנשים שהיו בשיירה. מאנגודאדאטו תיאר באוזני הכתבים בפרטי פרטים את סימני הירי, דקירות הסכינים וסימני ההתעללות הקשים שנמצאו על גופת אשתו. החקירה מתנהלת בעצלתיים בשל העדר אמצעים לזיהוי פלילי. עיתונאים שהגיעו לזירה נדהמו לגלות שהוצאת הגופות נעשתה באמצעות דחפורים כבדים שפגעו באיברי נרצחים ויקשו על הפתולוגים לגלות ממצאים שיסייעו לחקירה. העיתונות עוסקת עכשיו בהרחבה באמצעים הדלים שעומדים לרשות החוקרים: צוותי מז"פ קטנים ומעבדות עלובות.

כאשר נודעו פרטי הטבח, הוכתה הקהילה העיתונאית בפיליפינים בהלם. כמה מהנרצחים עבדו בעיתונים ובתחנות רדיו וטלוויזיה, ואחרים היו כתבי מקומונים קהילתיים קטנים. שורה של ארגוני תקשורת באזור איבדו אנשי צוות מרכזיים. בשבועון החדשות "פריודיקו איני" התרוקנה המערכת לאחר שחמשת העובדים נרצחו: ראש המשרד של השבועון, בעל טור קבוע, מנהל השיווק של השבועון, מנהל ההפצה ששימש גם כתב, ומנהל המכירות. "לא ידעתי שכל הצוות שלי יצא למסע הזה", אמר פרדיננד סולינאפ, העורך והמו"ל, לאנשי המרכז לחוק בינלאומי, הפועל בפיליפינים.

"אל תירו בשליח". הפגנה של בני נוער במנילה בעקבות הטבח. 26.11.09 (צילום: bikoy, cc-by-nc-nd)

"אל תירו בשליח". הפגנה של בני נוער במנילה בעקבות הטבח. 26.11.09 (צילום: bikoy, cc-by-nc-nd)

הנשיאה ארויו נטלה בינתיים את סמכויות המושל המקומי, הבטיחה להעניש את האחראים לטבח ושיגרה כוחות צבא גדולים לאזור. אנדל אמפטואן נעצר והוטס למנילה, כחשוד העיקרי באחריות לטבח. המועמד מאנגודאדאטו זכה לליווי צבאי ומשטרתי כבד כאשר התייצב, הפעם בעצמו, להגיש את מועמדותו. "רק המוות יעצור אותי", אמר לכתבים.

אבל בקרב העיתונאים קשה למצוא מי שמאמין שהטבח ישנה את המצב במדינה או יעניק להם יתר ביטחון. הם למודי ניסיון מפרשות קודמות. החקירות מתמשכות לנצח, החשודים מצליחים לחמוק, השופטים מהססים להרשיע. ב-2005 נרצחה באי מינדנאו התחקירנית מרלן גרסיה-אספראט – שכונתה "אירין ברוקוביץ של הפיליפינים" – בביתה, לעיני ילדיה, לאחר שחשפה פרשת שחיתות גדולה שבה הוזכר גם שמה של הנשיאה ארויו. מבצעי הרצח נלכדו והועמדו לדין, אבל האנשים שהזמינו את החיסול עדיין מתהלכים חופשיים, אף שזהותם ידועה.