"הלינק", המשודרת בערוץ 8, היא עוד אחת מאותן תוכניות טלוויזיה שמתיימרות לספר לצופים בבית מה חדש ומעניין בדבר המוזר הזה שנקרא "האינטרנט". בדומה ל"הצינור" של ערוץ 10 או "מה קורה" של ערוץ 2, גם בערוץ 8, ערוץ המדע, התוכנית אינה מבוססת על תכנים מקוריים, אלא מסתמכת בעיקר על תכנים השאובים מהרשת.

כשבאינטרנט ממחזרים תכנים טלוויזיוניים, למשל כשאתרי חדשות מאפשרים לגולשים לצפות בקטעים ממהדורות החדשות בטלוויזיה, יש בכך תועלת רבה עבורנו. באינטרנט אנחנו יכולים לצפות בתכנים הללו בהתאם ללוח הזמנים שלנו ולראות מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים. אבל קשה מאוד למצוא תועלת בתוכניות טלוויזיה הממחזרות תכנים שממילא צפינו בהם כבר על גבי מסך המחשב שלנו, ולא ממש ברור מדוע יוצריהן חושבים שאחרי שכבר צפינו בכל הסרטונים המטופשים ביו-טיוב וקראנו את כל הטוקבקים הזועמים ב-ynet, נרצה לצפות בהם שוב מעל גבי מסך הטלוויזיה שלנו.

יותר מזה, כשתכנים מהאינטרנט מופקעים ממקומם הטבעי ומשודרים בטלוויזיה, הם מאבדים את המאפיינים הייחודיים למדיום האינטרנטי. כך למשל, למרבה האירוניה, דווקא בתוכנית שקוראת לעצמה "הלינק" אין שום קישורים לתכנים המוצגים, מפני שבטלוויזיה, כמובן, הדבר בלתי אפשרי מבחינה טכנית. לכן לא רק ש"הלינק" אינה משדרגת לצופה את חוויית הצפייה בתכנים הממוחזרים, היא משנמכת אותה.

אמנם "הלינק" מנסה להיות שונה מ"הצינור" ומ"מה קורה" ולחרוג מהשטאנץ השחוק והלעוס של תוכניות דאחקות בשקל שמטרתן לשמש מעין אתנחתא קומית לאחר שידור החדשות. בניגוד לתוכניות מהסוג הזה, "הלינק" מתיימרת להיות תוכנית רצינית, פחות או יותר, שחוקרת את תרבות הרשת. אי-אפשר גם להתעלם מכך ש"הלינק" משודרת בערוץ 8 ולא בערוצים המסחריים, כך שמראש הציפיות ממנה גבוהות יותר. הבעיה היא שלמרות כל הרצון הטוב שניתן אולי לייחס ליוצרי התוכנית, קשה שלא להתרשם לרעה מהאופן שבו "הלינק" מציגה את האינטרנט ואת תרבות הרשת.

כל פרק בתוכנית פותח בשקופית שבה נכתב: "תוכנית זו היא תוכנית תחקירים הבאה להציג את המציאות באינטרנט כפי שהיא". בלי להיכנס לכל המלל הפוסטמודרניסטי על ההתיימרות להציג את המציאות "כפי שהיא", ברור לכל צופה שאין אף תוכנית, תחקירים או לא תחקירים, שאכן מציגה את המציאות, באינטרנט או מחוצה לו, בלי לבצע מניפולציה כלשהי. כל תוכנית תחקירים בוחרת בקפידה מה להציג ומה לא להציג, באילו תופעות לעסוק ובאילו לא, ובעיקר כיצד להציג את התופעות וכיצד לא. "הלינק" אינה שונה מאף תוכנית תחקירים אחרת במובן הזה, אבל היא בהחלט בולטת לרעה בבוטות המניפולציה שהיא מבצעת בניסיון להגחיך את "המציאות באינטרנט".

ראשית, הבחירה בחוקר התרבות ואיש הרוח המהולל גורי אלפי היא, כמובן, לגמרי לא מקרית. אלפי הוא, אולי, הבחירה הטבעית להנחות תוכניות בידור להמונים בערוצים המסחריים, אבל לגמרי לא ברור מה מקומו בתוכנית תחקירים שמציגה בפנינו את "המציאות כפי שהיא". קשה מאוד לראות את "הלינק" כ"תוכנית תחקירים" כאשר הקריינות המבודחת של אלפי מתייחסת לתופעות שהתוכנית סוקרת בקלילות כל-כך משועשעת ומרוצה מעצמה ומנסה בכל כוחה לסחוט מאיתנו עוד חיוך מאולץ.

שנית, "הלינק" מתמקדת בעיקר בסרטוני וידיאו ומתעלמת כמעט לחלוטין מההיבטים הטקסטואליים של הרשת, אף שהם עיקר הפעילות בה: ברשתות החברתיות, בבלוגים, בפורומים ובאתרי התוכן. כך, למשל, וידיאו-בלוגינג הוא תופעה קיימת שאי-אפשר ולא צריך להתעלם ממנה, אבל רוב הבלוגים, ובעיקר החשובים והמשפיעים שבהם, הם דווקא בלוגים כתובים. הבלוגים הכתובים, ש"הלינק" מתעלמת מהם באופן עקבי, אולי פחות משעשעים ומבדרים מהווידיאו-בלוגים שהתוכנית כל-כך אוהבת להציג במלוא גיחוכם, אבל הם אלה שמייצגים בצורה יותר נאמנה את הפעילות בבלוגוספירה בארץ ובעולם.

להתמקדות של "הלינק" בתוכני וידיאו ניתן למצוא צידוק טכני: הרבה יותר קל להעתיק תכנים כאלה לטלוויזיה בקופי-פייסט מהיר מאשר להתייחס לתכנים כתובים, אבל התוצאה היא הצגת תמונה חלקית ומסולפת של המציאות כפי שהיא ברשת.

הדבר הצורם ביותר בתוכנית הוא האופן שבו היא מתייחסת אל תרבות הרשת ומציגה אותה. במקום להעניק לנו מבט אובייקטיבי על ההתנהגות האנושית ברשת, "הלינק" משמשת מראה מעוותת שמציגה דרך קבע את הגרוטסקי, המגוחך והאבסורדי שבאינטרנט. בין אם מדובר בעוד סרטון מיו-טיוב שבו חתולים מבצעים להטוטים מטופשים, בתמהונים אקסהיביציוניסטים שמתעדים את חייהם באובססיביות מול מצלמת הרשת, או בעוד להיט רשת אינפנטילי בסגנון what what in my butt – "הלינק" תמיד תציג את הרשת כקרנבל ביזארי וססגוני.

מי שישאב את הדימוי שלו על אינטרנט מצפייה אקסקלוסיבית ב"הלינק" לא יוכל שלא לקבל את הרושם המוטעה שהרשת היא לא יותר מאשר פריק-שואו שפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר (בניגוד כמובן לתוכניות טלוויזיה רציניות כמו "הלינק").

מהבחינה הזאת, למרות ההתיימרות שלה להיות תוכנית תחקירים הראויה להיות משודרת בערוץ המדע, אין בעצם הבדל מהותי בין "הלינק" לתוכניות כמו "הצינור" או "מה קורה". גם כאן וגם כאן המטרה היא בסופו של דבר לבצע רדוקציה לתרבות הרשת ולתאר אותה בצורה מגוחכת ובזויה.

באופן די מפתיע, יש לא מעט מן הדמיון בין הדרך שבה תוכניות טלוויזיה מסוגה של "הלינק" מתארות את תרבות הרשת ובין סגנון הכתיבה של ז'אנר ספרי המסעות הקולוניאליסטיים. בדומה לספרי המסעות, שהכילו תיאורים פנטסטיים שלרוב היו רחוקים מאוד מן המציאות, גם "הלינק" ודומותיה מציגות את האינטרנט כארץ אקזוטית ופראית, מעין מקום-לא-מקום שחורג מגבולות הסדר והנורמליות של הציביליזציה האנושית. ילידי אותה ארץ אקזוטית, הלא הם אזרחי הרשת, מתוארים תמיד כברברים נעדרי תבונה ודרך ארץ, פראים בעלי מנהגים תמוהים ומוזרים שחורגים מגבולות עולמו של כל אדם בן-תרבות.

השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא מדוע כל תוכניות הטלוויזיה שעוסקות בתרבות הרשת נופלות תמיד לאותה מלכודת והופכות בסופו של דבר לתוכניות בידוריות עלובות ומעליבות. מדוע כל תוכנית כזאת תמיד ממחזרת אותם סרטוני יו-טיוב אינפנטיליים שכבר נשלחו אלינו ממילא באימייל, ולא מעניקה לנו שום תובנה מעניינת או לפחות סקירה מקצועית על המתרחש באינטרנט. מדוע אין כיום אף תוכנית טלוויזיה, או אפילו פינה בתוכנית טלוויזיה, שעוסקות ברצינות באינטרנט ומתייחסות אליו כמו לכל תופעה תרבותית אחרת?

ייתכן בהחלט שהדמיון החיצוני בין האופן המתנשא והיהיר שבו "הלינק" מתארת את תרבות הרשת ובין האופן שבו ספרי המסעות הקולוניאליסטיים תיארו ארצות רחוקות ואקזוטיות אינו מקרי כלל וכלל. הטלוויזיה היא הרי מדיום שנמצא בתחרות קשה עם האינטרנט, המסוגל להציע לצופים את כל מה שהטלוויזיה מציעה, ויותר. בכל שנה הטלוויזיה מאבדת מכוחה לטובת האינטרנט, וגם אם היא אינה צפויה לעבור מן העולם, לפחות לא בשנים הקרובות, אין ספק שכבר מזמן איבדה את מעמד הבכורה שלה בתור אמצעי התקשורת ההמוני הראשי. הקרב של הטלוויזיה מול האינטרנט אבוד מראש, והאמצעי האחרון שעומד לרשותה הוא ככל הנראה הניסיון להגחיך את הרשת ולתאר אותה כלא יותר מאשר קוריוז.

אלא שמי שבאמת יוצא מגוחך מכל הסיפור הזה הוא בעיקר הטלוויזיה, בנסיונה הנואש להמשיך לשמור על עמדת הבכורה שלה מול האינטרנט. קשה מאוד להתייחס ברצינות לטלוויזיה ולראות בה אלטרנטיבה ראויה לתוכני האינטרנט כאשר המקסימום שהיא מסוגלת לעשות כשהיא מסקרת את תרבות הרשת הוא תוכנית מסוגה של "הלינק".

אלי לוין כותב דוקטורט על קהילות וירטואליות באוניברסיטת בר-אילן