המתח בין הרצון להחיל אסדרה על שוק המדיה בישראל לבין הצורך לשמור על כלי התקשורת עצמאיים וחופשיים ניכר בכנס שנערך ביום רביעי האחרון במכללה למינהל. במוקד הכנס, שהנחה עיתונאי "דה-מרקר" ד"ר עידו באום, ויזמה עמותת "הצלחה" בשיתוף בית-הספר למשפטים והמרכז לאחריות תאגידית בבית-הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי של המכללה למינהל, עמדה ההצעה להסתייע בכלים שמציע הממשל התאגידי כדי לשפר ולייעל את אסדרת שוק התקשורת. במלים אחרות, יוזמי הכנס ביקשו לבחון עד כמה ניתן לשאוב השראה ממערכת החובות והזכויות של בעלי תפקידים בתאגידים ומהאופן שבו אלה קובעים את דרך הניהול והפעולה של החברות כדי לפקח על תפקוד כלי התקשורת בישראל.
"אנחנו חושבים שבתנאי החממה המתאימים אפשר לקיים דיון מקיף סביב מה שהיום נתפס כתפקיד המדיה, על רקע כללי ההתנהלות וההתנהגות של התאגידים", הציג עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה", את עמדתו. מן דיבר על החזון של "הצלחה" בהקשר זה: לנסח קוד שיעסוק בסוגיות מבניות, מסחריות ועיתונאיות-אתיות בשוק התקשורת ולהביאו לדיון כולל בפני כל הגורמים הרלבנטיים בשוק, במטרה לייצר גבולות גזרה מוסכמים, גם אם לא חד-משמעיים, שבתוכם ניתן יהיה לפעול בחופשיות.
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד אבי ליכט (צילום: שלומי מזרחי)
את ההרצאה המרכזית בכנס נשא עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בתחום הכלכלי-פיסקלי. ליכט הדגיש בדבריו את הבעיות שעומדות בפני מי שמבקש להחיל עקרונות תאגידיים על שוק התקשורת. במקומות שבהם יש צורך ברגולציה עם אינטרס ציבורי חזק, אמר, לא ניתן להסתפק בממשל תאגידי. ממשל תאגידי יכול לבוא במקביל לרגולציה ייעודית, אולם לא להחליף אותה.
לדברי ליכט, כדי לקבוע אם בכלל נכון להעתיק אל דיני התקשורת פעולות שנעשו בדיני החברות או בתחום הרגולציה הפיננסית – למשל, להכניס לדירקטוריונים של חברות המדיה דירקטורים חיצוניים, כדי להפוך את הדירקטוריונים למקצועיים יותר ולנטרל אותם מהשפעות של מפרסמים וגופים פיננסיים גדולים – צריך קודם כל לבדוק מדוע בכלל מסדירים תקשורת. התשובה לשאלה זו, אמר, היא שהאינטרס הציבורי הוא בפיקוח על התקשורת, בשל השפעתה הרבה. אם זו התשובה, הוסיף ליכט, אין לדיני התקשורת שום קשר לממשל תאגידי.
"בעצם", אמר, "ממשל תאגידי נועד להגן על בעלי המניות. הוא לא נועד להגשים אינטרס ציבורי עודף, ובכל הכבוד לבעלי המניות בתאגידי התקשורת, הרגולציה בדיני התקשורת לא מכוונת אליהם. הם פחות מעניינים אותנו, לפעמים דווקא מדאיגים אותנו. לכן, להעתיק את זה בלי להבין את הרציונל הוא מהלך שיש לו גם חסרונות. ההשקה לדיני חברות אינה נכונה. אם כבר, צריך לשאול אם יש דמיון לרגולציה הפיננסית, שם הריבון בא ומתערב התערבות הרבה יותר אגרסיבית, בשם אינטרס ציבורי".
עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה: "למרות שאנחנו עושים הכל כדי להציל את ערוץ 10, עדיין סגירה של עיתון ושל תחנת רדיו לא נראית כמשהו שאנחנו צריכים בכוח או אפילו במימון ציבורי להציל"
אולם גם בין הרגולציה שנעשתה בתחום הפיננסי לבין הרגולציה בתקשורת מצא ליכט הבדלים מכריעים. "אחד הלקחים מהמשבר הפיננסי הוא שבעצם בכמה מהמקרים אנחנו לא יכולים להרשות לעצמו נפילה של גוף פיננסי", אמר.
"הגוף כל-כך גדול, שאם הוא נופל, הציבור יצטרך להשתתף בהחזרה שלו לחיים, ולכן יש לנו אינטרס לעשות מלכתחילה רגולציה כדי למנוע את הקריסה. בכל הכבוד, בתחום התקשורת אנחנו עדיין לא שם. למרות שאנחנו עושים הכל כדי להציל את ערוץ 10, כי אנחנו רוצים לשמור על מגוון, עדיין סגירה של עיתון ושל תחנת רדיו לא נראית כמשהו שאנחנו צריכים בכוח או אפילו במימון ציבורי להציל. ולכן גם הלגיטימציה להפעיל את הכלים האגרסיביים בתחום התקשורת היא נמוכה יותר.
"דבר נוסף זה עולם התוכן, להתערב בכסף זה פחות בעייתי. בעולם התקשורת ההתערבות לא לגיטימית. הרגולציה מכוונת לכך שנשמור על העצמאות של כלי התקשורת, אנחנו רוצים לשמור על חופש הביטוי, ולכן לרגולציה אין לגיטימציה להתערב בעולם התוכן".
ראשי ערוץ 10 מתבצרים במשרד ראש הממשלה, בדרישה למנוע את סגירתו בשל חובותיו למדינה, 8.11.12 (מימין: מיכל גרייבסקי, אבי בלשניקוב ויואב הלדמן. צילום: יונתן זינדל)
בעיה נפרדת שעליה דיבר ליכט טמונה בהגברת החיכוך בין כלי התקשורת לפוליטיקאים. "ברגע שאנחנו עושים רגולציה, אנחנו צריכים להגיע לכנסת או לרגולטור", הזכיר.
"לפוליטיקאי יש קונפליקט בין הרצון שלו למקסם את אינטרס הציבור לבין העובדה שכלי התקשורת הרבה פעמים קובעים את עתידו הפוליטי. הדבר נכון גם לכלי התקשורת, שמסקרים דברים שקשורים אליהם. גם הם נמצאים בקונפליקט. ההיתוך בין שני הכוחות האלה לא תמיד פולט אנרגיה טובה. לכן כשדוחפים את הרגולציה לכנסת, בעיני זה צריך להיות מוצא אחרון. בחוק הריכוזיות היו דיונים מאוד מעניינים לגבי הממשק בין פוליטיקה לחקיקה בתחום התקשורת. עמדתי האישית היא שצריך לצמצם את האינטראקציה הזו כמה שאפשר, גם במחיר של לא לעשות רגולציה".
נוסף להשלכות השליליות שיכולות להיות לממשל תאגידי בתחום הרגולציה, ליכט הזכיר גם את עלות החלת דיני החברות, עלות שעלולה להיות חסם מפני כניסה לתחום שאמור להיות פתוח וחופשי, עם מגוון קולות. "חיסרון נוסף", הוסיף, "הוא שקשה מאוד להסביר למה אתה מכביד על התקשורת האלקטרונית ונמנע מרגולציה בכלל על עיתונות, וקל וחומר על אינטרנט".
ליכט: "קשה לנו להסביר למה אנחנו ממשיכים לעשות רגולציה רק לכלי תקשורת אלקטרוניים. אין לנו הסבר טוב חוץ מהעובדה שאנחנו לא יודעים לעשות רגולציה לאינטרנט"
לדבריו, בדיונים על חוק הריכוזיות הוצע להגדיר גוף ריכוזי כעיתון בתפוצה ארצית. "הכנסת דחפה אותנו להרחיב גם לכלי תקשורת אלקטרוניים, והיו חברי-כנסת ששאלו למה אתם לא עושים אינטרנט", אמר ליכט. "מה ההבדל בין אתר אינטרנט גדול כמו 'וואלה' או ynet לעיתון עם תפוצה ארצית? קוראים אותו אותו מספר אנשים, לפעמים יותר, ההשפעה שלו לא פחות גדולה.
"ככל שעובר הזמן קשה לנו להסביר למה אנחנו ממשיכים לעשות רגולציה רק לכלי תקשורת אלקטרוניים. אין לנו הסבר טוב חוץ מהעובדה שאנחנו לא יודעים לעשות רגולציה לאינטרנט. בסוף זה עבד. כשהסברנו שאנחנו לא יודעים לעשות רגולציה לאינטרנט, ירדו מאיתנו".
ליכט הוסיף כי החקיקה התאגידית נותנת כוח לדירקטורים ולבעלי מניות המיעוט, אולם בתחום המדיה לא בטוח שזה הכיוון הנכון. "בסופו של דבר", אמר, "אנחנו נמצאים עם העיתונאי והמצפון והאתיקה שלו. אני לא בטוח שנכון ליצור עוד שכבה של תהליכי קבלת החלטות מקצועיות שתיקרא הדירקטוריון, ואם אנחנו לא מאמינים שהדירקטוריון הוא זה שצריך לקבוע את המהות, אנחנו לא צריכים להתעסק בממשל תאגידי".
כדי להדגים את הבעייתיות בהשקה בין ממשל תאגידי לתחום התקשורת, הזכיר ליכט את הנעשה ברשות השידור. "בגוף שרוצה לעקוף את השיטה ממשל תאגידי הוא הרבה פעמים אליבי לקבלת החלטות לא טובות", אמר ליכט, שלפני כחצי שנה אישר משפטית את הקפאת הרפורמה ברשות.
ליכט: "אם רוצים לראות מודל שבו רגולציה שמבוססת על ממשל תאגידי פנימי נכשלה, זה רשות השידור"
"אם נסתכל על הרגולציה ברשות השידור, רואים שם דגם עוברי של רגולציה באמצעות ממשל תאגידי. יש לנו אסיפה כללית שהיא מליאת רשות השידור, יש דירקטוריון שזה הוועד המנהל, ויש לנו את ההנהלה. הרעיון הוא שנמנה אנשים והם יעשו רגולציה של תוכן בתוך רשות השידור, כשכל חוק רשות השידור הוא בעצם חוק של ממשל תאגידי, חוק של איך מקבלים החלטות ברשות. ההנחה היא שאם נמנה את האנשים הנכונים וניצור זרימה נכונה לתהליכי קבלת החלטות, בסוף יתקבל מוצר עיתונאי טוב".
אלא שלדברי ליכט, יש בעיה קבועה במינוי דירקטורים מטעם הציבור לגופי תקשורת. "אני לא חושב שיש מישהו שיכול לחשוב שהמודל ברשות השידור עובד", אמר. "כל החוליים של ממשל תאגידי באים לידי ביטוי בולט ברשות השידור. הכל שם עובד בשיטה של מכרזים וועדות איתור. האם קיבלנו את המינויים הכי טובים ברשות השידור כתוצאה מממשל תאגידי? מסופקני. אם רוצים לראות מודל שבו רגולציה שמבוססת על ממשל תאגידי פנימי נכשלה, זה רשות השידור". לדברי ליכט, דווקא המקרה של רשות השידור מעלה את השאלה אם לא נכון יותר לקדם רגולציה חיצונית לגוף, במקום להתבסס על הרגולציה הפנימית שכשלה.
עו"ד נגה רובינשטיין, לשעבר היועצת המשפטית במשרד התקשורת: "דירקטוריון לא יכול לייצר אתוס של גוף מדיה"
עו"ד נגה רובינשטיין, לשעבר היועצת המשפטית במשרד התקשורת, הביעה גם היא התנגדות להחלת ממשל תאגידי על חברות תקשורת. "לרגולטור יש אחריות ציבורית ולא לחברות מדיה", הסבירה. "כל טענה אחרת עושה חיים קלים לרגולטור", ומשום כך אין מקום להחיל את האחריות, באמצעות ממשל תאגידי, על החברות עצמן.
לדבריה, העוצמה של גופי מדיה אינה קשורה דווקא לחברי הדירקטוריון או לנוהל הישיבות של ועדת הביקורת, אלא ליוצרי התוכן עצמם. "כיוון שממשל תאגידי לא עוסק בגורמים האלה, הוא לא רלבנטי", אמרה. "דירקטוריון לא יכול לייצר אתוס של גוף מדיה.
עו"ד נגה רובינשטיין (צילום: שלומי מזרחי)
"לפני כמה ימים", הוסיפה, "ראיתי אייטם ארוך באחת מתוכניות החדשות שבו סיקרו את המשפחה שהזמינה את אייל גולן לבר-מצווה של הבן שלה, והיה חשש גדול מאוד שבשל האירועים שפקדו את גולן, הוא לא יבוא. אין שום דח"צ ושום תנאי סף לדח"צ שימנע קיומו של אייטם כזה בחברת החדשות".
עו"ד שרית לויתן, ששימשה יועצת משפטית ב"מעריב" בתקופה שבעל השליטה בו היה נוחי דנקנר, טענה כי הדרך הנכונה להסדיר את הרגולציה בשוק התקשורת היא באמצעות חוקים חדשים. "הטלת חובות מיוחדים, או הרחבה של חובת האמונים על דירקטורים, נושאי משרה או בעלי מניות בתאגידים בעלי פעילות ייחודית, בין אם זו חברת תקשורת או תרופות, צריכות להיעשות בדין מפורש ולא בדרך של פרשנות והרחבה של חובות האמונים", אמרה.
לויתן הדגישה את הפער שקיים בענף התקשורת בין הרגולציה על גופי החדשות הטלוויזיוניים לבין העדר הרגולציה על העיתונות הכתובה, וקראה לשנות את המצב. "זו בעיני הבעיה האינהרנטית הבסיסית של ענף התקשורת, והיא צריכה להיפתר בחקיקה ראשית, או בדרך של רשיונות או בדרך של חוק בתחום של העיתונות", אמרה.
ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר (צילום: שלומי מזרחי)
ח"כ מיקי רוזנטל, שעד לכנסת האחרונה עדיין עבד כעיתונאי, קרא לחקיקת חוק אתיקה עיתונאית. רוזנטל הציע להגדיר עיתונאים כמי ש"מתפרנסים מעיתונות", וטען כי על אותם עיתונאים מוטלת כעת החובה לנסח קוד אתי מקיף ומוסכם שיהפוך לחוק מחייב. לדבריו, על קוד האתיקה הקיים של מועצת העיתונות יש להוסיף סעיפים הנוגעים לאחריות, שקיפות ודיווחיות, תוך הסכמה מראש כי הקוד החדש יהפוך לחובה, ומי שיפר אותו ייאלץ לשאת בתוצאות. "אנחנו [חברי-הכנסת] ניתן לזה חותמת שזה חוקי", הציע רוזנטל, "ומכאן ואילך נפעיל סנקציות כלפי מי שלא פועל כפי שהתחייב לפעול".
ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל אתר זה), טענה כי הרעיון של עמותת "הצלחה", להביא לדיון קוד מקיף שיסדיר בהסכמה בין כל הגורמים הרלבנטיים את הנעשה בשוק התקשורת, הוא רעיון נאה, אך קשה להאמין שיצליח לקרום עור וגידים.
ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר: "מלת הקסם היא תו תקן. אבל יש פער בין הספרות למציאות"
"אם מסתכלים על הניסיון בעולם בשנים האחרונות להתמודד עם מגרש המשחקים העקום שנוצר בשוק התקשורת", אמרה, "רואים שמלת הקסם היא תו תקן. אבל יש פער בין הספרות למציאות. כדי להבין למה, צריך לחזור אחורה לעולם הישן ולהבין למה מועצות עיתונות לא פעלו כיאות. הסיבה היא שאין תמריצים לשחקנים לגרום למועצות לפעול, וזה חוצה שווקים. לכן הסתמכות על קוד התנהגות בלי ייצור תמריצים מתאימים בשוק לאכיפת הקוד תיתן לנו אותה תוצאה של מועצת העיתונות".
שוורץ-אלטשולר מחתה על הצעתה של לויתן לחוקק חוק שיסדיר את פעולות העיתונות המודפסת. "חס ושלום לא להכניס גם את העיתונות הכתובה למשטר של זכיונות", אמרה. "לקחת את הדבר האחרון שהוא חופשי ולהכניס גם אותו תחת ידי הפוליטיקאים? זה לא יעלה על הדעת. אם כבר, אז לשחרר את השאר".