בשבוע שעבר, בתום דיון סוער במיוחד, החליטה מליאת רשות השידור לבטל את החלטת הנהלת הרשות לצרף מנחים אורחים לצדה של העיתונאית קרן נויבך, מגישת התוכנית "סדר יום".
לא ניתן לדעת אל נכון מה בדיוק נאמר בכל שלב של הדיון, שכן רשות השידור מסרבת לשתף את הציבור בשיג ושיח שהתנהל בישיבת המליאה, אך משיחות עם גורמים שנכחו בישיבה עולה כי בפתח הדיון, בעקבות פנייה של חבר המליאה ד"ר אורי ארבל-גנץ, נדרשו מנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם ומנהל הרדיו ד"ר מיכאל (מיקי) מירו להסביר כיצד התקבלה ההחלטה לצרף לנויבך מנחים נוספים, "מאזנים", כהגדרתם. יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, הציע לאפשר למבקרת הפנים של הרשות, איתנה גרגור, להציג את ממצאי הבדיקה שערכה בנוגע לסוגיה זו, אך ארבל-גנץ דרש לשמוע על ההחלטה מפי מקבלי ההחלטות עצמם.
מנכ"ל הרשות הנוכחי, יוני בן-מנחם, עם חבר הוועד המנהל יואב הורוביץ (צילום: "העין השביעית")
בן-מנחם ומירו טענו כי התקבלו תלונות רבות על תוכניתה של נויבך. אמנם, לפי נתוני נציבות קבילות הציבור ברשות השידור, שהוצגו במהלך הישיבה, תוכניתה של נויבך אינה מעוררת תלונות במידה חריגה, אך בן-מנחם ומירו טענו כי התלונות הגיעו ישירות אליהם. לדבריהם, בעקבות התלונות הגיעו השניים למסקנה כי יש בעיה במקצועיותה של נויבך, ועל כן שוחח עימה מירו בעניין. לטענתם, היא לא נענתה להפצרתו לאזן את תוכניתה ולהביא לידי ביטוי קולות אחרים, ולכן ניתנה ההוראה לצרף לה מגישים מאזנים. מעבר לכך, השניים ביקשו לאפשר להם לנהל את הרשות באופן עצמאי, והזהירו מפני התערבות מוגזמת של המליאה בניהול השוטף של הרשות.
נויבך הכחישה את דברי בן-מנחם ומירו ואמרה כי היו לה בסך-הכל שלושה מפגשים עם מירו מאז שנכנס לתפקיד. הראשון סתמי, במזנון של רשות השידור בתל-אביב. המפגש השני אירע במסגרת שיחת הערכת עובד שהתקיימה לפני כחודשיים, שם זכתה לדבריה למחמאות בלבד, למעט שתי הערות טכניות קטנות, ולא שמעה אף הערה על הצורך באיזון יתר בתוכנית. המפגש השלישי עם מירו התקיים לטענתה לפני כשלושה שבועות, אז הודיע לה מנהל קול-ישראל על הצבת מגישים "מאזנים" לצדה.
נוסף לצדדים הנוגעים בדבר, השתתפו בישיבה גם אורחים כגון יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים דני זקן, יו"ר ועד עיתונאי קול-ישראל בתל-אביב ברוך אסקרוב, נציב קבילות הציבור לשעבר אלישע שפיגלמן והבמאי רני בלייר. ארבעתם תמכו עקרונית בנויבך וביקשו לאפשר לה להגיש את התוכנית לבדה כמקודם.
פרופ' אלי פולק, יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת, השתתף אף הוא בדיון ובלט בעמדתו ההפוכה: בזכות השינויים בתוכנית. פולק דרש לבטל לחלוטין את התוכנית במתכונתה הנוכחית, כיוון שהגשה אישית, לדבריו, מנוגדת לקוד האתי של הרשות. כשקיבל את רשות הדיבור, לאחר שהתעקש על זכותו להביע את עמדתו, טען כי אולי בנציבות קבילות הציבור של רשות השידור לא התקבלו תלונות על נויבך, אולם באגודה שהוא עומד בראשה דווקא מתקבלות תלונות רבות על תוכניתה. לאחר שלב הדיון הפתוח התבקשו כל האורחים שאינם חברי מליאת רשות השידור לצאת, ובמשך כשעה וחצי התקיים דיון בין חברי המליאה בלבד.
בסופו של דבר, בתום כשש שעות של ויכוחים, האשמות וביקורת קשה, אישרה מליאת רשות השידור כי להנהלה יש סמכות עקרונית לערוך, לשבץ ולקבוע את השידורים והמגישים בתוכניות, אך לצד זאת קבעה כי במקרה של "סדר יום" ביצע הדרג המנהל, מהמנכ"ל בן-מנחם, דרך מנהל הרדיו מירו ועד למנהל רשת ב' יאיר קורן, שינוי מהותי בפורמט אחת התוכניות הבולטות והמצליחות של הרשת, וזאת בלי שוועדת התוכן תאשר זאת. בשל כך הוחלט להעביר את הסוגיה לדיון בוועדת התוכן, שם יוחלט אם לצדה של נויבך יישבו מעתה מנחים נוספים או לא. עד אז, כך נקבע, תשודר התוכנית במתכונתה המקורית, עם נויבך בלבד בעמדת ההגשה.
היתה זו הפעם הראשונה שחברי מליאת רשות השידור, שנבחרו לתפקידם במרץ אשתקד, הרימו את ראשיהם מול ההנהלה וביטלו החלטה משמעותית שקיבלה. למעשה, בעצם כינוס המליאה לדיון על התוכנית של נויבך ניתן לראות ניצחון למתנגדי ההנהלה. בישיבה קודמת של המליאה, שהתקיימה בסוף חודש יולי, נדונה סוגיית נויבך, וגם אז נמתחה ביקורת חריפה על המהלך, אך נמנע מהמליאה מלקבל החלטה בעניין, בעקבות קביעה של הייעוץ המשפטי כי מבחינה פרוצדורלית לא ניתן להחליט על נושא אחד בישיבה שכונסה לדון בנושא אחר.
כדי לכנס שוב בתוך זמן קצר את 31 חברי המליאה לדיון שלא מן המניין נאלצו חברי המליאה שהתנגדו למהלכי ההנהלה, בהובלת יו"ר ועדת האתיקה ברשות השידור השופטת (בדימוס) בלהה כהנא, להיאבק, לאסוף 21 חתימות ולאלץ את יו"ר הרשות לזמן את הדיון המיוחד. המאבק הצליח, הדיון התקיים, וההחלטה שמחזירה את הגלגל לאחור התקבלה ברוב גדול: תמכו בה 14 מ-31 חברי מליאה, לעומת שניים בלבד שהתנגדו (יואב הורוביץ, חבר הוועד המנהל ומי שהיה מנהל הקמפיין של נתניהו ב-2009, וד"ר דבורה הנדלר). היתר נמנעו. בין הנמנעים גם היו"ר גילת, שלפי הנאמר בישיבת ההנהלה, למד בעצמו על מינויו של מנחם בן למנחה אורח ב"סדר יום" מכלי התקשורת ולא ממנהלי הרשות.
ברשות השידור יש מי שמקווים שמדובר בקו פרשת מים שיוביל לריסון התנהלותה הבוטה של ההנהלה על-ידי המליאה ואולי אף לשינויים פרסונליים עתידיים. אכן, בפעם הראשונה סימנה מליאת רשות השידור גבול להנהלה הנוכחית, אך לא בטוח שלתקוות באשר לעתיד חופשי מלחצים פוליטיים יש על מה להישען.
מליאת רשות השידור אמנם הצביעה ברוב גדול בעד החזרת המצב ב"סדר יום" לקדמותו, כמה מחבריה אף התבטאו בחריפות בגנות ההנהלה (בין היתר יפעת זמיר, ד"ר אורי ארבל-גנץ וגאולה אבידן), אך עיקר התרעומת בקרב חברי המועצה נגע להליך המזורז שבו הוחלט על שיבוץ מנחים מאזנים לתוכנית – בלי התייעצות, בלי פיילוט, בלי בדיקה מינימלית – ולתרעומת הציבורית שהתעוררה בעקבות זאת. יותר מהצבעת אי-אמון בהנהלת רשות השידור, אפשר לראות בהחלטת המליאה פעולה טקטית וניסיון למזער את נזקי המשבר שאליו נקלעה.
אין זו הפעם הראשונה שמהלכי ההנהלה הנוכחית נחסמים בשל אופן פעולתה הנמהר. כך, לדוגמה, בתחילת השנה ביטל בית-הדין לעבודה את המכרז שבו נבחר ד"ר מיכאל (מיקי) מירו למנהל קול-ישראל בשל אי-סדרים בהליך המכרז. מירו התמודד שנית על התפקיד, במכרז שהתנהל הפעם בהתאם לנהלים, וזכה. אפשר שמהלך דומה ייצא אל הפועל גם במקרה של נויבך.
כאמור, מליאת רשות השידור ביטלה את השינויים ב"סדר יום" משום שוועדת התוכן לא אישרה אותם. מחר תתכנס ועדת התוכן של הרשות. אם הוועדה תאשר את השינויים בהתאם לנהלים ובלא שיבוש הסדר התקין, ספק אם ניתן יהיה לגייס רוב כה גדול במליאה כדי להפוך שוב את ההחלטה.
כל הדרכים מובילות לנתניהו
באופן מסורתי, מליאת רשות השידור היא מליאה פוליטית. מבחינה זו, אם תקבע המליאה הנוכחית תקדים ותרבה להתערב בניהול השוטף של הרשות, השידור הציבורי יהפוך לפוליטי עוד יותר, והדבר עלול להתנקם בעתיד במי שנאבקים כעת למען עיתונות חופשית בשידור הציבורי.
לפי חוק רשות השידור הנוכחי, הממשלה היא שממליצה לנשיא המדינה למנות את חברי המליאה, לאחר התייעצות עם גורמים שונים. על חברי המליאה הנוכחית המליץ השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. מי שממלא כיום את התפקיד הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. לאורך השנים התרגלו עובדי רשות השידור לראות במליאה זרוע פוליטית שמנסה להטיל את מרותה על ההנהלה. אלא שמאז שמונתה ההנהלה האחרונה, ולמעשה עוד בטרם מונו כל חבריה, ניכר החשש בקרב עובדי הרשות כי במקום לבלום את ההשפעה הפוליטית, ישמשו המנהלים דווקא מגבר שלה.
המליאה היא הגוף המכריע ברשות השידור. לפי חוק רשות השידור, באפשרותה להקים ועדות ולהאציל להן מסמכויותיה. ועדת התוכן הנוכחית ברשות היא ועדה גדולה במיוחד, שכוללת כמחצית מסך חברי המליאה (על-פי דוברות רשות השידור, חברים בה 13 מ-31 חברי המליאה). כמה מחברי ועדת התוכן, כמו יפעת זמיר וד"ר אורי ארבל-גנץ, היו מהמתנגדים הבולטים להנהלה בישיבת המליאה האחרונה. מנגד, גם ד"ר דבורה הנדלר, שהצביעה נגד ביטול החלטת ההנהלה, חברה בוועדת התוכן.
תהא ההחלטה של ועדת התוכן אשר תהא, מליאת רשות השידור תוכל לשמש ערכאת ערעור. אם ועדת התוכן תחליט לאשר הצבת מנחים מאזנים ב"סדר יום", רשאים שליש מחבריה לערור בפני המליאה. אם גם המליאה תקבל החלטה להותיר את המנחים המאזנים בתוכנית, רשאים עשרה מחבריה להגיש על כך ערעור. לפי חוק רשות השידור הנוכחי, הערעור יוגש לפני השר הממונה על ביצוע החוק, הוא בנימין נתניהו.
צלמים מתעדים את הנהלת רשות השידור בטקס החתימה על הרפורמה בהיכל התרבות בלוד, 5.8.12 (צילום: "העין השביעית")
כל אנשי הקמפיין
ברקע ההחלטה החריגה של מליאת רשות השידור עומד מסע ציבורי שמנהלים תומכיה של נויבך, בראשות הבמאי דורון צברי. מאז ההחלטה על שיבוץ המגישים הנוספים הפגינו צברי וחבריו מדי יום מחוץ לאולפני קול-ישראל, המטירו טלפונים על חברי מליאת רשות השידור בניסיון לשדל אותם לבטל את ההחלטה והפגינו נוכחות בישיבת המליאה ומחוצה לה. לפי ההערכות, לקמפיין היתה תרומה מכרעת להחלטה שהתקבלה בישיבת המליאה האחרונה.
אל מול מסע יחסי-הציבור של צברי, מקיימת האגודה לזכות הציבור לדעת קמפיין נגדי. האגודה הוציאה בעבר הצהרת תמיכה בשינויים שיזמה ההנהלה בתוכניתה של נויבך, והשבוע הפיצה לרשימת התפוצה שלה (לדברי האגודה, מדובר ב-20 אלף איש) את שמותיהם וכתובות המייל של חברי ועדת התוכן ברשות השידור וביקשה לשלוח אליהם מכתבים בדרישה להורות על שיבוץ מגישים מאזנים בתוכנית.
האגודה אף צירפה רשימה של טענות לשימוש הכותבים, בין היתר: "גם למי שחושב אחרת מקרן נויבך מותר להתבטא ברדיו הממלכתי!"; "מסמך נקדי מחייב הפרדה בין דעה לידיעה, והתוכנית של נויבך, כפי שהיא כיום, מפרה את האיסור הזה בלי להתבייש בכלל"; ו"ההחלטה שלא להציב מגיש נוסף ליד קרן נויבך היא סתימת פיות, ומשכך היא לא דמוקרטית". מחר תשתתף האגודה בהפגנה שמארגן ארגון תדמית, מיסודו של הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, מחוץ לאולם שבו תתקיים ישיבת ועדת התוכן, במטרה לאזן את הקולות הקוראים לחברי הוועדה להימנע מפגיעה בתוכנית.
מבחינת צברי אין מדובר במאבק ראשון לשינוי פניה של רשות השידור. לפני כעשור הוביל הבמאי קמפיין דומה מול מליאת רשות השידור ואף הצליח לשכנע אותה לפתוח בהליכי הדחה מול המנכ"ל דאז אורי פורת, עד שזה נאלץ להתפטר. בסרטו "המדריך למהפכה" משולבים קטעים מישיבת המליאה ב-2001, שבה ביקרו החברים במלים חריפות את פורת וגרמו לו להבין שדרכו ברשות הסתיימה. השבוע היה מי שמתאר את הביקורת שהטיחו חברי המליאה הנוכחית בבן-מנחם ובמירו כ"לינץ'". בזה אחר זה הם תקפו את ההחלטה ואת האופן שבו בוצעה, תוך הפניית אצבע מאשימה אישית למנהל הרדיו ולמנהל הכללי.
יש הסבורים כי הישיבה האחרונה מעידה כי המליאה הגיעה למסקנה שההנהלה הנוכחית ברשות השידור אינה ראויה, אולם נכון להיום, המצב במליאת רשות השידור רחוק מלהזכיר את המצב בשלהי תקופת פורת. כל מה שהוחלט הוא לבטל החלטה שהתקבלה שלא בהתאם לנהלים; מכאן ועד להדחת מנכ"ל הדרך ארוכה. מעבר לכך, מצבה של רשות השידור היום שונה מאשר בתקופת פורת. על אף שגם לפני כעשור נדרשה רשות השידור לעבור רפורמה מקיפה, בימים אלה הרפורמה אמורה לצאת סוף-סוף לדרכה, והיא מרחפת מעל מאבק הכוחות בין ההנהלה למליאת רשות השידור.
מחד גיסא, אם המליאה תגיע למסקנה כי ההנהלה הנוכחית אינה מונעת משיקולים מקצועיים אלא משיקולי פוליטיקה פנימית ונקמות, היא עלולה לחשוש להפקיד בידיה את יישום הרפורמה. במסגרת הרפורמה אמורים לפרוש מאות עובדים, הסכמי שכר חדשים אמורים להתקבל, תפקידים מרכזיים ישתנו – מי יערוב למליאה כי ההנהלה תפעל משיקולים של טובת רשות השידור ולא משיקולים אישיים? מנגד, חברי הוועד המנהל ברשות השידור זקוקים למליאה כדי לקדם את הרפורמה. זו אמנם אושרה ונחתמה, אך המליאה עדיין תצטרך להתכנס ולאשר את השלבים שיצאו אל הפועל. משום כך אפשר שייווצר מאזן אימה שירסן מעצמו את צעדי ההנהלה.
אולם גם אם הקמפיין הנוכחי של צברי יגיע לסיום מוצלח כמו זה שקדם לו ומליאת רשות השידור תשתכנע בטיעוניו ותקבע כי ההנהלה הנוכחית אינה כשירה ויש להחליפה, לא בטוח שהאלטרנטיבה תהיה טובה יותר. בסוף הקמפיין הקודם של צברי, להדחת פורת, בא במקומו יוסף (ג'ו) בראל, מי שיוני בן-מנחם וזליג רבינוביץ, המובילים כיום את הרשות, היו חניכיו. רק בעקבות מאבק ממושך סולק גם בראל מהרשות. כפי שצברי עצמו מדגיש, כל עוד לא ישונה חוק רשות השידור, היא תמשיך לסבול מפוליטיזציה.