הכותרות הראשיות
לאחר שורת פרשות ואירועים לאומיים (לפחות בעיני עורכי עיתונים), נמוגות הכותרות הראשיות של העיתונים אל השגרה. "רק חצי מדינה בחינוך ממלכתי" ("ידיעות אחרונות"); "אזהרת טרור חמורה בתימן, ארה"ב מפנה את השגרירות" ("הארץ"); "מחקר פנימי של הכנסת: הגירה שלילית לעומת הגירה חיובית ליו"ש" ("מעריב"); ו"מטוסי פינוי וכוננות-על" ב"ישראל היום", המעלה גם הוא אל ראש סדר יומו את הכוננות האמריקאית, כמנוף לניגוח הממשל השנוא על בעלי העיתון ("בארה"ב מתחילה ביקורת על הממשל: מפגין חולשה וחושף מקורות", נכתב בכותרת הגג לראשית).
שני הצהובונים מפנים משעריהם אל העתיד, עם כותרות במנעד שבין הגחכה עצמית (של מוצר דפוס נטול יכולת עדכון) לבין סנסציוניזם ריק אופייני. "יום הדין של הרב מוטי אלון" ו"מזוודת הזוועה: התעלומה עשויה להיפתר היום" ב"ידיעות אחרונות"; ו"היום: הכרעת הדין במשפט מוטי אלון ו"התפתחות בחקירת הרצח בתל-אביב" ב"ישראל היום". מי שבביתם אמצעי תקשורת אלקטרוני וחשמל זורם יודעים כעת כי אלון הורשע בביצוע מעשה מגונה בכוח בקטין, כי הנרצחת שגופתה בותרה היא דניס אילונה, מהגרת עבודה מרומניה שנרצחה לפי החשד על-ידי אזרח טורקי, וכי סופו של העיתון המודפס הולך וקרב.
עושים לביתם
רבות נכתב כאן על האינטרסים הסמויים המניעים מהלכים גדולים בעיתונות, ובמיוחד ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות". אולם מעבר להטיה הטבועה, המסיבית, זו הגוררת כותרות ראשיות וקמפיינים עיתונאיים, יש בצה טובענית ויומיומית של אחיזת עיניים ושימוש לרעה בדפי העיתון על-ידי בעליו ושליחיו. הנה, למשל, יום רגיל ב"ידיעות אחרונות".
"זמנים מודרניים", מוסף שבועי ותיק המצורף ל"ידיעות אחרונות", מקדיש היום כתבה לספר, רומן ביכורים "שעלילתו בדיונית עם יסודות אוטוביוגרפיים", כפי שמגדירה אותו הכתבת, שיר-לי גולן, שגם מראיינת את הסופרת הטרייה – ענת לב-אדלר. גם בעיתונות ימינו, שבה "גילוי נאות" מכשיר כל קידום מכירות וניגוד אינטרסים, גילוי העריות המשולש שמציגים היום ב"ידיעות אחרונות" בוטה במיוחד. המרואיינת שספרה זוכה לחשיפה עיתונאית, נכתב בכתבה הנפרשת על פני שני עמודים, היא לא רק הבוסית של המראיינת, אלא גם עורכת בעיתון שבו מתפרסמת הכתבה, שהבעלים שלו הוא גם הבעלים של הוצאת הספרים שבה יוצא הספר לאור. כן: ענת לב-אדלר היא עורכת ב"ידיעות אחרונות", ולא סתם עורכת, אלא העורכת הישירה של שיר-לי גולן, והספר שלה יוצא לאור בהוצאת ידיעות-ספרים.
"זמנים מודרניים", 7.8.13
כאמור, פרסום ואינטרסים סמויים נחשבים כשרים זה מכבר כשמצורף להם "גילוי נאות", והם נפוצים גם בלעדיו. עזות המצח של הראיון היום ב"זמנים מודרניים" היא כבר מגוחכת ממש, אבל גם בלעדיו "ידיעות אחרונות" הוא היום, כבכל יום, מדגרה של יחסים שלא כדרך הטבע עם הקוראים.
רק בכפולה הפותחת של אותו מוסף מתפרסמת המלצה בליווי תמונה לספר חדש, שיצא, כמובן, בהוצאת ידיעות-ספרים. אי-אפשר היה לוותר על קידומו הבולט בעיתון, משום שהוא מוקדש לתכנים חשובים וחד-פעמיים: "הוראות ברורות לציפורניים מאוירות" (וגם נכתב בידי "עיתונאית לשעבר"!). למעשה שער המוסף עצמו מוקדש לראיון קידום מכירות מפרגן וחנפני עם דוגמנית. הדוגמנית חתומה בסוכנות ADD. הסוכנות שייכת לירון ליכטנשטיין. ליכטנשטיין נשוי להדס מוזס, שגם מכהנת בתפקיד ניהולי בסוכנות. מוזס היא גם בתו של ארנון מוזס, הבעלים והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות".
עוד ב"ידיעות אחרונות": גם היום מופיעה בעמוד הפותח של המוסף היומי, "24 שעות", מודעה בדמות ידיעה לארגון הפילנתרופי הקרן-לידידות. האייטם הסדרתי והחתום על-ידי כתב מערכת תופס את חלק הארי של שול ימין של הדף ומוקדש כל פעם לאזרח ותיק אחר הזוכה לכך שתמונתו, נתוני ביוגרפיה בסיסיים וציטוט קצר שלו יופיעו לצד הלוגו של הקרן ושל העיתון. לאייטם לא מצורפת הערה מקובלת – כגון הסימון "מדור פרסומי" – שתבהיר אם מדובר בתוכן עיתונאי עצמאי או כזה שנקנה על-ידי גורם חיצוני.
זה אינו המופע היחיד של הקרן-לידידות בעיתון. ידיעה בעמ' 24 בקונטרס החדשות, מאת ירון קלנר, מוכתרת בכותרת "הקרן לידידות למען הקשישים". הידיעה המפרגנת מלווה בלוגו של הקרן ושל העיתון. גם לידיעה לא מצורף גילוי אם הסיבה לפרסומה היא כסף שהועבר מהקרן לעיתון (שאלה מעניינת לא פחות היא – אם אכן שילמה הקרן ל"ידיעות" עבור הסיקור המפרגן – מדוע עמותת צדקה מוציאה ממון רב כדי להאדיר את שמה ושם מנהליה בעיתון יומי?).
גם היום מתפרסמת לקראת סוף המוסף כפולת עמודים בנושאי "החופש הגדול", המקדמת פרויקט של משרד החינוך שתמורתו הועברו לעיתון לפחות מיליון שקל.
ירון ליכטנשטיין, חתנו של הבעלים של "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס, 14.6.12 (צילום: משה שי)
האייטם המרכזי בכפולה הסוגרת את המוסף היומי, בעמוד חדשות הבידור "שעות אחרונות", מוקדש לשחקן בשם איימוס איינו, המקדם הצגה חדשה שהוא משתתף בה (עילת הכתבה היא צבע עורו של איינו). לפי גוגל, השחקן מיוצג על-ידי סוכנות ADD. האייטם, שחתום עליו יואב בירנברג, זוכה גם לקידום משער העיתון.
ובחזרה ל"זמנים מודרניים": האייטם המרכזי בעמ' 6 מוקדש למשרד הפרסום אנדרומדיה. זהו משרד שיש בו "אווירה משפחתית וביתית" ו"הרגשה ביתית ונוחה". לפי אתר החברה, המשרד עובד גם עם זרוע התוכן של "ידיעות אחרונות" וגם עם זרוע הפרסום, ככל שאלו עדיין נפרדות.
במוסף "ממון": אחד מארבעת האייטמים בשולי עמ' 4 של המוסף הכלכלי מוקדש למיזם מסחרי של אתר ynet המיועד לסטודנטים. ynet הוא, כמובן, החבר המרכזי בזרוע המקוונת של קבוצת "ידיעות אחרונות".
העמוד האחורי של קונטרס החדשות עצמו מוקדש לפרויקט מוזיקלי חדש של הזמר עברי לידר. לידר אינו מיוצג על-ידי חתנו של מוזס, אבל "ידיעות אחרונות" משתף פעולה עם ההפקה: הידיעה, של רז שכניק, מפרגנת מאוד, מקדמת את ההופעות הקרובות של לידר ואף מציעה לקוראי העיתון "להאזין ראשונים לשלושה שירים מהאלבום". לא מצוין בידיעה אם שיתוף הפעולה הוא מסחרי.
עוד יום ב"ידיעות אחרונות".
עושים לבית-מדרשם
"נציג הצבא בוועדה לשוויון בנטל: 'ראשי ישיבות משקרים לנו'", נכתב אתמול בכותרת הראשית של "מעריב", ציטוט של דברים שאמר כביכול ראש חטיבת תכנון ומטה כוח-אדם בצה"ל, תא"ל גדי אגמון, בדיון סגור שתכניו הגיעו לידי הכתב זאב קם. לדברי אגמון, ראשי ישיבות "חותמים לתלמידים שלהם כאילו שהם נוכחים, בזמן שבפועל הם לא שם". על-פי קם, איש הצבא הזכיר בדבריו גם את הכשל המבני שמתוקפו מתאפשר הזיוף: העדרו של מנגנון פיקוח על הלומדים.
היום מתפרסמת כותרת ברוח דומה ככתבת השער של מוסף "24 שעות" של "ידיעות" (שמתפרסמות בו גם כתבות וידיעות בעלות עניין, לצד התוכן השיווקי והקידומים המסחריים), כשהפעם הטענות הן לחשש לזיוף נתונים על גיוס חרדים – בתוככי הצבא עצמו. "האם 400 החיילים שהתגייסו בשבוע שעבר לנח"ל החרדי הם באמת חרדים?", לשון ההפניה לכתבה של עקיבא נוביק. "מסמך פנימי שחיבר קצין בכיר באגף כוח אדם בצה"ל חושף: 'מדובר בנתונים לא נכונים ואף שקריים. רובם הגדול של המתגייסים לא חרדים בכלל'". הטענות עצמן מוכרות והתפרסמו כבר בתקשורת, ומעניין לראות כי המקור העיקרי שעליו נשען נוביק הוא קצין אנונימי, ששטח את טענותיו במכתב המיועד לאותו אגמון, שלטענת הקצין "מציג בחודשים האחרונים בפני גופים שונים נתונים המעידים על מגמת עלייה במספר המתגייסים החרדים. נתונים אלו, בלשון המעטה, אינם נכונים ואף שקריים. מספרי החרדים הוגדלו בצורה מלאכותית".
סימנייה
כתבה צנועה ומעניינת במוסף "גלריה" של "הארץ" ממשיכה להתחקות אחר הפולמוס שעורר ציור דיוקנו של סוחר האמנות רוני פורר על-ידי הצייר הווירטואוז דוד ניפו. אלי ערמון-אזולאי מראיינת את ניפו, שאומר לה, בין היתר, "פורטרטורה אינה עוסקת בתכנים חברתיים", והופך את הדיון האמנותי לרפלקסיבי עבור העיתונאים. כל זאת תחת הכותרת היפה "דיוקן המצויר כאיש עשיר" (ללא לינק).
כותרות כלכליות
עונת המלפפונים מגיעה לכותרות הראשיות של העיתונים הכלכליים: "אפל מתרחבת בישראל: תגייס עוד מאות מהנדסים" ("דה-מרקר"); "שטרות חדשים? חכו עוד שנה" ("ממון"); "ההצעות של יונס" ("גלובס", ראיון עם מנכ"ל בנק מזרחי לרגל פרישתו, שכמוהו מתפרסם בכל העיתונים האחרים). "כלכליסט" מציע כותרת ראשית רלבנטית יותר, גם אם מדובר במסר שגור: "בניית הדירות לא מדביקה את צמיחת האוכלוסייה".
הכלכלונים מפנים כולם משעריהם לכתבות ופרשנויות העוסקות ברכישתו של ה"וושינגטון פוסט", מהעיתונים החשובים בארה"ב, המפסיד מיליונים מדי שנה, על-ידי ג'ף בזוס, המייסד של ענקית האינטרנט המצליחה אמזון. הרכישה המתוקשרת נוגעת בסוגיות חשובות רבות המנסרות בחלל עולם העיתונות בארה"ב וגם כאן אצלנו (העשיר חובב העיתונות שייבאנו מאמריקה הוא, לצערנו, איל קזינו שמרן, ולא חלוץ אינטרנט מלהיב). כאן באתר "העין השביעית" כתבו על האירוע רפי מן, שתיאר את ההיסטוריה של העיתון עד למכירתו הנוכחית, ויובל דרור, שסיכם את עשרת ההסברים לקנייה הלא מוסברת שמציעים הפרשנים בעיתונות האמריקאית. האם בעיתון של בזוס יתפרסמו כותרות על העתיד לקרות בהמשך היום?
ובינתיים, באי.די.בי
אבי בר-אלי מראיין ב"דה-מרקר" כלכלן מהצוות שהעריך עבור בית-המשפט את שוויה של אי.די.בי פיתוח. לשאלה "קריסת אי.די.בי היא עובדה מוגמרת?" עונה הכלכלן, ניר גרינברג: "אי.די.בי תקום ותיפול על מכירת כלל-ביטוח, או על הזרמת הון חיצונית". על השאלה "המכירה של כלל-ביטוח תציל את נוחי דנקנר?" עונה גרינברג: "המכירה תחזק את פיתוח. לגבי נוחי, אשאיר זאת לנושים של אי.די.בי אחזקות (החברה-האם)".
הכותרת הראשית בעמוד האחורי של "דה-מרקר" היא "האביר הלבן החדש של דנקנר – רואה-חשבון חרדי מניו-יורק". לפי מיכאל רוכוורגר, "רואה-החשבון, דייוויד וולדלר, מגבש קבוצת משקיעים חרדים, בעיקר אמריקאים, שתשקיע מאות מיליוני דולרים באי.די.בי ותשאיר נתח לנוחי דנקנר. משקיעים נוספים שנמצאים במגעים להשקעה באי.די.בי הם החרדי מאוקראינה אלכס גרנובסקי, בעלי בי.ג'י.איי, ואדוארדו אלשטיין".
בתחתית הכתבה מופיע, לצד כוכבית, כיתוב ספק-הומוריסטי: "אביר לבן: דמות המופיעה במפתיע ומצילה את בעל השליטה מהשתלטות עוינת על החברה שבשליטתו".
על יחסי "דה-מרקר" ונוחי דנקנר כתב כאן היום עוזי בנזימן.
ענייני תקשורת
יעקב אחימאיר, מאחרוני העיתונאים המוכרים והמוערכים ברשות השידור, מספיד אותה היום במאמר פרובוקטיבי ב"דה-מרקר". תחת הכותרת "כאן הסתיימו שידורי הערוץ הראשון – לתמיד", מודה אחימאיר כי רשות השידור פשטה את הרגל.
נעמי סלומון, נכדתו של יואל משה סלומון, תרמה בצוואתה לספרייה הלאומית 300 אלף מניות של חברת טבע, ששוויין מוערך ב-42 מיליוני שקל, כותב ניר חסון ב"גלריה".
רותה קופפר כותבת ב"גלריה" על סדרת ריאליטי העוסקת במשפחה של ציידי ברווזים מלואיזיאנה, שלטענתה "נתוני הרייטינג שלה גבוהים מכל סדרה המשודרת כעת בטלוויזיה האמריקאית". "מדוע 'דאק דיינסטי' פופולרית כל-כך? זו תופעה שבכירים בכל הערוצים מתקשים להסביר".