של מי המשאל
זה כמה ימים שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו גורס כי הרעיון לקיים משאל עם על כל הסכם שיושג בין ממשלתו לרשות הפלסטינית הוא רעיון שלו, שאותו הוא מעוניין לקדם לפחות באותה מידה שבה הוא מנסה לקדם את תהליך השלום. "משאל עם מונע קרע בעם; הסכם שלא יקבל את אישור העם אינו ראוי שייחתם", מצוטט ראש הממשלה בשער "ישראל היום", העיתון שבאמצעותו הוא מקדם מסרים כאלה ואחרים. "בנט איים במשבר אם חוק יסוד משאל העם לא יובא למליאה בתוך שבוע, ונתניהו הורה לקדם חקיקת בזק", מבארת כותרת לידיעה מאת יהונתן ליס ב"הארץ".
ביום ראשון הקרוב, מדווח יובל קרני ב"ידיעות אחרונות", יעלה נתניהו את ההצעה להצבעה בישיבת הממשלה. האומנם? כן ולא. יעלה הצעה, לאו דווקא את ה-הצעה.
מדיווחו של קרני עולה שייתכן כי מדובר בעוד ספין מבית-היוצר של לשכת ראש הממשלה: בעצם, מתברר, יש שתי הצעות. האחת, זו שהונחה אתמול על שולחן הכנסת על-ידי הח"כים יריב לוין (ליכוד), אורית סטרוק ואיילת שקד (הבית-היהודי), המבקשת להביא להכרעת האזרחים כל הסכם עם הרשות הפלסטינית; ויש ההצעה שמתכוון נתניהו לקדם, הקובעת כי ייערך משאל עם רק על מסירת שטחים שעליהם הוחלה ריבונות ישראלית – כלומר, לא ייערך משאל עם על מסירת חלקים מהגדה המערבית.
אלא שחוק מהסוג שמבקש נתניהו להביא להכרעת השרים כבר התקבל בישראל, ואפילו לא מזמן, בקדנציה הקודמת שלו. "ההסכם מדבר על ויתור על שטחים ביהודה ושומרון, ואילו החוק מדבר על שטחים אחרים", אומר לקרני חבר סיעת הליכוד שבחר להישאר בעילום שם. "החוק הזה מטעה אותנו ומטעה את הציבור", אומר החבר, והשר ישראל כץ מוסיף: "המהלך עצמו נעשה בחיפזון, והצעת החוק היא תכסיסנית". לאיזו משתי ההצעות מתכוון השר? לא מוסבר.
כך או כך, העיתונים מדווחים הבוקר כי יוזמת המשאל זוכה כעת לתמיכה רחבה בממשלה, תמיכה הכוללת את שרי הליכוד, יש-עתיד והבית-היהודי. שרי ישראל-ביתנו מוגדרים ב"ידיעות אחרונות" כבעלי חופש הצבעה, כך ששרי התנועה בראשות ציפי לבני (שניים במספר) הם היחידים המזוהים כמתנגדים. ב"מעריב" מתאר זאב קם את עמדת התנועה "שבירה ובקיעה", וטוען כי שליש מחברי הסיעה אינם מתנגדים למשאל עם. אבל איזה משאל עם? גם כאן לא מוסבר.
נמצא הפתרון לבעיית הדם על הידיים
בסקירת העיתונות שפורסמה כאן שלשום השווה אורן פרסיקו בין העמדות המערכתיות של "ישראל היום" בנוגע לשחרור אסירים פלסטינים בתקופת ממשלת אולמרט וכעת, בתקופת נתניהו, לקראת אישור שחרורם של עשרות מהם כ"צעד בונה אמון" לשם חידוש המשא-ומתן המדיני. כפי שאפשר להניח, היחס לסוגיה העקרונית התהפך על-פי זהותו של המוציא לפועל; מיטב תותחי הפלסטיק שגויסו כדי לנאץ את אולמרט על כניעתו לטרור ב-2007 גויסו בימים האחרונים שוב כדי למכור את שחרור המחבלים כמהלך מעצבן אך הכרחי.
הבוקר חותכים ב"ישראל היום" מעט ימינה, באמצעות הבאת דעותיהם של אב שכול ("אסור לשחרר מחבלים") ושל הכתב המדיני שלמה צזנה ("פגיעה בכבוד הלאומי").
האם עיתונאי "ישראל היום", מוצר שעלעול בחלקיו החדשותיים מוכיח מדי יום כי מדובר בבטאון מוגבל ועילג שנועד לקדם מטרות פוליטיות צרות, הצמיחו לעצמם עמוד שדרה? האם סוגיית הדם על הידיים היא המקום שבו רגב, מרגלית וצזנה מסמנים את הקו, מישירים מבט אל נתניהו וחורצים "עד כאן"? אולי ביום אחר. במערכת "ישראל היום" זיהו כנראה שנקלעו לתסבוכת, ולכן, מן הסתם, הורו לכותבים להתעשת ולגנות את שחרור האסירים, אך תוך הקפדה להפריד בין המהלך לאדריכלו.
כבר בימים הקרובים, מדווח צזנה, יוסמך "צוות שרים מיוחד" שהוא-הוא יהיה זה שיאשר את שחרורם של "85 המחבלים הרוצחים", וגם זה רק כשהפלסטינים יוכיחו שאין בכוונתם לשוב לבקש הכרה בינלאומית במדינתם. בטור דעה מבהיר הכתב המדיני האהוב על נתניהו כי דעתו אינה נוחה משחרור הפלסטינים, אך משליך משום מה את האשמה על שותפיו הקואליציוניים של פטרונו, יאיר לפיד ונפתלי בנט. "מה עם 'באנו לשנות' ו'פוליטיקה חדשה', או 'משהו חדש מתחיל'?", הוא תוהה, רגע לאחר שהוא מזכיר, שוב, כי כל ממשלות ישראל שיחררו מחבלים.
במזל טוב ובטעם רע
כל העיתונים מדווחים הבוקר בשעריהם על לידתו של בן מלוכה בריטי. "במשקל 3 קילו ו-800 גרם, נסיך חדש נולד בבריטניה", מבשרת הכותרת השנייה במרכזיותה בשער עיתון "הארץ". "נסיך נולד" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", ששובצה מעל כותרת על הכללת הזרוע הצבאית של חיזבאללה ברשימת ארגוני הטרור של האיחוד-האירופי; בתוככי העיתון של המדינה משתמשים גם בכותרות השמאלציות "מי נסיך של אמא" ו"הוד תינוקותו". "הנסיך הקטן", מתפייטים בכבדות פה עורכי "ישראל היום" בכותרת הראשית של עיתונם. ב"מעריב" מצניעים: הלידה המלכותית נדחקת לאוזן השער, תחת הכותרת המגמדת "התינוק שמרגש את הממלכה". וגם את עורכי העיתונים בישראל, מתברר.
"מה הסוד של בית-המלוכה שבגללו כולנו, החל מאתמול, בצירים?", כותב ב"ישראל היום" עורך חדשות החוץ בועז ביסמוט, בטור ארס-פואטי המוקדש למשיכה הישראלית המדומיינת למשפחת המלוכה הבריטית. ביסמוט קושר בין קיומם של מלכים ומלכות לבין הצמיחה הכלכלית בנורבגיה, קידומן של רפורמות ממשלתיות בבריטניה, שמירת הדמוקרטיה בספרד ועוד. "בכלל, קיימת הרגשה שמשהו טוב קרה לבתי-המלוכה. אלה מתקשרים היום ליציבות ולערכים חיוביים", הוא כותב. "מה זה מלמד עלינו? שאנחנו אוהבים יציבות, וגם היסטוריה. וגם רכילות. וגם תינוקות".
מלוכה, כך עולה מטורו של העורך הבכיר, יכולה גם להיות סוג של צדק חברתי. "בית-המלוכה הבריטי הקסים אולי בתחילה בגלל עוצמתו, והיום בגלל נסיונו לשדר צניעות יחסית של הדור הצעיר", כותב ביסמוט. "לקייט מידלטון יש תפקיד מרכזי בכך. היא נסיכה בשר ודם. אחת משלנו. אין ספק שאחד הסודות של Kate Middleton זה שהיא כל-כך Middle Class. אז מה הפלא שהעולם כולו מתרגש מהלידה של המלך הבא של מעמד הביניים".
מישהו צריך לספר לעורך חדשות החוץ הוותיק שהוריה של הדוכסית מקיימברידג' מחזיקים בחברה שערכה נאמד ב-2011 בכ-30 מיליון ליש"ט, בכמה בתים ואפילו בסוס מירוץ המוחזק במשותף עם אמו של דייוויד קמרון, ראש הממשלה.
החברים של משה ליאון
אתמול הודיע רשמית אדם בשם משה ליאון כי בכוונתו להתמודד על ראשות עיריית ירושלים מול ראש העירייה המכהן ניר ברקת. ליאון, שהוא בכלל תושב גבעתיים, העביר את תושבותו לבירה לקראת ריצתו בבחירות המקומיות – מהלך שאותו מבליט בימים האחרונים יריבו במירוץ. ליאון הוא איש ציבור ותיק, אם כי אלמוני למדי, והבוקר הוא זוכה לכך שעשייתו תסוכם בטור מאת גידי וייץ ב"הארץ", המוכתר בכותרת "איש הסוד שליברמן ודרעי מריצים לראשות העיר ירושלים".
"המועמדות של משה ליאון לתפקיד ראש העיר ירושלים היא אחת המצחיקות ביותר שהיו כאן אי-פעם", כותב וייץ, ומזכיר שורה של פרשות שבהן נקשר שמו של המועמד – מחקירתו על-ידי חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה בחשד למעורבות בפרשת התשלומים האסורים של בני הזוג נתניהו לקבלן אבנר עמדי ("פרשה שהסתיימה לבסוף ללא כתבי אישום", מציין וייץ), ועד קשריו עם המיליארדר מרטין שלאף, שנחשד במתן שוחד לאריאל שרון ("תיק זה נסגר בהעדר ראיות"). תשלום כופר מס מטעם משרד רואי-החשבון שבו היה שותף ליאון, שעליו דווח אתמול באתר ynet, אינו מאוזכר בטור.
משה ליאון מתחבק עם גבר חובש כיפה, אתמול במסיבת העיתונאים שבה הכריז על ריצתו לתפקיד ראש עיריית ירושלים (צילום: מרים אלסטר)
המידע על חקירותיו של ליאון ועל כופר המס (תחליף שגור להליך פלילי סביב עבירות כלכליות) אינו פרי של תחקיר או הדלפה, אלא של בדיקה ארכיונית פשוטה שכדוגמתה יכול כל עיתונאי ואזרח לנפק בלי הרבה מאמץ. העובדה שרק ב"הארץ" מופיעה הבוקר תזכורת מתבקשת מהסוג הזה ממחישה את גודל המחדל או ההשחתה מצד יתר העיתונים.
ב"ישראל היום" מזכיר הכתב יורי ילון כי ליאון עבר רק לאחרונה לירושלים וכי עבור רוב תושבי העיר מדובר באדם אלמוני, אך הוא אינו מציין את הכופר ואת החשדות מהשדה הפלילי. ב"מעריב" מזכיר יוסי אלי כי ליאון כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת ממשלת נתניהו הראשונה, וכי כיום הוא מכהן כמנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים. אלי מציין כי במסיבת העיתונאים, שנערכה על רקע העיר העתיקה, בחר ליאון להתחמק מהשאלות הנוקבות שהופנו לעברו.
"בקרב הקהל של המועמד לראשות עיריית ירושלים – וזה מה שמעניין – לא היה אף חרדי אחד. אפילו לא חובש כיפה", כותב שלום ירושלמי בטור פרשנות (ובכך ממחיש כי פיספס כמה חובשי כיפה שנתפסו בעדשות צלמי העיתונות). "הסיפור פשוט. ליאון הוא המועמד של הימין והחרדים, אבל הוא לא רוצה להפגין את זה", הוא כותב. ירושלמי, הסבור כי ליאון הוא "איש טוב" ו"אפילו מצוין", אינו מזכיר את הסתבכויות העבר שלו, וכך גם הכתב יוסי אלי. גם כתב "ידיעות אחרונות" דני אדינו אבבה, המדווח על הצגת המועמדות בעיתון הנמכר במדינה, אינו מזכיר זאת.
במהלך החודשים הקרובים, יש לשער, ייחשפו הסיבות להצגתו של ליאון באור זה בעיתוני ישראל, ויתגלה מי בדיוק חפץ בקידומו של מי שמצטייר לפחות כרגע כבובה פוליטית. גילויים ראשוניים בנוגע לאופן שבו מסקר אותו עד כה היומון הירושלמי בשפה האנגלית "ג'רוזלם פוסט" מתפרסמים כבר הבוקר באתר זה.
החברים של פרנקל
"מה יש בתיק פרנקל" היא הכותרת שבחרו עורכי "ידיעות אחרונות" לרשימה מאת טובה צימוקי, המסכמת את פרשת הנגיד המיועד על תהפוכותיה עד כה. לפי צימוקי, כעת לא ניתן עוד לדעת מה באמת קרה באותו יום ב-2006 שבו עוכב יעקב פרנקל בנמל התעופה בהונג-קונג. "הבדיקה בעניין פרנקל תקועה למעשה עקב עיצומי משרד החוץ, שאינם מאפשרים למשרד המשפטים לקבל את הגרסה הרשמית של הונג-קונג דרך הצינורות הדיפלומטיים המקובלים", כותבת צימוקי.
פרנקל, נתניהו ולפיד עם הנגיד היוצא, סטנלי פישר, במסיבת העיתונאים שבה הודיעו באופן רשמי על החילופים בראשות בנק ישראל, 24.6.13 (צילום: מרים אלסטר)
"בלי הגרסה הזו לא ניתן יהיה לברר מה באמת אירע ב-19 בנובמבר 2006, בנמל התעופה של הונג-קונג, בעת שפרופ' יעקב פרנקל עוכב לחקירה לאחר שבידו נמצא תיק לאריזת חליפות שעליו לא שילם ואשר הוחרם מידו מיד", היא מוסיפה. אדם המוגדר כ"מקור העוסק בתיק" מביע תמיהה על התנהלותו של פרנקל בפרשה, וטוען כי לא ברור מדוע שלחו הנגיד המיועד ובת-לווייתו תצהירים על התנהלותם לשלטונות הונג-קונג.
"גם לא ברור מדוע הוא טוען שבמכתב סגירת התיק נאמר לו שמודים לו על כך שלא תבע אותם, הרי אין עוררין על כך שתיק שלא שולם עליו יצא מהדיוטי-פרי ואחר-כך הוחרם", מוסיף המקור העלום. "עשיית היתר הזאת של פרנקל בעניין כה פעוט, כדבריו – מאוד מטרידה".
מקורביו של פרנקל מספקים את הכותרת ליומון המשרת את פטרונו הפוליטי הנוכחי של הנגיד המיועד. "מקורבי פרנקל מסרו ל'ישראל היום' כי תביעת הדיבה והוצאת לשון הרע כבר בדרך נגד עיתונים ועיתונאים שהבליטו את 'הגניבה' ואת 'גרסת הבושם' שנמסרו, כביכול, על-ידי פרנקל, בלי להמתין לתגובתו", מדווח זאב קליין בידיעת מגננה המוצנעת בעמ' 27 של החינמון, הנוטה שלא להקדיש לפרשה המביכה את היקף הסיקור הראוי לה. הכותרת: "מועמדות פרנקל: 'גרסת הבושם נולדה מהדלפות'".
החברים של לפיד
"האוצר העביר סיוע של 1.5 מיליון שקל למבשלות בירה קטנות, ובהן בירה אלכסנדר. ומי מחזיקים 5%, כל אחד, ממבשלת הבירה? הלל קוברינסקי ויורם באומן, מיועציו הקרובים של לפיד", חשפה לילך ויסמן על שער "גלובס" מאמש. קוברינסקי, ציינה ויסמן, הוא יועצו הכלכלי של שר האוצר "ונחשב לאיש החזק שלצדו"; באומן הפרסומאי, "מקורבו של לפיד", ניהל את קמפיין הבחירות של יש-עתיד.
"על-פי משרד האוצר, קוברינסקי חתם על הסכם ניגוד עניינים, אולם לא ברור מדוע שר האוצר וסגנו מטפלים בנושא ולא העבירו אותו לטיפולו של שר אחר", מציינת ויסמן. ביש-עתיד לא מתייחסים באופן ענייני לטענות על ניגוד עניינים שהועלו בכתבה, אם כי מאשרים כי תקציב הסיוע למבשלות הוא יוזמה מקורית של מפלגת שר האוצר. באתר "אייס" התפרסם בינתיים כי יועצת התקשורת של לפיד טרחה לעדכן את שאר כלי התקשורת כי באומן וקוברינסקי מאיימים, כביכול, על "גלובס" בתביעת דיבה.
ענייני כינוס נכסים
"מעריב". "דפוס 'מעריב' נסגר", מדווח הבוקר לי-אור אברבך באתר "גלובס". אחד העובדים מזכיר כי התחייבות של שלמה בן-צבי להמשך הפעלת בית-הדפוס היא אחת הסיבות לכך שהוחלט למכור את העיתון הגרעוני לקבוצה בראשותו, ולא לקבוצות אחרות שהגישו הצעות רכישה לנאמנים שמונו על-ידי בית-המשפט. "לכל אורך הדרך רימו ושיקרו אותנו", מצוטט אותו עובד. בהמשך הידיעה מצוין כי הדפסת העיתון הועברה לבתי-הדפוס של "הארץ" ושל "גלובס".
רשות השידור. "ארדן בדרך לסגור את רשות השידור; ברשות משדרים עסקים כרגיל", מודיעה כותרת לידיעה מאת אברבך ב"גלובס על הבוקר". אברבך כותב כי אתמול החליטה הוועדה המשותפת לענייני תוכן וכספים של מליאת רשות השידור "להגדיל את אחוז ההפקות שמוגדרות סוגה עילית ל-80% מכלל ההפקות בשנת 2014". הדיון בשיעור תוכני הסוגה העילית על רקע מצבה הקריטי של הרשות מעורר גיחוך ומחדד את התחושה כי מדובר בהחלטה שנולדה בראש וראשונה, שלא לומר אך ורק, לצורכי יחסי-ציבור.
לאחרונה הודיעו השרים ארדן ולפיד על הקפאת הרפורמה ברשות השידור, בשל עלותה הגבוהה והעדר אמון באפשרות שאכן תביא להבראת הגוף הציבורי הגוסס. "ברשות השידור, כך נדמה, לא קיבלו את הודעת האי-אמון של השרים בהפתעה, ושם ממשיכים להתנהל לצורך 'ביצוע חוק רשות השידור'", כותב אברבך, ומוסיף: "יש לציין כי אף התקציב החלופי למקרה שלא תהיה רפורמה לא יצא לפועל עדיין, בשל עתירות של העובדים לבית-הדין לעבודה".
"הרפורמה במתכונתה הנוכחית, שנמצאת בדיונים במשך שש שנים, תיזרק אחר כבוד לפח", מדווח אופיר דור ב"כלכליסט". על-פי דיווחו, גורמים בסביבת ארדן גורסים כי בקרוב יוטל על חברת ייעוץ חיצונית לנסח בתוך שלושה חודשים המלצה בנוגע להיתכנותו של מהלך הבראה שלא יצריך את סגירת רשות השידור. במקביל ימנה ארדן "צוות של אנשי תקשורת וכלכלה בכירים" שיציעו מתווה משלהם.
"האם ארדן לא חוזר כאן על נסיון העבר הכושל של מינוי עוד סוג של ועדה לבחינת רשות השידור?", תוהה דור. "בסביבת השר טוענים כי רק כך ניתן יהיה להצדיק בסופו של דבר הכרעות כמו סגירת הרשות, שידרשו שינוי חקיקה ועלולות להיתקל בהתנגדות מצד האיגודים המקצועיים ברשות ומהנהלת הרשות, כולל פנייה לבג"ץ".
עניין תקשורתי
בעמוד המאמרים האחורי של "הארץ" מתפרסם מאמר מאת דודו סעדה, יו"ר העיתון "בשבע", המשדל את קוראיו לתמוך במועמדותו של הרב שמואל אליהו, שהסתבך בהתבטאויות גזעניות, לתפקיד הרב הראשי לישראל. הרבנות הראשית, גורס סעדה, זקוקה ל"זריקת מרץ, לפנים חדשות ולמיתוג מחדש". עורכי מדור הדעות של "הארץ" אינם טורחים להוסיף גילוי נאות שלפיו סעדה הוא אחד ממריצי הקמפיין לבחירת אליהו.