העקרונות שלנו
נובמבר 2007. אהוד אולמרט בתפקיד ראש ממשלת ישראל, "ישראל היום" בתפקיד עיתון אופוזיציוני, ושני הצדדים מתכוננים ל"ועידת אנאפוליס", ניסיון נוסף להתניע את המשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים בחסות ארה"ב.
לקראת הוועידה מחליט אולמרט על שחרור של כמה מאות אסירים בטחוניים פלסטינים. בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה, תוקף. "הממשלה החליטה היום לשחרר עוד מחבלים בלי לקבל אפילו הכרה בישראל כמדינה יהודית", צוטט אז בדיווח מאת כתב "ישראל היום" גדעון אלון. בכירי העיתון, שבא לעולם זה לא מכבר, הצטרפו לביקורת.
"שחרור חד-צדדי של מחבלים פלסטינים תמיד בעייתי, ולעתים מובן", כתב דן מרגלית בטור דעה. מרגלית הסביר לקוראי "ישראל היום" של נובמבר 2007 כי שחרור האסירים קשור לרצונה של ישראל להשיב את החייל גלעד שליט לביתו, והעלה את התהייה: "מדוע שגורם פלסטיני ינהל משא-ומתן רציני עם ישראל אם ממילא היא משחררת מחבלים ללא תמורה? מרוב שחרור של מחבלים בהחלטות ממשלה חד-צדדיות, נוצרה מציאות שבה היו"ר אבו-מאזן לא יוכל להעניק לישראל תמורה כלשהי, אפילו אם הוא יהיה מעוניין בכך. בציבורו יאמרו לו שזה בזבוז, ממשלת ישראל נותנת בחינם".
עמוס רגב, העורך הראשי של "ישראל היום", החרה החזיק אחרי מרגלית. "בשכונה הזו", הסביר לקוראים, "מי שלא שומר על עצמו לא מאריך ימים. ומי שרוצה לשמור על עצמו אינו יכול לעשות זאת בדרך של ויתורים". לדבריו, "אולמרט רוצה לעשות היסטוריה, אבל את ההיסטוריה הזו כולנו כבר מכירים היטב. וכמו בביטוי השגור, מי שלא ילמד ממנה, ימצא עצמו נידון לחיות אותה מחדש. מי שיעניק ויתורים ברוחב יד לאותה חבורה חדלת-אישים של מנהיגים פלסטינים, אל יתפלא אם יתעורר בוקר אחד, בתום 'חגיגות השלום', לקול הנפץ הצורם של גלי פיגועים".
כשהרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, הביע התנגדות לשחרור האסירים בלא תמורה בדמות גלעד שליט, "ישראל היום" העניק לו את הכותרת הראשית בעיתון.
"למה שנעצור מחבלים ואז ישחררו אותם?", שאלה כותרת אחרת בשער "ישראל היום" בבוקר ה-5 בדצמבר אותה שנה. הכתבת לענייני צבא לילך שובל דיווחה כי כמה מפקדים בגבעתי הודיעו למפקד הגדוד "שיש להם בעיה מוסרית לעצור מבוקשים לאור שחרור האסירים הפלסטינים שלשום". גורם בגדוד הסביר: "זה לא עניין פוליטי, וגם לא עניין של דעות ימניות או שמאלניות. חיילים מרגישים ’מפגרים' לבצע את המעצר, לקרוע את עצמם ולגלות שכל העבודה הקשה הזו היתה לשווא כי משחררים את המחבלים שהם עוצרים'".
האסירים הפלסטינים שוחררו, גלעד שליט הושב בתקופת נתניהו (תוך שחרור מאות רבות של אסירים נוספים), השלום טרם הגיע.
יולי 2013. בנימין נתניהו בתפקיד ראש ממשלת ישראל. "ישראל היום" בתפקיד החרפה העיתונאית הגדולה ביותר שידעה תקשורת הדפוס מאז "רימון". שני הצדדים מתכוננים לניסיון נוסף להתניע את המשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים בחסות ארה"ב.
במהלך סוף-השבוע הודיע שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי כי הביא את הצדדים לסיכומים שעל-פיהם ניתן לחדש את השיחות. על-פי הדיווחים, ישראל הסכימה לשחרר כמה עשרות אסירים בטחוניים פלסטינים (בלי לקבל אפילו הכרה בישראל כמדינה יהודית). ב"ישראל היום" לא מתבלבלים ושומרים על העקרונות שלהם. כמו ב-2007, גם כיום, העיתון עושה כל שביכולתו כדי לשרת את בנימין נתניהו.
אמנם דני דיין מקבל את הבמה להתנגד לשחרור האסירים (ומאמרו הוא אחד מבין שלושה שמקבלים הפניה משער העיתון), אולם אין לטעות בעמדה שמקדם "ישראל היום". הן בדעות, ועוד יותר מכך בניסוח הכותרות ומסגור הידיעות החדשותיות, העיתון מבקש לשכנע הבוקר כי שחרור האסירים הפלסטינים מתקבל על הדעת ואף כדאי.
"יש מחירים ששווה לשלם", נכתב מעל מאמרו של מרגלית, המתפרסם בכפולה הפותחת. "העובדה שהמחלוקת בממשלה סביב חידוש המו"מ עם הפלסטינים עוסקת בשחרור מחבלים רוצחים היא הישג בולט לעמדתה הבסיסית של ישראל", הוא מסביר וטוען כי הפלסטינים כבר ויתרו על כל יתר הדרישות. "[...] למתנגדים ולסרבנים לא נותר אלא להיתפס לעניין שחרור האסירים. שחרורם כואב, לא צודק, מנוגד למוסר הבסיסי. אך מדובר ב-85 מחבלים העושים 20–29 שנים בכלא הישראלי. הם ייצאו לחופשי רק אם המו"מ יתנהל כסדרו, ובארבע מנות. על זה לא מסכלים מו"מ, גם אם משתוקקים לטרפד את השיחות".
בועז ביסמוט מברך על חידוש המו"מ במאמר פרי עטו, המתפרסם תחת הכותרת "נמנע הוואקום המסוכן"; יואב לימור מספק דעה דומה, מזווית בטחונית, עם מאמר המתפרסם תחת הכותרת "המו"מ טוב לביטחון"; והכתב המדיני שלמה צזנה חתום על דיווח בלעדי נוסף, המתפרסם אף הוא בכפולה הפותחת של העיתון, ומעליו מתנוססת הכותרת "כל הממשלות שיחררו מחבלים".
אל תטעו, אין מדובר באיזו אמירה חסרת אחריות שצזנה זורק אליכם על סמך זכרונו הפרטי. הכתב המדיני של "ישראל היום" מדווח על שחרורי עבר בעקבות מידע מבוסס שקיבל מ"גורם מדיני" שאיתו שוחח אתמול. לדברי אותו גורם, "מחבלים שוחררו על-ידי כל הממשלות", ובין היתר שוחררו מחבלים שריצו "הרבה פחות שנות מאסר לפני השחרור" מאשר אלה שעתידים להשתחרר כעת. צזנה אף מזכיר בדיווחו כי גם לפני ועידת אנאפוליס שוחררו אסירים. הוא אינו כותב מה היתה עמדתו של נתניהו אז וכיצד סוקר השחרור בכלי התקשורת.
מאחורי סורג ובריח
"המחיר: ישראל תשחרר רוצחים כבדים", נכתב בצד שמאל של ראש שער "ידיעות אחרונות", על רקע אדום. "ביקורת בישראל על הסכמת נתניהו לשחרר יותר מ-100 מחבלים, ובהם כנראה הרוצחים מליל הקלשונים ורוצחי רחל וייס וילדיה", נכתב בכותרת המשנה לראשית.
בתחתית עמ' 4 מתפרסמת מסגרת אדומה תחת הכותרת "הרוצחים שישראל עלולה לשחרר". שישה תצלומי רוצחים, שישה שמות, שישה תיאורים של מעשי הרצח שבהם הורשעו.
בניגוד ל"ישראל היום", הארכיון הדיגיטלי של "ידיעות אחרונות" אינו נגיש מכל מחשב. הוא סגור מאחורי סורג ובריח ונידון למרבה הצער למאסר עולם, בלא אפשרות לחנינה. מי שלא מגיע לספרייה המחזיקה בארכיון המודפס של "ידיעות אחרונות" יכול רק לנחש כי בסוף 2007, כשאולמרט התכונן לשחרור אסירים פלסטינים, הסיקור בעיתון זה היה חיובי יותר משמופיע הבוקר.
לאור הסיכוי הקלוש
רוב הפרשנויות בעיתוני הבוקר נוגעות לעצם חידוש המשא-ומתן, ולא רק לשחרור האסירים. נחום ברנע מביע בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" ספקנות ביחס לתוצאות השיחות. שמעון שיפר מחזיק בדעה דומה. במאמר המערכת של "הארץ" ניתן למצוא אופטימיות, אם לא ביחס לרצונו של נתניהו להגיע להסדר, כי אז ביחס ליכולתו. עורך "הארץ" אלוף בן מביע עמדה דומה במאמר פרי עטו. גדעון לוי גולש להזיות.
בכפולה הפותחת של "מעריב" מתפרסמים שני מאמרי דעה. בן-דרור ימיני פסימי ביותר ומגדיר את חידוש השיחות "מהלך סרק". אמנון לורד, במאמר המתפרסם במקביל גם ב"מקור ראשון", מדמה את השלכות שחרור האסירים הפלסטינים לתנועת מעיים וטוען כי מדובר בדבר מה ש"ניתן לעיכול". כדי להשאיר את הקוראים עם טעם טוב בפה הוא מסיים את מאמרו בהבחנה שקרי ונתניהו מרוויחים מההסכם, ואילו מחמוד עבאס לא.
"האם המשא-ומתן עם הפלסטינים ייגמר הפעם בהסכם שלום?", תוהה שאלה בשער מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". שלושה תושבי ירושלים, המשתתפים במדור הקבוע של "ישראל היום" "משאל עם", חוזים כי המשא-ומתן יסתיים בלא כלום.
מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום
בעיתוני הבוקר מתפרסמים מאמרי פרשנות המתייחסים לפנים שונים של המשא-ומתן. יש מי שמביא לידי ביטוי את עמדת ההנהגה הפוליטית בישראל, יש מי שמספק את הפרשנות הצבאית, יש אפילו כמה טורים המוקדשים לבחינת ההסכם מזווית הראייה האמריקאית. "הארץ" הוא העיתון היחיד שאינו מסתפק בכך ומפרסם מאמר דעה שמבקש לעמוד על חידוש המשא-ומתן מנקודת המבט של הצד האחר במשא-ומתן – הפלסטינים.
עמירה הס, העיתונאית הישראלית היחידה שחיה בחברה הפלסטינית, חתומה על מאמר פרשנות המנתח את הסיבות שבגללן הסכימה ההנהגה הפלסטינית לחידוש המשא-ומתן. הס מביעה עמדה פסימית באשר לתוצאות הסופיות של סבב השיחות, כמובן, אך במקביל מנתחת את תמונת המצב מבעד למנסרה כלכלית-מעמדית. היא מתארת את הנכונות של ההנהגה הפלסטינית לקיים משא-ומתן עם ישראל כדרך להזרים ממון זר למעמד הבינוני-גבוה של תושבי הגדה המערבית, ובעיקר למקורבי השלטון.
"לכמה מהעשירים הישנים והמתעשרים החדשים היה גם תפקיד פוליטי חשוב במגעים עם ישראל", היא מציינת.
המשותף ל"ישראל היום" ולצה"ל
מדי שנה, בחודשי הקיץ, חלה עלייה במספר הנערים הישראלים שמתגייסים לצבא. צה"ל והעיתונות, כראוי לארגונים גדולים ומסודרים, נערכים לכך מראש. הבוקר, עם תחילת גיוס הקיץ, מתחיל "ישראל היום" במיזם כתבות חדש ("המשותף ל'ישראל היום' ולצה"ל") על יחידות שונות בצבא הישראלי. הכתבה הראשונה נושאת כותרת המודפסת בצבע ירוק זית: "חיל האיסוף הקרבי – בחזית הלחימה".
הכתבה, מאת לילך שובל, נקראת ככתבת צרכנות. הנער הישראלי שעומד להתגייס גיוס חובה לשלוש שנות שירות בצבא הופך ללקוח, וכמו כל לקוח עומדת בפניו הזכות לבחור את המוצר המועדף עליו. המוצר הראשון שמוצע לו על מדף היחידות של דובר צה"ל ו"ישראל היום" הוא חיל האיסוף הקרבי. ראש המחלקה, אל"מ טל בראון, מתראיין ל"ישראל היום" וממליץ לחיילות על תפקיד ה"תצפיתניות". "שיפרנו את התנאים שלהן, והיום הן מקבלות את מה שראוי שחיילות שמשרתות בשירות כה משמעותי יקבלו", הוא אומר.
מלש"בים ומלש"ביות גם יחד מוזמנים על-ידי אל"מ בראון להצטרף למערך לוחמי האיסוף. שם, כך מצוין, ייהנו המשרתים מכלי טכנולוגי העונה לשם "מתן", "אמצעי אלקטרו-אופטי בעל יכולות תצפית ביום ובלילה, שמאפשר גם הכוונת אש מדויקת למטרה". גזעי, כמו שאומרים הצעירים. אולם לא הכל כיף והכוונת אש. "אנו זקוקים לחיילים עם ראש גדול", מבהיר אל"מ בראון. "הם נדרשים להבין את המציאות בגזרה".
"ידיעות אחרונות" מקדיש את כל הכפולה המרכזית בקונטרס החדשות לתחילת גיוס הקיץ. הידיעה המרכזית, מאת יוסי יהושוע, מדגישה את הירידה הקלה במוטיבציה שבקרב מתגייסים בעלי פרופיל קרבי לשרת ביחידות קרביות (70.3% במקום 72.3% לפני שנה ו-73.3% לפני שנתיים). רוב העמוד מוקדש למאבק בתופעה.
ראובן וייס מדווח על צרפתי בן 19 שהגיע לישראל לבדו כדי להתגייס לצה"ל, בניגוד לרצון הוריו. איתן גליקמן וישראל מושקוביץ' מספקים עוד שלוש ידיעות תצלום על מתגייסים חדשים ליחידות קרביות. איתמר אייכנר משלים את התמונה עם כתבה המוקדשת כולה ל"סיפורי האהבה של החיילים הבודדים". הכתבה החדשותית נפתחת במשפט "לישראל הם הגיעו לבדם, צעירים יהודים מרחבי תבל עם ניצוץ של ציונות בעיניים".
קופת שרצים
"יעקב פרנקל נהג שלשום כמהמר, אם לא בהונג-קונג כי אז במקאו הסמוכה. הוא הניח על שולחן ועדת טירקל נייר שאמור לשפר את מצבו, אך עלול דווקא להחמיר אותו", כותב אמיר אורן, מחולל פרשת פרנקל הנוכחית, בשער "הארץ". בטור ארוך נוסף מעכל אורן עבור קוראיו את המהלך האחרון של פרנקל (שעליו דווח בחדשות ערוץ 2), תוך שהוא מבליט את נקודות החולשה שלו.
פרנקל טוען, כך דווח ב"אולפן שישי", כי לא נחשד בגניבת בושם, אלא תיק. אי-הבנה בינו לבין עמיתה שעימה נסע גרמה לכך שחשב כי היא שילמה על התיק ועל כן יצא מהחנות בדיוטי-פרי של הונג-קונג בלי לעבור בקופה. לחיזוק גרסתו סיפק לוועדת טירקל מסמך מאת עו"ד שרון סר, שסייעה לו בהונג-קונג. "אם יתברר שהנייר מתיימר להציג יותר ממה שניתן להוכיח, פרנקל מסתכן בגלישה מהתחום המינהלי והציבורי אל המדרון הפלילי", כותב אורן.
ב"ידיעות אחרונות", שם דווח לפני שבע שנים כי פרנקל עוכב בשדה התעופה משום שצעד בטעות במעבר השמור לפקידי ממשלה בכירים, מציינים הבוקר גד ליאור וטובה צימוקי כי "לפני שבוע נחשף מחדש כי בשנת 2006 עוכב פרנקל בשדה התעופה של הונג-קונג בחשד לגניבת בקבוק בושם מחנות פטורה ממכס". לפי ידיעה נפרדת מאת השניים, הבירור בעניינו של פרנקל יימשך עוד שבועיים לפחות, וזאת עקב שביתת עובדי משרד החוץ.
"בצוות של היועמ"ש התעוררו ספקות נוכח גרסת פרנקל", מדווח משה גורלי בכפולה הפותחת של "כלכליסט". טור פרשנות נלווה, אף הוא מאת גורלי, קורא לאשר את פרנקל לתפקיד הנגיד (תיקון, 21.7: הטור מסביר את המשוכות המשפטיות העומדות בפני מינוי פרנקל). "דוד המלך לא היה עובר את טירקל", נכתב בכותרתו.
יחסי-ציבור
בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת מודעה הנחזית לידיעה חדשותית בלתי חתומה, ולפיה חיילים המשרתים בסדיר או בקבע יכולים לזכות בכרטיס להופעה של הזמר שלמה ארצי, זמר הבית של "ידיעות אחרונות".
במוסף "24 שעות" מופקע עמוד שלם לשיתוף הפעולה של העיתון עם קוקה-קולה. עוד כפולת עמודים מופקעת לטובת שיתוף הפעולה של העיתון עם משרד החינוך.
ענייני תקשורת
שער "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", מוקדש לפרנצ'סקה בורי, עיתונאית פרילנסרית איטלקייה שסיקרה בחודשים האחרונים את המלחמה בסוריה (70 דולר לכתבה). מומלץ מאוד לקרוא את מאמרה, שפורסם במקור ב-
"Columbia Journalism Review" ומתאר את תנאי העבודה הקשים של פרילנסרים באזורי מלחמה. "אף אחד לא באמת מבין שום דבר בכל הנוגע לסוריה – רק דם, דם, דם", היא כותבת בייאושה (תרגום: לילית וגנר).
חיים לוינסון מדווח ב"הארץ" כי דוברת בצלם שרית מיכאלי נפצעה ביום שישי מכדור מתכת מצופה גומי שירה עליה מטווח קצר שוטר מג"ב.
לפי דיווח מאת גילי כהן ועמוס הראל ב"הארץ", נציגי הממונה על הביטחון במערכת הביטחון יוצרים קשר עם בכירים לשעבר במערכת ומבקשים להיפגש עימם צורך "שמירה על קשר עם אישים שנחשפו למידע מסווג".
בתחתית עמ' 13 של "ישראל היום" מתפרסמת הבוקר "הבהרה בעניין משה שחורי, לשעבר מנכ"ל מפלגת קדימה". ההבהרה כולה נתונה בין מרכאות ומנוסחת כך: "בהמשך לכתבה שפורסמה בעיתון מיום 19.07.2013 בעניין המלצת המשטרה להגיש כתב אישום כנגד מנכ"ל קדימה לשעבר, משה שחורי, הרינו להבהיר כי שחורי לא נחקר בביצוע המעקבים כנגד ראש הממשלה ורעייתו באמצעות חוקר פרטי ובעניין הגניבה מכספי המפלגה, וכי המלצות המשטרה בעניינו אינן נוגעות לפרשות אלה". ההבהרה מתייסת לדיווח הזה, מאת איציק סבן.
במדור הדעות של "הארץ" מביע אמיר אורן את דעתו על הדור החדש של העיתונאים, ותהילה שוורץ-אלטשולר (חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, מו"ל אתר זה) כותבת בזכות הזכות לפרטיות.
ב"דה-מרקר" מתפרסמת כתבה הסוקרת את שוק הטלוויזיה בעתיד הנראה לעין, לצד מאמר מאת אמיר טייג, המעודד את שר התקשורת לפתוח את שוק החדשות הטלוויזיוניות לתחרות. במוסף "גלריה" של "הארץ" כותבת גילי איזיקוביץ על ערוצי i24news, שעלו לאחרונה לאוויר.
ב"ידיעות אחרונות" מדווח צביקה ברוט על הביקורת שמותחים חברי-כנסת בעקבות הצנזור של קול-ישראל את התשדיר שנועד לקדם ראיון עם אחיה של שרה נתניהו. איתן כבל פנה לשר התקשורת ומתכוון לפנות גם למבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, נכתב. מיקי רוזנטל אמר כי יבקש לקיים דיון על האירוע בוועדת הכלכלה של הכנסת.
בכל העיתונים מדווח על מותה של העיתונאית הלן תומס.