חגיגות יום ההולדת ה-90 של נשיא המדינה שמעון פרס נפתחו אמש באופן רשמי, ולרגל האירוע יוצא "ידיעות אחרונות" מגדרו. בגליון אתמול שידל נחום ברנע את האורחת ברברה סטרייסנד לעלות לבמה במחשוף עמוק ולשיר לפרס "בקול מתפנק" יום הולדת שמח. בגליון הבוקר לוקח על עצמו "ידיעות אחרונות" את התפקיד ומברך את פרס לרגל פתיחת אירועי יום הולדתו.
בשער שלושת הטבלואידים מתפרסם תצלום של פרס וביל קלינטון, אולם רק ב"ידיעות אחרונות" מוטבעת על התצלום הסיסמה "90 – צעיר לנצח". בכל העיתונים מתפרסמים דיווחים על פתיחת החגיגות, אולם ב"ידיעות אחרונות" הדיווח נרחב ודביק במיוחד.
שלושה עמודים מלאים מקדיש העיתון לסיקור אירועי יום ההולדת – את עמ' 4(!) ואת הכפולה המרכזית. עופר פטרסבורג מדווח על עיקרי נאומו של נשיא ארה"ב לשעבר קלינטון ("הוא באופן ברור אחד מאנשי החזון הגדולים של העולם"); איתמר אייכנר מדווח על כל היתר בידיעה שהיא מופת של חנופה ("'לא השתנית, את יפהפייה כתמיד', אמר לה הנשיא. סטרייסנד ציחקקה והשיבה: 'תראה אותך, זה לא ייאמן'"); מחלקת הגרפיקה משלבת בדיווחים דיוקנאות של כמה מהכוכבים באירועים (כולל שלמה ארצי), ורצועה של תצלומים מציגה לעיני הקוראים שלטי ברכה לפרס שצולמו באתיופיה, אנגליה, אוזבקיסטן וליד ביתו שבירושלים (פרט סמלי: התצלום מאתיופיה מציג חבורת ילדים המנופפים בדגלי ישראל ומחזיקים יחדיו שלט שעליו כתוב: "לנשיא מדינת ישראל מזל טוב! באהבה, ילדי ...". את המלה האחרונה בשלט לא ניתן לקרוא. התצלום נקטע).
בין לבין משולבים בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" חמישה מאמרים "מיוחדים" מאת כמה מאורחי החגיגות (טוני בלייר, דניאל כהנמן, טרייה לארסן, שרון סטון ומוריס לוי). כמה מהמאמרים צמודים לידיעות על אירועי יום ההולדת של פרס, אחרים מופיעים בהפתעה, ליד ידיעה על התבטאותו של נפתלי בנט בדבר "רסיס הנעוץ בישבן" או דיווח על נסיון רצח בדימונה.
בעיתונים אחרים ניתן למצוא יחס מסויג יותר. בעוד שב"הארץ" מסתפקים בידיעה קצרה עם תצלום קטן בתחתית עמ' 6 ומחכים שהסערה תחלוף, ב"מעריב" נועצים בבלון סיכה: מאמר מאת אמנון לורד. דומה כי לורד ניתב למאמר זה את כל האיבה שצבר כלפי פרס לאורך עשרות השנים האחרונות, והוא צבר לא מעט. "פולחן אישיות במסורת הסובייטית", כותב לורד, וזה עוד לפני שהוא בכלל מתחיל להתייחס לחגיגות יום ההולדת של נשיא מדינת ישראל.
יום ההולדת "הגלקטי", כלשונו של לורד, מסתכם בשתי מלים: "בוז וביזה". לורד מעלה את השאלה הרטורית, "כמה בוז צריך אדם לחוש כלפי העם שהוא הנשיא שלו כדי שיערוך משתה שחיתות המציב אותו מעבר לקשת בענן, ולא בבית ברחוב ז'בוטינסקי בירושלים?", ובהמשך משווה את הנשיא פרס למיזם הולילנד בירושלים – אנדרטה מתקופת שלטונו של אהוד אולמרט, הניצבת "בציניות אטומה ולגלגנית". המאמר של לורד מעט מפוזר ואלים, כרגיל, אולם הוא ממלא תפקיד חשוב בניעור הקונסנזוס וסדיקת הממלכתיות.
ראיתי, שמעתי, טעמתי
הכלל הראשון לעיתונאי ולקורא העיתונים כאחד: הטל ספק. במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח מאת ליאור זילברשטיין ואודי עציון על פתיחת הסלון האווירי הבינלאומי בצרפת. שר הביטחון משה יעלון, כך מדווח, אמר בטקס הפתיחה של המתחם האווירי ש"ישראל היא מדינה קטנה, אבל בסלון היא מופיעה כמעצמה בטחונית וכלכלית". אודי כהן, מנהל שיווק ופיתוח עסקי ברפא"ל, טען כי מערכת כיפת-ברזל "מעוררת התעניינות רבה". חברת אלביט, כך נמסר, מציגה לראווה את המל"ט הרמס 900, הכולל "מערכת להגנה עצמית".
שר הביטחון משה יעלון (שני משמאל) ושר המדע יעקב פרי (שני מימין) בטקס פתיחת הביתן הישראלי בסלון האווירי של פריז (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
הספק מנקר. האם להרמס 900 באמת יש מערכת להגנה עצמית? האם מערכת כיפת-ברזל אכן מעוררת התעניינות? האם ישראל באמת מופיעה בסלון כמעצמה? האם יעלון בכלל טען זאת? עולה על הדעת אפילו האפשרות שהכתבת ליאור זילברשטיין כלל לא ביקרה בתערוכה. אמנם מהדיווח ב"ידיעות אחרונות" אפשר להבין שכן; "היתה שם", נכתב לצד שמה של הכתבת בכותרת הגג לידיעה. אבל הקורא הספקן אינו זוכה לראות ולו בדל ראיה לכך.
ב"ישראל היום" לא נופלים למלכודת. שליח העיתון לסלון האווירי, סגן העורך והמומחה לענייני תעופה אהרון לפידות, הלך בעקבות המסורת שקבע עורך חדשות החוץ בעיתון בועז ביסמוט ודאג להנציח את עצמו כשהוא ניצב בתא טייס של בואינג קטארי. התצלום העצמי מתנוסס לראווה מעל ידיעה ששיגר לפידות מצרפת. הוכחה ניצחת כי בעיתון הנפוץ לא סתם זורקים אמירות בעלמא.
לפידות אכן ביקר בסלון האווירי ואכן נכנס לתא הטייס של בואינג קטארי. קרוב לוודאי שהוא גם באמת בדק ומצא שבביתן האירוח של קטאר-איירווייז מוצעות לאורחים קעריות אגוזים ש"מכילות אגוזי קשיו, פיסטוקים ושקדים, ולא בייגלה ובמבה". אמנם בעיתון לא מודפס תצלום של תכולת הקערות בביתן קטאר-איירווייז, אבל מדובר בפרט מידע כל-כך שולי, כל-כך מיותר, שקשה לדמיין שעיתונאי כלפידות היה מעז לשלב אותו בידיעה חדשותית שלא על סמך התנסות אישית.
ששינסקי 2
עיתוני הכלכלה כולם, למעט המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", מקדישים את הכותרות הראשיות למינוי ועדה חדשה בראשות פרופ' איתן ששינסקי, שתבדוק את מדיניות גביית התמלוגים מחברות פרטיות שעושות שימוש במשאבי הטבע של מדינת ישראל.
"המדינה יוצאת למלחמה על משאבי הטבע", מכריזה הכותרת הראשית של "כלכליסט". "ששינסקי: האווירה השתנתה, הציבור נותן לנו רוח גבית לבדוק את התמלוגים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". בכותרת הראשית של "גלובס" ומוסף "גלובס על הבוקר" שמצורף ל"מעריב" נכתב: "ששינסקי: כיל צריכה לשלם יותר; כיל: 'הוא מציג נתונים לא נכונים'".
פרופ' איתן ששינסקי (צילום: מרים אלסטר)
אך במוסף "ממון", הנפוץ מכל היתר, הכותרת הראשית מוקדשת להערכה כי נגיד בנק ישראל הבא לא יהיה ישראלי, והכותרת הבולטת הנוספת בשער מוקדשת למידע חדש על יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן.
בטור שבצד שער "ממון" מתפרסמת הפניה קצרה בזו הלשון: "כמה זמן נחכה למסקנות של ועדת ששינסקי 2". במקום להפנות לידיעה מאת עמיר בן-דוד על עצם הקמת הוועדה, מטרותיה והשפעותיה, מפנה העיתון את הקוראים לרשימת דעה קצרה מאת בן-דוד, הנלווית לידיעה. ברשימה מברך בן-דוד על הקמת הוועדה ומציין את חשיבותה, ולצד זאת מציין את חסרונותיה. כותרת הרשימה, כמו ההפניה אליה, מתמקדות בהערכתו כי יחלוף זמן רב עד שהיא תשפיע על המציאות. על מניית כיל הוועדה השפיעה עוד לפני שהתכנסה לראשונה. על עורכי "ממון", בינתיים, ועדת ששינסקי 2 בקושי משפיעה.
בשולי החדשות
א. "מעריב" שומר על פלורליזם. לצד דיווח על התבטאויותיו של נפתלי בנט בנוגע לסיכוי להסדר עם הפלסטינים, מודפס טור תגובה מאת סאיב עריקאת, ראש צוות המשא-ומתן של הרשות הפלסטינית. בהמשך העיתון נמצאה ראויה לדיווח [עמיחי אתאלי] העובדה כי האוניברסיטה העברית בירושלים העניקה תואר דוקטור לאדם שהורשע בעבר בסיוע לטרור. "האוניברסיטה אינה מונעת מאנשים בעלי רקע פלילי ללמוד בשעריה", נכתב בתגובת האוניברסיטה. מסתבר שאין זה מובן מאליו.
ב. גילי כהן מדווחת ב"הארץ" כי חייל לא הורשה להקריא שיר בגלי-צה"ל מחשש ל"פגיעה בתדמית הלוחם".
ענייני תקשורת
במוסף "גלריה" של "הארץ" מתפרסמת כתבה מעניינת מאת גילי איזיקוביץ' על הצעות למכירת אייטמים לתוכניות הבוקר של קשת, זכיינית ערוץ 2. בשיחה מוקלטת שהגיעה לעיתון הציעה נציגת חברה לעורך-דין המחפש פרסום "לשלב אייטמים בתוכניות של קשת" תמורת 6,000–7,000 שקל פלוס מע"מ "לאייטם חד-פעמי, וברור שיהיו שידורים חוזרים". בקשת מתנערים מאחריות ומפנים את האצבע לחברה החיצונית, שמפעילה ערוץ לענייני משפט באתר "מאקו".
בעמ' 2 של "מעריב" מתפרסמת התנצלות בעקבות אי-צירופו של התואר "רב" לשמו של עובדיה יוסף אתמול בכותרת בשער העיתון.
במדור הדעות של "דה-מרקר" מתפרסם מאמר מאת רחלי אידלמן, ללא הגילוי הנאות כי היא מחזיקה במניות "הארץ".
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי ארגון העיתונאים הכריז על סכסוך עבודה ב"מעריב" (הידיעה אינה מתפרסמת ב"גלובס על הבוקר", שמצורף ל"מעריב").
ב"ישראל היום" מדווח גדעון אלון, בעקבות "חדשות 2", כי אביגדור ליברמן שוקל לזמן את חברי ועדת החוץ והביטחון לבדיקת פוליגרף לצורך איתור מדליף.
יובל יועז מספק ב"גלובס" מעט פרשנות להסדר הפשרה שבין "דה-מרקר" ל"מעריב" בעקבות ההעתקה השיטתית של כתבותיו של האחרון על-ידי הראשון ותביעת המיליונים שהוגשה לפני עשור. "מצבה העגום של העיתונות המודפסת בישראל מהדהד לכל אורכו של הסדר הפשרה", הוא כותב. "[...] כשלא ברור אם המשלם יישאר בסביבה זמן מספיק כדי לשלם בסוף התהליך, וכשלא ברור אם המשולם יישאר בסביבה זמן מספיק כדי לקבל את המגיע לו, הוחלט שעדיף לוותר על המשך ההתנצחות המשפטית".