מקור בכיר במשטרה, שהכתבים לענייני פלילים רומזים שאין בכיר ממנו, העריך השבוע כי לא תיפתח חקירה פלילית נגד המגיש שרון גל, אך לעומת זאת צפה שהעיתונאי עמנואל רוזן ייחקר על חשדות להטרדה מינית, אם כי לא על אונס. התוצאה המסתמנת הזו לדיווחים בתקשורת על התנהלותם של שני העיתונאים הידועים האלה מזמינה דיון על האופן שבו סיקרה התקשורת את הפרשות שנכרכו בשמותיהם, אך גם על תגובותיהם לפרסומים על אודותיהם.

מוקדם עדיין לסכם את שני המקרים: נראה כאילו אין הם זהים בחומרת ההאשמות הגלומות בהם, וממילא נימת הסיקור שליוותה את התפתחותם לא היתה שווה. עם זאת, ממצא אחד כבר צף על פני השטח והוא משותף לשתי ההתרחשויות: מושאי הסיקור הכחישו מכל וכל את הטענות/החשדות שהוטחו בהם. הבחירה בהכחשה מוחלטת וגורפת מתנגשת לכאורה עם תמונת המציאות כפי שהיא הולכת ומצטיירת, ולכן עלולה לפגוע באופן אנוש באמינותם המקצועית של השניים.

נתחיל עם רוזן. כמה ימים לאחר שהתפרסמו הדיווחים הראשונים על התנהלותו הבעייתית מול נשים שעבדו במחיצתו או ניקרו בדרכו, הוא צוטט באתר "וואלה" כמי שהודף אותם מכל וכל. וכך אמר, בין השאר, לכתב דוד ורטהיים: "במשך עשר שנים מתנהל נגדי מאחורי הקלעים ובאינטרנט מסע הכפשות אנונימי, המציג דמות דמיונית שאינה קיימת במציאות: 'עמנואל רוזן המטריד'. בשנים האלה לא היתה כמעט אשה אחת, שעבדה במחיצתי, או שהתראיינה אצלי, שלא תושאלה על-ידי מארגני הקמפיין המתוכנן האם פגעתי בה או הטרדתי אותה.

"עכשיו, כאשר אגודת העיתונאיות החליטה להוציא את מחול השדים הזה מחושך לאור, אני מברך אותה על כך וממתין בקוצר רוח לבדיקה מהירה ויעילה של הדברים כולם. הגיע הזמן להעמיד במבחן המציאות את חרושת השמועות וההשמצות שלא נבדקה איתי ולא נשאלתי עליה. דברי מעולם לא נשמעו [...] אני מקווה שהבדיקה תהיה מהירה לפחות כמו המהירות והקלילות שבה התנפח הסיפור חסר השחר הזה לממדים מפלצתיים".

בהמשך פורסמו תגובות מ"סביבתו" של רוזן, שחזרו על המסר: הוא  מברך על חקירת המשטרה ומייחל לסיומה בהקדם, כדי להסיר מעליו את העננה שדבקה בו ללא הצדקה.

הגרסה הזו אינה מתיישבת עם כוונת המשטרה לקרוא את רוזן לחקירה פלילית רשמית בחשדות להטרדות מיניות במספר לא מבוטל של מקרים.

גם שרון גל נפל בפח ההכחשה הגורפת. הן בתגובה שמסר לנורית רוט באתר זה והן בראיון עם דני קושמרו בערוץ 2, התנער גל בתוקף ובאופן כולל מכל טענה על התנהלות בלתי ראויה מצדו. כך במה שנגע לאווירת האלימות המילולית והקונוטציות המיניות ששררה בשיג ושיח שניהל עם עובדים שנמצאו במחיצתו, וכך במה שנוגע להתנהלותה האתית של התוכנית "לילה כלכלי", שאותה הוביל והנחה בערוץ 10.

גם אם אכן לא תימצא סיבה לחקור את גל על התנהגותו בתחום המיני, יש לזכור כי הכחשותיו חלו גם על טענות נגד סגנון דיבורו הגס ומזגו הכוחני. וכך אמר לנורית רוט בהקשר זה: "טענות בדבר אווירה מינית וזהותם המינית של עובדי המערכת – מדובר בטענות הנגועות בהכפשה, וברמיזות שהן שקר מפגיע. הזהות המינית של אנשי הצוות היא לא ענייני ולא עניינו של איש – עצם העיסוק בדבר על-ידיכם פסול בעיני! מעולם לא התעניינתי בהעדפות מיניות של עובדים ומעולם לא התבטאתי באופן המצוטט. טענה כזו היא בבחינת הוצאת דיבה, כמו רוב רובן של הטענות המועלות בפנייתכם [...] אני לא מכחיש שיש לי דרישות גבוהות בכל הנוגע לאיכות ודיוק העבודה העיתונאית, לכן לעתים מדובר בעבודה תחת לחץ. יחד עם זאת – כל מי שמגיע לעבודה ב'לילה כלכלי' עושה זאת עם חיוך ובסיפוק".

אבל גם אם יתברר כי גל לא עבר עבירה פלילית ביחסיו עם הזולת, הרושם המתקבל הוא כי האופן שבו תיקשר עם הסובבים אותו במקום העבודה היה בוטה וברוטלי. הוא עצמו הודה בראיון לערוץ 2 שלא תמיד הוא יודע לשמור על מוצא פיו ("אמרו עלי שיש לי פתיל קצר ושאני קצת מופרע – יש בזה משהו"). האם, בדיעבד, לא היה עדיף מבחינתו להגיב באופן שונה: להודות בהתפרצויותיו המילוליות (ואולי גם להתנצל עליהן), אך לדבוק בגרסתו שהן מעולם לא הגיעו לכדי הטרדה מינית?

זאת ועוד: גל הכחיש באופן נחרץ וגורף כל טענה על סטיות אתיות בהתנהלות "לילה כלכלי". כך אמר, בין השאר, בתחקיר שפורסם בשבוע שעבר ב"העין השביעית": "'לילה כלכלי' היא אחת התוכניות ההגונות בטלוויזיה, נטולת תוכן שיווקי. גורמים שעבדו איתי יעידו שהגינות ונקיון כפיים הם ערכים עליהם אני שם דגש, וכי ביקשתי גם מאנשי המערכת ההגונים להקפיד על כך, קלה כחמורה. גם כאן, מעולם לא נדרשתי להתמודד עם טענה קונקרטית, לא הובאה בפני תלונה, לא נתבקשתי להגיב לטענה מסוג זה".

גרסה זו סותרת לכאורה שורה של ממצאים, הן של תחקירים עיתונאיים ומחקרים אקדמיים והן של בדיקות שביצעה הרשות השנייה, שחשפו מקרים שבהם "לילה כלכלי" נתנה מקום לפרסום אסור ולהופעת מומחים תמורת תשלום (כפי שפורט בתחקיר האמור). ערוץ 10 היה שותף להכחשותיו של גל, אך הרשות השנייה סברה אחרת והטילה על הערוץ והתוכנית קנסות לא מבוטלים.

הלקח מובן מאליו: על עיתונאים ההופכים למושאי סיקור לזכור שכאשר החמאה מרוחה על ראשיהם, מוטב להם להסתתר מחום השמש. בניגוד לרפלקס המפעיל חשודים מועדים או עבריינים, עיתונאים אמורים לדבוק באמת גם כשהיא מביכה. מי שמכחיש מכל וכל טענות שיש להן יסוד, מאבד את אמינותו וממילא את יכולתו להוסיף לעסוק במקצועו.

זה אולי אינו רלבנטי למקרה של עמנואל רוזן, העלול למצוא את עצמו על ספסל הנאשמים בגין האשמות על הטרדה מינית, וממילא לאבד את מעמדו המקצועי, אך תקף גם תקף במקרה של עיתונאי כמו שרון גל, שגם אם ייצא נקי מהליך פלילי, יישא על מצחו כתם של מי שאמינותו נפגמה קשות – תוצאה העלולה להכביד עליו מאוד בבואו להוסיף לעסוק בעיתונות.