מכונה משוכללת ליצירת עוני

"אחי האמידים, הגיע הזמן להתעורר", כותב ארי שביט במדור הדעות של "הארץ". הפובליציסט הבכיר פונה לאחיו, בני המאיון העליון, בדברי חנופה והתרעה. נכון, יש כאן איבה מוגזמת כלפי העשירים; נכון, העוינות לקפיטליזם מסכנת את "עתידנו" (מי בדיוק האנשים שנכללים בגוף ראשון רבים הזה?); אולם דעו לכם, כותב שביט, כי בשל הפער בין האחוזון העליון ל-99 האחרים נוצרה "סכנה של מהפך זעם חברתי-פוליטי".

"אחי האמידים, השעה הזאת היא שעתכם. השעה הבאה תהיה שעת ההמונים", קובע שביט, ובעצם פונה אל העשירים במלים היחידות שמסוגלות לחדור את מעטה האטימות שמקיף את רובם – הכסף שלכם בסכנה. שביט ממליץ לבני המאיון העליון "לתת כתף ולהתייצב מתחת לאלונקה" לא מסיבה מוסרית. כדאי לכם לעשות מעשה, הוא כותב, מפני שאחרת ההמונים עשויים לעשות מעשה שיפגע בכם פי כמה.

"יותר עניים ממקסיקו" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר. לפי דו"ח ה-OECD האחרון, שיעור העניים בישראל הוא הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות, מסבירה כותרת המשנה. "חשש", נכתב עוד בכותרת המשנה, "הגזירות החדשות רק יעמיקו את העוני".

"בכירי הכלכלה הישראלית, ביניהם שר האוצר היוצא יובל שטייניץ ושר האוצר הנכנס יאיר לפיד, מרבים להזכיר את יוון וספרד כמדינות שיש להיזהר שלא להגיע למצבן", מציינת נעם ברקן בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", "אולם לפחות בכל הנוגע לשיעור העניים, מצבן טוב בהרבה ממצבה של כלכלת ישראל".

בהמשך הידיעה מצטטת ברקן "מנתח כלכלי בכיר", שאמר כי שיעור העוני הגבוה הוא "תוצאה של מדיניות כלכלית מהתקופה שבנימין נתניהו כיהן כשר האוצר". האם קביעה זו דרמטית במידה שמאלצת את הכלכלן לשמור על זהותו? מכל מקום, המשפט ממילא נותר קבור בעומק הידיעה, בלי שיקבל כל הבלטה על-ידי העורכים. בסיום הידיעה ניתנת זכות תגובה קצרה לכמה פעילים חברתיים, ובהם מנכ"ל הארגון "לתת" ערן וינטרוב, המאשים את הממשלה במצב וקורא לה לשנות כיוון.

ב"מעריב" בחרו להעניק למנכ"ל "לתת" מקום נרחב. בכפולה השנייה של העיתון, לצד ידיעה על העמקת העוני בישראל והפערים הגדולים בין עשירים לעניים, כותב וינטרוב טור דעה תחת הכותרת "העוני – תוצאה של מדיניות".

"הסיפור: חרדים וערבים", נכתב מנגד בכותרת תמצית טורו של הפרשן הכלכלי חזי שטרנליכט, שמתפרסמת בשער "ישראל היום". "העוני בישראל הוא בעיה לא פשוטה, אבל חשוב לזכור: האוכלוסייה שלנו כוללת שתי תת-אוכלוסיות שלא משתתפות בכוח העבודה ומולידות הרבה ילדים, מתוך בחירה שאפשר לכנות אותה תרבותית", מסביר שטרנליכט.

"האם באמת יהיה טוב יותר בעוד שנתיים?", שואל את עצמו שטרנליכט בתיבת "שאלות ותשובות" נפרדת, המוקדשת לתקציב המדינה. הפרשן הכלכלי משיב כי התשובה נעוצה בשני גורמים. השני הוא מצב הכלכלה העולמית. הראשון הוא "האם החרדים והנשים הערביות ישתלבו יותר במעגל העבודה".

"בעצם", כותב אבי טמקין במוסף "גלובס על הבוקר" שמצורף ל"מעריב", "מה שמתארים הנתונים שפירסם ה-OECD [...] הוא התהליך שבו העוני והאי-שוויון הפכו לשגרה כזו. מי שמביט על הנתונים והגרפים שפירסם הארגון לא יכול אלא להביט באימה על הפערים שהלכו ונפתחו בין 1995 לבין 2010. צריך לזכור מה היתה המדיניות באותה תקופה, וכיצד בשם ה'שפיות' הכלכלית נפרצו כל הגבולות, והמערכות הממשלתיות והחברתיות הפכו מכונה משוכללת ליצירת עוני.

"[...] בחלק גדול מאותה תקופה, ההסבר שניתן לעוני היה שמדובר ב'חרדים וערבים', כאילו כדי למתן את המשמעות של מה שקורה, אולי כי בעיני חלקים מהחברה הישראלית שתי קבוצות אלה לא צריכות להיכלל בתוך הגבולות החברתיים של 'ישראל'. אלא שהסבר זה לא רק פסול מבחינה מוסרית וציבורית – הוא גם שגוי. אי-אפשר להסביר את הגידול המהיר באי-שוויון ובעוני בלי להגיע למסקנה כי התופעה של עובדים עניים הלכה והתרחבה".

"ממררים את חיי העניים", קובעת מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר", המקדיש הבוקר את תריסר העמודים הפותחים לממצאי דו"ח ה-OECD ותקציב מדינת ישראל. לדברי ארלוזורוב, הקיצוץ בקצבאות הילדים שנכלל בתקציב המדינה החדש נועד להשיג שתי מטרות: חיסכון כספי והגברת הלחץ "על העניים שאינם עובדים בישראל – בעיקר חרדים ובמידה פחותה גם נשים ערביות – לצאת לעבוד".

לפי ארלוזורוב, "חייהן של משפחות עניות שאינן עובדות עומדים להיהפך לגיהנום". מה באשר לעניים שעובדים? הפרשנית מוסיפה בהמשך כי "כדי לוודא שמדינת ישראל אינה מתעללת בענייה לשווא, בוודאי באותם עניים שעובדים, צריך להישקל מנגנון שיאזן את הפגיעה בקצבאות". לשון אחר, מותר להתעלל בעניים, כל עוד לא מדובר בהתעללות לשם ההתעללות.

עמיתה לעיתון, מוטי בסוק, מגדיר את התקציב החדש "מדכא, למשק ולאזרחים". לדבריו, "התקציב החדש מיטיב עם העשירים" ו"רוקן מתוכן כמעט לחלוטין את המלצות ועדת טרכטנברג".

"אפשר לברך על המוגמר – תקציב המדינה לשנים 2013 ו-2014 אושר על-ידי שרי הממשלה", נכתב בפתח ידיעה מאת זאב קליין ושלמה צזנה שמתפרסמת בכפולה הפותחת של "ישראל היום". במרכז הכפולה מודפסת טבלה תחת הכותרת "תקציב המדינה – מכות וסוכריות". בטבלה שני טורים, אדום וכחול. באדום נמנות המכות, "הגזירות שאושרו: קיצוצים ומסים". בכחול מוזכרות הסוכריות, "הגזירות שבוטלו".

שיטת "המכות והסוכריות" של "ישראל היום" היא מעין יופמיזם של השלטון לטקטיקה  שמכונה "החדרת עזים". היא בוודאי בבחינת שיפור ניכר לעומת שיטת "המקל והגזר", לפחות מזווית הראייה התקציבית. שיטת "המכות והסוכריות" חסכונית הרבה יותר משיטת "המקל והגזר" משום שלמעשה היא אינה כוללת מתן גזרים/סוכריות. הכלי היחיד שיש בה הוא מקל שנותן מכות. החיזוק החיובי שמקבל הציבור מגולם אך ורק באי-מתן מכות נוספות. זו שיטת עינוי בוטה ופרימיטיבית. המסר שלה הוא: "זכרו שמצבכם יכול להיות גרוע יותר ותגידו תודה שאיננו גורמים לכך".

כישלון

שלמה צזנה, כתבו המדיני של "ישראל היום", חתום הבוקר על דיווח המוקדש לפגישת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. לפני החג הגדירו צזנה ו"ישראל היום" את טיסת נתניהו לרוסיה "ביקור בזק לעצירת הטילים". "מטרת הפגישה היא שיחה בארבע עיניים עם הנשיא פוטין במטרה לשכנע אותו שלא למכור טילים מתקדמים לסוריה", דווח.

בפסקה השישית של דיווח צזנה הבוקר מסתתר המשפט "העיתון הרוסי 'קומרסנט' דיווח אתמול כי נתניהו כשל בנסיונות לשכנע את פוטין לסגת מעסקת הנשק", אולם מסגור הדיווח הפוך בתכלית. "משלוחי נשק ידרדרו את המצב במזרח התיכון", מצוטט ראש הממשלה נתניהו בכותרת הידיעה. בכותרת המשנה נכתב כי "הפגישה בין רה"מ נתניהו לפוטין הוגדרה 'טובה וחמה'. פוטין: 'להימנע מצעדים שעלולים לדרדר את המצב בסוריה'". גם הפסקה הפותחת של הידיעה אינה מזכירה את הכישלון של נתניהו לעצור את אספקת הטילים הרוסיים לסוריה. בכיתוב התצלום של שני המנהיגים נכתב רק "פוטין ונתניהו, שלשום".

ב"הארץ", לעומת זאת, מבליטים את תוצאות הפגישה ולא את הציטוטים הכלליים שאמרו המנהיגים לתקשורת. "פוטין דחה את בקשת נתניהו לא לספק טילים לאסד", נכתב בכותרת המשנה לראשית בעיתון זה. "פוטין הבהיר שאין שינוי בעמדה הרוסית בנוגע לעסקה", נכתב בכיתוב התצלום של שני המנהיגים בשער העיתון. "הקרמלין: לא התחייבנו לנתניהו לא לספק טילים", לשון הכותרת לדיווח מאת ברק רביד בעמ' 4. משפט הפתיחה בידיעה קורא: "נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לא נענה לבקשתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שלא לספק לסוריה טילים מתקדמים נגד מטוסים מדגם אס-300". הליד בידיעה מביא ציטוט מפי שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, שאמר: "לא נחתום עם סוריה על חוזים חדשים לאספקת הטילים האלה, אך נכבד חוזים קיימים".

אם אכן מטרת הפגישה בין נתניהו לפוטין היתה מניעת עסקת הטילים עם סוריה, הרי שראש ממשלת ישראל כשל במשימה. לא סוף העולם, אגב. הגיוני שמנהיג מדינת ישראל ייצא מדי פעם מפגישה עם ראש מעצמה זרה כשידו אינה על העליונה. אולם ב"ישראל היום" חושבים אחרת. שם מקיפים את המידע המוגבל על הכישלון של נתניהו בעשרות מלים אופטימיות, המשמשות מעין בולמי זעזועים, פן יגיעו הקוראים למסקנה כי ראש ממשלתם אינו הגיבור הבלתי מנוצח שדימו לעצמם.

הכישלון המדיני של נתניהו מתגמד לעומת הכישלון העיתונאי של "ישראל היום". הכישלון של נתניהו נסלח. מדיניות החוץ של רוסיה מעוצבת על-ידי שיקולים נוספים מעבר לדאגה לחופש הטיסה של חיל האוויר הישראלי בשטח סוריה. ל"ישראל היום", לעומת זאת, אין תירוצים דומים. פגישה שמוגדרת כ"פגישת בזק לעצירת הטילים" ומסתיימת בלי כל סימן לעצירת הטילים אינה פגישה מוצלחת, ועל כך יש לדווח. גם אם התוצאה היא סדק במערך ההגנה על ראש הממשלה בנימין נתניהו.

עוד שתי הערות על העיתון הנפוץ במדינה

א. ב"ישראל היום" מתפרסמת הבוקר ידיעה בלעדית מאת יהודה שלזינגר. הכתב, שנמצא במרוקו, שוחח עם הרב אליעזר ברלנד ושמע ממנו "בשיחה ראשונה עם כלי תקשורת" כי ההאשמות נגדו על כך שביצע מעשים מגונים בנשים אינן מטרידות אותו כמו החובות שצבר, בסך 40 מיליון דולר. הידיעה מקבלת את החותמת "בלעדי", אך משום מה מתפרסמת בעומק העיתון, בעמ' 21, עם אזכור מצומצם בשער. עורכי העיתון, כך נראה, פשוט לא אוהבים סיפורים בלעדיים.

ב. שני עמודים קודם לכן מדווחת נצחיה יעקב, כתבת "ישראל היום" באזור השרון, כי ברק פגע בעץ אורן במושב כפר-ידידיה, חצה אותו לשניים והביא לקריסתו. האירוע הופך לאייטם בעיתון משום שהעץ קרס בחצר פעוטון, שהיתה ריקה באותה העת. כותרת הידיעה היא "שבועות: נס בגן הילדים" והמשפט הפותח אותה קורא: "מזל משמים?". גם בגוף הידיעה מגדירה יעקב את האירוע "נס". הנה, לא רק הממשלה נוקטת שיטת "מכות וסוכריות", גם אבינו שבשמים. מצד אחד, הסבל בעולמנו גדול מנשוא. מנגד, יכול היה להיות גרוע יותר. הללויה.

דרעי מדבר

תצלומו של העבריין המורשע אריה דרעי מתנוסס הבוקר בשער "ידיעות אחרונות", בחלק המקדם את מוספי העיתון של מחר. מתחת לתצלומו נכתב: "היחסים עם הרב. ההדחה של ישי. והריב עם לפיד. דרעי מדבר".

כמה משפטים מהראיון מובאים בעמ' 6 של העיתון, שם מדווח יובל קרני כי יו"ר ש"ס טען שדברי שר האוצר, כאילו לא בוטל הקיצוץ בתקציב רשת החינוך של התנועה, אינם נכונים. "לפיד ראה את הכותרות בעיתון – ונכנס לפאניקה", הוא הציטוט של דרעי שנכנס לכותרת המשנה של הידיעה. שני תצלומים מלווים אותה, האחד של דרעי (רציני, מרוכז, מבטו שלוח הרחק) והאחר של לפיד (ישנוני ומטושטש). עוד כמה ידיעות כאלה ולפיד יצטרך לשקול ברצינות מעילה בכספי הציבור.

לוחמים מספרים על השטחים

"שוברים שתיקה", נכתב בראש שער "מעריב" הבוקר. "עשרות עדויות של לוחמים בסדיר ובמילואים חושפות מצוקה ותחושת השפלה לנוכח פקודות מעורפלות ועמומות של הדרג הצבאי באיו"ש". במרכז שער העיתון מתפרסם תצלום של פלסטיני משליך אבנים אל עבר חיילי צה"ל, שמפנים אליו את הגב.

שוטרי מג"ב עוצרים פלסטיני, אתמול בירושלים (צילום: סלימן חאדר)

במרכז השער שלושה ציטוטים של חיילי מילואים. "לא הלכנו במילואים האלה, רק ברחנו", אומר הראשון. "איזה דבר זה, שמישהו מרים יד על חייל צה"ל ועוד נשאר לעמוד לחייך?", אומר השני. "זו רק שאלה של זמן עד שיקרה אסון", אומר השלישי.

בכפולה הפותחת של העיתון מדווחת חן קוטס-בר כי לידי העיתון הגיעו עשרות עדויות של חיילים המתארות "מציאות של חוסר אונים מול פקודות מעורפלות ועמומות בכל הנוגע להתמודדות עם האלימות בשטחים". הכתבה המלאה אמורה להתפרסם מחר, במוסף "סופשבוע" של העיתון. בינתיים מדווח בכפולה הפותחת כי "עשרה חיילים נפצעו בעימותים ביום הנכבה". לפי הדיווח, ארבעה חיילים נפצעו קל ליד חברון לאחר שבקבוק תבערה נזרק לעבר ג'יפ שבו נסעו, ובמזרח ירושלים נפצעו קל שישה שוטרי מג"ב מיידוי אבנים של מפגינים פלסטינים. בעומק הידיעה מצוין כי על-פי סוכנות הידיעות הפלסטינית מען, "15 פלסטינים נפצעו מכדורי גומי בהפגנה ליד כלא עופר".

פרשנויות חסרות ביסוס

"סימנים לתגלית גז נוספת מול חופי ישראל", נכתב בכותרת בשער "הארץ".

ההחלטה על ייצוא הגז שנתגלה מול חופי המדינה מגיעה הבוקר למדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "החלטה על יצוא גז טבעי בהיקף ראוי תיצור תמריץ לפיתוח מאגרים קיימים וחדשים", מסבירה מיכל פרנקו-קדמי, לשעבר רכזת ועדת צמח, שבדקה את משק הגז הטבעי בישראל. פרנקו-קדמי מזהירה מפני "מדיניות כושלת", כמו זו שנקטה ארגנטינה, שנמנעה מלייצא את הגז הטבעי. לדבריה, "למרות הטענות הפופוליסטיות על 'מכירת חיסול', ועדת צמח ביצעה איזון ראוי ביותר של כלל השיקולים והעניקה מענה סביר והולם לביקושים הצפויים במשק המקומי. [...] מומלץ ביותר לקרוא את ההמלצות כהווייתן ולא להתרשם מפרשנויות חסרות ביסוס".

במוסף "כלכליסט" מראיינת דיאנה בחור-ניר את יהודה ויורם ברוניצקי, מייסד חברת אורמת טכנולוגיות ונשיאה, המתריעים מפני אישור המלצות הוועדה. "בהיבט של תכנון לאומי", אומר יורם ברוניצקי, "25 שנה זה זמן קצר ולא מספיק [...] חייב להיערך דיון ציבורי בנושא. יש לנו הזדמנות היסטורית להיות עצמאיים מבחינה אנרגטית, או עצמאיים במידה רבה".

במקום ארגנטינה, מתריעים האב ובנו מפני "המחלה ההולנדית" וממליצים לפעול כמו הנורבגים, ש"הקימו קרן מיוחדת שתמכה בפיתוח תעשייה מבוססת גז, ולא ניסו להפיק תועלת מיידית מהגילוי".

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי שרון גל התפטר מערוץ 10. לפי דיווחו, בעוד גל מסביר את המהלך בקיצוץ שנדרש לבצע בשכרו, "מקורות בערוץ 10 טוענים כי הסיבה היא בדיקה משמעתית על רקע טענות להתנהגות בלתי הולמת".

ב"כלכליסט" מדווחת אופיר דור כי בארבע השנים האחרונות נפתחו למעלה מ-100 אלף תיקים בהוצאה לפועל נגד אזרחים בשל אי-תשלום אגרת רשות השידור.

"פברוק השנה?" היא הכותרת שנתנו עורכי "ישראל היום" לידיעה מאת אלי לאון וסוכנויות הידיעות על טענה כי התצלום שזכה בתחרות World Press Photo, ובו נראית הלוויית ילדים מעזה שנהרגו במבצע "עמוד ענן", היא שילוב של כמה תצלומים. אמנם, כפי שמצוין בגוף הידיעה, מארגני התחרות בדקו את הטענה ופסלו אותה, אולם סימני השאלה נותרו. לפחות בכותרת של "ישראל היום".