"תודה שבאת לגוב האריות", נפרד השבוע ניב רסקין מיו"ר בית"ר ירושלים, איציק קורנפיין, בתום דיון מתלהם במיוחד ב"יציע העיתונות". אלא שעבור קורנפיין זה היה כלוב של אריה אחד בלבד – אייל ברקוביץ'. יתר חברי הפאנל, שלמה וצביקה שרף, דווקא הצדיקו את היו"ר וניסו לסתור את טענותיו של ברקוביץ' נגדו. הדיון הסוער והטעון הסתיים בלחיצת יד מאולצת (וחטופה), לבקשת המנחה רסקין, אבל הבליט שוב את ברקוביץ' בתפקיד התרנגול העצבני שמטיל עבור ערוץ הספורט ביצי זהב שלפחות כמה מהן מלאות רפש.
ברקוביץ' נהג בדיון עם קורנפיין כאילו הפאנל לא נועד אלא להעניק לו פתחון פה, וכאילו שאר הנוכחים שקולים למתגודדים פסיביים סביב קטטה. כל תשובה מתונה שקיבל, כל ניסיון של המנחה רסקין להרגיע את הרוחות – התקבלו אצל ברקוביץ' כקריאת מלחמה. הוא דרש שוב ושוב את ראשו של קורנפיין, גיבה את האוהדים הגזענים שניסו לחבל בשילובם של השחקנים הצ'צ'נים שהביא הבעלים ארקדי גאידמק, חזר שוב ושוב על אותן מנטרות בלי לגלות הקשבה עניינית, בלי לתקן את הבעת המיאוס כלפי קורנפיין לאורך דקות רבות. טלוויזיה איכותית לא היתה שם, לכל היותר זירה עכורה בשכונה נידחת.
את היריבות עם קורנפיין הביא ברקוביץ' לערוץ הספורט היישר מ-one. לפני כשנה החל האתר במדיניות סיקור אנטי-קורנפיין, שגלשה גם לתוכנית הספורט ברדיו האזורי שמנחים ברקוביץ' ואופירה אסייג, מנהלת התוכן של one. קורנפיין הסביר את הסיקור המגמתי נגדו בכך שסירב לדרישתה של אסייג להדליף מהנעשה מתוך הקבוצה. בראיון ל"וואלה" בקיץ שעבר הגדיר את הקמפיין שמנהלים נגדו אסייג וברקוביץ' כ"רוע טהור". קורנפיין אף התעמת עם השניים ברדיו באפריל 2012, וכשהשיחה עלתה לטונים גבוהים, ירד מהקו.
בשלב הבא נשלח ל-one מכתב התראה מפרקליטה של בית"ר ירושלים, ובו הואשם האתר בהסתה. על שחקני ועובדי הקבוצה נאסר לשוחח עם כתבי one. בין פרקליטי הצדדים התנהלה תכתובת נזעמת, ששככה עם הזמן.
איציק קורנפיין מתראיין, נובמבר 2010 (צילום: מרים אלסטר)
ב-one הבליטו את נושא שכרו של קורנפיין, המנופח לדעתם, על רקע מצבה הכלכלי הקשה של הקבוצה. ברקוביץ' גם קבע כי היו"ר נכשל כישלון טוטאלי בתפקידו, עמדה שהמשיך לנבוח גם בשידור בערוץ הספורט. הגעתם של שני השחקנים המוסלמים, שהציתה רבים מהאוהדים וגרמה לקרע עמוק בינם לבין המועדון, העניקה להתלהמויות של one רוח גבית. ב"יציע העיתונות" השבוע טען קורנפיין שברקוביץ' "והחברה שלו [אסייג] הם המתדלקים של המחאה הגזענית".
כשקורנפיין טען באולפן שהוא רואה בהתעקשות להכניס את הצ'צ'נים לקבוצה אקט חינוכי, בין השאר ("למה לא שלחנו אותם הביתה? כי אנחנו לא נכנעים לגזענים, המחאה היא גזענית הרי"), ענה לו ברקוביץ' בלי למצמץ: "אני טוען שצריך ללכת עם הקהל, לא נגד הקהל". היצרים באולפן השתלהבו, הוורידים נופחו וההאשמות הוטחו מצד לצד. בית"ר נכשלה כישלון טוטאלי, צעק ברקוביץ', ו"אתה אחראי לזה, למה אתה לא נותן למישהו אחר את הבמה? אם יש לך מוסר למה אתה לא עוזב? אתה חשוב לך בית"ר? חשוב לך הכסף, עזוב, עזוב", וכן הלאה.
קורנפיין לא נשאר חייב: "אתה יושב מאחורי הכורסה, אבל כשהיית במכבי נתניה, אחרי חודש זרקו אותך הביתה". ברקוביץ': "גירשת את כל הקהל... מה שהיה חשוב לך זה הכיס שלך". קורנפיין: "אתה אוהד של הרחוב". ברקוביץ': "הקבוצה מתה, תהיה גבר להודות שנעשתה טעות בהבאת הצ'צ'נים".
קורנפיין נותר קר רוח והשיב לרוב תשובות ענייניות ומנומקות, בעוד ברקוביץ' הולך ומאבד שליטה ולא מנסה להסתיר את הטינה האישית נגד היו"ר. העובדה ששני הפאנליסטים האחרים ניסו מדי פעם להרגיע את ברקוביץ' ולהסביר לו שהוא טועה היטתה למעשה את הכף לזכותו של יו"ר בית"ר ירושלים.
נוכחותו של ברקוביץ' ב"יציע העיתונות" מעוררת געגועים לרון קופמן. הפעם האחרונה שבה הופיע האיש המזוהה ביותר עם התוכנית היתה באוקטובר האחרון, לצדו של ברקוביץ'. לאחר דיאלוג עצבני ביניהם, ולאחר שקופמן צעק על ברקוביץ' שקודם ילמד את העובדות בתוספת איחולי "אתה ערימה של אינטרסים" ו"אל תזיין את המוח", ברקוביץ' נעלב והודיע שלא יופיע יותר. בערוץ הספורט מיהרו לרצות אותו והשעו את הקוף. כעבור כמה ימים הוא הותקף על-ידי אלמוני, ולאחר מכן נעלם במפתיע ממפת התקשורת. הוא נקלע לבעיות בריאותיות, חזר לפני כחודשיים לתוכנית הספורט ברדיו-ללא-הפסקה, אבל לא ל"יציע העיתונות".
רון קופמן עולב באייל ברקוביץ' בראיון בערוץ 10 (צילום מסך)
לפני כשלושה חודשים, בראיון שהעניק לניב גלבוע בערוץ 10, לא התאפק קופמן מלסגור חשבון עם האיש שהביא להשעייתו. "אני וברקוביץ' לא באותה רמה", אמר. על סגנונו של ברקוביץ' אמר: "אני לא אוהב את הדברים האלה שהם חסרי בסיס. להגיד סתם 'ההוא, ההוא, זה, זה', לא מתלבש לי טוב. אין ספק שהוא כוכב, אבל מבחינה תקשורתית הוא הכנה לעילג, אתה מבין? ובוא נאמר שידע אין שם הרבה". המראיין: "אז מה יש שם בראש, בקופסה?". קופמן: "אני מאמין שיש שם איי.קיו ברמה נמוכה מאוד, ברמת הירידה ברמי, בערך 51 אם תרצה".
היעדרותו של קופמן מהמסך בולטת, אם כי דמותו ממשיכה לככב באות הפתיחה של התוכנית. ובינתיים "יציע העיתונות" מיטלטלת בין נינוחות יתר, בתוכניות ללא ברקוביץ', לוולגריות ואלימות, בנוכחותו. ברקוביץ' נחשב לפאנליסט "אותנטי", כזה שמשחרר מהבטן. כיוון שה"יציע" נתפסת כסוג של קטטת רחוב קבועה, ברקוביץ' מתפקד בה כבריון, כזה שלא נדרש לעמוד בקריטריונים של רהיטות, קוהרנטיות וענייניות, ולא פעם מכניס רוח מדאיגה של אספסוף נבער. גם פיו של קופמן לא תמיד נקי, אלא שהוא לפחות יודע לתת הצגה אינטליגנטית.
מפגש תחתית
בן 16 העלה לפייסבוק תמונה של סמל בית"ר, אקדח וטיפת דם. זמן קצר לאחר מכן מחק אותה. ב-ynet החליטו שמדובר בהזדמנות מצוינת להפוך זבובון לקרנף ולהדגים מופת של צביעות.
"תמונה אלימה ומחרידה שהפיץ אוהד בני-סכנין בעמוד הפייסבוק של הקבוצה חיממה את האווירה לקראת מפגש התחתית המכריע מול בית"ר ירושלים בשבת", נפתחה הכתבה. אלימה ומחרידה? ב-ynet כבר יראו למי יש יותר גדול. אבל רגע, קודם ינמיכו את הלהבות מתחת לאווירה המתחממת: מתברר שהתמונה רק "חוצה את גבול הטעם הטוב". מבולבלים? ynet בשטח, עם פתק להורים: "האוהד שהפיץ את התמונה אותר על-ידי המשטרה. מדובר בקטין בן 16. הוא מחק את התמונה והוריו עודכנו על האירוע".
כלומר, אירוע עם אפס ערך חדשותי, שעוסק בתמונה שנמחקה (אל דאגה, בטור הצד תמצאו אותה בגודל בול; לא אתר כ-ynet ייתן למנוולים הקטנים לחמוק), זוכה לכתבה מלאה, כולל תמונות ותגובות. מי לא הוזעק: יו"ר בני-סכנין, דובר הקבוצה, ההתאחדות לכדורגל. מי בתמונות? אחמד טיבי. למה דווקא הוא? כדי לעורר את תיאבונם של הנמענים האמיתיים של הכתבה הזאת.
"התמונה המחרידה" (צילום מסך)
מתחת לכתבה הדגימו ב-ynet מה לא מזעזע אותם, לא נחשב אלים בעיניהם, לא מחריד אותם ולכן ראוי לפרסום. המגיב אלי יפעת התכבד ראשון: "איך עוד לא תלו את אחמט טיבי?", הוא תהה. ב-ynet לא מיצמצו ואישרו גם את חברו, אחד זאב אבשלום, שענה: "בקרוב". להזמנה נענו גם "סיימון ביתר", ישראלי גאה: "ביום שבת נזיין את כל המוסלמים בזה שנוריד אותכם ליגה!!! תשתוללו ותאיימו באינתיפאדה ושוב נזיין אותכם רק הפעם לא יהיו 13 הרוגים. כל העם השפוי מבין שאתם סרטן ממהיר וחייבים לגדוע אותו". נטע תובל התפייטה: "יאללה סכנין עולה באש... ימ"ש חלאות". גוהל אשט הצטרף בנימה מפייסת: "90 אחוז מעם חושב כמו בית"ר אך אפשר לשכוח מה הערבים עשו ליהודים. כמו שנאתנו לא שוכחים מה עשו לנו הגרמנים". וכך זה ממשיך.
העורכים ב-ynet בטוחים שהתגובות הללו לא אלימות, לא מחרידות, לא מחממות את האווירה ובוודאי משכשכות בנוחות בגבולות הטעם הטוב. איש לא יעניש אותם על ידם הקלה על הדק התגובות, איש לא יתלונן במשטרה. גם ההורים שלהם יישארו מחוץ לתמונה. מה שאסור לילד בן 16 מותר להם, ובגדול. הם הרי כלבי השמירה. וכלבים, כידוע, מריחים דם למרחוק, גם אחרי שנשטף.
שום דבר חריג
בימים אלה מתבררת בבית-המשפט המחוזי תביעת לשון הרע בסך של כשלושה מיליון שקל נגד הפרשן שלמה שרף וערוץ הספורט. התובעים הם רביב וגל ספיר, הבעלים של הפועל ראשון-לציון ובנו, ששיחק בקבוצה. בתביעה נטען כי לאחר פיטוריו של מאמן הקבוצה ניסן יחזקאל, אמר שרף בין היתר בתוכנית "שבת ביציע": "רביב ספיר קנה צעצוע לבן שלו [...] כשניסן יחזקאל לא שיתף את בנו, אז אשתו של ספיר היתה מקללת מהיציע". ספיר טוען כי שרף הציג אותו כמי שסוגר חשבונות עם מאמנים שאינם משתפים את בנו.
בכתב ההגנה שהגיש ערוץ הספורט, באמצעות עו"ד אורי בסט, נטען כי הביקורת היתה לגיטימית, ודבריו של שרף הם אמת, המבוססת על מקורות מהימנים. בעדותו של שרף בבית-המשפט התברר כי "המקורות המהימנים" היו ניסן יחזקאל בלבד, המאמן שפוטר. רון קופמן הופיע כעד מטעם ערוץ הספורט, ובתשובה לשאלה אם שמע את אשתו של ספיר מקללת, ענה: "שמעתי, לא בנוכחותי". "מי שמע?", נשאל שוב קופמן, וענה: "בסביבות 12 אלף איש".
סעיף מעניין שהופיע בכתב ההגנה של ערוץ הספורט טען כי "התובע מצוי שנים בעסקי הכדורגל, כמו גם בנו. משכך, חזקה כי הם בקיאים ומכירים היטב את אופן הפרסום וההתנסחות של פרשני הספורט במדינת ישראל. אין בציטוט הנטען כדי להוות אמירה חריגה או בוטה או משפילה בכלל, ובפרט כפרשנות ספורט רגילה במדינת ישראל".
על כך השיבו לבית-המשפט עורכי-הדין אילן בומבך ושמוליק ספיר, פרקליטיהם של רביב וגל ספיר: "לא ברור האם הנתבעים טוענים כי פרסום שקרים זדוניים על פרסונות בענף הכדורגל הינו דבר שבנורמה בפרשנות הספורט במדינה".
בקטנה
שער ספורט "מעריב", 7.5.13
שער ספורט "מעריב" קצת השתגע השבוע. ביום שלישי הוא הוקדש לסיפורם של המאבטחים ששמרו על השחקנים המוסלמים של בית"ר ירושלים, ג'יבריל קדאייב וזאור סדאייב. הכותרת הבטיחה כי "יניב אוזן ואיגור קפלון מסכמים חוויה של פעם בחיים", אבל הסיפור שלהם לא התעלה מעבר לכמה תקריות זניחות ואנקדוטות סתמיות, ומוסר ההשכל שלהם (המלחמה בגזענות) נטחן מספיק בחודשים האחרונים. לכל היותר היו המאבטחים שווים מסגרת נלווית לראיון עם מי שהיה ראוי באמת לסכם את החוויה - השחקנים עצמם.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il