מתוך סקירת העיתונות היומית של "העין השביעית". לקריאת הסקירה המלאה

==

בגליון אמש של "גלובס" דיווח לי-אור אברבך על כוונת שר התקשורת, גלעד ארדן, לגבש רפורמה חדשה לרשות השידור, שתתווסף על זו הנוכחית, רצופת חבלי הלידה, שעליה חתמו בראשית השבוע נציגי הנהלת הרשות ואגודות העיתונאים.

"לתפיסתו של השר ארדן, הרפורמה שהושגה היא מימונית בעיקרה, ומטרתה לאפשר קיום פיננסי של הרשות", כותב אברבך. "עם זאת, הרפורמה אינה מבטיחה קיום איכותי ויעיל באמת של הרשות", הוא מוסיף. אדם המזוהה כ"גורם בכיר באוצר" מנפק ביקורת על ראשיה הנוכחיים של רשות השידור: "הרשות חייבת ניתוח חירום, לא בטוח שהייתי רוצה שאלו יהיו האנשים שינהלו את הניתוח הזה".

ארדן, שהתפרסם כמחוקק פעלתן וכשר פעלתן מעט פחות במשרד להגנת הסביבה, זכה ליממה של תקשורת אוהדת בשבוע שעבר, עת הודיע כי יבחן מחדש את עצם קיומה של הרפורמה. הטיעון שהציג אז היה ערכו הירוד של התוכן שמקבל הציבור בתמורה לדמי האגרה הגבוהים שהוא נדרש לשלם. מה שעומד בבסיסם של טיעונים מסוג זה הוא ההבנה שאי-אפשר (כלומר אפשר, אך אין זה ראוי) לדרדר עוד ועוד את איכותו של מוצר ועדיין לדרוש עבורו מחיר של סחורה סוג א'.

תוכן, גרס השר בלי לדעת שהוא כזה, הוא כמו ארגז מלפפונים. ביום ראשון, כשהסחורה טרייה ונוטפת אגלי טל, מוציא אותה הבסטיונר למכירה במחיר הנאה של שישה שקלים לקילוגרם. יממה לאחר מכן, כשאגלי הטל מתנדפים אך המלפפונים עדיין מוצקים ובשרניים, יורד המחיר לחמישה שקלים, או אולי ארבעה וחצי. למחרת, כשאניצי הפרחים שבקודקוד הפרי כבר מסמורטטים משהו, ואולי אף נזרקה בהם מעט רקבובית, יורד המחיר מדרגה נוספת, ובעת דחק גם מידרדר למבצע מסוגת הכמה-קילו-בממש-כלום-כסף-רק-תיקחו-ממני-את-הדבר-הזה. שהרי אם יציע התגרן סחורה עייפה במחיר מלא, לא יקנו ממנו.

אלא שתכניה של רשות השידור אינם מוצר הנסחר בשוק החופשי, כי אם כאלה שנכפה על הציבור לרכוש. גם שר התקשורת של מדינת ישראל הבין זאת, ויממה לאחר הצהרתו המהדהדת והממוסמכת בדבר התמורה לאגרה נזכר שהוא בעצם החקלאי – וחזר בו.

מוצר תוכן אחר, שנסחר גם נסחר בשוק החופשי ואף משלם על כך בהיקף קהל המנויים שלו, הוא העיתון היומי "מעריב". כמו רשות השידור וכמו מלפפון שווקים מצוי, גם "מעריב" הלך והידרדר עם הזמן. לעתים, כמו בתקופת הבעלים הקודם, התאפיינה הידרדרות זאת בהתערבות בוטה בתכנים העיתונאיים, ולעתים, כמו בתקופת הבעלים הנוכחי, מתאפיינת ההידרדרות בהצטמקות מדאיגה של התוכן המוגש לקוראים.

הבוקר חשו זאת ודאי קוראיו הקבועים של "המגזין", מוספו היומי של היומון, המחזיק שמונה עמודים בלבד והתוכן העיתונאי בהם מסתכם בכתבה אחת ויחידה, העוסקת בעלייה הצפויה במחירי הירקות (עלייה העשויה להתברר בכלל כספין לצורכי מיקוח, אבל זה כבר סיפור אחר).

בתיאבון.