כמו התקשורת הישראלית כולה, גם העיתונות החרדית המפלגתית עסקה השבוע בהרחבה בסערת הסרט "נז"א", והסיפור זכה לכותרות בעמודים הראשיים של רוב העיתונים ומצא את דרכו גם לעמודי המאמרים.

כצפוי, הטקסטים לרוב יישרו קו עם אווירת הגינוי והרדיפה שבציבור הכללי, ולפעמים השוו והעלו. אך שלא כמו יתר התקשורת הישראלית, העיתונות החרדית נאלצה להתמודד עם הסתירה הפנימית המהותית שבלב הקשר שבין החרדים למדינה, ובעיקר עם השאלה העקרונית שאינה נאמרת במפורש אבל נוכחת תמיד - כיצד לתת מקום לגינויים נזעמים על ההאשמות כי צה"ל ביצע פשעי מלחמה, תוך כדי מתקפה מתמדת על הדרישה להתגייס לאותו צבא עצמו?

אבל עוד לפני כל זה, לו היו העיתונים מגיעים לידיו של אדם שאיננו חשוף לכלי תקשורת נוספים ואינו מכיר את מילות הקוד הרלוונטיות בלקסיקון החרדי, הוא היה מתקשה להבין במה בדיוק הדברים אמורים. זאת משום שהצנזורה החרדית לא מכירה במילה "סרט".

כך, למשל, תואר העניין בכותרת הראשית של "יתד נאמן" ביום שלישי (15.9): "באיצטלת חופש האמנות: עלילת דם בוונציה; בעקבות מיצג המוציא את דיבתה של ישראל: זמיר קיים דיון מיוחד וטען כי מדובר בניסיון מכוון לפגוע בלגיטימיות של הצבא ומדינת ישראל". בגוף הידיעה אף דובר על "מיצג אנטישמי".

מיצג עלילת הדם, שער "יתד נאמן", 15.9.26

גם ב"המבשר" של אותו יום מופיע הסיפור בכותרת הראשית: "הרמטכ"ל הורה לבחון צעדים משפטיים נגד ישראלים שפרסמו עדויות מכפישות נגד החיילים". בהמשך הידיעה מדובר על "מיזם תיעודי חדש". בשער "הדרך" של יום שלישי הכותרת מפתיעה עם משחק מילים, אבל בלי המילה האסורה: "נזק ישיר: תגובות חריפות במערכת הפוליטית, הביטחונית והדיפלומטית, למיצג של 'יוצרים ישראלים' המוציא את דיבת ישראל רעה, בעלילת דם נפשעת על כביכול 'פשעי מלחמה'".

הידיעה מספרת כי "מיצג עלילת הדם הזה כבר מנוצל להסתה אנטישמית כנגד ישראל, וכצפוי זכה בפרס בתערוכה בוונציה". "יתד נאמן", בידיעה בעמוד השער של יום המחרת (רביעי, 16.9) ממשיך בקו הזה, ומוסיף מידע: "חמאס מאמץ את 'עלילת הדם' וקורא לפתוח חקירות בינלאומיות; בארגון הטרור טענו כי המידע שהוצג צריך לשמש 'מניע נוסף לחקירה'; פרופ' יובל אלבשן חושף: יחידת 8200 בודקת את אמינות העדויות בסרטון המדובר".

מכלל הדברים עולה שכפי הנראה מדובר באירוע אמנותי מסוג מיצג, שאף זכה בפרס בתערוכה, ושכולל עדויות ומידע ספק-אנטישמי על הצבא והמדינה. שמותיהם של המציגים אינם מופיעים בשום מקום, והם מתוארים רק כ"יוצרים ישראלים" עם או בלי מירכאות.

רק דבריו של יובל אלבשן על "הסרטון המדובר" רומזים שאולי עסקינן בסוגה אמנותית אחרת, שאין להזכירה בשמה המפורש בעיתון חרדי המכבד את עצמו. כפי שאומרים בחוגים חרדיים מסוימים: מי שהולך עם כיפה בלי סרט בסוף ילך לסרט בלי כיפה, והמבין יבין.

מיצג ההכפשה, שער "המבשר", 16.9.26

באופן מפתיע, שמאיר את הבחירות הלשוניות באור אבסורדי עוד יותר, ההגבלה על השימוש במילה "סרט" תקפה כנראה רק לדיווחים חדשותיים, בעוד שעמודי המאמרים משוחררים ממנה. "המודיע" אמנם לא עסק בעניין כלל בעמודי החדשות, אולם מאמר המערכת של העיתון ביום שלישי (15.9), תחת הכותרת "ממי הם למדו?...", נפתח כך: "שני במאים ישראלים, נושאי שמות יהודיים, יצרו סרט אנטישמי שאומות העולם העניקו לו פרסי יוקרה".

מאמר המערכת של "המבשר" באותו יום, עם הכותרת "חרדה סלקטיבית", אינו מותיר מקום לספק באשר למדיום שבו מדובר (וגם נותן הד לאותה סתירה פנימית חרדית): "סרט התיעוד של נז"א מסעיר מדינה שלמה, על צבאה החמוש לעילא ומערכותיה המבוצרות. כל כולה עומדת נרעשת ונזעקת מול פיסת צלולואיד ערוכה ומגמתית".

הדמיון בין שני העיתונים מתמצה לא רק בבחירה להקדיש לנושא את מאמר המערכת ובו לקרוא לסרט בשמו, אלא גם בלקח שהם מבקשים ללמוד מהסיפור. כך ב"המודיע" (כאשר החלק האחרון במשפט אולי מסגיר יותר מכפי שהכותבים התכוונו): "יתכן מאוד, שהשניים למדו וקיבלו השראה דווקא מהקונצנזוס: מרגע שהם רואים שמדינת ישראל הרשמית בזה לכל קדוש ויקר, פוגעת בערכים מקודשים מדור לדור, פוגעת בלומדי תורה, פוגעת בני משפחותיהם ובילדיהם הקטנים, ואינה חשה כל נקיפת מצפון – מדוע שהם לא יפגעו במה שקדוש ויקר לאותה מדינה עצמה, ויציגו אותה בעולם כאנטישמית?".

"המבשר" מציג טענה דומה, אבל לא מתמקד ביוצרים אלא דווקא בתגובות לסרט: "דווקא על רקע אותה בהלה קיומית ורגישות מופלגת לתדמית, בולטת הצביעות במלוא עליבותה. אותם חששנים הנרעדים מכל צל הרים של דה-לגיטימציה בחו"ל, הם-הם העומדים בשורה הראשונה, או לכל הפחות ממלאים פיהם מים, מול מסע ההשטנה וההשחרה הבלתי פוסק המתנהל כאן מבית, יום אחר יום, כנגד בני הישיבות ועולם התורה".

נזק ישיר. שער "הדרך", 15.9.26

"הדרך" הקדיש לנושא היחס לסרט (כאן עדיין מיצג) את מאמר המערכת של יום המחרת (רביעי, 16.9). אולם בעוד העיתונים החסידיים מבקשים לנצל איכשהו את הזעזוע הלאומי לקמפיין נגד גיוס החרדים, העיתון של ש"ס מתמקם באופן גלוי בתוך הקמפיין הפוליטי של קואליציית נתניהו: "סערת אותו מיצג הסתה שפל ומזוויע, של 'יוצרים ישראלים', הרצוף בעלילות דם חסרות ביסוס, משקפת שוב את סכנת השמאל. ברור לגמרי, כי מרבית מי שמצביעים למפלגות גוש השמאל מזועזעים גם הם מעלילת הדם השפלה [...]. אבל על אף שהם כשלעצמם סולדים מכך, הם מוכנים ביודעין לשתף פעולה עם גורמים פוליטיים קיצוניים, כדוגמת יאיר גולן ואנשיו, רק כדי לנסות להפיל את שלטון הימין".

המאמר הזה משלים את הכיסוי ה"חדשותי" של הסיפור ב"הדרך", שיום קודם לכן כינה את הסרט (בין היתר) "עלילת דם נפשעת". בכותרת המשנה של הכתבה מיום רביעי מובאים בהרחבה דבריו של אריה דרעי (כזכור, "משקיף" בקבינט המלחמה ושותף מלא לקבלת ההחלטות) על הסוגיה: "שקרי ומקומם, ומעניק רוח גבית להסתה האנטישמית נגד ישראל בעולם".

בהמשך דבריו הוא מאשים את יאיר גולן ("מעז לכנות את חיילינו 'הורגי תינוקות כתחביב'"), וכל זה כדי להגיע למטרה החשובה באמת: "אני קורא לגדי איזנקוט לבטל מיד את הסכם העודפים עם יאיר גולן. לא ייתכן שמי שכיהן כרמטכ"ל ייתן יד, אפילו בעקיפין, לפגיעה כה חמורה בחיילי צה"ל".

אם למישהו היה ספק שדרעי מדקלם כאן את דף המסרים הביביסטי, הוא יכול לקרוא את הידיעה המלאה שבה מובאת, מיד אחרי דברי דרעי, תגובת הליכוד: "תנועת הליכוד קוראת לגדי איזנקוט לבטל את הסכם העודפים עם מפלגת הדמוקרטים הקיצונית. מפלגה שחבריה מעניקים גיבוי ותמיכה ליוצרי הסרט האנטישמי נז"א. [...] זו הקואליציה של איזנקוט, שילוב בין שמאל, לשמאל קיצוני והאחים המוסלמים של עבאס".

חרדים של פעם

אולם התגובה המהדהדת ביותר לסערת הסרט בעיתונות החרדית היתה של עיתון "הפלס". על רקע הכותרות הזועקות בשאר העיתונים, כמו גם בתקשורת הישראלית בכלל, העיתון הליטאי האופוזיציוני לא הזכיר את הסיפור מטוב ועד רע. בכך הוא נמנע גם מהצורך באקרובטיקה מילולית וגם מנקיטת עמדה ביחס לצבא ומעשיו.

"בפרט לנוכח המגמות של השנים האחרונות, כאשר הרוח הלאומית של חוגי הימין מסתננת לשולי המחנה"

אל מול הגל הלאומני ששוטף את החברה החרדית ושבא לידי ביטוי יומיומי בעיתונים המגזריים, "הפלס" מקפיד לדבוק בעמדה הליטאית ה"קלאסית" מימי הרב שך – לא ימין ולא שמאל, וחשדנות בריאה ביחס ללאומיות ולכוח צבאי. הגישה הזו באה לידי ביטוי במאמר המערכת של העיתון ביום חמישי (17.9). בעצם עשרת ימי תשובה ותחת הכותרת "שורש ההתחברות הנפשית עם האלילות הלאומית", כתבו עורכי העיתון:

"בממשלה הישראלית, כמו במפלגות השונות ובפרט בגוש הימין, ממהרים לשווק את הפתרונות הקבועים הנשענים על משענת הקנה הרצוץ של ארסנל האמצעים המוכרים במישור החומרי והארצי, מתוך האשליה שהכרזות שחצניות אודות 'ניצחון מוחלט' באמצעות 'עוצמה צבאית' ו'נחישות ביטחונית', יסירו מעלינו את האיומים המרחפים מעלינו. כמו בעבר, קיים חשש שהכרזות מסוג זה ישפיעו גם על הציבור החרדי, בפרט לנוכח המגמות של השנים האחרונות, כאשר הרוח הלאומית של חוגי הימין מסתננת לשולי המחנה".

גם עורכי וקוראי "הפלס" יודעים כי הרוח הלאומית כבר מזמן איננה רק בשולי המחנה. ודווקא משום כך הדברים ראויים לציטוט בהרחבה: "למותר לציין, כי דברי רהב מסוג זה אין להם מקום כלל בעולם מושגיו של היהודי המאמין, גם בימים כתיקונם, אך בפרט בימים אלה של בין כסה לעשור. [...] כי לא כוחות הצבא יגנו עלינו ולא חסות מדינית אמריקנית תעיק לנו ביטחון – כי אם בורא העולם".

זה הכל כסף

האירוע החרדי החשוב של השבוע היה יום ההתרמה של "קרן עולם התורה" – פרויקט מימון המונים עבור בחורי ישיבה ואברכים שהכנסותיהם נפגעו בעקבות הסנקציות מטעם המדינה, ובהעדר הסדרה של מעמדם של החרדים מול הצבא.

המגבית, שבה נאספו עשרות מיליוני שקלים, נערכה ביום רביעי. ההיבט הייחודי באירוע, עם זאת, לא היה גובה התרומות אלא שיטת העבודה: למשך יום שלם הושבתו עשרות אלפי בנות הסמינרים החרדיים מתלמודן על מנת להתקשר באופן יזום למאות אלפי מספרי טלפון של תורמים פוטנציאליים (כל אחת לחוג מכריה).

ב"יתד נאמן" של יום שני (14.9) דיווחו על כך במסגרת הכתבה על אירועי ראש השנה, שבמהלכו "נערכה תפילה מיוחדת להצלחת המגבית הגדולה וההיסטורית שתיערך ביום רביעי הקרוב על ידי רבבות בנות הסמינרים בארץ הקודש להצלת התורה בארה"ק, בעקבות רדיפת הרשויות והניסיונות למעט תורה".

קרן עולם התורה. שער "יתד נאמן", 17.9.26

אחדות השורות בקרב עולם התורה היתה הדוקה עד כדי כך, שהכתבות הרלוונטיות ב"יתד", "הדרך" ו"המבשר" של יום רביעי נפתחו באותן מילים עצמן: "רבבות בנות ישראל היקרות, תלמידות הכיתות הגבוהות בכל הסמינרים בארץ הקודש, יוצאות ליום ההתרמה ההיסטורי והאדיר כשהן חדורות מטרה ומלאות תחושת שליחות כבירה להצלת היכלי התורה והכוללים".

עורכי "המבשר" לא הסתפקו במשפטי המוטיבציה המוכתבים מלמעלה והוסיפו עוד משלהם: "אווירת התרוממות ודריכות שיא שוררת בכל הריכוזים החרדיים תחת הסיסמה הרוטטת: 'היום יהיה האות הזה!'".

עם זאת, לא כל הפלגים החרדים היו שותפים למבצע: "הפלס" ו"המודיע" לא קידמו את המגבית ולא דיווחו עליה לקוראים. הסיבות, מבלי להיכנס לנבכי הפוליטיקה החרדית, קשורות בעיקר לכסף ולמי ששולט בו (רמז: העסקנים הליטאיים של דגל התורה ו"יתד נאמן") וקצת גם למאבקי יוקרה ואגו של הנוגעים בדבר (רמז: היחסים הטעונים בין הפורשים הטריים מ"אגודת ישראל", אנשי מפלגת "חומת תורת ישראל" ועיתון "המבשר", לבין מפלגת האם ועיתונה "המודיע").

המצביא בס"ד

העיתונים החרדיים המשיכו השבוע לסקר בהתלהבות את מלחמות ישראל ובמיוחד את המבצע לפיצוץ הבור של חיזבאללה ברכס עלי טאהר. ב"הדרך" (יום שני 14.9) מצאו דרך לספר על הישגי הצבא בלי לשכוח את האחראי האמיתי: "פרטים חדשים: כך נוהל בס"ד מבצע ההטעיה שהוביל להשמדת רכס עלי טאהר".

"המודיע" של אותו יום מדווח על הסיפור תוך ציטוט מדברי הרמטכ"ל על כך ש"צבא לבנון אינו מבצע את מלאכתו לפירוק חיזבולה". אגב כך אפשר לעמוד על אחד המאפיינים הייחודיים של העיתון: שמו של הארגון השיעי נכתב בו בעקביות באופן הנ"ל, אולי בניסיון לתעתק את ההגיה בערבית.

גם החזית העזתית לא מוזנחת, כשהכותרת של "יתד" ביום שישי (18.9) מעדכנת כי "סגירת החשבון נמשכת: גל החיסולים מתעצם". בתחום חדשות החוץ מביעים ב"יתד" (יום שני, 14.9) חשש ממועמדות אפשרית של ואנס לנשיאות ב-2028: "התבטאויות סגן הנשיא לטובת איראן והמתקפה על הימין הישראלי מעוררות דאגה עמוקה בירושלים".

למה לי פוליטיקה עכשיו

במסגרת ההתיישרות של המפלגות החרדיות לצד מפלגת השלטון, פרסם "המודיע" ביום רביעי (16.9) ידיעה שנראית כאילו נכתבה בעקבות עבודת תחקיר של צפייה בערוץ 14: "תגובות-שלילה אובססיביות בתקשורת-השמאל מתמקדות בשני משוריינים ברשימת הליכוד".

מהמשך הדברים מתברר שהדברים אמורים בלוביסט והח"כ לשעבר אלי גולדשמידט וב"פרשן פוליטי חד-לשון, יעקב ברדוגו". הכתב אף מצטט הסבר: "תגובות התקשורת והאובססיביות כלפי שני המשוריינים מצביעות כי הם היו בחירה מוצלחת שהכי כואבת לתקשורת". המצוטט, אם תהיתם: שלמה פילבר, הסוקר של ערוץ 14.

"הפלס", נאמן לתפקידו כאופוזיציה, מדווח ביום שישי (18.9) כי "משטר א-שרע בסוריה מעמיק קשרים עם המערב ונאבק בארגוני טרור", אולם הכותרת הראשית באותו יום חושפת את "תוכנית ההונאה בנושא גזירת השמד" של המפלגות החרדיות.

העיתון מדווח מפי "גורמים במפלגות" כי "כדי למנוע ביקורת בציבור החרדי, יכריזו לאחר הבחירות כי אינם מצטרפים לכל ממשלה שהיא, וימתינו באופוזיציה עד שהממשלה שתקום תעביר חוק גיוס, כשהם תוקפים אותו למראית עין. בשלב הבא יודיעו כי הם מצטרפים 'לאחר מעשה' לקואליציה ויטענו שאינם נושאים באחריות לחוק שכבר עבר".

מבצע משטרתי בשכונת מאה שערים בירושלים, 14.9.26 (צילום:: חיים גולדברג)

התוכנית, שלכאורה תאפשר למפלגות החרדיות להצטרף לממשלה בראשות איזנקוט, זוכה לפי "הפלס" לתגובות של "זעזוע עמוק" מרבנים ומנהיגי ציבור. "קשה לקלוט כיצד בעיצומם של עשרת ימי תשובה מוכנים אותם גורמים פוליטיים להציג בפני התקשורת את תוכניותיהם המחפירות".

ואם בעשרת ימי תשובה עסקינן, נסיים בציטוט מתוך מאמר המערכת של "יתד נאמן" בשישי: "יום הכיפורים הוא יום הגדרת המחנות, היום שבו מתבהר מעל לכל ספק לאיזה מחנה אנו שייכים. אך הקדוש ברוך הוא אינו חותם ביום הכיפורים רק על גזירות שמים רוחניות, אלא נחתם בו גם גורל המערכת הפוליטית והנהגת הארץ. נחתמות בו תוצאות הבחירות. על המדינה בו ייאמר! [...] אנחנו מטילים את הפתק הנכון כי אנחנו שייכים למחנה השכינה. יום הכיפורים נועד להציב את הגבולות! זה המחנה שלנו וזה המחנה שלהם. אם שולחים את השעיר שלהם לעזאזל, כשמגדירים את המחנות, זוכים בדין! גמר חתימה טובה לכל בית ישראל".

ובקיצור, אלוהים מצביע יהדות-התורה. אלא אם כן אתם קוראים "הפלס", כמובן.

עידו הררי הוא ד"ר למחשבת ישראל, חוקר מחשבה יהודית מודרנית בכלל ומחשבה חרדית בפרט. הטור "שמירת העיניים" מתפרסם מדי שבוע באתר "העין השביעית"