איזונים ובלמים

תאונת דרכים קטלנית בצפון תופסת היום מקום מרכזי בראש סדר היום של העיתונים. "שישה הרוגים ו-15 פצועים בתאונת דרכים קטלנית בנשר", מדווחת כותרתו הראשית של "מקור ראשון". "חשד", מוסיפה כותרת התמונה המרכזית על שער "מעריב", "המשאית הפוגעת הועמסה בעשרה טונות יותר מהמותר". גם ב"הארץ" התמונה המרכזית על השער היא מזירת התאונה, לצד הכותרת "6 נהרגו מפגיעת משאית שאיבדה שליטה בבלמים".

ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות", טרגדיה שגבתה את חייהם של שישה אנשים היא, כרגיל, תירוץ להתלהמות וסנסציה. "משאית הדמים" היא הכותרת הראשית על שער "ידיעות אחרונות", שרובו תפוס על-ידי תמונת רכבים מעוכים ובוערים. "רגעים אחרי התאונה", מתפאר הכיתוב, המזהה את עורכי "ידיעות אחרונות" עם אותם נהגים סקרנים הנעצרים ליד זירה מדממת כדי לספק את יצר המציצנות שלהם וגורמים לפקקי ענק. "משאית עמוסה מוות" היא הכותרת הבוטה והמגושמת עוד יותר של "ישראל היום", ואם לא הבנתם, נוספו עוד שתי חותמות צהובות: "משאית האימים" ו"נתיב הקטל". עורכיו של החינמון לא הצליחו, כנראה, להשיג תמונות של "רגעים אחרי התאונה", ולכן הם מעטרים את תמונת כוחות ההצלה בזירת האירוע בכיתוב "רכבים והולכי רגל עפו לכל עבר".

כל העיתונים לבד מ"ידיעות אחרונות" מציינים באופן בולט על שעריהם כי לנהג הדורס היסטוריה של עבירות תנועה (17 במספר), אם כי לא ברור אם מדובר ב-17 דו"חות חניה. "מעריב" ו"ישראל היום" מבליטים בכותרות המשנה שלהם את העובדה כי הנהג מתגורר ברהט, משמע – בדואי. הטבע העיתונאי מדרבן להבליט פרט כזה, החִברות המקצועי מזדרז לגנות. שניהם טועים. הסתרה מכוונת היא עיוות המציאות: נתונים המתפרסמים מעת לעת מציעים קשר מוכח בין שייכות אתנית לבין תאונות דרכים או פשיעה חמורה. מנגד, הבלטה סתמית בדרך של רמיזה אינה יכולה שלא להיות הבלחה גזענית, המפרשת לקוראים את הקשר כאילו הוא גזירת גורל, טבוע אופי. אלא שהקשר האמור הוא, מיותר לומר, אינו גזעי, אלא תלוי בגורמים סביבתיים (חינוך, תרבות, מודעות חברתית), התלויים בתורם בעניינים פרוזאיים כמו העדפות תקציביות. הדרך להתירו חייבת לעבור בנתיב של דיון ציבורי.

בכותרת המשנה לראשית של "מקור ראשון" לא מציעים לקורא רמזים בדבר שיוכו האתני של הדורס, אלא את הציטוט הבא: "מפקד משטרת זבולון: 'כמעט בוודאות לא מדובר בפיגוע דריסה, אלא בכשל טכני". עבור "מקור ראשון", ערבי מאחורי ההגה הוא מחבל פוטנציאלי. באותה נימה יש לציין: מדי פעם מתרחשת תאונה קטלנית שקורבנותיה אינם יהודים, ועולים קולות הטוענים כי היא סובלת מתת-סיקור משום שהתקשורת מפלה בין דם לדם. היום מגיעה התאונה לראש סדר היום על אף שהנדרסים הם, על-פי שמותיהם, ערבים. ואולם, על-פי רמת הסיקור בכמה מהעיתונים, לא בטוח שמדובר בזכות שכדאי להילחם עליה.

"ישראל היום" מתמקד, כדרכו, בהבאת ציטוטים ומספק את האינפוגרפיקה הנוצצת ביותר של מהלך התאונה. "ידיעות אחרונות" מצטיין, כתמיד, בנופך מלודרמטי. "הארץ" מגיש את הדיווח הסתמי ביותר. "מעריב" מגיש את הסיקור השפוי ביותר, עם טורים של גיל מלמד ואבי אשכנזי, המעניקים לאירוע הקשר טכני וחברתי. "מקור ראשון" מציע את הדיווח הקצר ביותר (ולמעשה, את האין-דיווח: מי שחתומים על הידיעה הם כתבי "מעריב", שעובדיו נערכים למאבק בכוונתו של המו"ל שלמה בן-צבי לאחד את מערכות "מעריב" ו"מקור ראשון" שבבעלות משפחתו). "הארץ" מציע את הסיקור המכיל, כפי הנראה, את המספר הרב ביותר של טעויות עובדתיות.

לא רק ריגושים עיתונאיים צעקניים מניבה היום הטרגדיה בנשר. גם לצדו האחר של הספקטרום האנושי הד בדיווחים, כמו זה על הכבאי הבריטי ב"מקור ראשון": "ממד"א נמסר כי שישה בני-אדם נהרגו ולפחות 18 בני-אדם נפצעו. כוחות ההצלה נאלצו לחלץ כמה מהנפגעים שנלכדו בתוך כלי רכב שעלו באש. מפקד מחוז חוף כיבוי אש, טפסר דני חנניה, מסר כי שתי גופות חולצו מתוך אחת המכוניות שנשרפו. 'מחזה לא נעים', אמר".

עולם הפוך

"מחלץ עני, בעל חוב עשיר", נכתב בכותרת כתבה מתורגמת ב"גלובס". "מחקר של הבנק המרכזי האירופי מציג עולם הפוך", נכתב בכותרת המשנה, "משקי הבית במדינות החלשות עשירים יותר מאשר בגרמניה ובצרפת. ממצאי הסקר עשויים לעודד נטל כבד יותר על המגזר הפרטי בחילוצים הבאים".

"הדור השביר" היא כותרתו של מוסף "כלכליסט". "מחירי הדיור הולידו שכבה מתרחבת של ישראלים עובדים, בני מעמד הביניים, שכורעים תחת נטל משכנתאות והלוואות עד שהם נאלצים למכור את הבית. עדויות מחיים של קריסה שקטה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של קרן צוריאל-הררי.

"הניסיון לחסל את קרנות ההשתלמות הוא נואל, מרושע", נכתב בתמצית טורו של אמיר זיו במוסף "כלכליסט", המתפרסמת על שער העיתון. קרן ההשתלמות הפטורה ממס, שייתכן שתיפול קורבן לקיצוצים בתקציב 2013, היא "אינה יותר מעתודה לנחיתה רכה במקרה של קריסה אישית", כותב זיו.

פוטאש וגמרנו

במהלך השבוע עסקו העיתונים בנסיונותיו של המיליארדר עידן עופר למכור את חברת המחצבים הישראלית כיל, שבשליטתו, לחברה קנדית, ולהתחמק מתשלומי מס על-ידי הגירה לאנגליה – ובמקביל במה שהפך לעימות בין שר האוצר יאיר לפיד לבין בכירי משרדו על רקע הדיונים בקיצוצים שיידרשו בתקציב 2013. היום אמור לפיד להגיש את הצעת התקציב לראש הממשלה, וכמו משאיות עמוסות יתר על המידה המידרדרות במורד, מתנגשים שני הנושאים על שערי העיתונים.

עידן עופר (צילום: משה שי)

"לפיד ונתניהו ידונו היום בתקציב; מחלוקת בין שר האוצר לבכירי משרדו", נכתב בכותרת על שער "הארץ", ומתחת לה הכותרת "לפיד מפיל את העסקה למכירת כיל – והמניה צונחת" (שתי הכותרות מפנות לעיתון הכלכלי "דה-מרקר"). גם ב"מעריב" נפתחת כותרת המשנה בתיאור שלפיו "מחריף העימות בין שר האוצר לפקידיו: לפיד הורה לגבש חלופות לקיצוצים ודחה להיום את פגישתו עם נתניהו" ("תוכנית לפיד: העלאת מס ההכנסה למשתכרים יותר מ-20 אלף שקלים" היא הכותרת הראשית). למעלה מתנוססת כותרת הגג "שר האוצר מתנגד למכירת כימיקלים-לישראל לחברת פוטאש הקנדית".

"כיפופי הידיים במשרד האוצר נמשכים", פותחת כותרת המשנה לראשית של "כלכליסט". "פקידי האוצר מסרו לשר האוצר כי לאור דחיותיו את הצעותיהם לקיצוצים ולהעלאות מסים, יעד הגירעון יידרש לעלות" ("פקידי האוצר: 'אין מנוס מהעלאת הגירעון והמע"מ'" היא הכותרת הראשית עצמה). מתחת לדברים מודפסת הכותרת "מים, חצץ, מלט, חול", "שר האוצר התנגד למכירת כיל לפוטאש והודיע כי יקים ועדה ציבורית שתבחן את כל תשלומי התמלוגים שמקבלת מדינת ישראל ממשאבי הטבע" ("כלכליסט", כמדומני, היה הראשון בשנים האחרונות להציף את סוגיית הבעלות הפרטית על משאבים ציבוריים – ואנשיו יכולים לשאוב נחת מהודעת שר האוצר, לפחות כל עוד זו אינה עומדת למבחן המציאות).

"מחריף העימות בין לפיד לפקידיו: 'יגבשו חלופות נוספות לקיצוצים'" היא הכותרת הראשית של "גלובס" (לצדה טור של סטלה קורין-ליבר, המצטרפת לסבר פלוצקר, שקרא השבוע ללפיד שלא לנהל את יחסיו עם בכירי משרדו באמצעות הרשת החברתית פייסבוק. עצה דומה מתפרסמת היום גם במאמר המערכת של "הארץ"). כותרת המשנה קובעת כי מוקדי הכוח במשרד האוצר השתנו לטובת הבכירים המזוהים עם לפיד. כותרות אחרות על השער מוקדשות לעופר ("בעקבות חשיפת 'גלובס'", נכתב לצדן. העיתון היה הראשון לדווח על הגירתו המתוכננת של איל ההון). אחת מהן עוסקת בהתנגדות לפיד לעסקת פוטאש והשנייה מצטטת את אחד מחביבי העיתון, עו"ד רם כספי, המשמש גם עורך-דינה המפורסם של משפחת עופר (במסגרת זו טבע, על-כורחו, את המושג "שיטת השקשוקה"). כספי, המרבה להתהדר בפטריוטיות שלו, מצוטט כמי שיצא נגד מנהגם של עשירי ישראל להגר מכאן. לצד הציטוט מתפרסמת הבהרה של כספי כי לא התכוון למתוח ביקורת על הקליינט העשיר שלו.

גם על שער "ידיעות אחרונות" מופיעה כותרת שעניינה לפיד ועופר. תמונות שניהם מופיעות משני צדיה: "לפיד נגד עופר", נכתב בה. "שר האוצר תוקף את עזיבת המיליארדר ללונדון: 'אי-אפשר להתעשר ממשאבי הציבור – אבל לשלם מסים לקופה של ציבור אחר'", נכתב בכותרת המשנה. משפחת עופר זוכה באופן מסורתי ליחס אוהד ב"ידיעות" (אחד מעורכיו הראשיים בשנים האחרונות, רפי גינת, אף היה ידיד קרוב ומוצהר של המשפחה), והעימות שנוצר כעת עם חביב אחר של העיתון, שר האוצר ובעל הטור לפיד, ודאי אינו מסב נחת לפנקסנים שם. הפתרון שכנראה נמצא היום הוא דחיקת הנושא כולו לכפולת עמודים במוסף "ממון" – והענקת הבמה האוהדת ללפיד ("לפיד: נילחם על אוצרות הטבע"). טור פרשנות של עמיר בן-דוד, אחד מכתבי החדשות היחידים ב"ידיעות" שחמוש לא רק בחריצות בלתי נלאית אלא גם במודעות חברתית, מסב את תשומת הלב להקשר הרחב של מכירת כיל. גד ליאור מדווח על "רמיזות" שלפיהן לפיד יפעל לשינוי החוק להשקעות הון, המיטיב עם בעלי ההון.

שלום שלום

אתמול פירסם אלי ברדנשטיין ב"מעריב" כי שר החוץ קרי נכשל בביקוריו באזור בנסיונו להביא לחידוש השיחות בין ישראל לפלסטינים. היום מדווח על כך ברק רביד בכותרת הראשית של "הארץ". "ישראל דוחה את מתווה קרי לחידוש המו"מ", נכתב בה, ומיד אחר-כך: "מחלוקת עם ארה"ב: ישראל מסרבת לחדש את המשא-ומתן על בסיס דיון בסוגיות הביטחון והגבולות בלבד".

ענייני תקשורת

אפשר להתווכח על איכותה של הכתבה באתר "מידה" העוסקת ב"הארץ", אולם אי-אפשר להתכחש לעובדה שבמדור "סרטי השבוע" של אורי קליין ב"גלריה" נפלו כמה שגיאות דפוס בולטות.

סנסציית המין והשחיתות במשרד התחבורה ש"דה-מרקר" חשף אתמול מככבת היום ב"ידיעות אחרונות". העיתון מפנה משערו לדיון בקלות הבלתי נסבלת שבה עובדי ציבור בכירים מועלים באמון, בשררה וברכוש שניתן להם כפיקדון, ובעונשים הקלים באופן בלתי נסבל הניתנים להם. סתם – העיתון מזמין את קוראיו בכותרת "תנועה מגונה" ובשאלה הנפקנית "באילו אמצעים פיתו את העובדת הזוטרה להצטרף למעשים שמסעירים את משרד התחבורה". התפלות, כרגיל, חוגגת.

ב"גלובס" תוהה מתי גולן מדוע המשטרה והתקשורת מניחות לשר גדעון סער לנפשו, ואינן מטפלות בגל השמועות המטרידות האופף אותו אחרי שדעכה ההתעניינות התקשורתית במכתב המזויף שהופץ נגדו.