הרשות השנייה תפצה את חברת נטו מ. ע. סחר מזון בע"מ, משווקת מג'יק-נודלס, במאות אלפי שקלים בשל פסילה לא מוצדקת של קמפיין הפרסום שלה. כך פסק בתחילת חודש פברואר השופט אברהם רובין מבית-משפט השלום בירושלים.
בשלהי 2003 הושק מסע פרסום לקידום מוצר חדש מסדרת מג'יק-נודלס. כחלק ממסע הפרסום שודרה בערוצי הטלוויזיה המסחריים פרסומת שבה נראה השחקן צחי נוי מגלם גבר המנסה להניח את ידו על כתפה של אשה תאילנדית. אחרי שהאשה מסרבת ומכה אותו, שואל הגבר, "מה עשיתי?". "תירגע, נוד'לה", משיבה קריינית הפרסומת. "לא כל תאילנדית חמה ומוכנה בתוך ארבע דקות, אבל מג'יק-נודלס כן'".
אחרי שהפרסומת שודרה כמה עשרות פעמים, החליטה הרשות השנייה לפסול אותה בגין פגיעה ברגשות הציבור, בטעם הטוב ובכבוד האשה. החברה עתרה לבג"ץ, ושם הוכרע כי הפסילה לא היתה מוצדקת. בעקבות זאת הגישה החברה תביעת נזיקין בגין ההפסדים שנגרמו לה בשל פסילת הפרסומת.
לפני כשלוש שנים קבע השופט רובין כי הרשות השנייה אכן התרשלה במהלך פסילת הפרסומת, לא בשל עצם הפסילה הראשונית, אלא משום שהתעקשה שלא לקבל נוסח מתוקן שהציעה החברה המפרסמת. בשל כך, נקבע, נגרם לחברה המשווקת נזק כספי שלא כדין.
מאז המשיך הדיון באשר לגובה הנזק והפיצוי הראוי. החברה המשווקת דרשה פיצוי בסך כמיליון שקל. באמצעות עו"ד אמיר דולב ומורן מינס טענה התובעת כי כל הכספים שהשקיעה בפרסומת ירדו לטמיון. מנגד, הרשות השנייה טענה באמצעות עורכי-הדין יוסי עבאדי, גיליה טמיר-רייק ויניב גולדברג כי לא נגרם לתובעת כל נזק משום שדי היה במספר הפעמים שהפרסומת שודרה ליצירת השפעה פרסומית מיטבית. שני הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים שתמכו בטענותיהם.
באחרונה, כעשור לאחר שידור הפרסומת ופסילתה, ניתן פסק הדין. "המחלוקת בין הצדדים קיצונית", כתב השופט רובין. "[...] אני סבור כי שתי עמדות קיצוניות אלו לא הוכחו כדבעי". אחרי שניתח לעומקן את חוות הדעת והעמדות של שני הצדדים, על נקודות החוזק והחולשה שבהן, כתב השופט רובין: "לא שוכנעתי, מחד, כי מסע הפרסום לא הביא לתובעת שום תועלת למרות שחציו יצא לפועל כמתוכנן, ולא שוכנעתי, מאידך, כי מסע הפרסום השיג את מטרותיו כפי שטענה הנתבעת".
השופט רובין פסק כי במקרה זה "יש לנכות מסכום הפיצויים שייפסקו לתובעת את ערכו של אותו חלק ממסע הפרסום שכן בוצע". כיוון שהפרסומת שודרה מחצית מהפעמים שהיתה אמורה להיות משודרת, השופט רובין פסק פיצוי, על דרך האומדן, של מחצית מההוצאות על מסע הפרסום.
לאחר שסיכם את הפצוי בגין עלות הקריאייטיב, התשלום לשחקן צחי נוי, הפקת הפרסומת, יחסי-הציבור ופעילות קמעונאית שבוצעה, וחילק לחצי, פסק השופט רובין כי על הרשות השנייה לפצות את החברה בכ-200 אלף שקל. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיע הסכום לכ-315 אלף שקל. נוסף לכך פסק השופט לטובת התובעת הוצאות משפט בסך 25 אלף שקל ושכר טרחת עורך-דין בסך 45 אלף שקל. בסך-הכל תידרש הרשות לשלם כ-400 אלף שקל למשווקת מג'יק-נודלס.
ת"א 13573-06
עוד בנושא
הזכות שלא להיעלב / אלעד מן
פרסומת הסרטן של הפניקס: הרגולטור צריך לעסוק בהטעיות וכזבים של הפרסומאים, לא בעלבונות וברגשות של הצרכנים