תביעת 300 אלף השקלים שהגיש הלל ביטון רוזן, המוגדר "כתב צבאי" בערוץ 14, הסתיימה בפיצוי בסך 30 אלף שקלים, לצד הוצאות בסך שקל אחד בלבד. לשדרן הערוץ נפסק פיצוי למרות שבפסק הדין מתח השופט ביקורת חריפה על חוסר מקצועיותו ועל אמירותיו בשידור, כמו גם על אמינותו בעדותו מול בית המשפט; ולמרות שאותה תביעה בדיוק, נגד נתבע אחר, נדחתה לחלוטין.
במוקד התביעה עומדים דברים שאמר ביטון רוזן בחודש יוני 2023, אז רתם ערוץ 14 פיגוע קטלני בגבול הדרום כדי לקדם עמדה המתנגדת לשירות קרבי של נשים, זאת תוך שדנו בערוץ במרומז באפשרות כי חייל וחיילת שנורו למוות על ידי שוטר מצרי היו עסוקים זה בזו במקום בשמירה.
במסגרת התוכנית "ארבע" בהגשת בועז גולן, המשודרת בערוץ 14, פנה גולן לביטון רוזן ושאל אותו האם בשירותו הצבאי אירע ששמר במשמרת שארכה 12 שעות. הכתב השיב בשלילה ומיד לאחר מכן נשמעו חילופי הדברים הבאים:
ביטון-רוזן: "גם את זה צריך לשים על השולחן. לוחם ולוחמת לבד, 12 שעות בלילה".
גולן: "בבוטקה מטר על מטר, אני יודע כמה".
ביטון רוזן: "מראש יש פה טעם לפגם, אם כבר בחרתם לשים שם גדוד מעורב…".
גולן: "אין פה טעם לפגם, יש פה חוסר מקצועיות, יש פה זלזול בערכי הצבא, יש פה אג'נדות שמאל מטורפות ואנחנו פשוט פוחדים להגיד את זה…".
ביטון רוזן: "אני לא מפחד".
גולן: "יש פה פגיעה בחיילים".
ביטון רוזן: "זה חוסר אחריות. מאיפה זה מגיע. מאיפה נולד הדבר הזה? ונגיד שיהיו שני גברים או שני נשים, 12 שעות לבד?!".
בעקבות שידור הדיאלוג שלעיל והפצתו ברשתות החברתיות התעוררה סערה ציבורית ומול ביתו של הבעלים של הערוץ, איל-ההון יצחק מירילשוילי, התארגנה הפגנה ספונטנית. ביטון רוזן התכחש לדברים עוד באותו היום וביקש להסב את תשומת הלב למשפט האחרון בדיאלוג, בו התייחס למציאות של "שני גברים או נשים", שהיא לטעמו בהכרח אינה מינית. באופן אירוני, ביטון רוזן טען כי דווקא מי שמבקר אותו "מבזה את זכרם של לוחמינו ז"ל".
למחרת השידור בערוץ 14 התארחה בתוכנית הבוקר של רשת 13 סטלה שנקל ויינשטיין, לשעבר מנכ"לית מפלגת ימינה. במסגרת התוכנית הוצג סרטון על דבריו של ביטון רוזן בערוץ 14 בנוגע לתקרית הגבול ובעקבותיו נערך דיון. במהלך הדיון עלה מדבריה של ויינשטיין כי ביטון רוזן "טיפש". עוד טענה חברת הפאנל ויינשטיין לגבי ביטון רוזן כי זו כבר "פעם שלישית שהוא פוגע בכבוד המת" וכי "לא מדובר פה בפרשן צבאי. לא מדובר פה בעיתונאי". ויינשטיין המליצה להנהלת ערוץ 14 לקרוא לביטון רוזן לשימוע לאור מקרים חוזרים של פגמים בעבודתו העיתונאית.
ביטון רוזן הגיש, באמצעות עו"ד גיא צברי, תביעה בסך 300 אלף שקלים נגד רשת 13 ונגד ויינשטיין. לטענתו, הסרטון ששודר היה ערוך כך ש"נוצר רושם מוטעה" כאילו הוא מתח ביקורת על לוחמות ולוחמי הגדוד המעורב.
לפני כחצי שנה הודיע ביטון רוזן כי הוא נסוג מהתביעה נגד רשת, אך התביעה נגד ויינשטיין המשיכה.
זו הגישה, באמצעות עו"ד פתחי שחאדה, כתב הגנה שבו היא טענה כי דבריה היו "הבעת דעה לגיטימית". ויינשטיין הסבירה כי כשאמרה בתוכנית "לסבתא שלי היתה אמירה שלפעמים, כשאתה סותם את הפה, לא יודעים שאתה טיפש, כשאתה פותח אותו יודעים בוודאות", הרי שמשפט זה אינו כולל לשון הרע ומדובר ב"משפט כללי", ש"לא נאמר דווקא לתובע". בנוסף טענה ויינשטיין כי המשפט "זה כבר פעם שלישית שהוא פוגע בכבוד המת" חוסה תחת הגנת אמת דיברתי.
השופט אלישי בן יצחק קיבל את רוב טענותיה של וינשטיין אך פסק כי עליה לפצות את שדרן ערוץ 14 בשל אחד מהמשפטים שאמרה.
השופט בן יצחק פתח בביקורת דווקא על התובע: ביטון רוזן "כשל בלשונו". "דיבורו היה כשל אחד האדם ולא כשל עיתונאי אחראי שלשונו מהוקצעת שמילותיו נבחרות בקפידה ראויה ובזהירות המתבקשת לנוכח העובדה שהוא עומד מול מסך טלוויזיה ונושא דבריו שיגיעו לצופים רבים", כתב השופט. "במיוחד כאשר הדברים נאמרים בסמוך מאוד לקרות האירוע הטרגי ועוד בטרם הספיקו לקבור את גופות החיילים שמצאו את מותם בתקרית הטרגית".
עוד קבע השופט כי דבריו של ביטון רוזן "היו כה 'גסים' וחסרי עידון שפרשנות המבקשת לייחס לתובע ביקורת על רקע מגדרי אינה כה בלתי אפשרית, ואינה תלושה".
השופט גם מתח ביקורת על התנהלותו של ביטון רוזן בבית המשפט וקבע כי "אפשר היה להתרשם שהתובע במהלך דיון ההוכחות מקריא את הטקסט הכתוב במנגינה אחרת מזו שהוא השמיע בראיון".
לפי השופט בן יצחק, "הקשבה לקריאתו של התובע במהלך הדיון לימדה על כך שהתובע מבקש לבצע מקצה שיפורים, כדי להתחמק מהפרשנות שניתן לייצר בעקבות דבריו המקוריים. יתר על כן, התובע לא הסביר איזו חשיבות ציבורית נודעת לפרשנותו ולדברים שהיו צריכים להיאמר עוד בטרם הובאו גופות החיילים לקבורה".
ועוד קבע השופט כי "זאת צריך לדעת מי שניצב אל מול מצלמת הטלוויזיה, יושב באולפן מגיע כאיש מקצוע, כעיתונאי, כפרשן, כאשר הצופה יושב לו בבית ולעיתים מקבל את המסרים המועברים לו כהלכה למשה מסיני, כאמיתות שאין בילתן, כאשר קהל הצופים הוא הטרוגני וחלק מהאנשים יכולים להבין את הדברים באופן שהם יטעו בהבנת הדברים".
בשל כך, פסק השופט, יש להתיר את "חופש התגובה" לדעה שהביע ביטון רוזן. יחד עם זאת, קבע, לא כל דבריה של וינשטיין היו דעה מותרת, המוגנת בחוק איסור לשון הרע.
"את כל דבריה של הנתבעת נכון לקבל במסגרת ההגנות עליהן ביקשה הנתבעת להסתמך מלבד המשפט שהנתבעת אמרה 'היה הסיפור עם משפחת די שהוא רמז שאת האיברים של האמא הולכים לקבל מחבלים'". לפי השופט, "להגיד משפט כזה בידיעה שאינו נכון או מבלי לבדוק אותו כאשר הנתבעת בביקורת כלפי התובע מלינה על חוסר מקצועיות, על טעויות נוראיות, של התובע, הכיצד ניתן להגיד דבר כזה כאשר הנתבעת עושה מעשה התובע לטענתה, לא בודקת את העובדות על אף שאירעו כמה חודשים קודם, לא מתכוננת לתוכנית כראוי, ומעדיפה לבזות ולהשמיץ את התובע".
בשל כך מצא השופט כי יש לחייב את וינשטיין בפיצויים, אך בעשירית מסכום הפיצוי הנדרש, בשל התנהלותו הלא מקצועית של ביטון רוזן.
"לא בלי התלבטות, בנסיבות אלו ותוך שאני מבקש להקל את שיעור הפיצויים בשל כך שהתובע תרם תרומה של ממש לרצף הדברים, הנני מוצא לנכון לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך של 30,000 ש"ח כדי להעביר מסר ברור וחד כי אין להפיץ שקרים על אדם רק כדי לרצות מאן דהוא, או כדי להשחיר פניו של הנפגע, לפגוע בתדמיתו או לעשותו מטרה ללעז שנאה ובוז או, וכפי שעשתה הנתבעת אף קראה לפיטוריו ופגיעה בפרנסתו", כתב.
אשר להוצאות, השופט קבע כי המקרה של ביטון רוזן הוא כה חריג עד שראוי שלא לפסוק לו הוצאות. "תביעתו מושתת על משפט אחד שהנתבעת אמרה שלא קשור לדבריו של התובע, ואשר אם משפט זה לא היה נאמר היתה תביעתו של התובע נדחית והוא היה מחוייב בהוצאות", הזכיר השופט, ופסק כי וינשטיין תשלם לו הוצאות בסך שקל אחד בלבד.
19665-07-23