ניתן לצפות שוועדת נתניהו, שהממשלה מתעתדת להקים במקום ועדת חקירה ממלכתית, תכתוב בהודעות האזהרה שתשלח לנשיאת בית המשפט בדימוס אסתר חיות, לנשיא הנוכחי יצחק עמית וליועצת המשפטית לממשלה כי "התנהלותה/ו בנושאים הנחקרים על ידי הוועדה הובילה לשיבוש עמוק ושיטתי בתהליכי עבודה ובניין הכוח, ולפגיעה במנגנוני קבלת החלטות בשורה של סוגיות רגישות. בכך סיכנ/ה את ביטחון המדינה ופגע/ה ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל".
מדובר בנוסח זהה לזה ששלחה לנתניהו הוועדה הממלכתית לחקר פרשת הצוללות. רק שזו שלחה את הודעת אזהרה לאחר שאספה עשרות אלפי מסמכים מגופים רלוונטיים, שמעה 41 עדים ו-122 מרואיינים. לעומת זאת, חיות, עמית ובהרב-מיארה יוזהרו על בסיס "ראיות" שיאספו מציוצים מטוויטר וסינקים מערוץ 14.
בימים אלה נידונה בבית המשפט השלום תביעת לשון הרע שהגישה פרופ' שקמה ברסלר נגד חברת הכנסת טלי גוטליב, שהפיצה תיאוריות קונספירציה שקריות ומטורללות על קשרים בין ברסלר, בעלה, ראש המוסד וסינוואר.
במהלך הדיון גוטליב אמרה לשופט: "אדוני מזלזל בי ומגחך עליי. שב"כ רוצים את המקורות שלי ולא יקבל". לולא חסינותה, התביעה הייתה מתקבלת בקלות ובמהירות. לעומת זאת, בשביל להצדיק את זימון ברסלר, בעלה וראש המוסד דדי ברנע ו"לחקור את האמת" לגבי השקרים ההזויים על קשרים ביניהם ועם סינוואר, ועדת נתניהו לא תתעקש שגוטליב תחשוף את ה"מקורות" שלה.
לאחרונה קיבלנו עוד תמרור אזהרה לסכנה הטמונה בוועדת נתניהו. הפעם, מהמהלכים להפליל את היועצת המשפטית לממשלה בפרשת הפצ"רית. למשל, חבר הכנסת המשוריין בליכוד, משה סעדה, אמר בערוץ 14 כי בטלפון של הפצ"רית לשעבר ישנן ראיות נגד היועצת המשפטית לממשלה ו"גם בלי הטלפון יש לנו ראיות". זאת אף שבמציאות אין שום ראיות או חשד פלילי נגדה, עם הטלפון או בלעדיו.
ספרו של עיתונאי ה"ניו יורק טיימס" קליי ריזן, "בהלה אדומה: רשימות שחורות, מקארתיזם ועיצוב אמריקה המודרנית", מחדד את הסכנות בוועדת נתניהו.
ריזן מתאר כיצד, בדומה לגוטליב וסעדה, גם הסנאטור ג'וזף מקארתי נהג להפריח תיאוריות קונספירציה והאשמות ללא שום ראיות על עובדי ואישי ציבור, יחידות בממשל הפדרלי, ארגונים ומוסדות, ואז לדרוש "לחקור את האמת".
השקרים הקונספירטיביים של מקארתי הודהדו על ידי התקשורת האמריקאית, שנשאבה לדף המסרים של ה"מלחמה הקרה" וגם הרוויחה כלכלית מהזרם הבלתי פוסק של דיווחים סנסציוניים שהיו קשורים לסנאטור הבדאי.
מרבית התקשורת אף לא התרגשה כאשר הוא שינה גרסאות, לא חשף את הראיות שהבטיח שיש בידיו, או המשיך הלאה לסיפור הבא שהמציא. באופן הזה מקארתי ליבה את ההיסטריה והשסעים שהיו קיימים כבר בחברה האמריקאית, אבל גם העצים את כוחו האישי. במיוחד משום שאנשים חששו להיות הבאים בתור שיואשמו על ידיו.
העוגן הרשמי לכוחו של מקארתי היו הוועדות בסנאט שעמד בראשן או היה חבר בהן, ושימשו כמנגנון לחקירת הקונספירציות והדיסאינפורמציה שהוא המציא והפיץ. הוועדות בבתי הנבחרים הובילו להקמת ועדות מקבילות לאיתור "גורמים חתרניים" גם במדינות בארה"ב, באיגודים מקצועיים, באוניברסיטאות ועוד.
כל שימוע שנולד כתוצאה מכך הפך לקרקס תקשורתי וציבורי שלם, והם נוהלו כ"משפטי שדה" שתוצאתם הייתה חיסול שמו הטוב של האדם ופרנסתו. כתוצאה מכך המוני עובדים פדרליים ואחרים פוטרו או התפטרו. רבים מהם טרם השימועים בוועדות החקירה, כדי "להקדים רפואה למכה".
אחד הסמלים של התקופה היו ה"רשימות השחורות". ריזן מתאר בספרו כיצד התפתחה תרבות של הלשנות ובנוסף על הרשימות הרשמיות שכללו אישים רבים ומאות ארגונים "חתרניים" או "אדומים", התפתחו גם רשימות לא רשמיות. היו כאלה שהרוויחו מהכנסת יריביהם לרשימות השחורות, ובמקביל התפתחה תעשייה של אנשים שהתפרנסו מהוצאת אנשים מאותן הרשימות.
באופן דומה, ועדת נתניהו תוכל לשמש כמנגנון מרכזי של נתניהו לטיהורים פוליטיים בשירות הציבורי, במערכת המשפט, במערכת הביטחון, בחברות הממשלתיות, ברשויות המקומיות, במפלגות האופוזיציה, בחברה האזרחית, באקדמיה ובמוסדות התרבות.
על בסיס תיאוריות קונספירציה והאשמות לא מבוססות, זוטרים ובכירים יזומנו לוועדה. לקראת הדיונים, "מכונת הרעל" תנהל קמפיין שלם נגדם והדיונים יהיו משפטי שדה. חלק יעדיפו מראש להיכנע, להתפטר או להוריד פרופיל.
כפי שבארה"ב התפתחה תעשייה של אנשים שהתפרנסו מהוצאות אנשים מהרשימות, סביר להניח שגם תחת המשטר המושחת של נתניהו יהיו כאלה שיעדיפו לשלם שוחד או לקדם את האינטרסים של אנשי שלומם של נתניהו והשרים בממשלתו, מאשר למצוא את עצמם מוזמנים לוועדה ומושפלים בה ועומדים במוקד קמפיין הכפשות רחב מימדים.
לכן, בנוסף על כך שרק באמצעות ועדת חקירה ממלכתית ניתן לחקור את האמת לגבי ה-7.10, לעשות צדק למשפחות השכולות ולחטופים ולמנוע הסרת אחריות מהאחראים האמיתיים – צריך להתנגד לוועדת נתניהו גם בשל התפקיד המרכזי שצפוי לה בהעמקת המשטר הסמכותני בישראל.