הלא-מודע של שפת האזור

עופר אדרת מזכיר לקוראי "הארץ" את התחייבויות העבר של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, לא להתנצל בפני טורקיה. "ישראל לא יכולה להתנצל על כך שחייליה נאלצו להגן על עצמם מהמון שכמעט טבח בהם", אמר נתניהו בתוכנית "יומן" של ערוץ 1, בשנת 2010. "אנחנו לא רוצים להתנצל. אנחנו מוכנים להביע צער על אובדן חיי אדם", אמר באותה שנה לערוץ 10. "לא נתנצל על שחיילי השייטת הגנו על עצמם מפני פעילים אלימים של ארגון IHH ולא נתנצל על שאנו פועלים למנוע הברחת נשק לארגון חמאס, שיורה אל אזרחינו. ואנחנו לא צריכים להתנצל על כך שאנחנו פועלים להגן על ילדינו, אזרחינו ויישובינו", קבע נתניהו בישיבת הממשלה בשנת 2011.

אולם כעת כבר לא 2010, לא 2011, ולפעמים אפילו מתגנב החשד שכבר לא 1939. אנחנו חיים בשנת 2013, ובנימין נתניהו, על-פי הודעת לשכתו, "הביע [...] התנצלות לעם הטורקי על כל טעות שיכלה להוביל לאובדן חיי אדם, והסכים להשלים את ההסכם על פיצויים".

הפגנה אנטי-טורקית, 8.7.10 (צילום: גילי יערי)

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת אינפוגרפיקה שמציגה את "עיקרי ההבנות בין ישראל לטורקיה". מחד, נתניהו התנצל רשמית, ישראל תעביר כ-10 מיליון שקל (על-פי הערכות) לפיצוי משפחות ההרוגים, וההקלות בסגר על עזה יימשכו "כל עוד יישמר השקט". מאידך, הטורקים יפסיקו את הפעולות המשפטיות נגד קציני צה"ל, יימנעו מתביעות עתידיות, והיחסים הדיפלומטיים המלאים יחודשו בהדרגה.

"ההתנצלות – בגלל סוריה", מצטדקת הכותרת הראשית של "ישראל היום", העיתון שבעבר ניפנף בכבוד הישראלי (ובמנטליות הפרימיטיבית של שכנינו למזרח התיכון) כהסבר לצדקת דרכו הבלתי מתפשרת של ראש ממשלת ישראל.

"הדיבורים על כן-התנצלות לא-התנצלות קשורים לשיח מערבי רציונלי. ובאמת, בשיח הליברלי, התנצלות נתפסת כעניין בוגר וכרצון טוב לפתיחת דף חדש על פני העבר המסוכסך", הסביר בשנת 2011 פרשן העיתון דרור אידר. "אבל אנחנו לא נמצאים באזור מערבי. פעימות הלב של האזור הן בנות אלפי שנים, והן חוזרות ונשנות במיתוסים הקדומים של האזור ומתפוצצות אלינו פעם אחר פעם לקול תמיהתם של ליברלים תמימים המחשיבים עצמם מתוחכמים ועמוקים להפליא.

"אני מדבר על הלא-מודע של שפת האזור, כולל השפה המדינית. נתניהו או פרס יכולים להיפגש עם ארדואן, השפה היא אוניברסלית לכאורה, אבל רק לכאורה. ארדואן כבר לא מייצג את ערכי המהפכה הכמאליסטית החילונית; מלותיו מייצגות עולם אחר לגמרי, עולם דתי, מיתולוגי, שממנו הוא בא ושאליו נשואות עיניו. בעולם כזה, מחילה על הכבוד הלאומי, או על כבוד המנהיג, נתפסת אחרת לגמרי. היא עלולה להידרדר לפגיעה ממשית במדינה, עד למלחמה, לא עלינו".

הבוקר אידר אינו מפרסם את דעתו על ההתנצלות בעיתון.

הפגנה אנטי-טורקית, 1.6.10 (צילום: אדי ישראל)

תחת הכותרת "אסור להתנצל בפני טורקיה" כתב בשנת 2010 עורך חדשות החוץ ב"ישראל היום", בועז ביסמוט, כך: "בקשת ה'סליחה' של ישראל מטורקיה לא תוליד מציאות חדשה במזרח התיכון. היא לא תקפיא את הסכסוך [...] אמנם טורקיה חשובה לישראל אסטרטגית, ואין טעם להתבייש – גם תיירותית, אבל יש תחליף, גם לענף התיירות [...] יש להצטער על אובדן חייהם של תשעה טורקים במרמרה, גם אם מניעי המשט היו פרובוקציה לשמה, אבל יש להזכיר לכל אותם מטיפי סליחה היכן אנחנו חיים, כי כאן, אם לצטט את ג'ון ויין מהסרט 'היא ענדה סרט צהוב' – 'אל תתנצל, אדוני, זה סימן לחולשה'".

הבוקר מבהיר ביסמוט כי "המזה"ת השתנה מאוד בשלוש שנים, מה שמסביר מדוע ישראל וטורקיה יכולות לראות בפיוס הישג. אלא שהוא לא השתנה עד כדי כך. 'אל תתנצל, אדוני – זה סימן לחולשה', אומר ג'ון ויין בסרט 'היא ענדה סרט צהוב'. נתנחם בכך שמעטים היום צפו בסרט".

ההיגיון ברור: לפני שלוש שנים היה טבעי, אפילו מתבקש, לצטט משפט שאמר כוכב הוליוודי במערבון משנת 1949 כדי להסביר למטיפי הסליחה שבינינו "היכן אנחנו חיים" – מזרח פרוע, בעת מלחמה בין קולוניאליסטים נאורים לילידים צמאי דם. האמת הצרופה הזו אמנם לא השתנתה, אולם כעת מציין ביסמוט את העובדה הברורה מאליה: מעטים כיום זוכרים מה אמר ג'ון ויין ב"היא ענדה סרט צהוב". ואפשר להוסיף: מבין אלה שזוכרים, מעטים עוד יותר הטורקים והערבים. לכן הפיוס הוא הישג.

"הסוג הטוב של אנשים לא רוצה התנצלויות והסוג הרע מנצל אותן בצורה נבזית, אומרים. ימים יגידו", מוסיף ביסמוט בסיום מאמרו, ושולח את קוראיו לחו"ל: "בינתיים ארזו את המזוודות, יש דיל לאנטליה".

"ישראלי שמכבד את עצמו ואת ממשלתו ידיר עתה רגליו מטורקיה אלא אם כן יש סיבה נקודתית המצדיקה זאת, כעסקה כלכלית או קשר משפחתי", הורה דן מרגלית לקוראי "ישראל היום" ב-2011. "[...] לא מוכרחים לפוש בטורקיה. מה רע עם בכחוס ויין בפיריאוס?".

שנה קודם לכן הגדיר מרגלית את ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, כ"שותף לסוריה ולאיראן". "טורקיה מרכיב חשוב בשלישייה", כתב אז. "יותר מאיראן". בהמשך שינה דעתו. באוגוסט 2011 הציע "להתפייס חלקית עם טורקיה". בשנה שעברה, בעקבות הוצאת צווי מעצר בטורקיה נגד קציני צה"ל, העריך מרגלית כי "ישראל תמיד צריכה לקוות לשיפור היחסים עם השכנה שהיתה עד לאחרונה בעלת ברית. אך עליה לדעת כי זה לא יקרה כל עוד ארדואן הוא ראש הממשלה".

הפגנה אנטי-טורקית, 3.6.10 (צילום: גילי יערי)

הבוקר מסביר מרגלית כי "העולם המדיני אינו קופא על שמריו". גם לו, כמו לביסמוט, סיבה לנחמה עבור קוראיו: ח"כ חנין זועבי הביעה התנגדות לפשרה הישראלית-טורקית.

"בדרך חזרה לאנטליה?", שואלת כותרת ידיעה מאת אילן גטניו, כתב העיתון לענייני תיירות. "למוצר התיירות הטורקי העיקרי, 'קלאב הכל כלול', עדיין אין תחליף בשום מדינה שאליה הישראלים ניסו לטוס בתקופת הסכסוך", כותב גטניו, ומסביר, בדיעבד, מה רע עם בכחוס ויין בפיריאוס.

ישראל נפלה על ברכיה

בעיתונים שאינם "ישראל היום" סיקור ההתנצלות פחות מאולץ, והביקורת על נתניהו ממוקדת בשיהוי ההסכמה להתנצל. "הנכונות של נתניהו לבלוע את כבודו – כבודנו – להתנצל ולהתפייס מוצדקת. התהליך מלהיב פחות", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". "התעקשות, לחץ, התקפלות: איזה לקח יפיקו מהרף הזה ידידי ישראל? איזה לקח יפיקו אויביה? כמו שאמר נתניהו בהזדמנות אחרת, אחמדינג'אד ונסראללה צופים בנו ומסיקים את מסקנותיהם".

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מדווח איתמר אייכנר מאיסטנבול. "התגעגענו אליכם, תחזרו" היא הכותרת לדיווחו, ציטוט מפי טורקי. גיבור הידיעה של אייכנר הוא בורק אורטאק, מדריך תיירים שהתמחה בהדרכת קבוצות ישראלים. "מאוד התגעגעתי לתיירים הישראלים. אתם אנשים חמים", הוא אומר לאייכנר, שמציין: "אורטאק נזכר בחיוך כיצד לקוחותיו היו מתבדחים ואומרים לו ששמו הפרטי, בורק, מזכיר להם בורקס או את בוראט".

מדריך התיירים הטורקי טוען בפני אייכנר: "אתם נכס לתיירות שלנו", מסר שמובלט גם בכותרת ביניים בידיעה. בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מתפרסמים שני גרפים שמלמדים כי קביעה זו חסרת כל תוקף.

"ההתפייסות הזאת היתה צריכה להיוולד כבר לפני שלוש שנים", קובע מאמר המערכת של "הארץ". עמוס הראל מביע עמדה דומה: "הפיוס הישראלי-טורקי הוא מהלך מתבקש, המגיע באיחור ניכר". צבי בראל מוסיף: "הסכמות שהיו יכולות וצריכות להתקבל כבר לפני שלוש שנים הגיעו להבשלה רק אחרי שרוב הנזק כבר נגרם".

ב"מעריב" מעריך נדב איל כי "עוד כמה חודשים לא נבין מדוע שיחת הטלפון הפשוטה הזו, ובה התנצלות על 'טעויות שנעשו', לא התרחשה לפני שנה וחצי, שנתיים". בעיתון זה מתפרסם גם מאמר מאת אמרה קיזילקיה, עורך חדשות החוץ ב"הורייט", העיתון הנפוץ בטורקיה.

קיזילקיה מציין כי התקשורת הטורקית הגדירה את ההתנצלות "ניצחון" על ישראל. לדבריו, שני עיתונים השתמשו בכותרת "ישראל נפלה על ברכיה". הוא עצמו, כצפוי מעורך חדשות חוץ, בז ל"רטוריקה הפופוליסטית" ודווקא עכשיו, על רקע הפיוס בין שתי המדינות, מביע חשש כי הצעד אינו אלא הקדמה למהלך צבאי.

במדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" תוהה מורן שריר מדוע אחד המתנגדים הקולניים ביותר להבעת סליחה בפני טורקיה, פרשן חדשות 2 רוני דניאל, נעדר מ"אולפן שישי" האחרון. את מקומו תפס עורך חדשות החוץ של המהדורה, ערד ניר.

הכותרות הראשיות

"התפוררות בסוריה הובילה לסיום משבר ירושלים-אנקרה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "בתיווך אובמה, ישראל וטורקיה סיימו את המשבר", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" כוללת מלה אחת בלבד: "ההתנצלות".

בשולי החדשות

האחריות החברתית של המותג. "מה דעתך על ההתנצלות לפני הטורקים?" היא השאלה שנבחרה למדור "משאל עם" ב"ישראל היום". שש תשובות מצוטטות הבוקר במדור [יעל ברנובסקי]. כפי שניתח בעבר אביב הורביץ, עמדתו העכשווית של ראש הממשלה יוצאת כשידה על העליונה. התומכים בהתנצלות מנצחים 4:2.

בעוד מדור השאלות היומי של "ישראל היום" משמש פעם נוספת במה לקידום העמדה העכשווית של ראש ממשלת ישראל, מדור השאלות היומי של "ידיעות אחרונות" משמש במה נוספת לקידום מיזם של חברה מסחרית, ואחת המפרסמות הגדולות בעיתונות, קוקה-קולה ישראל [בעל השליטה: מוזי ורטהיים].

ביום שישי האחרון פורסמה מודעה על פני כפולת עמודים ב"ידיעות אחרונות" שהוקדשה למפעל המחזור המיוחד, שנבנה כמרכז מבקרים לרגל חופשת הפסח. בעמודי החדשות של העיתון ניתן היה למצוא ידיעה בלתי חתומה שעניינה הקמת מרכז המבקרים. הבוקר, במדור "חמש קטנות" שבמוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", מפנה משה רונן חמש שאלות לטל רבן, מנכ"ל קוקה-קולה ישראל, על מפעל המחזור.

בתשובה לשאלה "למה אתם עושים את זה?" אומר המנכ"ל: "זהו חלק מתפיסה רחבה של אחריות חברתית ואחריות סביבתית. המותג לוקח על עצמו את האחריות הזאת".

על-פי מקורות זרים. בעמ' 20 של "ידיעות אחרונות", בלי הפניה מהשער, מדווח רונן ברגמן על ממצאים חדשים בפרשת בן זיגייר, שנחשפים היום במגזין הגרמני "דר שפיגל".

לפי הדיווח, זיגייר נשלח למשימה מטעם המוסד, נכשל והתמלא תסכול. כתוצאה מכך פעל על דעת עצמו וניסה לגייס לשירות המוסד סייען של חיזבאללה, אלא שבמקום לשאוב מידע מהסייען, מסר לו זיגייר מידע. "חשוב לציין שלא מדובר כאן בבגידה, אלא במקרה של אדם שגאוותו ורצונו להשתייך לארגון הריגול המהולל הביאו אותו לאיבוד שליטה על מעשיו ולהסתבכות קשה", כותב ברגמן. בסיום הידיעה נכתב כי "רונן ברגמן הוא אחד הכתבים החתומים על התחקיר ב'דר שפיגל'".

מסיבה. בראש שער "הארץ" מופיעה הכותרת "לפיד: מצב המשק גרוע מכפי ששיערתי, יהיו קיצוצים קשים וכואבים". יהונתן ליס מדווח בפנים העיתון כי שר האוצר לפיד כתב אמש לתומכיו שבעיית הגירעון בתקציב "נוצרה מפני שבמקום לנהל כלכלה אחראית, לקחו הלוואות ענק ועשו מסיבה [...] מי שירגיש בשנה הקרובה שהמצב שלו הורע צריך לדעת שזה יהיה זמני".

ב"ידיעות אחרונות" לא מצטטים הבוקר ממכתבו של לפיד, אולם לאורך כל העיתון משובצים נתונים על העוני בישראל, באדיבות ארגון לתת, המשתף פעולה עם העיתון במבצע התרמת ארוחות חג למי שידם אינה משגת. משבצות קטנות ושחורות הפזורות בעמודי העיתון מזכירות לקוראים כי לא כולם בילו במסיבה:

בישראל חיים כ-1.8 מיליון עניים; 69% מהציבור סבורים שהעוני הוא הבעיה הדחופה ביותר; 360 אלף ילדים חיים בישראל בחוסר ביטחון תזונתי ניכר; 75% מהציבור מאמין שקריסה כלכלית-חברתית מאיימת יותר מהאיום האיראני; 29% מהמשפחות הנזקקות מוותרות על תרופות כדי לקנות מזון; 70% מהציבור דיווחו כי מצבם הכלכלי הורע בשנה האחרונה; ו-21% מהמשפחות הנזקקות מוותרות על השכלה לילדים בשביל מזון.

כל המשבצות הללו נוגעות לתוצאות, לא לסיבות, ובוודאי שלא למניעים להדרת חלק ניכר מהציבור הישראלי מהמסיבה שהתגלתה בימים האחרונים לשר האוצר.

ענייני תקשורת

יוסי אלי מדווח ב"מעריב" כי בעיריית ירושלים מתגבשת פשרה שתאפשר את הצגתן מחדש של נשים בשלטי החוצות בעיר: משרדי הפרסום יתחייבו להציג נשים בלבוש צנוע, ואילו הציבור יתחייב שלא להחרים את החברות המפרסמות.

"ידיעות אחרונות" החל לקדם את אפליקציית האייפד שלו מעל דפי העיתון. כרגיל, מרגע שהתקבלה ההחלטה, העיתון מבצע אותה במלוא הכוח.