מי יבנה יבנה בית בתל-אביב

"בכיינים, מפונקים, תקועים באחוריים של עצמם, תל-אביבים שחיים בבועה. אפשר לקרוא לחבר'ה שהתנחלו בשדרות רוטשילד בתל-אביב בהרבה שמות, ובכל זאת, חיפוש נקודות החולשה במחאת האוהלים יחטא למטרה הכוללת", כותב שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט". "'השמאל הלאומי': הבאנו עשרות אוהלים למחאה", לשון הכותרת הראשית של "ישראל היום", העיתון שבאופן קבע חוטא למטרה הכוללת, וזאת משום שהמטרה שלו עצמו נקודתית בלבד.

"המחאה ספונטנית, וגם מאורגנת", נפתחת כותרת המשנה לראשית על שער החינמון. מכירים את הבדיחה על האיש שביקש חצי קפה חצי תה? היא לא מצחיקה. הכותרת הראשית של "מעריב" ממחישה מדוע היטפלות דווקא למעורבות של גורמים פוליטיים במחאת הדיור מחטיאה את המטרה הכוללת: "מאהל באר-שבע", לשון הכותרת. "לא רק תל-אביב", נכתב בכותרת המשנה; "סטודנטים ותושבים מבירת הנגב הצטרפו לקרב על מחירי הדיור. מחר תגיע המחאה גם לקריית-שמונה".

הכותרת הראשית של "ידיעות" משדרת מסר זהה ובוטה עוד יותר: "לא רק תל-אביב"; "אחרי שדרות רוטשילד: עשרות צעירים הקימו מאהל בבאר-שבע במחאה על זינוק מחירי הדיור בעיר. תושבים: המצב בלתי נסבל גם בפריפריה" (מה חושב על כך סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, שגער אתמול במוחים וקרא להם לצאת לגור מחוץ לתל-אביב? אם הוא חושב על כך משהו, הוא לא חולק את התובנה עם הקוראים). גם כותרת המשנה לראשית של "הארץ" קובעת: "המחאה נגד מחירי הדיור מתפשטת: מתחמי אוהלים יוקמו היום בבאר-שבע, בקריית-שמונה ובמוקדים נוספים".

למעשה גם בכותרת המשנה לראשית של "ישראל היום" עצמו נכתב כי "המחאה מתפשטת", כלומר, היא לא יזומה על-ידי גורם פוליטי, אלא נובעת באופן ספונטני. מדוע אם כן להבליט את האדון אלדד יניב? לנתניהו הפתרונים.

ולנתניהו אכן יש פתרונים. כותרת המשנה לראשית של "מעריב" מסתיימת במלים: "נתניהו: 'אנחנו פועלים כדי לתקן את הנגע'". כותרת המשנה לראשית של "ישראל היום" מסתיימת בציטוט ספציפי יותר: "נתניהו למוחים: 'בואו להפגין מול הכנסת, עזרו לי לקדם רפורמה'". ב"הארץ" ציטוט של ראש הממשלה מגיע לכותרת הראשית: "נתניהו: פתרון מצוקת הדיור יארך שנה עד שלוש שנים".

"שמונה רפורמות, אפס תוצאות", נכתב בכותרת הראשית של מוסף "ממון" של "ידיעות". "מרגע שהוקמו ראשוני האוהלים הזועמים בשדרות רוטשילד בתל-אביב, היה ברור שאת החיבוק החם ביותר יקבלו המפגינים מראש הממשלה בנימין נתניהו. כשם שהשריפה בכרמל העניקה לו הזדמנות נפלאה לשיווק הסופרטנקר, ההומלסים החדשים מגישים לו רקע אידיאלי לקידום ה'מהפכה' בנדל"ן", מזהירה אבירמה גולן.

"זוהי תוכנית רעה לא רק משום שהיא פוגעת בנוף, הורסת את האיזונים הדרושים בין עיר לכפר, בנייה לגובה ובנייה רוויה ועוד", כותבת גולן על רפורמות הנדל"ן והקרקעות של נתניהו, "אלא משום שלנוכח ההתפרעות הלא מרוסנת של השוק, היא עלולה להחמיר את הרעות החולות שהביאו לבועת הנדל"ן, ובמקום לפתור את מצוקת הדיור – לגלגל עוד הון ליזמים, קבלנים וספקולנטים, ולהרחיק עוד יותר את סיכויי האזרח הממוצע לדיור סביר".

לרוע המזל, הגישה המפוכחת הזו אינה מחלחלת לעמדת העיתון, ומאמר המערכת של "הארץ" מצטרף לעמדה הקנטרנית של "ידיעות" וקורא ליישם את הרפורמות של נתניהו, את הסופרטנקרים, הווד"לים ועוד ממין זה.

"אז בזמן שיש הורים שמתחשבנים על כל קוטג' שהם קונים לילדיהם, יש גם הורים עם דאגות אחרות וקיומיות קצת פחות" כותבת מיכל לוי במדור "כיכר המדינה" במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "באחרונה פתחה שוורצמן חנות לבגדי ילדים ממותגים שבה ניתן לרכוש שמלה של בייבי-דיור ב-1,200 שקל ונעליים של d&g, למי שרק למדו לצעוד, ב-800 שקל". הכתבה מוקדשת ל"מכירות של דיור בישראל", ש"מעולם לא היו טובות יותר", למרות ההתבטאות האנטישמית של מעצב החברה, ג'ון גליאנו.

"החיים בישראל יקרים? דני ספקטור ניסה לחיות שבוע רק על קופונים מוזלים באינטרנט. זה הצליח לו קצת יותר מדי", נכתב בכותרת הראשית של המוסף. מארי אנטואנט לא היתה מצליחה לחשוב על פרויקט עיתונאי מתאים יותר לסיקור מצוקת המחירים בישראל.

בכבוד

"קצב: 'אני אנסתי? א' לא עזבה אותי", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום", המפנה לדיווח על עדויות קצב ממשפטו שהותרו אתמול לפרסום. וב"הארץ", הכותרת על השער: "קצינים בשב"ס ביקשו מהאסיר בניזרי לפרוש את חסותו על קצב עם כניסתו לכלא". "חשש שהנשיא לשעבר יושפל ויפגע בעצמו", נכתב בכותרת הגג לדיווח של יניב קובוביץ. כותרת הדיווח של עפרה אידלמן בעמ' 4 היא "עדות קצב נחשפה: 'תמיד נהגתי בכבוד לנשים'".

"תנועת הפליק-פלאק המרשימה שעשה קצב, מעדותו הנחרצת ולפיה כל ההאשמות 'לא היו ולא נבראו' עד לטענתו בערעור שעיקרה הטענה כי היחסים היו בהסכמה, יוצרת קושי לא מבוטל, שבעקבותיו ייאלצו סניגוריו להתגבר על פערים משמעותיים בסיפור העלילה", כותב ד"ר אביעד הכהן ב"ישראל היום".

ובינתיים, במצרים

"דיווחים במצרים: 'מובארכ בתרדמת'", נכתב בכותרת על שער "מעריב". "עורך-דינו של נשיא מצרים המודח טוען שלקה בדום לב", נכתב בכותרת המשנה, "בבית-החולים מכחישים". דיווח דומה מתפרסם גם על שער "ישראל היום", ובעמ' 3 של "הארץ", תחת כותרת הגג "שבועיים לפני פתיחת משפטו בקהיר".

חייבים

"הקרב המכוער בין ברק אובמה לרפובליקאים על תקרת החוב האמריקאי דומה לסרט הוליוודי עם סוף צפוי. חבל שאי-אפשר להריץ קדימה ולחסוך את זה מהאזרחים", נכתב על שער "כלכליסט".

"מה המשותף למפלגת המרכז, שינוי, צומת, הגמלאים ו'חץ' בראשות אברהם פורז? כולן לא עברו את אחוז החסימה, השאירו חובות של מיליונים והתנערו מהם. עכשיו דורשים בכנסת את הכסף", נכתב בכותרת המשנה לידיעה המרכזית במדור "קריאת ביניים" של צביקה ברוט ויובל קרני במוסף "24 שעות".

שריפה, אחים, שריפה

דליקה פרצה אתמול ביערות ירושלים, וקרבתה לאתר ההנצחה הלאומי לשואה, יד-ושם, הביאה את הדיווחים על אודותיה אל שערי העיתונים: "האש סיכנה את יד-ושם", נכתב בכותרת לא גדולה על שער "ידיעות אחרונות". "החשד: הצתה", נכתב בכותרת בראש שער "ישראל היום". התמונה המרכזית מוקדשת לשריפה, ורואים בה בעיקר עשן, אולי מטפורה לסוג העיתונות של "ישראל היום", אולי בעיית ראייה של העורך. הכותרת על שער "הארץ", מעל לקפל: "אתר יד-ושם פונה בשל שריפה ביער ירושלים; חשד להצתה". ב"מעריב" מסתפקים בדיווח קצרצר בעמ' 8, שאת רובו תופסים תצלומים של אזור השריפה.

הסכנה סיכנה לא רק את מוזיאון השואה, אלא גם בתים ואנשים, אולם עובדה זו מובלטת פחות. הכותרת השנייה בגודלה על שער "הארץ" מדווחת כי "עזבונו של ד"ר מנגלה יועמד למכירה פומבית בארצות-הברית".

מנופים ומינופים

"תספורת לחוצפה של בן-דב", נכתב באחת הכותרות על שער "דה-מרקר", מעל למאמר של מירב ארלוזורוב. "אילן בן-דב הוא אדם אמיד במיוחד", פותחת ארלוזורוב, "שזה עתה בונה לעצמו בית מפואר בכפר-שמריהו. אז אמנם עינינו אינה צרה בהצלחתו של אדם אחר, אבל כאשר אותו אדם שומר את הונו לעצמו בשעה שהוא מניח לבעלי אגרות החוב שלו להיחנק עם חובם, לא נותר לנו אלא להתנחם בכך שנכנה את אותו אדם בשמו: חוצפן, לא מוסרי ולא הגון".

סיקור הסדר החוב של לב לבייב בשנה שעברה היה קו פרשת מים מובהק מבחינת השינוי האידיאולוגי והמקצועי שהתחולל בעיתונות הכלכלית. סיקור ההסדר של בן-דב מסתמן גם הוא כקו כזה. לבייב קיבל אז טיפול צונן, בטמפרטורות שלא היו נהוגות כשהדברים אמורים בעשירים, שאת בתיהם המפוארים העיתונות הכלכלית תיארה בליקוק שפתיים. בן-דב היה משתוקק עכשיו למקלחת קרה; הוא כבר מקבל טיפול בשמן רותח, או לפחות קרם שיער מחומם היטב.

"תנו לבן-דב להזיע", מציעה כותרת מאמר של עומרי כהן במדור שוק ההון של "כלכליסט", מתחת לתמונתו של אילן בן-דב, הבעלים של חברת טאו, המחזיקה בין השאר בשליטה בחברת הסלולר פרטנר (אורנג'). "נראה שאילן בן-דב לא ממש סופר אותנו, ובטח שלא את השכירים והסטודנטים שיושבים עכשיו במאהל המחאה בשדרות רוטשילד", נפתח הטור בהלמות תופים רטורית. להבדיל, גם הנתונים שמביאים רחלי בינדמן וניר צליק בדיווחים בכפולת העמודים מהדהדים את הסכלות והתאווה של שוק ההון.

"כאביון המוצא שלל רב, כך הסתערו הגופים המוסדיים על שני גיוסי אגרות החוב שביצע אילן בן-דב בשנות הגאות של שוק ההון", פותחת בינדמן, תחת הכותרת "משקיעי טאו היו צריכים לדעת למה הם נכנסים" (ציטוט של "מוסדי שהספיק לצאת מההשקעה טרם היקלעות טאו למשבר"). "טאו: הפסד של 630 מיליון שקל בשש שנים", נכתב בכותרת הדיווח של צליק, "כך הוביל אילן בן-דב את טאו למסע השקעות רחב וממונף בצל המשבר הפיננסי העולמי, שהותיר אחריו הפסדים ושתי הצעות להסדרי חוב".

בתחתית העמוד הפניה: "על בית החלומות של בן-דב", ובעמוד הבא, כותרת: "תספורת של 40% בטאו – הרבה פחות מההפסד שסופגים בקזינו". "טאו נמצאת בחדלות פירעון זה כשנתיים, ובעלי האג"ח שלה ידעו זאת – ועדיין הימרו על הרצון של בן-דב לכסות את החובות". יש מי שחולמים, ויש מי שבונים בתי חלומות.

ויש גם מי שכנראה אינם מסתפקים בהימורים על טיפשותם של חולמים: "החשד: בן-זקן ואלדר הריצו את מניית מנופים", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט", לצד החותמת "חשיפת 'כלכליסט'". "רשות ני"ע האריכה את מעצר הבית של ג'קי בן-זקן ואיתן אלדר ביומיים", נכתב בכותרת המשנה. "לפי החשד, תיכננו השניים להכניס את מניית מנופים-פיננסים למדד ת"א-100 על-ידי עסקאות מתואמות". ובקיצור: "פעלו במרמה", כפי שמצטטים גולן חזני ואיתי הר-אור מבקשת הארכת המעצר של הרשות.

"מנופים צנחה ב-9% עקב חקירת הרשות נגד בן-זקן", נכתב בכותרת מוסף נתוני הבורסה של "דה-מרקר". הנה הכל בסדר – השוק חכם, היד הנעלמה מענישה, והאנשים עם החליפות הם לא בסטיונרים מיוזעים שזורקים באקראי ז'יטונים מהכסף שלנו על גלגל רולטה ענק.

פוטר, הארי פוטר

"סוף טוב הכל טוב, ואני שמח לבשר שיוצרי סדרת סרטי 'הארי פוטר', שמבוססת על סדרת ספריה של ג'יי.קיי רולינג, עשו את הבלתי צפוי כמעט: הם סיימו את הסדרה הקולנועית, שהחלה לפני עשר שנים בדיוק, במפץ קולנועי גדול, ופירוש הדבר שהם סיימו את הסדרה הרווחית ביותר בתולדות הקולנוע בסרט הטוב ביותר באותה סדרה", כותב אורי קליין במוסף "גלריה" של "הארץ".

"אין טעם לחזור ולטעון, כפי שכבר עשיתי בעבר, כי סרטי 'הארי פוטר' אינם משתווים לספרי 'הארי פוטר'; הטענה עדיין נכונה, אבל חזרה עליה כבר גובלת בטרחנות מסוימת. מה שחשוב יותר הוא ש'הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק 2' מספק לצופים בו חוויה קולנועית עשירה, שברגעיה הטובים ביותר – והם רבים הפעם – מצליחה לחגוג את יכולתו של הקולנוע לברוא מציאות מקבילה ספוגת דמיון והשראה, שהיא מפעימה ובעת ובעונה אחת מצמררת, משעשעת וגם אפלה כמעט באותה מידה", כותב קליין.

ועוד הוא כותב: "כל רכיבי הסדרה, שמתמקדים עוד ועוד בשני יסודות עלילתיים מרכזיים – קשייה של ההתבגרות והמלחמה הנצחית בין הטוב לרע, מגיעים בסרט הנוכחי לשיאם, והשיא אמנם מגיע בתבונה תסריטאית, ובעיקר בסדרה של דימויים שלוכדים את התודעה ונחרתים בזיכרון".

וגם: "למרות חולשת חלקו הראשון של 'הארי פוטר ואוצרות המוות', הסרט הצליח להביע משהו מתחושות האי-ודאות והחרדה המאפיינות את קיומנו בעולם כיום, והחלק השני מעצים תחושות אלה. באחד מרבדיו, אולי הרובד המשמעותי ביותר שלו, עוסק חלקו השני של הסרט (ובעצם, גם הסדרה כולה) באימה מפני השתלטותו של הרוע, שיותר ויותר עוטה חזות פשיסטית. כוחו של הסרט הנוכחי נובע מכך שהרוע בו אינו מופשט – או מופרך בצורה משעשעת בחלקה – אלא קונקרטי יותר ויותר, מה שמקרב אותו יותר ויותר, למרות רכיביו הפנטסטיים, למציאות שאנחנו חיים בה".

ענייני תקשורת

"מבצעי קיץ מיוחדים לקוראי 'מעריב'", הבטיחה הכותרת בראש חוברת פרסומות שנשרה היום מהעיתון. אחד המוצרים על שער החוברת הוא "ארגונית שנתית" עם "אלפון", כלומר, פנקס עשוי מנייר המשמש לרישום של מספרי טלפון באמצעות דיו. מה אפשר ללמוד ממיקוד הלקוחות הזה? אולי עוד רמז לזניחת הקונספט של "מהפכה דיגיטלית" ו"ניו-מדיה" ש"מעריב" הכריז עליה תחת הבעלים הקודם, זכי רכיב (כן, היה אחד כזה).

"ניצחון נוסף לשלדון אדלסון בתביעה בעניין הקזינו במקאו", כותרת ידיעה בעמ' 15 ב"ישראל היום". זו ידיעה מצוינת עבור העיתון, משום שהיא מתאימה כל-כך לעקרונות היסוד שלו: "להיות הוגנים ומאוזנים", "לזכור שאנחנו ישראלים", "לומר את האמת, ישר ולעניין", "לתמוך בשלטון החוק" ו"לתקוע את הלשון שלנו עמוק באחוריו של בעל הבית שלנו".

"סיוט בהוד-השרון", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות", "שודד קשר בחבל את הילד בביתו". זו אחת הכותרות הבולטות על שער העיתון. למעשה, רק הכותרת הראשית בולטת ממנה. זו אינה התנהלות יוצאת דופן, אלא כזו החוזרת על עצמה מדי יום. העורכים ב"ידיעות אחרונות" אינם מסוגלים לוותר על הדגשה חסרת פרופורציות של ידיעות סנסציה אזוטריות.

הם נשארו כמעט יחידים בסטייה העיתונאית הזו: "ישראל היום" סובל אמנם מעילגות קשה והטיה פוליטית ברורה, אבל הוא בדרך כלל שמרני מדי ועצל מכדי לייצר סנסציות. "הארץ" מעולם לא סבל מהמחלה, ו"מעריב" בדרך להחלמה (היום אמנם חמקה בטעות אל השער הפניה לידיעה של כתב ההבלים ערן סויסה). באופן אירוני, הכותרת הסמוכה על שער "ידיעות" עוסקת בגורלו האומלל של עיתון הסנסציות, הביובון "ניוז אוף דה-וורלד", שבנפילתו גורר עימו את בכירי אימפריית התקשורת של רופרט מרדוק, הכהן הגדול של עיתונות הסנסציה בדורנו.

ומה חדש בפרשה, שהחלה בגילוי עומק והיקף האזנות הסתר ב"ניוז אוף דה-וורלד", והביאה עד כה להתפטרות בכירי ניוז-קורפ (תאגיד התקשורת של מרדוק) ומעצר של עשרה עיתונאים ומנהלים? "פרשת ההאזנות: מפקד סקוטלנד-יארד התפטר", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "משטרת בריטניה ספגה ביקורת רבה בשבועות האחרונים בשל הטענות על כך ששוטרים בשורותיה קיבלו כספים מכתבי הצהובון ומעיתונים אחרים, ומשום שלא הקפידו לחקור לעומק את הטענות על הציתותים", מדווחת דנה הרמן.

ויש עוד: "שעות ספורות לפני התפטרותו של סטיבנסון [מפקד הסקוטלנד-יארד], נעצרה רבקה ברוקס, מנכ"לית חברת ניוז-אינטרנשיונל של המיליונר רופרט מרדוק, בחשד שהיתה מעורבת הן בהאזנות הסתר והן במתן שוחד לשוטרים".