אמירותיו של איש התקשורת שמעון ריקלין נגד אגודת הלהט"ב בשל פעילותה בנושא טרנסג'נדרים, והכינויים שהדביק לה כגון "חבורת סוטים", "חבורת מטורפים", ו"תוהו על גבול הפדופיליה", זכאים להגנות שבחוק איסור לשון הרע, כך קבע בית המשפט שדחה את התביעה שהגישה האגודה נגדו.
באפריל 2022, במהלך תוכניתו של ריקלין בערוץ 14, התייחס לפעילות האגודה על רקע החלטתה להפיץ בגני ילדים את הספר "אני ג'אז", שעוסק בילדה טרנסג'נדרית.
בין היתר אמר ריקלין כך: "אגודת הלהט"ב בישראל הודיעה שהיא תפיץ עכשיו מאות חוברות, 500 חוברות לילדים בני ארבע-חמש, כן? אני לא מבין איך אין חוק במדינת ישראל נגד חבורת המטורפים הזאת, שרוצה לגעת בילדים שלנו, חבורת הסוטים הזאת, שרוצה לבוא ולדבר על שינויי מין לילדים בגיל ארבע-חמש. מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה?!".
בעקבות הדברים שיגרה לריקלין האגודה לשמירת זכויות הפרט (שמה הרשמי של האגודה למען הלהט"ב בישראל) מכתב התראה לפני הגשת תביעה. בתגובה שב והתייחס ריקלין בתוכניתו בערוץ 14 לנושא ואמר על אנשי האגודה בין היתר כך: "אתם לא נורמלים! אתם חבורה של מטורפים. במדינה מתוקנת לא היו נותנים לכם להתקרב לילדים בני 4-5 ולדבר איתם על שינוי מיניות, מה אתם לא מבינים?".
במקביל פרסם ריקלין בחשבון הפייסבוק הפרטי שלו פוסט שבו כתב, בין היתר, כך: "לא מובן לי איך לא כולם יוצאים להגנת הילדים הקטנים מחבורת השמאל שקוראת לעצמה פרוגרסיב אבל אין בהם שום קדמה רק תוהו על גבול הפדופיליה".
לאור זאת הגישה האגודה תביעת דיבה בסך כ-450 אלף שקלים נגד ריקלין. האגודה טענה, באמצעות עורכי-הדין עדן נבו ויפתח תייר, כי שלושת הפרסומים עולים לכדי לשון הרע.
"אין כל פעילות הכוללת שיח עם קטינים בדבר שינוי מין", טענה האגודה. "[...] מדובר באמירות פוגעניות המתכתבות עם הגרועות בעלילות דם אשר הופנו כלפי מיעוטים ותנועות שינוי לאורך ההיסטוריה".
באגודה טענו עוד כי ריקלין "אינו מכיר במציאות המדעית לפיה נטייה מינית אינה נתונה לבחירתו של הפרט, והגישה לפיה, מדובר בבחירה – חלפה ועברה מן העולם". לפי האגודה, ריקלין פרסם את אשר פרסם בכוונה לפגוע ועל כן הם דורשים פיצוי בסך 150 אלף שקלים על כל פרסום, ובסך הכל כ-450 אלף שקלים.
בכתב ההגנה של ריקלין, שהוגש באמצעות עורכי-הדין יגאל דנינו ושרית בר, נטען כי הביקורת של הנתבע היתה "נקודתית, ממוקדת, וכוונה כלפי התובעת בלבד בקשר להפצת הספר בגני הילדים" ולא כנגד כל קהילת הלהט"ב בישראל.
"התובעת מבקשת להפוך את התביעה למשפט ראווה נגד הנתבע ע"י האשמתו בלהט"בופוביה, בעוד שהפרסומים מושא התביעה ממוקדים בפרסומי התובעת סביב הספר - הא ותו לא", נטען בכתב ההגנה.
השופט רון גולדשטיין דחה את התביעה.
"אין מחלוקת על חשיבותה של הפעילות הציבורית והחברתית הענפה של התובעת לאורך השנים", כתב. "כמו כן, ולמרבה הצער, אין חולק על כך שקהילת הלהט"ב בישראל עודנה מתמודדת עם גילויי עוינות, אפליה ולהט"בופוביה, כפי שעולה בבירור מדו"ח מצב הלהט"בופוביה לשנת 2021 שהוגש מטעם התובעת.
"הזיכרון הכואב של הרצח הנורא במרכז הקהילתי 'בר-נוער', אשר טרם פוענח למרבה הצער, מהווה תזכורת מתמדת לצורך במאבק זה. חשוב גם להדגיש כי מדינת ישראל מכירה בזכותם של פרטים להתאמה מגדרית, והליכים רפואיים אלה מוסדרים במערכת הבריאות הציבורית, כפי העולה מהראיות שהוצגו על-ידי התובעת.
"במציאות זו, הספר 'אני ג'אז' נושא מסרים אוניברסליים חשובים של קבלת האחר, חמלה והכלה, ומבקש להציג את סיפורה האישי של ילדה טרנסג'נדרית באופן רגיש ומותאם לילדים.
"אלא שכל אלה, חשובים ככל שיהיו, אינם עומדים במוקד ההליך דנא. המחלוקת אינה עוסקת בזכותה של הקהילה הגאה לשוויון או בחשיבות פעילותה של התובעת, אלא בשאלה ממוקדת יותר: האם דברי הביקורת שהשמיע הנתבע על פעולת הפצת הספר לגני ילדים מהווים לשון הרע. אכן, בחינת הפרסומים, בכללותם, על פי המבחן האובייקטיבי מובילה למסקנה כי אין בדברי הנתבע משום לשון הרע כלפי עצם פעילותה של התובעת או כלפי קהילת הלהט"ב בכללותה.
"האדם הסביר, אשר נחשף לפרסומים, יכול להבין כי המחלוקת אינה על זכותה של הקהילה לשוויון, אלא על הלגיטימיות של מהלך חינוכי ספציפי לגיל הרך, אשר לשיטתו של הנתבע היה בעייתי. דברי הנתבע, על כן, כוונו, בבחינה אובייקטיבית, כנגד המהלך של הפצת הספר לגני ילדים".
השופט קבע כי ריקלין הוכיח שהאגודה אכן הפיצה את הספר לגני ילדים. הראייה המרכזית לכך, כתב השופט גולדשטיין, היא רשימה שהאגודה בעצמה הכינה, שממנה עולה כי נשלחו על-ידה עותקים של הספר ישירות לגני ילדים.
בנוסף קבע השופט כי היה עניין לציבור בפרסום של ריקלין. "הנושא שעמד בלב הפרסומים, הפצה לגני ילדים של ספר העוסק בזהות מגדרית, הוא נושא המצוי בליבת השיח הציבורי, ומעורר מחלוקת. אין חולק כי לתובעת עומדת הזכות להחזיק בעמדתה, כפי שפורטה בכתב התביעה ובחוות דעתה של ד"ר ברגר, לפיה זהות מגדרית אינה נתונה לבחירה והגישה לפיה ניתן לשנותה 'חלפה ועברה מן העולם' ועל כן יש לקיים לגביה שיח אפילו עם ילדים בגילאי הגן.
"מנגד, גם לנתבע, ולציבורים נוספים בחברה, שמורה הזכות להחזיק בדעה שונה, שלפיה אין מדובר בנושא שיש לקיים לגביו שיח עם ילדים רכים בשנים. העובדה שעמדתו של הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם גישת התובעת, אין בה כדי לשלול את הלגיטימיות שבהשמעתה או את העניין הציבורי הקיים בה. חברה פלורליסטית נבחנת ביכולתה לאפשר קיומו של ויכוח ציבורי נוקב גם בנושאים רגישים, ואין מקום לקביעה כי עמדה מסוימת, גם אם נתפסת כמיושנת, היא מחוץ לתחום הדיון הלגיטימי".
אשר לביטויים "סוטים", "מטורפים" ו"על גבול הפדופיליה", השופט גולדשטיין העניק לריקלין את הגנת תום הלב.
"מוקד ההתלבטות טמון במקרה זה לטעמי בשימוש שעשה הנתבע בביטוי 'על גבול הפדופיליה'", כתב השופט גולדשטיין. "מדובר בביטוי קשה, המייחס קירבה למעשים שבתחתית הסולם המוסרי והחברתי. בסופו של דבר, לאחר שקילה ובחינה, ולא בלי התלבטות, אני סבור כי אילו היה הנתבע קובע באופן פוזיטיבי כי התובעת או פעיליה עוסקים בפדופיליה ממש, היה מקום לקבוע כי חרג ממתחם הסביר וכי אין הגנת תום הלב עומדת לו. ואולם, הנתבע השתמש בביטוי מסויג – 'על גבול ה...'".
לפי השופט גולדשטיין, "יש ליתן משקל משמעותי למספר נסיבות המטות את הכף לטובת הגנת חופש הביטוי של הנתבע. ראשית, הפרסומים נעשו במסגרת פולמוס ציבורי סוער, שהתעורר בעקבות פעולה יזומה של התובעת עצמה להפצתו של ספר בנושא התאמה מגדרית, במישרין לגני ילדים. גוף הבוחר לפעול במרחב הציבורי, ובמיוחד בנושא כה רגיש הנוגע לחינוך ילדים בגיל הרך, נוטל על עצמו את האפשרות שפעולותיו יגררו ביקורת.
"שנית, הנתבע פעל בכובעו כמגיש תכנית דעות. תפקידו, כפי שהוא תופס אותו, הוא לעורר דיון ולהביע עמדה ברורה, גם אם אינה פופולרית. שלישית, וכאן עיקר, ישנה חשיבות מכרעת לאופן ניסוח הדברים. חרף השימוש בביטויים קשים, כאשר בחר הנתבע לעשות שימוש בביטוי החריף ביותר, הוא נקט בסופו של יום לשון מסויגת. בכך, הוא יצר הבחנה, גם אם דקה, בין קביעת עובדה מוחלטת לבין הבעת דעה על דרך ההשוואה וההקצנה.
"קביעה כי התבטאות כזו, במסגרת פולמוס ציבורי ער ונוקב, חורגת ממתחם הסביר, עלולה להביא לצמצום בלתי מידתי של השיח הציבורי ולפגוע באופן ממשי באפשרות להביע ביקורת נוקבת. לכן, על אף הקושי הרב שמעוררים הביטויים, יש להעדיף את הפרשנות המקיימת את הגנת תום הלב".
בשל זאת קבע השופט גולדשטיין כי יש מקום לדחות את התביעה. בשולי פסק הדין הוסיף השופט: "אין בתוצאה זו כדי לגרוע כהוא זה מחשיבותה הבלתי-מוטלת בספק של פעילות התובעת לקידום שוויון וסובלנות בחברה הישראלית, או מהמסרים האוניברסליים של הכלה וקבלת האחר הטמונים בספר 'אני ג'אז'.
"ההתדיינות המשפטית בהליך זה לא נסובה בשום אופן על זכויותיה של הקהילה הלהט"בית, על המאבק המוצדק בתופעות המכוערות של להט"בופוביה, או על ערכו של הספר העומד במוקד ההליך, ככלי להבנת האחר. בהליך זה נדונה שאלה ממוקדת אשר במסגרתה נדרש בית המשפט ליתן את המשקל הראוי גם לערך החשוב של חופש הביטוי, והיא: האם רשאי היה הנתבע להביע ביקורת, גם אם בוטה, כלפי המהלך הספציפי של הפצת הספר במישרין לגני הילדים. בשאלה זו, ורק בה, יש לקבוע כי על אף הלשון הקשה שאותה נקט הנתבע, אין מקום לקבוע כי עוול כלפי התובעת באופן המצדיק פסיקת פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע".
בשל נסיבות ההליך, ובין היתר העובדה שריקלין לא התייצב לישיבת קדם משפט למרות שנדרש לעשות כן, הוטל על התובעת לשלם לו שכר טרחת עו"ד בסך 12,500 שקלים בלבד.
43605-05-22