הגברת
כותרות "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מוקדשות הבוקר, עדיין, לפרשת המסמך המכונה "מסמך גלנט". "אם המשטרה תבקש, אחזור לארץ", מצוטט החשוד בזיוף המסמך, אל"מ (מיל') בועז הרפז, בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". יוסי יהושוע שוחח עם הרפז בעודו שוהה מחוץ לישראל, ושמע ממנו הכחשה ("ראיתי את המסמך, אבל לא זייפתי") והבטחה ("בעוד עשרה ימים אני מתכוון לחזור").
על-פי הדיווח של יהושוע, הוצא צו מעצר נגד הרפז והוא אמור להילקח לחקירה מיד עם שובו לישראל. עוד מדווח יהושוע כי "משיחות עם גורמים שונים המעורבים בפרשה ניתן להעריך כי מי שהעלה את שמו [של הרפז בפני החוקרים] הוא עוזר הרמטכ"ל אל"מ ארז וינר, שאיתו היה הרפז בקשר והשניים ראו ודיברו על המסמך". נוסף לכך מדווח על פרשייה בעייתית מעברו של הרפז, שבמהלכה נחשד בעבירות של "בטחון מידע" ו"נקיון כפיים".
בידיעה נפרדת משרטט יהושוע את המסלול שעבר המסמך בדרכו אל התקשורת. המדליף גבי סיבוני קיבל אותו מידי ארז וינר, שקיבל אותו "מגורם כלשהו". המשטרה, כאמור, חושדת כי הגורם הוא בועז הרפז, אך מצוין כי הרפז עצמו טוען שראה לראשונה את המסמך אצל וינר. יהושוע מצטט כמה וכמה "גורמים צבאיים". כמה מהם מותחים ביקורת על התנהלות הרמטכ"ל גבי אשכנזי, אחרים מגינים עליו. יש כאלה האומרים ליהושוע כי "אם הרמטכ"ל היה מעדכן את [דובר צה"ל אבי] בניהו אודות המסמך, הכל היה מתגלגל בצורה אחרת". את זהותם של האחרונים קל לנחש.
ב"מעריב" לא השיגו הכחשה ישירה של הרפז להאשמה בזיוף, והם מצטטים את הכחשתו כפי שנמסרה לפרקליטיו יעקב וינרוט והדס ליס. יחד עם זאת, ל"מעריב" פרטים בלעדיים על הרפז, וביתר דיוק – על ביתו השומם ביישוב מודיעין.
"ביום שבת היתה החניה בכניסה לביתו של בועז הרפז ריקה מכלי רכב", מדווחים נתיב נחמני, אבי אשכנזי ואמיר בוחבוט. "השער היה סגור ורוב התריסים היו מוגפים, אולי בגלל השמש הלוהטת, אולי מסיבה אחרת. על מפתן הדלת היה מוטל עיתון סוף-השבוע שנחת על מכונית הצעצוע של אחד מילדיו, עדיין באריזתו המקורית. מלבד נביחות הכלב, לא נשמע כל קול מתוך הבית של האיש שעל-פי המשטרה עומד במרכז פרשה שהסעירה את המדינה, ואמור להיעצר עם נחיתתו בישראל".
ב"ידיעות אחרונות" מוסיפים לאווירה החשאית האופפת את הפרשה דמות שעד כה בלטה בחסרונה – אשה. "רונית אשכנזי, רעייתו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי, מסרה עדות במשטרה על טיב קשריה עם סא"ל (מיל') בועז הרפז", מדווח יוסי יהושוע בידיעה נוספת פרי עטו.
מה מובן מהשורה שלעיל? ודאי לא שהתקיים איזשהו רומן אסור שהיה מעלה את העניין הגווע בפרשיית המסמך המזויף ומוסיף לו מניע בלתי צפוי. כיוון התפתחות שכזה הוא השערה בלבד, ספקולציה, שלא לומר השערה ספקולטיבית. אפילו יהושוע עצמו מדווח כי "הגברת אשכנזי" "אינה מעורבת במסמך". הידיעה בכלל באה להדגיש כי הרפז נמצא בקשרים קרובים יחסית עם הרמטכ"ל, עד כדי כך שגם אשתו מכירה אותו בנסיבות חברתיות. ובכל זאת תצלום של האשה מופיע במרכז ידיעה בכפולה הפותחת תחת כותרת הגג "מכירה את הרפז".
מיזנסצינה
הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת למה שמכונה "המשבר הבא". אמיר בוחבוט מדווח כי שר הביטחון אהוד ברק החליט להקפיא את קידומם של 11 קצינים, שעליהם המליץ הרמטכ"ל, וזאת עד שתתקבל חוות דעתו של הרמטכ"ל הבא על המינויים. בין הקצינים המועמדים לקידום, מציין בוחבוט, גם אל"מ וינר, כיום עוזרו של הרמטכ"ל שעליו נאמר שהעביר את המסמך לידי אל"מ גבי סיבוני. וינר יועד לתפקיד קצין חינוך ראשי. "ההערכות הן כי במצב הנוכחי סיכוייו של וינר לקבל את התפקיד קלושים", כותב בוחבוט, אך בידיעה נפרדת מוסיף "גורם בטחוני" כי "נוצר הרושם שארז וינר נשכב על הגדר עבור אחרים".
ב"הארץ" הפרשה אינה עומדת בראש סדר היום, אך עדיין מוקדשות לה מלים רבות על פני למעלה מכפולת עמודים. בין היתר כותב עמוס הראל בטור פרשנות כי "זהות החושף – ועוד יותר מכך זהותו של החשוד בזיוף – מעלות ספקות באשר לשיקול הדעת של המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה, שהודעותיהם מיום חמישי העניקו זיכוי קולקטיבי לצמרת הבטחונית והצבאית. הקשרים לכאורה בין החשוד בזיוף לבין סביבת הרמטכ"ל ואולי גם ללשכות נוספות מחייבים בדיקה מעמיקה יותר של התגלגלות הפרשה המשונה והמטרידה הזו, ועשויים להצריך עדיין את עיכוב הליך בחירת הרמטכ"ל הבא".
פרט נוסף שעולה מתוך הסיקור של הראל ב"הארץ" הוא שהמדליף, סיבוני, "יצר קשר עם אנשי חדשות ערוץ 2 באמצעות מתווך (ששמו לא נמסר עד כה), וזה העביר לידיהם את המסמך". מידע זה לא מופיע באף אחד מהעיתונים האחרים, אך אם יש בו ממש, הוא עשוי להסיט את האש מאמנון אברמוביץ', שטען כי "המקור הוא אמין, סולידי, ומחוץ לסצינה. מחוץ לסצינה. נטול אינטרס בעניין הזה". סיבוני אינו עונה על הגדרה זו.
הפי-אנד
"כמה כתבים זרים טילפנו אלי במהלך סוף-השבוע", מגלה נחום ברנע בטור שנפתח בעמוד השער של "ידיעות אחרונות". "היתה להם שאלה: איך זה שבעולם מתרגשים מחידוש השיחות הישירות בין ישראל לפלסטינים, בעוד שבישראל הבשורה הגדולה תופסת בקושי מקום שני או שלישי בחדשות". ברנע מסביר את הפער בחוסר האמון של הציבור בארץ כי המשא-ומתן יוביל להישג משמעותי. "היינו בסרט הזה", הוא כותב, "והיינו שוב, ושוב, ושוב. קשה להאמין שדווקא הפעם זה יסתיים בהפי-אנד".
ב"ידיעות אחרונות" סיקור חידושו של המשא-ומתן הולם את התמונה שמציג ברנע – הוא מופיע בכפולה השלישית בלבד ומתמצה בעמוד אחד בלבד. ב"מעריב" הסיקור נדחק עד לכפולה החמישית. ב"הארץ", לעומת זאת, מרגישים מחויבים יותר לסיקור ההתפתחויות בתהליך השלום האינסופי בין ישראל לפלסטינים.
הכותרת הראשית ב"הארץ" מוקדשת להכרזת שרת החוץ האמריקאית על חידוש השיחות בפסגה שתיערך בשבוע הבא. בתצלום [AP] שנבחר לעמוד בראש שער "הארץ" נראים קלינטון והשליח האמריקאי למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל מחייכים מאוזן לאוזן במעמד ההכרזה.
"ב-1 בספטמבר ייפגש אובמה עם כל אחד מארבעת המנהיגים בנפרד, ולאחר מכן תתקיים ארוחת ערב משותפת", מדווחים ברק רביד, נטשה מוזגוביה ואבי יששכרוף, ומוסיפים כי קלינטון ומיטשל "הבהירו בסוף-השבוע כי המשא-ומתן יתנהל במטרה להגיע להסדר קבע ולהקמת מדינה פלסטינית בתוך שנה".
אלוף בן מציין בטור פרשנות כי "הציפיות מהמשא-ומתן המחודש אפסיות, והפלסטינים לא מעניינים את רוב הציבור הישראלי, שמסתפק ברגיעה הבטחונית". הוא מזכיר כי "המעטים שמתעניינים בתהליך המדיני חושבים שנתניהו מבלף ומתכוון להרוויח זמן בשיחות סרק", אך לדבריו דווקא חוסר האמון וחוסר העניין עשויים להועיל לנתניהו, אם הוא אכן מבקש לקדם את המשא-ומתן, בניגוד לנהוג לחשוב (על-ידי המתעניינים בתהליך המדיני).
אבי יששכרוף מעיר בטור נפרד כי התנאים שהשיגה ישראל לסבב הנוכחי של המשא-ומתן הם בבחינת הישג לנתניהו. "יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו-מאזן)", הוא כותב, "[הסכים] לחידוש המשא-ומתן הישיר עם ישראל בתחילת ספטמבר בוושינגטון, מבלי שקיבל אף אחת מדרישותיו".
זהו גם המסגור שנבחר לסיקור ב"ישראל היום". "ללא תנאים מוקדמים", קוראת כותרת ידיעה מאת שלמה צזנה, וטור פרשנות מאת זלמן שובל מוכתר בביטוי "הצלחה ישראלית, בינתיים". צזנה מדווח כי נתניהו אמר אמש, "בשיחות סגורות", כי "הוא מתכוון לנהל את השיחות באופן אישי מול אבו-מאזן". לפי צזנה, נתניהו הבהיר כי "קודם כל יהיו הבנות עקרוניות בין המנהיגים לגבי סוגיות הליבה, רק לאחר מכן הן יעברו לצוותי המו"מ".
השנה אינה 1939
"מה היה עושה בנימין נתניהו אילו היה יו"ר האופוזיציה ביום שבו איראן מפעילה את הכור הגרעיני הראשון שלה", תוהה נדב איל בסוף טור הפרשנות שלו, המתפרסם הבוקר ב"מעריב". "אפשר לדמיין את מסיבת העיתונאים", מנחש איל, "המבטים מזרי האימה, ההערכות הקודרות על העתיד, ובל נשכח: נפנוף האצבע המתריע, הנזיפה בממשלה הרכרוכית, שאינה עושה די כדי לבלום את 'האיום האיראני הקיומי' ואינה מפנימה את 'חומרת השעה' והסיכוי ש'השנה היא 1939' ואיראן היא גרמניה הנאצית".
נתניהו, כמובן, אינו יו"ר האופוזיציה, אלא ראש ממשלת ישראל. משום כך נגנז הנאום בגנות ההנהגה הרופסת במדינה, ומשום כך אין הבוקר סיקור נרחב בעיתון "ישראל היום" לדברי התוכחה של מנהיג האופוזיציה. במקום זאת, הביקורת מופנית בעיקר כלפי איראן וארה"ב. בכך מחזק "ישראל היום" את התפיסה שלפיה הוא נאמן לקריירה של הפוליטיקאי נתניהו יותר מאשר לעקרונותיו.
"הכור בבושהר: רדיואקטיבי", מאיימת הכותרת הראשית של העיתון, ובכפולה הפותחת מדווחים דן לביא ושלמה צזנה כי "הכור הגרעיני בבושהר החל לפעול. 163 מוטות של דלק גרעיני – במשקל 82 טונות – הועברו אתמול מרוסיה לטעינה בכור. בעוד כחודשיים הוא צפוי להתחיל לייצר חשמל". התגובה הרשמית של מדינת ישראל מובאת בסיום הדיווח: "אין זה מתקבל על הדעת שמדינה המפרה באופן בוטה החלטות של מועצת הביטחון ושל הסוכנות לאנרגיה אטומית, ומתעלמת מהאמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני, תזכה ליהנות מפירות השימוש באנרגיה גרעינית", נמסר ממשרד החוץ בהתייחסות לאיראן, לא לישראל.
ב"ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "גרעין של חשש", מבקש רונן ברגמן להרגיע מעט את החששות. "הכור בבושהר מבוסס על טכנולוגיה ישנה יחסית", הוא כותב, "הוא מקורר באמצעות מים קלים שקשה מאוד ואולי אף בלתי אפשרי למצות מהם מספיק חומר בקיע באיכות קרבית שתאפשר בנייתה של פצצה גרעינית". בניגוד למשתמע מהודעת משרד החוץ, ברגמן מציין כי האיראנים "מכפיפים אותו לפיקוח מלא של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית והסכימו להגבלות הקשות שהטילו הרוסים". יחד עם זאת, ברגמן מתריע מפני סכנות עקיפות שמציב הכור.
ב"הארץ" מצטט יוסי מלמן את ראש אמ"ן לשעבר אהרון זאבי פרקש, שאמר לו: "הכור בבושהר לא מהווה סכנה מיידית והוא נמצא בפיקוח מעמיק גם של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית וגם של רוסיה". בידיעה נפרדת מדווח מלמן כי ארה"ב שיכנעה את ישראל שאין איום מיידי מאיראן. מלמן מציין כי "ראש המוסד מאיר דגן אמר כבר לפני כמה שבועות לוועדת החוץ והביטחון כי ההערכות הן שאיראן לא תוכל להגיע לנשק גרעיני עד שנת 2014 או 2015, אם היא תמשיך בפיתוח תוכנית הגרעין שלה בקצב הנוכחי". עד אז, לישראל כבר יגיע המשלוח הראשון של המפציצים החמקניים.
ענייני תקשורת
הדר חורש מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי חברת הוט דורשת לבטל את העלאת התמלוגים ולצמצם את חובות ההשקעה ביצירות מקור, בתמורה לנכונותה להציע ללקוחותיה "חבילה צרה".
גילי איזיקוביץ' מדווחת ב"הארץ" כי ראש תא הכתבים הזרים בישראל, קוני מוס, מת בהולנד ביום חמישי בלילה מהתקף לב.
בעיתונים השונים מדווח כי בשבדיה הוצא – ובתוך זמן קצר בוטל – צו מאסר באשמת אונס נגד מייסד אתר ויקיליקס, ג'וליאן אסאנג'.