מה זה זיוף?
"אני המדליף", קוראת כותרת בצד שער "מעריב" לידיעה הבולטת של הבוקר. הדובר הוא אל"מ (במיל') גבי סיבוני, שאמר לכתבי העיתון אמיר בוחבוט ואבי אשכנזי: "אני העברתי את מסמך גלנט לחדשות ערוץ 2".
סיבוני מוגדר בידיעה כ"אחד החברים הקרובים של הרמטכ"ל גבי אשכנזי ואלוף פיקוד הצפון גדי אייזנקוט", אך הוא עצמו מדגיש באוזני שני הכתבים כי "הנייר שאני הוצאתי לא יצא מסביבתו של אלוף פיקוד צפון או ממישהו מהסביבה שלו. זה לא קשור אליו". האם אפשר להבין מכך שהמסמך יצא מסביבתו של חברו הקרוב האחר, הרמטכ"ל? נראה שלא. מכל מקום, סיבוני מסביר את מעשה הדלפה כך: "הנייר משקף מציאות חמורה, ולאור החומרה של הדברים הגעתי למסקנה שזה מה שצריך לעשות".
אם כן, סיבוני הוא מי שאמנון אברמוביץ' הגדיר כ"מקור אמין ופורה זה שלושה עשורים". מן הסתם כבר לא יהיה פורה כבעבר. מה באשר לאמינותו? סיבוני עדיין רואה את עצמו כמקור אמין. "אני חושב שהוא לא מזויף", אומר אלוף-המשנה על המסמך, אף שמשטרת ישראל הגדירה אתמול בהודעה חריגה שהעבירה לכלי התקשורת את המסמך כמזויף. "מה זה זיוף?", מתפלסף סיבוני. "הוא נכתב אולי בצורה לא מורשית על נייר לוגו של איל ארד. אבל התוכן שלו בכלל לא מזויף. התוכן שלו הוא אמיתי. מישהו כתב".
האם בכלי תקשורת אחרים ידעו מיהו המדליף? ב"הארץ" מדווח תומר זרחין כי "המקור הוא איש עסקים המזוהה עם קבוצה בעלת רקע בטחוני והוא מקורב לקציני צבא בעבר ובהווה". ב"ידיעות אחרונות" מדווח הבוקר ירון דורון כי המשטרה איתרה את המדליף וכי "מדובר בקצין במילואים בדרגת אלוף-משנה המשתייך לקבוצת קצינים במילואים". שני התיאורים מעורפלים, ובכל זאת מדויקים. ב"מעריב" מציינים בוחבוט ואשכנזי שסיבוני השתחרר משירותו הצבאי לפני 15 שנה, אך הוא "נמנה עם 'אחוות הגולנצ'יקים', שכוללת שורה ארוכה של קצינים יוצאי החטיבה".
ההודאה של סיבוני במעשה ההדלפה בלעדית ל"מעריב" הופכת פרסומים ביתר כלי התקשורת, ולמען האמת גם ב"מעריב" עצמו, ללא רלבנטיים מהר יותר מהרגיל. דן מרגלית, למשל, מגדיר ב"ישראל היום" את המדליף כ"אדם מסוכן שניסה לשבש ולחתור תחת סדרי מינהל תקינים של משטר דמוקרטי כדי לקדם או לחסום צעד שנועד לשרת רק את האינטרס האנוכי שלו. איני מציע לערוץ 2 להסגיר את המקור, אך לא אצטער אם יעלה בידי המשטרה להציפו אל פני המים הציבוריים".
מנגד מעלה בן כספית ב"מוספשבת" של "מעריב" את הספקולציה שלפיה "הזיוף מתוחכם הרבה יותר ממה שחשבנו". כספית משתעשע ברעיון כי "המזייפים ידעו שמדובר בזיוף שלא מחזיק מים ומיד לאחר שהדבר ייחשף הנזק ייגרם דווקא לצד השני, שייתפס כמי שניסה להפיל שר בישראל. הם העבירו עותק ללשכת הרמטכ"ל בתקווה שיעורר מהומות, ואז כשיתברר שמדובר בנייר מזויף, יתגלה כאידיוט ואולי גם ייאלץ להתפטר. כשראו שהוא לא מעורר מהומות, העבירו את זה לתקשורת. היא כבר תעורר את המהומה בעצמה. וכך היה".
כספית מסייג וכותב כי "כדי לבצע את המזימה הזו צריך ראש פתלתל במיוחד, אופי מניפולטיבי, וגם ניסיון רב בפעילות הטעיה חשאית", אך מיד מוסיף: "בפרשה שלנו, על גיבוריה הגלויים והסמויים, לא חסרים מועמדים המתאימים לתיאור הנ"ל". התקשורת אמנם עוררה מהומה, אך התסריט של כספית, שלפיו מחנה ברק-גלנט הוא המושך בחוטיה והוא שהעביר לה את המסמך, מסתמן הבוקר כשגוי, לפחות בחלקו.
המקרה הפחות טוב
במוספי סוף-השבוע מנסים הפרשנים הבכירים לעמוד על מניעיהם של המעורבים בפרשה. טקסט מודגש (שלא לומר ממורקר) בטור הפרשנות של עמוס הראל במוסף "השבוע" של "הארץ" קורא: "בחודשים האחרונים היו אחדים מתומכי הרמטכ"ל פעילים בשורת מהלכים, מהמאמץ (שנכשל) לקדם את היוזמה להאריך את כהונתו בשנה חמישית ועד הניסיון (שכמעט והצליח) להביא לדחיית ההכרעה על מינוי היורש לנובמבר".
"על-פי מה שמצטייר כגרסת ברק", כותב נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", "הרמטכ"ל המכהן, גבי אשכנזי, רצה לכפות עליו להאריך את כהונתו לשנה חמישית. לא פחות מזה, ואולי יותר, הוא רצה לסכל את מינוי יואב גלנט ליורשו [...] אשכנזי ו/או תומכיו פתחו במאבק פרוע. הפצת המסמך היתה חלק ממנו. היא נועדה לצייר את מינוי גלנט כמשחק מכור, להשחיר את דמותו של גלנט ולדחות את ההחלטה על מינוי הרמטכ"ל הבא".
ברנע משרטט גם את "מה שמצטייר כגרסת אשכנזי": נסיונות חוזרים של שר הביטחון להכשילו בעודו מכהן בתפקיד הביאו אותו לתת אמון במסמך שהוצג בפניו, ולהגיע למסקנה כי ברק וגלנט עומדים מאחוריו. "אין לי מושג מי מסר להם [לחדשות 2] את המסמך", מציין ברנע. "דבר אחד ניתן לומר: אם מטרתו היתה לעזור לאשכנזי, המטרה הזאת לא הושגה. להפך: הוא קילקל לו".
ב"מוספשבת" של "מעריב" מציע בן כספית תשובה משלו למניעים שפעלו מאחורי הקלעים. כספית מדגיש כי האסטרטגיה ששורטטה במסמך התממשה בפועל ("מבחינתי, הפרשה האמיתית היא פרשת ברק. אהוד ברק"), ותוהה מה גורם לשר הביטחון לרצות לפגוע במעמדו של הרמטכ"ל. כספית גם מספק את מה שהוא עצמו מגדיר כ"אחת התשובות האפשריות, אם כי הספקולטיביות", שלפיה אהוד ברק מעריך שבקרוב יסיים את תפקידו ומבקש למצוא חן בעיני הרמטכ"ל לעתיד, כדי שיוכל להרוויח כסף מהחלטותיו.
כספית פיקח דיו כדי לציין כי מסד הנתונים שעליו הוא מבסס את התיאוריה שלו בנוי מ"השערות ספקולטיביות". לסיכום הטקסט שלו על הפרשה כותב כספית כי "כל אלה השערות במקרה הטוב, ספקולציות במקרה הפחות טוב". על המקרה שבו אלה הן השערות ספקולטיביות הוא אינו מרחיב את הדיבור.
קדימה
בלי קשר ישיר לחשיפת המדליף, פרשת המסמך המכונה "מסמך גלנט", שנולדה לפני שבועיים בדיוק עם החשיפה ב"אולפן שישי" של ערוץ 2, מגיעה הבוקר לשלב סיכומי הביניים. אתמול פירסמה משטרת ישראל הודעה חריגה ולפיה המסמך מזויף, אך שר הביטחון, הרמטכ"ל ואלופי המטכ"ל אינם חשודים במעשה; לא בזיוף המסמך, לא בהפצתו ולא בהדלפתו לערוץ 2. "המשטרה טיהרה את בכירי הצבא", קורא החלק הראשון בכותרת הראשית של "הארץ". "האחראים לזיוף המסמך טרם נחשפו", קורא החלק השני.
הכותרת הראשית של "מעריב" אינה מוקדשת לחשיפת המדליף, אלא מתמקדת בחיובי. "יצאו נקיים", נכתב בגופן לבן על רקע כחול, כשמתחת להכרזה החגיגית תצלומיהם של גבי אשכנזי, יואב גלנט ואהוד ברק. הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מתמקדת בשלב הבא. "החשוד בזיוף: קצין במילואים", נכתב בגופן אדום על רקע שחור. הכותרת הראשית של "ישראל היום" מתמקדת בממלכתי. "המסמך מזויף; אפשר למנות רמטכ"ל חדש", נכתב בה.
חלק ניכר מעמ' 3 ב"ידיעות אחרונות" מוקדש להצגת המפסידים (אשכנזי, גנץ, אייזנקוט) והמרוויחים (ברק, גלנט) מהפרשה. בטור נפרד קובע הפרשן אלכס פישמן כי "אשכנזי הוא ללא ספק המפסיד הגדול. וחבל". דעה זו מקובלת גם על עיתונאים אחרים. עפר שלח כותב ב"מעריב" כי "עדיין לא ברור מי צריך לשמוח – למעט יואב גלנט, ששמו נוקה לחלוטין". עמוס הראל כותב על גלנט ב"הארץ" כי "מי שביקש לחסום את מינויו באמצעות זיוף המסמך והדלפתו כנראה נכשל – ואולי אף זירז את התוצאה ההפוכה".
תגובתו של גלנט מופיעה ב"ידיעות אחרונות". "אני רץ קדימה", מצוטט גלנט בכותרת בתחתית הכפולה הפותחת של העיתון, המזכירה את המסר ששיגר אריאל שרון לאחר האירוע המוחי הראשון שעבר. את המסר הזה העביר גלנט ל"מקורביו", מדווח יוסי יהושוע, ומוסיף כי לדברי קצינים שליוו את גלנט בשבועות האחרונים, המועמד המוביל למשרת הרמטכ"ל "שמר על קור רוח והמשיך בשגרת יומו". יהושוע מתאר כמובן את שגרת יומו של אלוף בצבא, לא את שגרת יומו של תככן ציני שייעשה הכל כדי להתקדם בחיים.
כמו משוגעים
"בלי לזלזל במצב בצמרת צה"ל, המצב לא פחות נורא בתקשורת הישראלית, שכל חולשותיה ומחדליה נחשפו בשבועיים האחרונים", קבע אתמול רביב דרוקר, פרשן "חדשות 10". דרוקר מנה את הפרסומים השגויים הרבים שהופיעו בהקשר של פרשת "מסמך גלנט" ואמר: "בסוף אנחנו מסתכלים עליהם [המעורבים בפרשה] ואומרים, 'תראו איך הם מסתובבים כמו משוגעים', אבל מי מריץ אותם כמו משוגעים?".
ההלקאה ההדדית והעצמית ניכרת גם ברשימות המתפרסמות הבוקר. חנוך דאום מכתיר את הפרשה כ"שתיים-גייט", ושואל, "מדוע, למען השם, התעלמו אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל ממה שאמר להם איל ארד רבע שעה לפני שידור הסקופ שבידיהם?". ב"מעריב" מעניק אבי רצון את הכותרת "יום הכיפורים" להתנהלות התקשורת בפרשה. "כל פרסום המסמך הזה בחטא יסודו וביוהרה פרסומו", הוא כותב. לדעתו, " יום הכיפורים לא רק שלו [של אברמוביץ'], אלא של רבים מכלי התקשורת בישראל על סוגיהם השונים, כולל כמובן עיתון זה, שבמקום לבדוק לעומק את הפרסום החפוז, החרו החזיקו אחרי אברמוביץ' ובכך הפכו לשותפים מלאים לאחת הבושות הגדולות והמביכות בתולדות העיתונות בישראל".
ב"הארץ" מותחים ביקורת על התקשורת באמצעות ציטוט הודעת המשטרה. תומר זרחין מדווח כי המשטרה מסרה אתמול, בין היתר, כך: "במהלך הימים בהם התנהלה החקירה פורסמו על-ידי אמצעי התקשורת השונים ידיעות רבות, שחלקן היו נטולות כל בסיס עובדתי, ואשר הסבו נזק לאנשים שונים, אזרחים ואנשי צבא, וכן עוררו גלי שמועות מיותרים [...] משיקולים של צורכי החקירה, המשטרה נמנעה עד כה מלהתייחס לשמועות ולידיעות הרבות שפורסמו".
פספוסים
בפעם קודמת שהמוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" ביקש לפרסם ראיון עם תא"ל במיל' יצחק (יצה) יעקב, זה נגמר לא טוב. הבוקר מתפרסם ראיון שערך עמוס שביט עם יעקב, ובו הוא משיב לביקורת שנמתחה עליו באחרונה מפי יריבו הוותיק, ראש המלמ"ב לשעבר, יחיאל חורב.
יעקב עונה להאשמות שהופנו כלפיו, מדבר על אהבתו ודאגתו למדינת ישראל, ואומר כי אינו מתחרט על הראיון שהעניק בזמנו לרונן ברגמן, ושבעטיו הסתבך עד למעל ראשו. מהראיון הנוכחי עולה כי מהדורה מצונזרת ומתוקנת של ספר זכרונותיו אמורה לראות אור בקרוב. "הנושא שלכאורה היה סודי, אבל הוא לא סודי, פשוט הושמט מכתב היד", אומר יעקב באשר לתיקון שנדרש ממנו. על-פי הכתבה, עיקר הספר אושר לפרסום על-ידי הצנזורה וכעת ממתין יעקב לאישור ועדת השרים. בסיום הראיון רומז יעקב כי לדעתו יש להיפטר ממדיניות העמימות הגרעינית בישראל. "הרתעה מייצרת הידברות בין מדינות", הוא אומר ביחס למצב מול איראן.
בכותרת המשנה ובמשפטים הפותחים של הכתבה מוזכר בלוג שכותב יעקב תחת השם "הסקפטי המשופשף". זהו בלוג יוצא מגדר הרגיל. באחרונה הופיע בו "גיליון 21", גיליון המכיל ארבעה דפים. בתוכן העניינים של הגיליון מצוין כי "דף 4 מסתיים בקישור שלא כדאי להחמיצו". בדף 4 של הגיליון קישור המסתתר מאחורי המלים "הכול יהיה לגמרי מובן אחרי שתקיש כאן".
מי שלא חושש מתוכנה זדונית של סוכנות ביון שתשתלט על מחשבו, מי שמוכן לקחת את הסיכון כדי שהכול, עבורו, יהיה לגמרי מובן, מוזמן להקיש על הקישור. למחשבו יירד קובץ הנושא את השם "trapasy" ("פספוסים", בצ'כית) – מצגת פאואר-פוינט המכילה תצלומים של בני-אדם במצבים מביכים. היא נפתחת בחיטוט באף ומסתיימת בפורנוגרפיה קשה לצפייה.
מודעה
בפינה הימנית העליונה של עמ' 12 בעיתון "הארץ" מתפרסמת הבוקר מודעה לאיתור מועמדים לתפקיד "המפקח/ת על הבנקים". בין תנאי הסף: ניסיון ניהולי של שבע שנים לפחות ותואר אקדמי ראשון מוכר. הכותרת הראשית של "גלובס" הכריזה אתמול [עירן פאר] כי המועמד הבכיר להחליף את המפקח הנוכחי הוא זאב נהרי, ממלא-מקומה של מנכ"ל בנק לאומי.
התקשורת אשמה בכל
כחלק משיתוף הפעולה של "ישראל היום" עם האתר וואלה מתפרסם במוסף "ישראל השבוע" עמוד ש"נכתב על-ידי מערכת וואלה", ומביא מעט מהנעשה באתר אל העיתון המודפס. בין היתר מופיעה דרך קבע פינה תחת הכותרת "הטוקבקים של השבוע".
בגיליון הנוכחי הפינה מוקדשת לידיעה "חיילת 'דיגמנה' לצד עצירים פלסטינים כפותים", שעסקה בתצלומים שהעלתה עדן אברג'יל לחשבון הפייסבוק שלה. ארבעה טוקבקים מבין המאות הרבות שפורסמו בעקבות הכתבה מצוטטים ב"ישראל השבוע", וכל הארבעה, שנבחרו על-ידי מערכת וואלה, משדרים מסר אחיד.
"קצת פרופורציה", ביקשה "נעמה" וכתבה: "אכן לא היה מקום לפרסם את התמונות, ונראה שאלה פורסמו על-ידי החיילת מתוך תמימות. אולם, אלמלא קפצה התקשורת על המציאה, לא היו פני ישראל מושחרות בעולם ולא היו ניתנות לאויבינו סיבות 'לחגוג'"; "מספיק כבר! התקשורת אשמה בכל", הכריז "יוסי" והסביר: "העיתונות והתקשורת אחראיות בלעדיות למציאות העגומה של ישראל... מצדיקים את האויב ונותנים לו סיבות להיראות שוב כקורבן. שכחו לציין שכופתים ככה פושעים שפשעיהם מתחילים מחדירה בלתי מורשית למדינה ומסתיימים ברצח, אונס ופיזור סמים בארץ";
"like like like!!!", פסק "אמיתי" והוסיף: "אפשר לחשוב מה כבר קרה, כאילו איזה אסון גדול... נו באמת! מספיק עם ההתייפייפות המדומה הזאת... סה"כ הצטלמה. הרבה יותר חשוב להתייחס לאלפי הקסאמים שבני השטן יורים עלינו ולא לכל שטות"; ואילו "לא ימני ולא שמאלני" הכתיר את הטוקבק שלו במלים "השמאל בארץ". בגוף התגובה כתב: "השמאל הינו הנגע הרע במדינה שלנו. אני מגנה את התמונות הללו, אך אם השמאל לא היה קיים וכל-כך נגד המדינה הזו, הסיפור בכלל לא היה נודע לאף אחד ולא פוגע בדימוי העולמי שלנו עוד יותר".
ענייני תקשורת
איתי רום מעיר במוסף "G" של "גלובס" לתחקירני מהדורת יום שישי של ערוץ 10. על-פי רום, כתבה ששודרה בתוכנית בהנחיית מיקי רוזנטל בשבוע שעבר כללה ציטוט שהוצג כאילו ניתן מהמשטרה, אך למעשה התפרסם בכתבה שהופיעה במוסף "G". "הנה טיפ לתחקירני התוכנית", כותב רום, "חשוב להקפיד על דיוק גם כשממחזרים, לא רק כשמתחקרים".