ציון אמיר, אחד מעורכי-דינו של משה קצב, היום בדרכו לבית-המשפט העליון (צילום: דוד ועקנין)
הכותרות הראשיות (המיותרות)
"העליון יכריע הבוקר אם משה קצב יישלח לכלא", לשון הכותרת הראשית של "מעריב", העיתון שעדיין מנסה להמציא את החיה שנקראת צהובון אינטליגנטי (היסטוריונים מסוימים טוענים שפעם קראו לה "ידיעות אחרונות"), ולכן מדפיס את הכותרת בשחור-לבן סולידי, אולם באותיות שגודזילה היתה נאלצת להתרחק בשביל לקרוא אותן.
"הבוקר הגורלי של משה קצב", נכתב בכותרת הגג לראשית של "ידיעות אחרונות". "רגע האמת", נכתב באותיות אדומות בכותרת עצמה, על רקע תצלום של קצב ("אתמול ליד ביתו"), המכסה את רוב השער. "בית-המשפט העליון יפרסם הבוקר את הכרעתו", פותחת כותרת המשנה.
"יום הדין של קצב", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "הפעם זה סוף פסוק", נכתב בכותרת המשנה. גם ב"ידיעות אחרונות" וגם ב"ישראל היום" הכפולה הפותחת מוקדשת לסיקור פסק הדין הצפוי. ב"מעריב" אלו העמודים 5-4. בכל העיתונים הללו זהה הרלבנטיות של רוב העיסוק המובלט בנושא: שום רלבנטיות בכלל. באותה מידה אפשר היה לתת למדור תוצאות הלוטו את הכותרת הראשית.
בינתיים התפרסם היום כי השופטים דחו את הערעור. מחר ידפיסו העיתונים שוב כותרות ראשיות העוסקות בקצב, יקדישו לו את עמודיהם הראשונים ויספקו מידע ופרשנות – הפעם על אירוע טרי שקרה במציאות, מה שנקרא: חדשות. אבל מה עם העיתונים של היום? לא חבל על הנייר?
העילה התורנית
"כל מה שקרה בשוק קשור ישירות לחדשות מאירופה. שום דבר אחר לא עניין איש היום חוץ מאיטליה. אפשר היה לראות שהשוק כולו זז בתיאום מושלם עם התשואה על אג"ח של איטליה ל-10 שנים. כמה שהיא עלתה יותר, הבורסה ירדה יותר", מצטטים ערן אזרן ורם עוזרי את שמואל פלטניק, מנהל חדר המסחר בניירות ערך ישראליים בבנק הפועלים.
כותרת הטקסט עצמו, העוסק ב"סקירת המסחר" ופותח את מוסף נתוני הבורסה של "דה-מרקר", היא "אפקט איטליה בבורסה: מניות הבנקים נפלו ב-5%". הכותרת לידיעה מאת "דפנה מאור ו'ניו-יורק טיימס", שתמציתה מודפסת על שער "הארץ", היא "אפקט ברלוסקוני: השווקים בעולם צנחו".
"באירופה איבדו המדדים המקומיים כ-2% בממוצע, ואת ההדף מדרישות הבנק המרכזי באירופה ספגו גם הבנקים הישראליים", כותבים לירוי פרי ושניר הנדלר בסקירת המסחר של מוסף שוק ההון של "כלכליסט". "בנק לאומי, שהיה חשוף בסוף יוני לחובות של גופים פיננסיים איטלקיים בהיקף של כ-800 מיליון שקל, איבד 5.3% מערכו".
גם הכותרת הראשית של "עסקים", מוסף "מעריב", היא "איטליה מטלטלת את השווקים בעולם". "העילה התורנית לירידות השערים החדות במניות הבנקים בבורסת אחד-העם היתה חשיפתם האפשרית למשבר באיטליה", כותב יהודה שרוני בטור פרשנות בעמ' 3 של המוסף. כותרת הידיעה עצמה מנסחת אותה תובנה כך: "ירידות במניות הבנקים למרות החשיפה הנמוכה".
ולסיכום: הבנקים בישראל אינם מושקעים בצורה ישירה או באופן משמעותי בגופים איטלקיים (פרטיים או ממשלתיים), ולכן ריאלית, אין סיבה שייפגעו בצורה ישירה או באופן משמעותי ממשבר החוב של איטליה. אין גם הלימה בין רמת החשיפה שכן קיימת ובין הירידה במניותיהם (מניית בנק הפועלים נחלשה בחצי אחוז יותר מזו של לאומי, מציינים פרי והנדלר כבדרך אגב), ואילו הקשר בין החלטות המהמרים (סליחה, המשקיעים) על מניות הבנקים ובין המצב באיטליה הוא ממילא תמיד עניין של ניחוש (האם השווקים השפיעו על תשואת האג"ח או אולי להפך?).
והנה כך נכתב בפתח סקירה אחרת, "רצפת המסחר", של פרי והנדלר ב"כלכליסט": "המשבר באיטליה, שהביא לירידות שערים בכל העולם, לא פסח על המניות של החברות הגדולות במשק וגם לא על שוק האג"ח הקונצרני ושוק האג"ח הממשלתי". מה הקשר בין ירידה של "כ-7%" במניות החברה-לישראל ובין המשבר באיטליה? המניות ירדו, נכתב בסקירה, "לאחר שחברת הספנות מרסק, אחת המתחרות של צים (חברה-בת של החברה-לישראל), הורידה את תחזיותיה ל-2011". ומדוע ירדו מניות אלביט-הדמיה? משום שבעל השליטה זיסר לא פרע את מלוא חובו המדובר לבנק הפועלים. ומה הקשר בין מניות דלק לברלוסקוני? אין כנראה שום קשר.
ומה הקשר בין שלל האירועים החדשותיים המשמעותיים בעולם ובין תנועת המניות ואגרות החוב, המדדים והמט"ח? לא כזה שתוכלו למצוא בין דפי העיתון. לא חבל על הנייר? לא. עובדה שיש מי שקונה אותו עדיין. והנה סוג חשוב של "קשר" בין התרחשויות המניע את השווקים: עדריות, הרגל, שטחיות, עצלות מחשבה.
?. תתמודדו
בשער "כלכליסט" בוחרים לעסוק בהתמוטטות האיטלקית כך: "משבר החובות האירופי מתעצם", נכתב בכותרת מעל לכותרת הראשית, "דרוש חיסכון נגד הדבקה". "אם איטליה לא תצליח להתאושש בכוחות עצמה, האיחוד-האירופי עלול לקרוס ולגרור איתו את כל העולם", נכתב בסיומה של כותרת המשנה.
מתחת לכותרות מודפסת אינפגרפיקה תחת הכותרת "שלבי התפשטות המשבר". וכך נכתב בה: "שנת 2008: משבר הסאב-פריים פורץ בארה"ב ומתפשט לכלכלת העולם. שנת 2010: אירלנד, יוון, פורטוגל וספרד נקלעות למשבר חובות בזו אחר זו. שנת 2011: המשבר מתגלגל לאיטליה, ומאיים על יציבותן של צרפת וגרמניה. שנת 2012: ?".
הוא כל-כך אהב פילים
"53 חברי-כנסת נעדרו מהישיבה לציון רצח רבין", נכתב בכותרת בולטת על שער "הארץ", לצד התמונה המרכזית המודפסת בו, של "יו"ר האופוזיציה ציפי לבני נואמת במליאת הכנסת, אתמול". "גם יציע האורחים באולם לא היה מלא", מציינים יהונתן ליס ועוז רוזנברג, אולם לא נכתב כמה כסאות היו ריקים, והכתבים אינם נוקבים בשמותיהם של האורחים שהוזמנו אולם בחרו במפגיע לעסוק בעניינים אחרים, שאינם קשורים, ככל הנראה, לרצח רבין.
ויש גם מי שבוחר לציין את היום הזה (חמישי) בחודש רבין בפארודיה עוקצנית מימין, הלועגת ל"מורשת רבין" ולהזיות השלום. "מורשת הפילים של רבין", נכתב בכותרת על שער "מעריב", ולצדה הכיתוב: "לפני 16 שנה, לבקשת רה"מ יצחק רבין, שלחה תאילנד לגן החיות התנ"כי ארבעה פילים עם המטפלים שלהם [...] עכשיו דורשת רשות האוכלוסין לגרש את המטפלים". או שאולי לא מדובר בפארודיה, אלא בידיעה חדשותית (יוסי אלי) על אטימות ביורוקרטית, ומישהו מהעורכים חמד לצון כשטיפל בכותרות. קשה לדעת בחודש רבין מה רציני ומה מזויף.
איראן ז'ה טם
ומה עם איראן, זוכרים? אותה ארץ כיסופים רחוקה, עטוית כורים ומנהיגים גמדיים, המעוררת במנהיגינו שלנו, ובעיתונאינו אנו, פרצי אנרגיה אקסטטיים? האחרון שבהם, רק אתמול, עוד האיר את הכותרות הראשיות באור אדמדם, מאיים. "איראן מאיימת, העולם מגמגם", נכתב בכותרת בולטת על שער "ישראל היום", היחיד שמקדיש גם היום חלק נכבד מסדר היום לסוגיה האיראנית. למרבה האירוניה, הסיקור בעיתון המזוהה עם ראש הממשלה הימני מגשים בטון שלו את תחזיתו מאתמול של הפרשן בעיתון השמאלי.
"הדו"ח הוא ניצחון לעמדה הישראלית. אולם הניצחון יתסכל את ישראל. תסכול זה נובע מכך שאף שהאקדח מעשן, ספק אם הוא ירה", כתב אתמול יוסי מלמן ב"הארץ". "לאחר דו"ח סבא"א – מנהיגי העולם מסתפקים בהצהרות", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ישראל היום". הרוסים, מצוין שם, אינם מסתפקים בהצהרות, אלא להפך: מתנגדים להטלת סנקציות על איראן. "רוסיה וסין לצד איראן", נכתב בכותרת בתחתית שער "ידיעות אחרונות".
"ארה"ב: דנים עם המעצמות על סנקציות", נכתב בכותרת על שער "מעריב". "בכירים בממשל האמריקאי יבואו לישראל לדון בסנקציות על איראן", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "במוקד הדיונים תעמוד התוכנית האמריקאית לגייס את האיחוד-האירופי ומדינות נוספות במערב להחרמת הבנק המרכזי של איראן, ולשורת סנקציות נוספות", כותב ברק רביד. "במקביל, ההערכה בישראל כרגע היא שלנוכח התנגדות רוסיה וסין, אין סיכוי שמועצת הביטחון של האו"ם תטיל סבב נוסף של סנקציות נגד איראן".
"מכאן שישראל עומדת שוב בנקודת המוצא שלה. תקיפה צבאית תעמוד שוב במרכז הדילמה הישראלית", כתב אתמול יוסי מלמן.
עוד כותרת ראשית
"הצעת חוק: שימוע בכנסת למועמדים לעליון", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "ועדת השרים לחקיקה תדון ביום ראשון בהצעה המחייבת מועמדים לשיפוט בעליון לעבור שימוע פומבי בפני הכנסת". כותרת הידיעה הראשית בעמוד הפותח בוטה יותר: "שרי הימין רוצים לחייב שימוע פומבי למועמדים לכהונה בבית-המשפט העליון".
"תמיכה רחבה בקרב השרים בהצעת חוק חדשה של חברי-הכנסת יריב לוין וזאב אלקין מהליכוד, לפיה לוועדת החוק בראשות ישראל-ביתנו תהיה זכות וטו על מינויים לעליון", נכתב בכותרת המשנה. "הצעת חוק נוספת דורשת להקים גוף פיקוח על הפרקליטות".
בתצלום שנבחר להופיע במרכז הדף נראה יו"ר ועדת חוקה, ח"כ דוד רותם מישראל-ביתנו, כשהוא עומד, כרסו, זקנו וראשו משתפלים בצורה ספק-מאיימת למטה, באלכסון, כלפי דמותה היושבת של נשיאת בית-המשפט העליון דורית ביניש, שפתיה פעורות קמעה, בעיניה מבט ספק מאוים, ידיה מפשפשות בתיקה, ספק פכורות בדאגה.
ענייני תקשורת
"מנכ"ל ערוץ 10: ניסגר בתוך 3 חודשים", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בעמוד חדשות התרבות והבידור של "הארץ".
"בית-המשפט המחוזי דחה אתמול בקשה לתביעה ייצוגית שהגישה המועצה לצרכנות נגד אוסם, שטראוס, הד-ארצי ואחרות בעניין הפרסום הסמוי לכאורה בקלטות ילדים", מדווח אלפי שאולי ב"עסקים".
"נפטר הסופר והמחנך שמואל בן-ארצי, אביה של שרה נתניהו", נכתב בכותרת ברצועה צרה בתחתית שער "מעריב", העיתון שעורך אותו הדובר לשעבר של ראש הממשלה ושפטירתם של סופרים ומחנכים חצי אלמוניים זוכה אצלו לכותרת כשהם מי שהולידו את אשתו של אותו ראש ממשלה, מסתבר היום. העורך של "ישראל היום" לא היה אף פעם דובר רשמי של ראש הממשלה, כאן העיתון כולו עובד בתפקיד הזה, ולכן פטירתו של בן-ארצי היא אחת משלוש החדשות העיקריות ש"ישראל היום" מוצא לנכון לדווח עליהן היום.
"יום לאחר שמפיק טקס האוסקר ברט ראטנר פרש מתפקידו, הודיע אתמול השחקן אדי מרפי כי לא ינחה את הטקס. ראטנר פרש לאחר שהוטחה בו ביקורת קשה על כך שהשתמש בביטוי פוגעני נגד הומואים", כותבת רותה קופפר בידיעה המודפסת על שער "הארץ". "עזיבת השניים מותירה את מארגני האירוע במצב מביך, ארבעה חודשים בלבד לפני הטקס, כאשר עמדות המפתח שלו אינן מאוישות". על שער "מעריב" הסערה ("סערה בהוליווד") חריפה עוד יותר: לפי הכותרת שם, נותרו רק שלושה חודשים עד הטקס.
לפי אתר האקדמיה לקולנוע, בעלת הבית של האוסקר, הטקס יתקיים ב-26 בפברואר; כלומר, האמת נמצאת בין "מעריב" ל"הארץ" – יש עוד שלושה חודשים וחצי. זמן מספיק בשביל להקים מדינה ואף לייצר מגליונות עיתון ישנים קומיקאי רלבנטי יותר מאדי מרפי. אה, וכבר החתימו מפיק חדש במקום זה שפרש. ההוריקן מתחיל לשכוך.