ראיות נגד טענות

נסיבות מותה של הפלסטינית ג'וואהר אבו-רחמה ממשיכות להעסיק את העיתונים. כמה מהם, לפחות. אתמול בבוקר העניקו "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" שטח בולט ונרחב לסיקור הטענות שיצאו מפי "גורמים בצה"ל". שני העיתונים, שלא הקדישו מקום בשעריהם לדיווח על מותה של הפלסטינית במהלך הפגנה נגד גדר ההפרדה הבלתי חוקית בבילעין, מצאו מקום בשער לדווח על טענות גורמים אנונימיים בצבא ההגנה לישראל כי המוות לא היה תוצאה של פעילות החיילים.

בראש שער "ידיעות אחרונות" הופיעה הכותרת "צה"ל: מות המפגינה – פברוק". בתחתית שער "מעריב" הופיעה תיבה תחת הכותרת "עלילת בילעין?". גם בעמודי החדשות של שני העיתונים הוקדש אתמול שטח נאה לפרסום טענות הגורמים עלומי השם והבלתי רשמיים מתוך צה"ל.

"צה"ל: 'לא הרגנו את המפגינה הפלסטינית'", נכתב אתמול לרוחב הכפולה השלישית של "ידיעות אחרונות", לצד המאמר "כך מייצרים מוחמד א-דורה" מאת יועז הנדל והתיבה האינפוגרפית "צה"ל מציג: הבעיות בגרסה הפלסטינית", שפירטה את עיקר הטענות. "תחקיר צה"ל על האירוע בבילעין מטיל ספק בנוכחותה של ג'וואהר אבו-רחמה בהפגנה וחושף כי הפלסטינים שיקרו לאורך כל הדרך", נכתב בכפולה הפותחת של "מעריב", וגם שם צוינה ההשוואה בינה ובין א-דורה.

במהלך יום אתמול התקיימה מסיבת עיתונאים מטעם הפלסטינים בבילעין. במקום להסתפק בהעלאת ספקות לגבי נקודות תמוהות בגרסת צה"ל הבלתי רשמית, הוצגו בפני העיתונאים שטרחו להגיע למקום עדויות התומכות בטענה כי אבו-רחמה היתה באזור ההפגנה ומתה כתוצאה משאיפת גז מדמיע.

ב"ידיעות אחרונות" אין לכך כל זכר. העיתון מתעלם לחלוטין מהנראטיב שאינו מתאים לו (ולצה"ל). קוראי "העיתון של המדינה" נותרים עם זכרון הכותרת "פברוק" ובלי סיכוי להסיק בכוחות עצמם לגבי מהימנות הגרסה הצה"לית הבלתי רשמית. טענות הפלסטינים אינן זוכות אפילו לידיעה קצרצרה בצד עמ' 27, לצד הידיעה על אודות ערב מיוחד לזכרו של אל"מ (מיל') שמחה אהרוני ז"ל, שייערך מחר בתל-אביב, והידיעה על כך שיועץ התקשורת של השר לבטחון פנים, עידו מינקובסקי, פורש מתפקידו.

ב"מעריב" הוגנים מעט יותר. ידיעה בינונית בגודלה מופיעה על פני כשליש מעמ' 7. אמנם אין לה זכר בשער העיתון והיא קטנה משמעותית מהדיווח על הטענות שיצאו מטעם צה"ל, ובכל זאת – לא התעלמות מוחלטת.

תחת הכותרת "בית-החולים ברמאללה: המפגינה מתה מגז – לא מסרטן" מדווחים עמית כהן ואמיר בוחבוט כי "בני משפחתה של אבו-רחמה מציגים ראיות נגד טענות צה"ל". בדיווח מפורטות כמה מהראיות והעדויות ובסיומו נכתב כי "הדעות בצה"ל היו חלוקת אתמול בנוגע לפרשת מותה של ג'וואהר אבו-רחמה. בהמשך מצוטטים דברי "קצין בכיר בצה"ל", שאמר: "חלק מהגורמים בצד הישראלי נסחפו ועלו על עץ גבוה. מוקדם לקבוע שאבו-רחמה לא היתה בהפגנה, או שהיא היתה חולת סרטן [...] אסור היה למהר ולפרסם מסקנות נמהרות".

"מעניין שנציגי צה"ל, בשיחות לא רשמיות, היו שלשום הרבה יותר זהירים מהעיתונאים", כותבים אבי יששכרוף ועמוס הראל ב"הארץ". "הם רק העלו אפשרות שלקתה בסרטן דם, בעוד שכלי תקשורת שונים הציגו זאת כהסבר המכריע למותה. גם כעת, כעבור חמישה ימים, אין שום הוכחה שאבו-רחמה סבלה מסרטן".

"הארץ", העיתון היחיד שדיווח ביום ראשון על מותה של אבו-רחמה בעמוד השער, הוא גם היחיד שמדווח הבוקר על טענות משפחתה בשערו (אתמול, אגב, לא דיווח העיתון בעמוד השער על טענות צה"ל, אך ידיעה על הטענות, שכללה עבודה עיתונאית שקיעקעה את מהימנותן, הופיעה בכפולה הפותחת).

"בדיון הנרגש המתנהל בימים האחרונים בכלי התקשורת בדבר נסיבות מותה של תושבת הכפר בילעין, ג'וואהר אבו-רחמה, חסר בעיקר מרכיב אחד: עובדות מוכחות ומבוססות", כותבים הבוקר יששכרוף והראל ב"הארץ". לצד טור הפרשנות מתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון ידיעה מאת יששכרוף, המדווח מבילעין כי "משיחות עם עדי ראייה פלסטינים עולה כי אבו-רחמה לא לקחה חלק בתהלוכה המרכזית השבועית בכפר נגד הגדר, אלא יצאה מביתה כדי לצפות בה. לטענת העדים, אבו-רחמה עמדה כ-150–180 מטרים ממוקד אחר של עימותים, בין נערים מיידי אבנים לבין כוחות צה"ל. ככל הנראה, על-פי האנשים שהיו סביבה, היא נפגעה משאיפת גז מדמיע שיידו החיילים לעבר הנערים". לידיעה מלווה איור המתאר את "הגרסה הפלסטינית".

בהמשך טור הפרשנות מוסיפים יששכרוף והראל: "על-פי עדויות של תושבי הכפר ומפגינים, אבו-רחמה נפגעה מהגז. אולם סביר להניח שלא היתה זו סיבת המוות היחידה. אבו-רחמה סבלה מבעיה בריאותית שגרמה לכאבי ראש ולסחרחורות, אך במסמכים הרפואיים זו אינה מתוארת כסיבת המוות. ייתכן שהיה כאן שילוב של סיבות. מעבר לכך, אם היה מדובר בגז קטלני כפי שנטען, אפשר היה לצפות לפגיעות קשות גם של האנשים סביבה".

התמונה, אם כן, מורכבת, וב"הארץ" משתדלים לשרטט את כולה. כדאי בהקשר זה להיזכר כי בשני הצדדים מצויים בני-אדם ולהם תכונות אנושיות. "יש נטייה להאמין לקורבנות, ולדעתי זו טעות", אמר עיתונאי ה"ניו-יורק טיימס" ניקולס קריסטוף, המסקר זה שנים אזורי קונפליקט בעולם השלישי, בראיון לסרט תיעודי על עבודתו (דקה 17 בסרט).

"למעשה קורבנות משקרים במידה דומה לאנשים אחרים", הוסיף קריסטוף, "ולמעשה, כשדברים איומים מתרחשים בקהילה מסוימת, יש נטייה טבעית מאוד להגזים ולהגיד 'בכפר שלנו נטבחו עשרות', בעוד שלמעשה, אם אתה בודק ומבקש את שמות הקורבנות, אולי יתברר ששמונה נרצחו ועוד שמונה נפצעו, או משהו כזה.

"הם יגידו שהמעשה התבצע בלא כל התגרות, ואולי הם נקצרו בתת-מקלעים, אבל אולי מישהו השליך אבנים על החיילים. במלים אחרות, רק מפני שנעשה עוול נוראי, אין זאת אומרת שצריך לקבל בלא ביקורת את דברי הקורבן. למעשה, לעתים קרובות הם נוטים להיות בלתי אמינים לא פחות מהחיילים".

בינתיים, בחזית הבינלאומית

"בוודאי שהצבא צריך לפעול לגילוי האמת", כותבים עוד הראל ויששכרוף בנוגע למותה של אבו-רחמה, "אבל הטענות הישראליות מהיומיים האחרונים, שבשלב זה נשענות בעיקר על הערכות והנחות, משיגות בינתיים תוצאה הפוכה: הן גרמו לדיפלומטים זרים המוצבים בישראל לחשוד שמדובר בנסיון טיוח של צה"ל".

"פרשת מותה של ג'וואהר אבו-רחמה באה בעיתוי לא נוח לדיפלומטיה הישראלית", מדווח ב"הארץ" שלמה שמיר. "דווקא בימים האחרונים פתחו עובדי משרד החוץ בעיצומים כחלק מהמאבק להעלאת שכרם, והדבר פוגע גם בהסברה בחו"ל של הגרסה הישראלית לנסיבות המקרה".

על-פי דיווחו של שמיר, "נציגים של כלי תקשורת שפנו אתמול לדובר הקונסוליה הכללית של ישראל בניו-יורק, וביקשו את תגובתו לגרסה הפלסטינית על מותה של אבו-רחמה, נענו בתשובה מתחמקת. במקום תגובה ישראלית רשמית, קיבלו כלי התקשורת האמריקאיים ציטוטים מדיווחים על התקרית כפי שפורסמו בעיתונות בארץ". "הדיפלומטיה הישראלית בסכנה", כותב מוניר דאהר, עובד משרד החוץ, במכתב למערכת המתפרסם הבוקר ב"הארץ".

"מהפכה במשרד החוץ", קוראת כותרת גג לידיעה מאת אלי ברדנשטיין ב"מעריב", והכותרת קובעת – "שגרירים בלי שגרירויות". על-פי הדיווח של ברדנשטיין, שאפשר לקרוא על רקע העימות המתחולל במשרד החוץ סביב העיצומים, "המשרד מתכוון להציב 20 שגרירים חדשים במדינות קטנות, שעד היום לא היה בהן שגריר, אבל כדי לחסוך בעלות הכבדה של פתיחת שגרירות, יישלחו אליהן מה שמכונה 'שגרירי לפטופ'.

"[...] שגרירים אלה יפעלו לבדם, עם מחשב אישי נייד, ללא נהגים, מזכירות, עובדי ניקיון, מאבטחים וקציני ביטחון, וגם ללא סגנים. משרד החוץ גם לא ישכור עבורם דירות שרד או משכן מפואר לאירועים ואירוח. השגריר יקיים את פגישותיו במסעדות ובבתי-קפה ויתארח אצל מארחיו המקומיים". בסיום הדיווח נכתב: "סביר להניח כי למהלך הקיצוני הזה יהיו השלכות נוספות, כמו קיצוץ של נציגויות אחרות של ישראל בעולם".

הכותרות הראשיות

"תרגיל חי בגז עצבים", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המפנה את הקוראים לדיווח מאת יוסי יהושוע, על תרגיל שנערך בארה"ב ובמהלכו כמאה קציני אב"כ "הוכנסו לענן כימי במתקן האימונים האמריקאי, כשעל גופם ציוד המגן שלהם – ויצאו ללא פגיעה".

"כבוד הנשיא אובמה, שחרר את פולארד", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום" – ציטוט נתון בין מרכאות של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שהגיש אתמול לנשיא ארה"ב בקשה רשמית לשחרור המרגל היהודי.

"רצח את אמו, חמק מעונש, רוצה את הירושה", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב", כשהמלים "רצח" ו"הירושה" מודפסות בגופן אדום. כותרת המשנה לראשית נפתחת במשפט "הביטוי המקראי מקבל משמעות מצמררת".

"20% מהמשפחות בישראל מטופלות בשירותי הרווחה", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". דנה ויילר-פולק מדווחת כי על-פי דו"ח שפירסם משרד הרווחה, בעשור האחרון עלה מספר התיקים הפתוחים שבטיפול שירותי הרווחה ליותר מחצי מיליון.

זכותם של הטייקונים ללחוץ

"פשרה הוגנת", מסכם מאמר המערכת של "הארץ" את הדו"ח הסופי של ועדת ששינסקי לבחינת תמלוגי הגז. "התוצאה טובה", נכתב במאמר, "במצב החדש יקבלו תושבי ישראל נתח משמעותי מהכנסות הגז, כמקובל בעולם, אך גם היזמים יזכו לרווח מכובד, כדי שיהיה כדאי להם להמשיך ולקדוח [...] עכשיו צריך לקוות להחלטה מהירה בממשלה על בסיס המלצות ששינסקי ולחקיקה מהירה בכנסת, כדי לסיים את הוויכוח, להסיר את אי-הוודאות, ולאפשר את המשך ההשקעות והגילויים בענף".

"כנסת תחת מתקפה: חברות הגז לוחצות על הח"כים", קוראת הכותרת הראשית של "דה-מרקר". בכפולה הפותחת של העיתון מדווח צבי זרחיה כי לישיבה שנערכה אתמול בוועדת הכלכלה "הופיעו לא פחות מ-10 לוביסטים – קצת פחות מ-14 הח"כים שטרחו להשתתף בדיון. אלא שבחלק מהישיבה לא נכחו כל הח"כים, כך שהיו רגעים בהם מספר הלוביסטים עלה על מספר המחוקקים בדיון".

עוד בכפולה הפותחת, ידיעה מאת זרחיה על כך שוועדת הכלכלה דחתה החלטה הקוראת לתמוך בהמלצות ועדת ששינסקי. בידיעה נוספת מדווח זרחיה כי יצחק תשובה נפגש לפני כמה חודשים עם ח"כ אופיר אקוניס, אז יו"ר ועדת הכלכלה. "לאחר הפגישה הודיע אקוניס כי הוא תומך בהעלאה מיידית של התמלוגים על שותפויות הגז".

"מופעי האימים של בעלי הזכיונות לפיתוח מאגרי הגז והנפט צפויים לגבור בימים הקרובים", מעריך חזי שטרנליכט ב"ישראל היום". "יש להם להקת מעודדות בתשלום שתעשה עבודה צעקנית וצפויה. יש לשער שמה שרואה הציבור בחוץ כעת הוא רק הפתיח להצגה הגדולה שבפנים". בהמשך הוא כותב: "אלה הם ימים הרי גורל לעתיד הילדים והנכדים שלנו, ולא נותרו הרבה נציגים שדואגים להם. המחזה אתמול בכנסת היה עצוב ואפילו מעליב. מספר חברי-הכנסת שנעמדים לצדם של הטייקונים הולך וגדל. זה הזמן להפשיל שרוולים ולהסביר לחלק מהפוליטיקאים, שאולי חולמים על הג'וב הבא, שבינתיים הם אמורים לייצג חלק משמעותי בציבור".

"כל ישראלי היה מסכים לדיל של ששינסקי", מצוטט חבר הוועדה יהודה נסרדישי בכותרת הראשית במוסף "עסקים" של "מעריב". נסרדישי משוחח עם העיתונאי יהודה שרוני ואומר: "לא הרגשתי לחץ מתון או מסיבי [...] הגיעו אלי פניות באמצעות מתווכים, אבל לא התקשרו אלי הביתה. דחיתי כל פנייה ולא הציקו לי".

"גם לטייקון מותר ללחוץ", כותב מתי גולן ב"גלובס". טיעונו הוא כזה: "קשה להבין את הכעס הנשמע על לחצי הטייקונים. מה הבעיה? אסור להם? אדם חושב שעמדתו צודקת, שמגיע לו, אפשר לומר לו, אל תדרוש, אל תלחץ? כל עוד הדבר נעשה במסגרת החוק, זכותו של הטייקון להפציר, לדרוש וללחוץ אינה פחותה מזו של כל אזרח אחר".

מבחינת גולן, המאבק בין הטייקונים לחברי-הכנסת ופקידי משרדי הממשלה משול להצגה שבה לציבור הרחב יש תפקיד אחד – צפייה מהצד. גולן אינו מתייחס כלל במאמרו להנחה המקובלת כי חברי-הכנסת ופקידי משרדי הממשלה אמונים על האינטרס הציבורי הרחב ואילו הטייקונים פועלים למען האינטרס הפרטי שלהם בלבד.

"אנחנו האזרחים צריכים להגן על זכותם של הטייקונים ללחוץ", הוא כותב, "ובמקביל לדרוש מהנבחרים והפקידים שישתמשו בכוחם ומעמדם כדי לעמוד בלחצים שאינם מוצדקים. זה שם המשחק, ואנחנו, הציבור, נצפה מעכשיו על התנהלותם של שני הצדדים, כי זה מגיע למקום של חולשה גדולה – כלומר, אל ראש הממשלה. כאשר מדובר בביבי, אנחנו יודעים, קשה להיות אופטימי לגבי עמידה בלחצים. אבל זו כבר בעיה שלנו, לא של הטייקונים".

מודעה

"גזענות או הצלה?", שואלת הכותרת בראש עמ' 26 של "ישראל היום", שתפוס כולו על-ידי מודעה מטעם הארגון יד-לאחים. "על כולנו להחליט האם ברצוננו להישאר יהודים במולדתנו או להינשא לבני עמים אחרים ו'להיעלם מהמפה'", נכתב במודעה. "אין מדובר על גזענות אלא על השמירה הבסיסית וההכרחית ביותר לקיומנו כעם היהודי. אין מדובר על שנאה כי אם על אחריות יהודית!".

בגוף המודעה נשאל הקורא: "אם בנך/בתך היה נישא לבן עם אחר, האם היית מתנגד לכך או מעודד זאת?", ובגופן גדול נכתב: "יהודי! שמור על זהותנו היהודית ובכך תשמור על עתיד העם היהודי". בהמשך נכתב כך: "חשוב לדעת: נישואין מעורבים בין יהודים לאחרים אסורים עפ"י תורת ישראל [...] עירוב אוכלוסיות מלאומים שונים זו בזו הינה גורם משמעותי לנישואי תערובת, בכך היא תורמת מדי יום להמשך 'היעלמותו' של העם היהודי".

בתחתית המודעה מוסבר כי "מודעה זו מתפרסמת בשל המצב הקשה בו אלפי נשים יהודיות וילדיהן שוהות בעל כורחן בכפרים ערביים, ומאות נשים יהודיות נישאו להולנדים, גרמנים, אמריקאים, תאילנדים, שבדים ועוד".

זוטות

אבי אשכנזי מדווח ב"מעריב" כי גלגלים הותקנו בגופו של צב שנדרס על-ידי מכסחת דשא, וזאת כדי לאפשר לו לנוע בחופשיות. "למרבה ההפתעה", מדווח אשכנזי, "הצב קיבל בהתלהבות את אביזר התנועה החדש שלו, וזמן קצר לאחר ההתקנה החל לשוטט".

שלמה צזנה מדווח ב"ישראל היום" כי שחקן הכדורגל אבי כהן יונצח בבול רשמי, לצד כוכבי כדורגל אחרים. על-פי דיווחו, מלשכת שר התקשורת נמסר כי ההחלטה להנציח כוכבי כדורגל על בולים רשמיים התקבלה טרם מותו של כהן.

ב"הארץ" מדווחת דנה ויילר-פולק כי דיין בית-הדין למשמורת במתקן סהרונים, יוסי מימון, הציג מצג שווא למוחזק ארון עבדאללה חסן. על-פי דיווחה, "ככל הנראה גרם מצג זה לחסן לחתום על תעודת מעבר לצ'אד, חרף העובדה שנציבות האו"ם לפליטים הכירה בו כנתין סודאן הזכאי למקלט".

ענייני תקשורת

ליה פן מדווחת ב"הארץ" כי "ארגון אקו"ם, האחראי על שמירת זכויות היוצרים בישראל, הגיע להסכם שיתוף פעולה עם האתר יו-טיוב, לפיו יוצרים החברים בארגון יקבלו תמלוגים על סרטוני וידיאו שלהם המופיעים באתר". ב"כלכליסט" משווים גיא בניוביץ' ושלי פריצקר את ההסכם שנחתם אתמול לשיטות התמלוגים מיו-טיוב הנהוגות במדינות אחרות.

במוסף "גלריה" של "הארץ" מתפרסם ראיון עם עודד עזר [יובל סער] לרגל השקת גופן חדש שעליו עמל בשנתיים האחרונות. "אני לא שואף להחליף את פרנק-ריהל, את הדסה או את נרקיסים", אומר עזר על הגופן, ששמו "רץ". "התקווה שלי היא שפונט רץ יצטרף לקבוצה הזו כאופציה, אולי יותר עכשווית".

בשער "ידיעות אחרונות" נכתב כי "עקב ההתייקרויות הרבות והגידול בעלויות הייצור ישתנה מחיר העיתון בימי שישי ובערבי חג". המחיר החדש – 13 שקלים, כולל מע"מ.