מדינת ישראל תפצה את העיתונאי יאסר עוקבי בשל עיכובו שלא לצורך שעלה לכדי מעצר שווא, כך פסק בית-משפט השלום בבאר-שבע. בית-המשפט מתח ביקורת חריפה על המשטרה ועל הגרסה שמסרו השוטרים במסגרת ההליך, וקבע כי עוקבי עוכב ואף נעצר ללא עילה ושלא כדין, וכי נעשה עליו חיפוש בניגוד לחוק, כל זאת בשל "החלטה רשלנית של הקצין בשטח", שנועדה אך ורק להעניש או להרתיע את עוקבי.
בחודש ינואר 2022 הגיע עוקבי, שעובד ברדיו נאס ובאתר כל אל-ערב, לסקר את מבצע נטיעת העצים בנגב. כשבאזור התפתחו עימותים בין תושבי המקום לכוחות המשטרה דיווח על כך עוקבי בשידור חי לעוקביו בפייסבוק, ואז לדבריו נדחף על ידי נצ"מ יורי מזובובסקי.
לפי התביעה שהגיש עוקבי, באמצעות ארגון העיתונאים על-ידי עורכי-הדין אמיר בשה וחן ויסברג, הוא נלקח בכוח לניידת ובתחנת המשטרה עבר שני חיפושים גופניים בטרם שוחרר ללא כל חקירה. עוקבי דרש פיצוי בסך 70 אלף שקלים בטענה, בין היתר, כי המשטרה התרשלה וגרמה לו עוגמת נפש.
להגנתה טענה המשטרה, באמצעות עו"ד נג'מי חאיק-מסעד מפרקליטות מחוז דרום, כי עוקבי לא הזדהה כעיתונאי, לא "נשא תג מתאים (כמתחייב מתפקידו)", הפר את הסדר הציבורי, נופף באצבעו לעבר קצין משטרה ואז "החל להתסיס את ההמון תוך שהוא מצלם את קצין המשטרה במכשיר הטלפון שלו".
בתביעה טען עוקבי מנגד כי לאחר שהגיע לשטח הכינוס של כוחות המשטרה הוא הציג להם את תעודת העיתונאי שלו וקיבל אישור להיכנס לשטח. המשטרה טוענת מנגד כי עוקבי "פלש לשטח הנטיעות" מבלי שפנה מראש לצורך תיאום הגעתו בשטח.
לפי המשטרה עוקבי "לא פעל כעיתונאי באירוע", על אף שעוקבי שידר בשידור חי את האירועים בשטח לחשבון הפייסבוק. לפי המשטרה, עוקבי "לא ביצע שום עבודה עיתונאית, אלא עסק בענייניו האישיים והטיח בקצין כי בכוונתו להגיש תביעה אישית נגדו". המשטרה אף טוענת במפורש כי "העובדה כי התובע הוא עיתונאי התבררה רק לאחר עיכובו", למרות שבסרטון שהעביר עוקבי בשידור חי לעוקביו, במסגרת סיקור האירוע, נשמע אדם לצדו שואל את השוטר למה הוא "תוקף עיתונאי" ועוקבי עצמו מצהיר כי הוא "חבר מועצת העיתונות הארצית".
לא זו אף זו, בדו"ח העיכוב שמילא השוטר מזובובסקי ואשר צורף כנספח לכתב ההגנה, תחת הסעיף "תגובת המעוכב" נכתב: "אני עיתונאי ואתה עושה טעות שאתה מעכב אותי".
השוטרים נקמו, עברו על החוק ושיקרו
השופט עמית יריב, נשיא בית-משפט השלום בבאר-שבע, דחה את טענות המשטרה וקיבל את התביעה.
כבר לפני שנתיים, כשדווח כאן על גרסת המשטרה, נכתב כי היא סותרת את התיעוד עצמו של האירוע. כך פסק גם בית-המשפט: "יש להצר על כך שגרסתו של קצין המשטרה אינה עולה בקנה אחד עם התיעוד האובייקטיבי ממצלמות הגוף שלו עצמו – ויש להצר עוד יותר על כך שהנתבעת עמדה על טענותיה, אף שהראיות שהגישה היא עצמה אינן תומכות בטענותיה", כתב השופט בפסק-הדין.
השופט עמית יריב (צילום: הרשות השופטת)
"טענת הנתבעת כאילו עילת העיכוב הייתה איומים לא זו בלבד שהיא תמוהה, אלא שהיא אף מעוררת חשש, כי הנתבעת – והקצינים מטעמה – אינם יודעים להבחין בין התראה על שימוש חוקי בזכות ובין איומים שהם עבירה פלילית", הוסיף השופט.
כשקצין המשטרה העיד במשפט הוא נשאל מדוע טען שעוקבי איים עליו והשיב: "הוא אמר שהוא ילך ללשכת העיתונות", מציין השופט.
"הנה כי כן, ה'איום' שהצדיק, לשיטתה של הנתבעת, את עיכובו של התובע לא היה אלא התראה כי בכוונתו להתלונן על הקצין לפני לשכת העיתונות. ברי, כי 'איום' כזה אינו עולה כדי עבירת איומים כהגדרתה בסעיף 192 לחוק העונשין [...] וממילא, על פי כל אמת מידה סבירה – אין מדובר באיום המצדיק עיכוב, ודאי לא עיכוב המלווה בהבאת המעוכב לתחנת המשטרה".
השופט יריב ציין עוד כי בסרטוני מצלמות הגוף של השוטרים אין עדות ל"התנהגות אלימה או חריגה" של עוקבי, "אף לא על סירוב לדרישה מפורשת להזדהות. גם הוויכוח שתועד אינו מקים עילת עיכוב או מעצר – גם אם ניקח בחשבון כי מדובר באירוע מתגלגל, שאינו נעשה בחלל ריק".
השופט דחה גם את טענת המשטרה כאילו עוקבי סירב להזדהות מספר רב של פעמים. "לא רק שהתובע נצפה בסרטון מציין בפני קצין המשטרה כי הוא עיתונאי, אלא גם שלא ניתנה הזדמנות לתובע להזדהות לאחר הבקשה לכך והוא מיד עוכב ונלקח לניידת", מציין השופט יריב. "זאת ועוד, מיד לאחר מכן, נצפה התובע בסרטון מוסר לקצין המשטרה תעודה, ולמרות זאת לא בוצע לתובע זיהוי במקום כשהדבר היה אפשרי".
מסקנתו של השופט היא ש"לא הייתה כל הצדקה לעכב את התובע, ודאי לא לדרוש ממנו להתלוות אל קצין המשטרה לתחנת המשטרה". עוד פסק השופט כי החרמת הטלפון הנייד של עוקבי "בוצעה שלא כדין" שכן שוטר רשאי לערוך חיפוש על גופו של אדם שעוכב רק לשם תפיסת חפץ העלול לסכן שלומו של אדם או את בטחון הציבור. "מכשיר טלפון נייד לא עולה בקנה אחד עם ההגדרה של חפץ כאמור ואף תפיסתו לא צוינה בדוח העיכוב כפי שנדרש בחוק", כתב השופט.
גם פרק הזמן של העיכוב, מ-11:45 ועד 15:12, עולה על פרק הזמן המרבי לעיכוב שעומד על שלוש שעות, וממילא, כאמור, העיכוב נעשה שלא כדין בהיעדר עילה.
ביהמ"ש: "אין מנוס מן הקביעה, כי קצין המשטרה היה מודע היטב לכך שאין כל עילה לעכב את התובע, ודאי לא להביאו לתחנת המשטרה, וכי עיכוב זה נעשה כסנקציה על התרעתו של התובע בדבר כוונתו להתלונן על הפעלת כוח בלתי מוצדק מצד הקצין"
אם לא די בכך, לפי השופט יריב ההתייחסות אל עוקבי בתחנת המשטרה, כולל חיפוש גופני וכליאה מאחורי סורג וברחי כשהדלת סגורה, היתה כאל עצור ולא כאל מעוכב ובנסיבות אלה מדובר במעצר שווא. גם החיפוש שביצע רס"ב אלכסנדר בוחורוב על גופו של עוקבי היה חיפוש בלתי-חוקי, קובע השופט יריב.
בפסק-הדין מטיל השופט על המשטרה אחריות בנזיקין. "האם סבר קצין המשטרה, בתום לב, כי הוא פועל בתחום הרשאה חוקית?", שואל השופט יריב, ומשיב: "אני חושש כי אין מנוס מן הקביעה כי התשובה לכך היא בשלילה, וכי התנהלותו של קצין המשטרה מהווה חריגה במודע מגבולות ההרשאה החוקית".
לפי פסק-הדין, "האירוע מול התובע התרחש לאחר פיזורם של המפגינים משטח העבודות, כך שאין מדובר באירוע שהתרחש אגב אירוע המוני. גם הזגזוג בין עילות העיכוב והעבירות שיוחסו לתובע, כמו גם הפרכת הטענות המבססות את העבירות לכאורה – אף הוא שולל את הטענה לפעולה בתום לב על פי הרשאה נחזית. אין מנוס מן הקביעה, כי קצין המשטרה היה מודע היטב לכך שאין כל עילה לעכב את התובע, ודאי לא להביאו לתחנת המשטרה, וכי עיכוב זה נעשה כסנקציה על התרעתו של התובע בדבר כוונתו להתלונן על הפעלת כוח בלתי מוצדק מצד הקצין".
מיד בהמשך קובע השופט יריב כי "מדובר בהחלטה רשלנית אשר חרגה מסטנדרט המיומנות והזהירות המצופה משוטר סביר, ודאי קצין משטרה בכיר, בנסיבות בהן התרחש האירוע. בנסיבות המקרה, היה מקום לצפות מהנתבעת לנהוג בריסון רב יותר על מנת שלא לפגוע בזכויות היסוד של התובע לחירות ולחופש הביטוי. עוד יש לציין, כי אין מדובר בהתרשלות נקודתית, שניתן להסבירה בלחץ בעת אירוע מבצעי, שכן התנהלותה הפסולה של הנתבעת המשיכה גם לאחר שהובא התובע לתחנת המשטרה, תוך הפרה ברורה של נהלי הנתבעת עצמה".
בבואו לקבוע את גובה הפיצוי ציין השופט יריב כי "עוצמתה של הרשלנות בעצם השימוש בסמכות העיכוב – גבוהה מאוד; נסיבות המקרה מלמדות שלא הייתה כל הצדקה לעיכוב, והן מאפשרות לקבוע, במידה גבוהה של סבירות, כי קצין המשטרה עשה שימוש בסמכות העיכוב לצורך 'ענישה' או 'הרתעה' – שימוש החורג חריגה רבתי מתכליתה של סמכות זו.
ביהמ"ש: "חומרה יתרה יש לראות, לטעמי, בכך שהעיכוב נעשה לאחר שקצין המשטרה ידע כי המעוכב הוא עיתונאי, שאז ניתן להוסיף לממד ה'ענישה' שבעצם העיכוב גם את הפגיעה המובהקת ביכולתו של התובע למלא את תפקידו העיתונאי, וניסיון למנוע תיעוד וסיקור של האירוע, תוך פגיעה בחופש הביטוי ובחופש העיתונות"
"גם אם נניח שעצם העיכוב היה טעות בשיקול דעת, אזי הבאתו של התובע לתחנת המשטרה, הכנסתו לתא סגור, היחס אליו כאל עצור, וביצוע חיפוש בלתי חוקי בו, וזאת לצד חריגה ממשך הזמן הקבוע בחוק כפרק הזמן המרבי לעיכוב – ודאי כאשר כאמור לא הייתה כל הצדקה לעיכוב מלכתחילה – מביא אותנו לקביעה כי שיעורו של הפיצוי אמור להיות גבוה.
"חומרה יתרה יש לראות, לטעמי, בכך שהעיכוב נעשה לאחר שקצין המשטרה ידע כי המעוכב הוא עיתונאי, שאז ניתן להוסיף לממד ה'ענישה' שבעצם העיכוב גם את הפגיעה המובהקת ביכולתו של התובע למלא את תפקידו העיתונאי, וניסיון למנוע תיעוד וסיקור של האירוע, תוך פגיעה בחופש הביטוי ובחופש העיתונות. גם לאלה יש ליתן משקל משמעותי בעת קביעת הפיצוי".
מכל הסיבות הללו מצא השופט יריב לחייב את המשטרה לפצות את עוקבי ב-20 אלף שקלים. מדובר בסכום גבוה יחסית לפיצוי בגין מעצר שווא, אך השופט יריב מסביר כי "פסיקת הפיצוי במקרה זה, יותר מכפי שהיא באה לפצות את הנפגע עצמו, מיועדת לשמש 'קריאת כיוון' למשטרת ישראל, ולחייבה לבחון מחדש את התנהלותה, את נהליה, ואת האופן שבו היא מפעילה את סמכויותיה על פי דין.
"במילים אחרות, תכליתו של הפיצוי שנפסק היא לשוב ולהבהיר, כי במדינה דמוקרטית עיכוב או מעצר אינם, ואסור שיהיו, אמצעי ענישה או הרתעה: עיכוב או מעצר הם אמצעים קשים, שיש לעשות בהם שימוש רק כאשר אין דרך אחרת, פוגענית פחות, להשיג את אותן תכליות.
"היקף הפיצוי משקף גם את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלותה של המשטרה בהליך דנן – כאשר הציגה גרסה עובדתית שאינה עולה בקנה אחד עם הראיות המצויות בידיה היא; כאשר המשיכה בהעלאת טענות שיש בהן כדי להטיל דופי בתובע, אף שהיה ברור כי אין בידיה כל ראיות לתמוך בהן טענות אלה, והחמור מכל - כאשר קצין משטרה בכיר, סגן ניצב המשמש כיום כמפקד תחנה, הציג גרסה שנסתרה בראיות אובייקטיביות, שחלקן הוגשו בידי הנתבעת עצמה.
"תפקידה של משטרת ישראל בשמירת הסדר הציבורי הוא תפקיד חשוב ומורכב. על המשטרה לשמור על הסדר הציבורי, למנוע פגיעה בנפש וברכוש, ולהבטיח את שלומם ואת ביטחונם של התושבים. עם זאת, תפקידה הוא גם להבטיח את הזכות הבסיסית של אזרחים במשטר דמוקרטי למחות ולהפגין.
ביהמ"ש: "עיון בחומר הראיות שהוצג במסגרת הליך זה, גם החומר שהציגה הנתבעת עצמה, מלמד כי תכליתה של סמכות העיכוב אינה נהירה לחלק מן השוטרים, ולמרבה הצער גם לא לחלק מקציני המשטרה"
"עיון בחומר הראיות שהוצג במסגרת הליך זה, גם החומר שהציגה הנתבעת עצמה, מלמד כי תכליתה של סמכות העיכוב אינה נהירה לחלק מן השוטרים, ולמרבה הצער גם לא לחלק מקציני המשטרה: הסמכות לעכב אדם, ודאי הסמכות לעצור אדם ללא צו שופט, אינה מיועדת לצורכי הרתעה, לצורכי ענישה או לצורכי 'חינוך' של מי שאינו מתנהג כשורה. הסמכות לשלול מאדם את חירותו – גם אם 'רק' בדרך של עיכובו והבאתו לתחנת המשטרה – היא סמכות שיש להתייחס אליה ברצינות המתחייבת ממעמדו החשוב של ערך החירות; אין להשלים עם שימוש בסמכויות העיכוב והמעצר ללא צורך אמיתי".
בהמשך שב ונוזף השופט יריב במשטרה, תוך פנייה אישית לסנ"צ מזובובסקי. "כמעט מיותר לציין, אבל דומה כי הדבר לא היה נהיר לקצין המשטרה די הצורך: כאשר אזרח מתרה בשוטר על כוונתו להגיש תלונה על התנהלותו של אותו שוטר – גם אם השוטר סבור כי אותה 'התראה' לא נאמרה במידת הנימוס המתחייבת, השוטר אינו רשאי 'להעניש' את האדם באמצעות עיכובו, ודאי לא באמצעות מעצרו", הוא כותב.
"התנהלות המשטרה במקרה זה מעוררת אי-נוחות, לשון המעטה. לא זו בלבד שנראה כי סנ"צ מזובובסקי, קצין משטרה בכיר, עשה שימוש שלא כדין בסמכותו כדי להרתיע מי ש'איים' להתלונן נגדו מלעשות כן, אלא שבדרכו לעשות כן, הוא לא היסס לייחס לתובע ביצוע עבירות שלא היו ולא נבראו, ומכל מקום – לא תועדו ולא הובאו ראיות להוכחתן. כאמור – התובע אף לא נחקר על אותן עבירות, ומכאן שקיים חשש שאותן עבירות לא היו אלא אמתלה שנועדה להצדיק עיכוב והבאה לתחנת המשטרה – בין כדי להרתיע את התובע, ובין כדי ליצור 'משקל נגד' לתלונה עתידית, באופן שיפגע במהימנותו של התובע בהליך עתידי.
"המשקל הניכר שמייחסים בתי המשפט וגופי חקירה לגרסאותיהם של שוטרים – ודאי קציני משטרה, ודאי קציני משטרה בכירים – מחייב אותם לעמוד באמת מידה מחמירה של אמינות ושל יושר – ואין לי אלא להצר על כך שסנ"צ מזובובסקי לא עמד באמת מידה זו במקרה שלפניי".
מלבד פיצוי בסך 20 אלף שקלים פסק ביהמ"ש כי המשטרה תשלם גם הוצאות בסך 5,000 שקלים ועוד שכר טרחת עו"ד בסך 11,700 שקלים.
55027-02-22
* * *
עוד על יאסר עוקבי נגד משטרת ישראל
23.02.2022- 22.06.2022