משטרת ישראל מצהירה בפני בית-המשפט כי העיתונאי יאסר עוקבי עוכב כדין בעת שסיקר מבצע נטיעות של קק"ל בנגב, וזאת משום שלא באמת סיקר את האירוע וממילא לא הזדהה כעיתונאי בפני כוחות השיטור. למרות טענת המשטרה, מתיעוד האירוע עולה כי עוקבי כן הזדהה כעיתונאי בטרם עוכב, וגם בדו"ח העיכוב המשטרתי נרשם כי עוקבי הזדהה כעיתונאי.

בחודש ינואר השנה הגיע עוקבי, שעובד ברדיו נאס ובאתר כל אל-ערב, לסקר את מבצע נטיעת העצים בנגב. כשבאזור התפתחו עימותים בין תושבי המקום לכוחות המשטרה דיווח על כך עוקבי בשידור חי לעוקביו בפייסבוק, ואז לדבריו נדחף על ידי נצ"מ יורי מזובובסקי.

לפי התביעה שהגיש עוקבי, באמצעות ארגון העיתונאים על-ידי עורכי-הדין אמיר בשה וחן ויסברג, הוא נלקח בכוח לניידת ובתחנת המשטרה עבר שני חיפושים גופניים בטרם שוחרר ללא כל חקירה. עוקבי דרש פיצוי בסך 70 אלף שקלים בטענה, בין היתר, כי המשטרה התרשלה וגרמה לו עוגמת נפש.

להגנתה טוענת המשטרה, באמצעות עו"ד נג'מי חאיק-מסעד מפרקליטות מחוז דרום, כי עוקבי לא הזדהה כעיתונאי, לא "נשא תג מתאים (כמתחייב מתפקידו)", הפר את הסדר הציבורי, נופף באצבעו לעבר קצין משטרה ואז "החל להתסיס את ההמון תוך שהוא מצלם את קצין המשטרה במכשיר הטלפון שלו".

בתביעה טען עוקבי כי לאחר שהגיע לשטח הכינוס של כוחות המשטרה, הוא הציג להם את תעודת העיתונאי שלו וקיבל אישור להיכנס לשטח. המשטרה טוענת מנגד כי עוקבי "פלש לשטח הנטיעות" מבלי שפנה מראש לצורך תיאום הגעתו בשטח.

לפי המשטרה עוקבי "לא פעל כעיתונאי באירוע", על אף שעוקבי שידר בשידור חי את האירועים בשטח לחשבון הפייסבוק. לפי המשטרה, עוקבי "לא ביצע שום עבודה עיתונאית, אלא עסק בענייניו האישיים והטיח בקצין כי בכוונתו להגיש תביעה אישית נגדו". המשטרה אף טוענת במפורש כי "העובדה כי התובע הוא עיתונאי התבררה רק לאחר עיכובו", למרות שבסרטון שהעביר עוקבי בשידור חי לעוקביו, במסגרת סיקור האירוע, נשמע אדם לצדו שואל את השוטר למה הוא "תוקף עיתונאי" ועוקבי עצמו מצהיר כי הוא "חבר מועצת העיתונות הארצית".

לא זו אף זו, בדו"ח העיכוב שמילא השוטר מזובובסקי ואשר צורף כנספח לכתב ההגנה, תחת הסעיף "תגובת המעוכב" נכתב: "אני עיתונאי ואתה עושה טעות שאתה מעכב אותי".

מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי (צילום: יונתן זינדל)

מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי (צילום: יונתן זינדל)

המשטרה מתייחסת בכתב ההגנה שלה לעובדה כי עוקבי העביר בשידור חי את האירוע לעמוד הפייסבוק שלו, ואף קובעת כי הסרטון נחשף לקהל רחב וזכה ל-136 אלף צפיות, אולם לפי המשטרה "אין המדובר בסיקור עיתונאי אלא ברצון לפגוע ולבזות את הקצין דברים היכולים להוות אף לשון הרע". בהמשך נטען כי "בשלב שבו התעמת התובע עם הקצין, הגם שבדיעבד הסתבר שהיה בשידור חי בפייסבוק, אינם בגדר סיקור עיתונאי, אלא ב'חשבון' אישי של התובע נגד הקצין" (שני המשפטים מנוסחים כך במקור).

מכתב ההגנה עולה עוד כי לדעת המשטרה, היא הגוף הקובע מתי סיקור עיתונאי נחשב ככזה ומתי לא: "נראה כי עיתונאי מזה 35 שנים אמור לדעת את ההבדל: סיקור אובייקטיבי של אירועים – עבודה עיתונאית, התנצחות אישית מול קצין משטרה תוך צילום הדברים במכשיר הנייד – פרובוקציה".

גם אם עוקבי היה פועל כעיתונאי, מוסיפה המשטרה, "עצם היותו עיתונאי לא מקנה לתובע חסינות כלשהי, לא פוטרת אותו מלהזדהות בפני איש משטרה ולא מקנה לו זכות להפר הוראה ישירה של קצין בשטח שהכניסה אליו נאסרה על ידי  המשטרה".

לפי משטרת ישראל, לא היא שהפריעה לעוקבי במילוי תפקידו כעיתונאי אלא שהוא זה שהפריע לה לבצע את משימתה מרגע ש"פלש" לשטח והתסיס את האווירה. בשל מעשיו אלו, ומאחר שעוקבי סירב להזדהות בשמו בפני השוטר ואיים להגיש נגדו תלונה, לא נותרה ברירה אלא לעכבו. לפי המשטרה, רק בתחנה התברר כי עוקבי הוא עיתונאי, ואז הוחלט לשחררו והתיק נגדו נסגר בעילה של "נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לחקירה".

"המשטרה פעלה כשורה באופן מידתי ובתום לב, תוך הפעלת שיקול דעת וללא חריגה מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנה", נטען.

מדוע קבעה המשטרה בתגובתה לבית המשפט כי העיתונאי יאסר עוקבי לא הזדהה כעיתונאי, למרות שכן הזדהה כעיתונאי? ומדוע היא סבורה כי בסמכותה לקבוע מהי עבודה עיתונאית, וכי תיעוד של שוטרים הוא אינו עבודה שכזו? שאלות אלו נשלחו לדוברות המשטרה, שהפנתה לפרקליטות. מהפרקליטות סירבו לענות באופן ענייני ומסרו את התגובה הסתומה הבאה: "האירוע מצולם. כתב ההגנה מדבר בעד עצמו והמדינה תטען את טיעוניה בבית המשפט כמקובל".

55027-02-22