קוראי ה"ג'רוזלם פוסט" נחשפו ביום ראשון לאגדה לילדים. במאמר המערכת מספר העיתון על אירוע מזעזע" תחת הכותרת "מחאות פוליטיות חייבות להישאר מחוץ לבתי הכנסת". וכך נכתב:

"היה זה ליל שבת טיפוסי בבית הכנסת בהרצליה כאשר המתפללים נאספו כדי להיכנס לשבת. האווירה הייתה רגועה עם תפילות לשובם בשלום של החטופים המוחזקים בידי חמאס משולבים בתפילות הקדושות אך הדממה הופרעה במהירות.

"שלוש נשים נכנסו כשהן מחלקות פלאיירים. הפלאיירים הציגו תמונות של חטופים ותמונה של חבר הכנסת של סיעת הליכוד יולי אדלשטיין שמתפלל בקביעות בבית הכנסת בתור אסיר ציון. המסר שלהן: פעולה דחופה נחוצה מטעם ממשלת ישראל כדי להבטיח את שחרורם של החטופים".

מערכת ה"פוסט" מזדעזעת: "בית הכנסת, מקום קדוש שמיועד לתפילה, הפך למקום של מחאה פוליטית". והמערכת ממשיכה ומזדעזעת: "בתי כנסת נועדו להיות מקדש של תפילה והתבוננות, מקום שבו קהילות מתכנסות לבקש הדרכה רוחנית... הכנסת פעילות פוליטית במקומות קדושים אלה  מפרה את מטרתם הראשית. חיוני לשמר את הקדושה של מרחבים אלה ולהבטיח שהם משמרים את דבקותם הרוחנית במקום להפוך לשטח מלחמה למטרות פוליטיות".

צביקה קליין (צילום מסך)

צביקה קליין, עורך ה"ג'רוזלם פוסט" (צילום מסך)

בנשימה עצורה קראתי תיאור מרטיט לב זה. אולי הייתי גם מסכים אתו אלמלא היה מבוסס על דברים שכלל לא קרו.

ובכן, כדי להעמיד דברים על דיוקם: ה"פושעות" נכנסו לבית הכנסת ביום חמישי בבוקר. הרי התלונה למשטרה הייתה שהן נכנסו לבית הכנסת כשהיה ריק. ממילא הן לא הפריעו למתפללים לשיר בדבקות "לכה דודי". ואינני מבין מה פוליטי בפיזור פלאיירים שנושאים את תמונות ילדיה של משפחת ביבס המוחזקים בעזה ותמונה של יולי אדלשטיין מתקופת הגולאג בצירוף כרזה מאותם ימים שקראה "שלח את עמי".

תלונה מעין זו הייתה צריכה להסתיים בהודעה שבלונית שהיא נסגרה מחוסר עניין לציבור. לכל היותר, מפקד תחנה פעיל במיוחד היה מזמן את הנשים לתחנה כדי לגבות עדות. אבל להגיע לבתיהן בשעת שחר, לעצור אם לעיני ילדיה הפעוטים כשאביהם לא נמצא בארץ ועוד שתי גימלאיות, לאזוק אותן בידיהן וברגליהן ולהוליך אותן לתחנת המשטרה לעיני קהל ועדה, ואז לחקור אותן במשך 8 שעות בגין הפשע החמור שביצעו?

לפחות, שלא כמו הפושעת מחוף הים בתל-אביב שכן או לא השליכה חול לעבר המכונה השר לביטחון לאומי, הן לא הושארו לילה במעצר ואף לא התבקש המשך מעצרן.

אחד הדפים שהונחו בבית הכנסת בהרצליה בקריאה לעסקה לשחרור החטופים

אחד הדפים שהונחו בבית הכנסת בהרצליה בקריאה לעסקה לשחרור החטופים

ונזכור את אותו קצין בכיר בגימלאות שהוטח ארצה ונפצע רק משום שעמד והפגין מול ביתו של השר קיש, ומאות המפגינים שנעצרים ללא הצדקה כשבתי המשפט דוחים שוב ושוב את בקשות המשטרה להמשך המעצר. ובה בעת ההמונים שהתפרצו לשדה תימן ולמתחם בית הדין הצבאי בבית-ליד כדי לסכל מעצר של חשודים לא נעצרים ואף אינם נחקרים.

נראה שהמשטרה מתאמצת להוכיח שיאיר נתניהו צדק כשהטיח בחוקריו "משטרת ישראל היא שטאזי".

ובאשר למאבטחי השר יולי אדלשטיין ולערכי ה"ג'רוזלם פוסט" החרדים לקדושת בית הכנסת "אוהל משה". גם אני מתפלל לעתים בבית כנסת זה. לקראת שבת מתמלא בית הכנסת בעלונים המתפקעים ממסרים פוליטיים. האם צריך להזכיר להם שבתקופת ההתנתקות הפכו בתי כנסת לא מעטים למעוז תעמולה נגד הממשלה (כן, כולל נתניהו שתמך ב"גירוש")? שבבתי כנסת לא מעטים אף החליטו הגבאים לבטל את התפילה לשלום המדינה?

ובכלל, קריאה לפדיון שבויים איננה קריאה פוליטית. היא מהווה תזכורת לאחת המצוות החשובות ביהדות ואין מקום ראוי להטיף לה מבתי הכנסת. לא יזיק שבאי בית הכנסת יפתחו את ספר משנה תורה של הרמב"ם. וכך הוא כתב:

"אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על 'לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך' (דברים, ט"ו, ז'), ועל 'לא תעמוד על דם רעֶך' (ויקרא, י"ט, ט"ז), ועל 'לא יִרדנו בפרך לעיניך' (ויקרא, כ"ה, נ"ג), ובטל מצות 'פתח תפתח את ידך לו' (דברים, ט"ו, ח'), ומצות 'וחי אחיך עמָך' (ויקרא, כ"ה, ל"ו), 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא, י"ט, י"ח), ו'הצל לקוחים למות' (משלי, כ"ד, י"א) והרבה דברים כאלו. ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים".

פרופ' מעוז הוא הדיקן המייסד של בית הספר למשפטים המרכז האקדמי פרס ויו"ר הוועדה לקשרים אקדמיים בינלאומיים, סגן נשיא כבוד של האגודה הבינלאומית לחירות דתית וחבר מליאת מועצת העיתונות והתקשורת בישראל