מגפות ההשמנה והסוכרת הן איום מרכזי על בריאות הציבור ברחבי העולם, גם בישראל. קטיעות גפיים, עיוורון, דיאליזה, פגיעה באיכות החיים ואף מוות, שלא לדבר על נזק כלכלי עצום שרק בישראל מגיע לכ-20 מיליארד שקל בשנה.

הכנס "סוכרת והשמנה - חשבון לאומי", שייערך ב-5 בספטמבר במרכז פרס, יעסוק במגפות המסוכנות הללו. הוא ממומן על-ידי חברות תרופות (נובו-נורדיסק ותאגיד ג'והנסון את ג'והנסון), בחסות אקדמית (אוניברסיטת בר-אילן) ובשיתוף פעולה תקשורתי (העיתונאים עמליה דואק ומתן חודורוב מחדשות 12 ו-13 ינחו, מחלקת התוכן השיווקי של "דה מרקר" תקדם).

מדובר בכנס חשוב, המוקדש למאבק במגפות ההשמנה והסוכרת ועוסק בהשלכות הכלכליות הרבות, כולל השפעת המלחמה, וישתתפו בו בכירים בתחומי הרפואה, הכלכלה והמדיניות. אולם מי שבולטים בהעדרם הם הכתבים המקצועיים בתחומי הבריאות והכלכלה, מומחי בריאות הצבור, התזונה ומערכות המזון.

מטרת הכנס היא להעלות מודעות, להציג את ההתקדמות המחקרית והטכנולוגית ובמיוחד פיתוחים חדשים בתחום הרפואי. תרופות חדשניות הן כלי חיוני במאבק בסוכרת ובהשמנה, והן עשויות להקל על חולים רבים ולשפר את איכות חייהם, אך מיקוד תשומת הלב בפתרון תרופתי מאפשר להתעלם מהבעיה המערכתית שהובילה למגיפות אלה מלכתחילה.

באופן זה קל ונוח שלא לעסוק בגורמי השורש: סביבות המזון הפיזיות והוירטואליות המקיפות אותנו והמבנה הבעייתי הנוכחי של תחום המזון המובילים כולם יחד מלכתחילה להתפתחות תופעות ההשמנה והסוכרת.

עובדות אלה מטושטשות לא אחת בשיח הציבורי. ומשום כך, לעיתונות חוקרת וביקורתית יש תפקיד מרכזי בהצפת המידע הקיים ובוודאי חשיפת הקשרים המורכבים שבין גופי מחקר לתעשיות התרופות והמזון.

במצב שבו חברות התרופות ותעשיית המזון נוטלות חלק משמעותי במימון מחקרים ובקביעת סדר היום הציבורי, יש צורך דחוף בעיתונות אמיצה ובלתי תלויה שתפקידה לחשוף את הקשרים הללו ולאתגר את ההשפעה השלילית שהם עלולים להפעיל. אך כאשר עיתונאים בכירים משלימים הכנסה בהנחיית כנסים של חברות התרופות, איזה אינטרס יהיה להם לנשוך את היד שמאכילה אותם?

במצב בו חברות התרופות מממנות מחקרים על טיפול בסוכרת, ותעשיית המזון מכתיבה את המוצרים שיגיעו למדפים, יש חשש שהאינטרסים הכלכליים שלהם יגברו על דאגתם לבריאות הציבור. עיתונות חופשית, אשר אינה כפופה לאינטרסים מסחריים, חייבת להעלות לסדר היום הציבורי את החשיבות של מניעה ושינוי התנהגותי, ולא רק טיפול תרופתי.

העיתונות נדרשת לשאול שאלות קשות, לבחון את המחקרים בעין ביקורתית, ולחשוף את הקשרים המוסדיים בין תעשיות הבריאות והמזון לבין גופי המחקר והממשלה. רק כך נוכל להבטיח שהשיח הציבורי יתמקד בטובת הציבור ולא ברווחיהם של התאגידים הגדולים.

הרפואה יודעת כבר ממחקרים כבר שני עשורים כי ניתן למנוע סוכרת גם מבלי טיפול תרופתי, ובכל זאת מגפת הסוכרת מתקדמת במהירות מבהילה בארץ ובעולם. כיצד יתכן שאלו לא נושאי הליבה בכל כנס העוסק במגפות ההשמנה והסוכרת וביתר שאת באלו שמבקשים לעסוק במדיניות לאומית וכלכלית?

העלות האדירה של מגפות ההשמנה והסוכרת לחברה בישראל ידועה זה מכבר, האם מענה בטיפול תרופתי למחצית האוכלוסייה בישראל הוא הפתרון הרצוי בשעה שקיימות תוכניות התערבות שהצליחו במניעה גם לאורך זמן?

השפעת תעשיית המזון והתרופות

תעשיית התרופות, אשר מרוויחה עשרות מיליארדי דולרים מדי שנה ממכירת תרופות לטיפול בסוכרת ובהשמנה, משחקת תפקיד מרכזי בעיצוב השיח הציבורי סביב מגפות אלה. כך למשל המסגור של השמנה כמחלה הדורשת טיפול תרופתי מגדיל בהכרח את הביקוש לתרופות חדשות.

בדומה לה, גם תעשיית המזון המודרנית מונעת על ידי אינטרסים כלכליים חזקים ובשל כך מעודדת צריכה מופרזת של מזונות אולטרה-מעובדים עתירי סוכר, שומן ומלח. מוצרים אלה נמכרים בזול, משווקים באגרסיביות וזמינים בכל פינה, מה שמוביל לעלייה בשיעורי ההשמנה והסוכרת.

על אף שהמודעות לנזקי המזון האולטרה-מעובד הולכת וגוברת, תעשיית המזון ממשיכה להפעיל לחצים פוליטיים על מנת למנוע רגולציה מחמירה שתפגע ברווחיה. אם נמשיך להסתמך רק על תרופות ועל טיפול רפואי מבלי לטפל בשורשי הבעיה, המגפות האלה לא רק שלא ייעלמו, אלא עלולות להחמיר ואיתן גם שלל בעיות חברתיות והגברת אי-השוויון. מערכות המזון שבורות כיום ואנו בסיכונים דרמטיים לא רק להתייקרות מחירי המזון אלא גם לאיכותו וזמינותו.

האם לישראל יהיה תקציב לטיפול תרופתי לכמחצית מהאוכלוסייה לאורך כל חייה, גם לנוכח המשברים התזונתיים, הגיאופוליטיים והסביבתיים שנמצאים לפתחנו? וכל זאת כאשר ניתן למנוע את הסוכרת גם ללא תרופות.

עלינו לשאוף לשינוי מדיניות מערכתי בתעשיית המזון, על ידי קידום מזון בריא ובר קיימא, הפחתת שיווק מזון מזיק ברגולציה מחייבת, ועידוד הציבור לאמץ הרגלי אכילה ופעילות גופנית בריאים יותר.

הכנס הקרוב במרכז פרס הוא הזדמנות מצוינת לפתוח את השיח הציבורי ולהעלות את המודעות לנושא זה על שלל סיבותיו, מרכיביו ותוצאותיו. אך כדי לעשות זאת על הכנס לכלול דיונים מעמיקים על מדיניות בריאותית, מערכות מזון ותזונה, ולא להסתפק בפתרונות טכנולוגיים בלבד.

הוא צריך לחייב הצהרות על אי-ניגודי עניינים בקרב כל המרצים ומשתתפי הפאנלים, הוא צריך לחשוף באומץ את המלצות ועדת האסדרה לתזונה בריאה והוועדה למניעת פרסום מזון מזיק של משרד הבריאות.

במקום להצהיר "נכשלנו במניעה, הבה ונקדם טיפול תרופתי מתמשך", יש לבחון בצורה מקיפה ואובייקטיבית את הרקע למגיפות מדאיגות אלה. רק כך נוכל להתמודד באופן יסודי עם האתגרים הבריאותיים, החברתיים, הכלכליים של המאה ה-21 ולהבטיח עתיד טוב יותר לכולנו.

פרופ' נמרוד לוז הוא ראש רשות המחקר במכללה האקדמית כנרת, חבר בפורום לתזונה בת קיימא, וחבר ועד מנהל של סלוא פוד ישראל 

ד"ר דורית אדלר היא נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא