ב-4 באוגוסט התראיין ראש הממשלה בנימין נתניהו למגזין "טיים", במטרה לזכות בעוד שער נחשק במגזין הנחשב. כמה נחשק? עד כדי כך שנשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, נהג לתלות שערים מזויפים של המגזין בכיכובו במועדוני הגולף שלו.
הראיון פורסם ב-8 באוגוסט וסוקר בהרחבה בתקשורת הישראלית והבינלאומית. ה"סקופ" שנועד למשוך את הקוראים היה כי נתניהו בפעם הראשונה הביע צער כלשהו על אסון ה-7.10 (כמובן לא היה מדובר בהתנצלות). רק ב-13 באוגוסט פירסם המגזין את תוצאות בדיקת העובדות שערך. המסקנה הלא מפתיעה: נתניהו כיזב וסילף שוב ושוב לאורך הראיון.
בדיקת העובדות זכתה לפרסום בתקשורת הישראלית רק מספר ימים לאחר-מכן, אחרי שפורסמה בעברית כאן ב"עין השביעית". תגובות רבות מתחו ביקורת על המגזין, ובצדק.
שער מזוייף של ה"טיים" בכיכוב טראמפ
ראשית, השקרים של ראש הממשלה נתניהו בראיון לא היו מסובכים לבדיקה, ולא מעט אזרחים מן השורה ובוודאי עיתונאים ישראליים היו יכולים לזהות אותם בזמן אמת. זו כמובן הסיבה שנתניהו נוהג להתראיין בתקשורת הבינלאומית ולהימנע ממתן ראיונות לעיתונאים ישראליים.
שנית, לא ברור מדוע לפחות חלק מהתשובות השקריות שנתן נתניהו לא תויגו ככאלה כבר בראיון עצמו שפורסם ב-8 באוגוסט. מדובר הרי בראיון כתוב, לא בשידור חי. ישנם כלי תקשורת אמריקאים שנוהגים לשלב את העובדות הנכונות, מיד אחרי תשובות שקריות של מרואיינים.
בשנת 2024, חמשת הימים שחלפו בין פרסום הריאיון לבין פרסום "בדיקת העובדות", הם כמו נצח. נותר רק "לבכות על שקר שנשפך" ברשתות החברתיות.
ה"טיים" נכשל בעצם פרסום הריאיון עם ראש הממשלה נתניהו בלי שילוב תוצאות "בדיקת העובדות", או לחילופין בכך שלא הזהיר את קוראיו שמדובר במנהיג שידוע כמי שאינו דובר אמת והודיע כי בדיקת העובדות תושלם ותפורסם בהמשך.
בדיקת עובדות או כיסוי תחת
היו גם מי ששיבחו את ה"טיים" על כך שטרח לבדוק את דברי נתניהו ולהודיע על השקרים וחצאי האמיתות שמצא. תשבחות אלה לוקות בחוסר הבנה של האופן בו עובדים הקמפיינים הרעילים של מנהיגים מסוגו של ראש הממשלה נתניהו.
מבחינת מכונות הרעל של דמויות כמו ראש הממשלה נתניהו, נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין, המטרה הושגה ברגע שהשקר מתפרסם בכלי התקשורת ומופץ במכונה, המורכבת מחשבונות ברשתות החברתיות ואתרי חדשות וערוצי טלוויזיה הנאמנים למנהיג.
אם בהמשך תתפרסם "בדיקת עובדות", היא כבר לא תשנה את הרושם שיצרה המכונה באמצעות השקר שפורסם. לא רק ששיטת "בדיקת העובדות" אינה מצליחה להתחרות ברשתות החברתיות, היא גם מתבססת על ההנחה השגויה לפיה כולם מעוניינים לדעת את האמת ומתעלמת מכך שישנם ציבורים נרחבים שאינם מתעניינים בעובדות שאינן מתאימות לתפיסת עולמם. לשקרים ולרעל יש קהל אותנטי, או "אורגני" בלשון הפרסום המקוון.
מימין: שרה נתניהו, בנימין נתניהו, ולדימיר פוטין, 23.1.2020 (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)
המקרה של מגזין ה"טיים" והראיון עם נתניהו, צריך לעורר דיון בשיטת "בדיקת העובדות". לא פעם, האמצעי העיתונאי החשוב הזה הוא בסך הכל, לא נעים להגיד, כיסוי תחת: התקשורת נותנת במה למנהיג שקרן, כראיון או כדיווח חדשותי על דברים שאמר, תוך שהיא יודעת שהוא שקרן, בנימוק שתפרסם בדיעבד "בדיקת עובדות".
השיא היה בתקופת כהונתו של טראמפ כנשיא, כאשר חלק מעמודי הבית של העיתונים הגדולים בארה"ב נראו כמו "מסך מפוצל", בין מתן במה קבועה לשקרים של טראמפ לבין מאמרים של "בדיקת עובדות".
העיתונים הרוויחו פעמיים - מכך שהציבור האמריקאי התמכר הן לדיווחים על האמירות השקריות של טראמפ והן לניתוחי "בדיקת העובדות" שלהן. אבל הדמוקרטיה הפסידה.
מה רוצות מכונות הרעל
ויש צד נוסף לסוגיית המרואיינים השקרנים. למעשה, גם אם כלי התקשורת היו מפעילים בודקי עובדות בזמן אמת, המנהיגים הסמכותניים הנבנים מהפצת שקרים וחצאי-אמיתות, היו יוצאים נשכרים.
ראשית, המערכות העיתונאיות היו צריכות להשקיע בכך משאבים רבים, במיוחד כאשר מדובר במנהיגים שמפיצים שקרים באופן יומיומי. הדבר היה בא על חשבון השקעה בעבודה עיתונאית אחרת, וחשוב מכך: הוא היה משרת מנהיגים מהסוג הזה שהדבר היה רק משרת אותם ברצון לשלוט בשיח התקשורתי.
כאמור, זו אחת המטרות המרכזיות של מכונות הרעל של נתניהו, טראמפ, פוטין ודומיהם: להציף את השיח התקשורתי והציבור בקונספירציות ושקרים, שנדרשים משאבים אינסופיים בהפרכתם, וכך לקבע מצב שבו הציבור ישתכנע שגם אם יש אמת כלשהי הרי שלא ניתן לברר אותה.
זה בדיוק מה שמכונת הרעל של ראש הממשלה נתניהו עושה לגבי אסון ה-7 באוקטובר. במשך 11 חודשים המכונה מציפה ומזהמת את המרחב התקשורתי והציבורי בישראל בקונספירציות ושקרים, במטרה לגלגל אחריות מנתניהו לאחרים וליצור מצב שבו יהיה קשה לברר מה האמת ולדעת מי אחראי בכלל.
האם מישהו ניסה בבוקר ה-7.10 למשוך בדש מעילו של נתניהו, או שהיה חם והוא לא לבש מעיל ומי שכן לבשו אותו היו אולמרט, שרון, רבין או בן-גוריון? מכונת הרעל תטען שאם לא יתבררו עד תום כל שלל התיאוריות שהיא מממציאה ומפיצה, כל ניסיון חקירה ייחשב ל"פוליטי". ועדת החקירה תצטרך לפעול עד שנתניהו יחגוג גיל 120 במעון בבלפור. כך ייסגר המעגל – נתניהו יוכל להמשיך להביע צער, כפי שעשה בראיון למגזין ה"טיים", אך לעולם לא יצטרך להתנצל, לקחת אחריות כלשהי או חס וחלילה להתפטר.
התקשורת לא צריכה להפסיק את המנהג של "בדיקת עובדות" (שממילא אינו מקובל כל-כך בתקשורת הישראלית), אך היא בוודאי צריכה להתאים אותה לאתגרים העצומים והעדכניים שמעמידים בפני העיתונות והדמוקרטיה מנהיגים מהסוג של נתניהו.