ראש עיריית שדרות, דוד בוסקילה, מציג בפני שגריר אירלנד בישראל, ברייפני אוריילי, מנורה עשויה רקטה שנורתה מרצועת עזה (צילום: צפריר אביוב)

ראש עיריית שדרות, דוד בוסקילה, מציג בפני שגריר אירלנד בישראל, ברייפני אוריילי, מנורה עשויה רקטה שנורתה מרצועת עזה (צילום: צפריר אביוב)

הטעות של הפעם הקודמת

על-פי עיתוני הבוקר, הגיעה שעתה של פעולת ההשתלטות על המשט הטורקי לרדת מסדר היום הציבורי. רק "הארץ" מקדיש את הכותרת הראשית שלו להתבטאות בעניין, שהשמיע אתמול ממלא-מקום ראש הממשלה, חבר פורום השביעייה, המשנה לראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים, משה (בוגי) יעלון ("יעלון מותח ביקורת על צה"ל: עצירת המשט לא הוכנה כראוי"). הכותרות הראשיות ביתר העיתונים מתפזרות לכיוונים שונים, לכל אשר תישא אותן הרוח.

ב"מעריב" הרוח היא רוח הפטריוטיזם, אשר נושאת את הכותרת הראשית אל עבר צבעי הכחול-לבן של דגל ישראל. "ישראל צועדת", מוכרז בלבן על רקע תכול, תחת תצלום של בני נוער מניפים דלגי ישראל ענקיים. למעשה, תצלום אחד גדול ועוד שלושה קטנים. "הציבור מצטרף למחאה של משפחת שליט", קוראת כותרת הגג, ואילו כותרת המשנה מבארת: "סטודנטים, ראשי מועצות, תלמידים, שחקני כדורגל ומורים. אלפים הציפו את משפחתו של החייל החטוף – וביקשו לקחת חלק במסע למען גלעד".

עניינים נוספים מוזכרים הבוקר על שער "מעריב". הכותרת "העדים" מתייחסת לדרישת ארה"ב למעורבות בינלאומית בוועדת החקירה לאירועי המשט לעזה. הכותרת "טלטלה בשב"כ" מבשרת על חופשה כפויה לראש אגף בשירות הביטחון, בשל קידום "עובדת שאיתה קיים קשר אינטימי". תמצית מאמר מאת סמי מיכאל, המוקדש לאפליה העדתית בבית-הספר לבנות בעמנואל, מודפסת אף היא בשער העיתון. מכל הנושאים שעל סדר היום, בחר "מעריב" להבליט את המסע למען החייל השבוי.

לא רק בשער. גם הכפולה הפותחת של "מעריב" מוקדשת כולה לסיקור האירוע. מרביתה תצלומים. הידיעה היחידה שמודפסת בה, מאת אלי לוי, קצרה יחסית וממנה עולה כי מדובר במסע רגלי לאורך המדינה, תחת השם "דרך חיים", אשר צפוי לצאת לדרכו בעוד כשבועיים ונועד להפגין בפומבי את הדרישה להחזיר לישראל את החייל השבוי בידי חמאס. "גורמים המקורבים למשפחה", מצוין בידיעה, "אמרו אתמול כי יש עליה לחץ להישאר בתום המסע בירושלים עד שגלעד ישוחרר". "אסור לעשות את הטעות של הפעם הקודמת", מצוטט "אחד המקורבים".

מפת מסלול הצעדה, מבית משפחת שליט במצפה-הילה ועד משכן ראש הממשלה בירושלים, מופיעה במרכז הכפולה ("המסלול נתון לשינויים, על-פי החלטת המשפחה, עד יום היציאה", נכתב באותיות קטנות תחתיתה). בצד העמוד ציטוטים ממבחר טוקבקים שנכתבו אתמול באתר nrgמעריב, בתגובה לידיעה הראשונה על המסע. "אני לא מסוגלת להסתכל לבן שלי בעיניים ולחנך אותו לערכים של להיות קרבי אם המדינה הזו מפקירה חיילים", כתבה, למשל, טלי.

"מדינת ישראל מתגייסת למסע המחאה של משפחת שליט", קוראת הכותרת בגג הכפולה הפותחת, אך נראה כי זהו דווקא "מעריב" שמתגייס למען המשפחה ומסע יחסי-הציבור מטעמה. אולי זה נובע מכך ש"מעריב" מתגאה הבוקר כי היה הראשון שחשף אתמול את התוכנית לצעדה. מכל מקום, המסגור הפטריוטי מתעתע. בעבר אולי נחשבו המאמצים הפומביים למען גלעד כדוגמה ומופת לאחריות ציבורית, אך דומה כי בחודשים האחרונים, מאז כשלונו של סבב השיחות האחרון בין ישראל לחמאס, חלה נסיגה במעמד המאבק לשחרורו והוא נתפס כמאבק שדווקא מחליש את ישראל ומכרסם בעמדתה כלפי חמאס.

התמיכה בשחרורו של שליט נתפסה כתמיכה בכניעה לדרישות האויב. הדרישה הפטריוטית, מפי האנשים המחזיקים ב"ערכים של להיות קרבי", היתה דווקא לעיקשות יתר של הממשלה במשא-ומתן והשתקת הקולות הקוראים לה לפתור את המצב במהרה, גם אם הדבר בא על חשבון החייל השבוי. יהיה מעניין לראות אם אנשי יחסי-הציבור של שליט, ואמצעי התקשורת בישראל, יצליחו לרתום את הרוח הפטריוטית המנשבת לאחרונה בעוצמה דווקא לטובת מאבק ציבורי לשחרור של החייל החטוף.

מקולקל או מורעל

שלשום נמצאו בירושלים גופותיהם של שני צעירים, בן 21 ובת 16. "ידיעות אחרונות" מקדיש כפולת עמודים לסיקור המקרה ("היא ילדה שהיה לה הכל, הוא צעיר שלא הצליח להיקלט בארץ והסתבך עם החוק. לאהבה שלהם לא היה סיכוי").

ירון דורון ודני אדינו אבבה מדווחים בהרחבה. הם מספרים את סיפור חייהם הקצרים של השניים ואת תולדות יחסיהם. הם מראיינים את חבריהם, מתארים מסיבת יום הולדת שאירגנה הנערה לבחור ואת נסיבות מותם –"נטילת מנת תחליף סם מסוג מתדון שהיה מקולקל או מורעל".

את הכתבה מלווים תצלומים של הקורבן, הלווייתו, ושל אחת הגופות מובלת מהבית שבו נמצאה על-ידי צוות מד"א. עוד בכתבה – שמות שני המתים, הן הבגיר והן הקטינה. השמות מופיעים בהבלטה בכותרת המשנה לידיעה וכן לאורך הידיעה.

מותם של השניים מצוין הבוקר ב"מעריב", במסגרת ידיעה על גל התאבדויות בארץ, בלי ששמם ננקב. ב"ישראל היום" מותם מיוחס למנת יתר, אך גם שם שמותיהם אינם מוזכרים.

מקור לגאווה בישראל

הכפולות המרכזיות של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מוקדשות לגביע העולם בכדורגל, שייפתח בעוד יומיים בדרום-אפריקה. כן, אותה מדינת אפרטהייד נוראית שאחד מבניה העז לאחרונה להטיף לנו – לנו! – מוסר.

בשולי הכפולות, שתי ידיעות המלמדות משהו על מדינת ישראל. ב"ידיעות אחרונות" מדווח איתמר אייכנר בתחתית הכפולה המרכזית על נוהל חדש שמנהיג משרד החוץ לרגל האירוע. "במשרד החוץ מודעים לבעיית הפשיעה והאלימות בדרום-אפריקה", כותב אייכנר ומסביר שבשל כך, ובעקבות מה שמוגדר כ"אירועי המשט", "יצא אתמול משרד החוץ בקריאה לישראלים שמתכוונים להגיע למשחקי הגביע העולמי להירשם מראש בטופס שהועלה לאתר האינטרנט של המשרד, בו הם מתבקשים למלא מספר פרטים, דוגמת שם המלון בו בכוונתם לשהות או מספרי הטלפון שלהם". אייכנר מצטט גם מהמלצות שמספק משרד החוץ לתיירי הספורט. בין היתר מומלץ להם "לא להבליט את הזהות הישראלית" ו"להימנע מוויכוחים פוליטיים".

כיוון שנבחרת הכדורגל של ישראל לא הצליחה להעפיל גם הפעם לגביע העולם בכדורגל, קל יחסית לתיירים הישראלים להימנע מנפנוף בדגלי המדינה סביב האצטדיונים. בכפולה המרכזית של "מעריב" מנחם אמיר בוחבוט את האוהדים הישראלים ומבהיר כי אף שהנבחרת הלאומית נותרה בבית, נציג בלתי רשמי של ישראל הצליח להעפיל למונדיאל והוא צפוי להתנפנף לרוב בימים הקרובים.

"על הדשא לא תהיה לנו נוכחות, אבל מסביב לאצטדיונים בהחלט", נכתב בכותרת המשנה לידיעתו. "לרוב המאבטחים יהיה רובה גליל". בוחבוט מסביר כי "בשנות השמונים נחתם הסכם ידע בין התעשייה הצבאית לחברה ביטחונית ממשלתית מדרום-אפריקה, כשבמרכזו הגליל והגלילון. הידע והתוכניות של הרובה הועברו לדרום-אפריקה ושימשו את החברה בייצור מאות אלפי רובים משני דגמים [...] מאז הם משרתים נאמנה את אנשי מערכת הביטחון המקומיים ומהווים מקור לגאווה בישראל. אם לא בכדורגל, אז לפחות בנשק".

לצאת ידי חובה

אתמול כתב במדור זה שוקי טאוסיג על תת-הסיקור שהעניקו "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט" לדיון בוועדת הכספים של הכנסת על הריכוזיות במשק הישראלי. הבוקר מקדיש סבר פלוצקר לסוגיה מאמר במוסף "ממון", וזאת תחת הכותרת "תחרותיות, לא ריכוזיות".

"עקבתי אחריו [אחרי הדיון] בעצבות", כותב פלוצקר. "דיון משועמם, עייף, חבוט. ארבעה ח"כים השתתפו בו בפועל, וגם דבריהם חסרו את הלהט הפרלמנטרי הרגיל המאפיין אותם. הם דיברו כדי לצאת ידי חובה".

פלוצקר כתב לפני כמה ימים במוסף "ממון" כי הריכוזיות במשק הישראלי אינה כפי שמנסים להציגה (ב"דה-מרקר"). הבוקר הוא חוזר על טיעונו כי אין מחקר עדכני המראה כי הריכוזיות בישראל קיימת ומזיקה במידה רבה. פלוצקר שם את הדגש על כך ש"ישראל נמנית על 20–25 המדינות התחרותיות בעולם". עוד כותב פלוצקר כי בוועדת הכספים הזכיר ירום אריאב "לחצים שהופעלו בזמן המשבר הפיננסי הגדול על מקבלי ההחלטות, גם באמצעות המדיה, לתת רשת ביטחון למנפיקי אג"ח".

"לא מדויק", קובע פלוצקר. "התקשורת בחלקה אימצה את ההמלצות של פרופ' זוהר גושן, יו"ר רשות ניירות הערך, ובחלקה נתנה ביטוי לדרישות התקיפות של בדיוק אותם חברי-הכנסת שהשתתפו בדיון נגד הריכוזיות". פלוצקר אינו מציין איזה חלק מהתקשורת נטה לצד גושן (בעיקר "גלובס"), ואיזה לצדם של חברי-הכנסת שהכריזו כעת מלחמה בריכוזיות (גם פלוצקר עצמו, אבל בעיקר "דה-מרקר").

במדור הדעות של "מעריב" מתפרסם מאמר מאת הדר חורש, שעניינו "מיתוס הריכוזיות". "הריכוזיות בישראל אכן גדולה ונובעת בעיקר מגודלו של מחזור הכספים, שאינו עולה על מחזור העסקים בעיר גדולה או בינונית בעולם המפותח", כותב חורש אך מוסיף כי "בניגוד לרושם שמנסים הפוליטיקאים ליצור, המשק אינו הולך ונעשה ריכוזי עם השנים. להפך: ככל שהמשק צומח, מתרחבת שכבת אנשי העסקים וגדלה התחרות ביניהם".

גם חורש מתייחס לממד התקשורתי של המאבק. לדבריו, "אין בכוחם של חברי-הכנסת לפורר את קבוצות העסקים הגדולות או, לחלופין, להעצים את כלי התקשורת באופן שלא יוכלו להיפגע מלחצים כלכליים של טייקונים. לעומת זאת, הם יכולים ליזום חוק שיעמיד את השידור הציבורי על רגליו וישקם את רשות השידור כגוף תקשורת ציבורי ובלתי תלוי. הצעת חוק כזו קודמה לאחרונה בכנסת, אולם ראש הממשלה בנימין נתניהו כופף את אבירי התקשורת החופשית, גנז את הצעת החוק והעביר אותה ל'טיפולו' של מנכ"ל משרדו אייל גבאי. חברי-הכנסת, המציגים את הטייקונים כ'חזקים יותר מהממשלה', מעדיפים בינתיים לקשקש על סכנת הריכוזיות ולהכריז מלחמה על המשפחות, בעודם ניגפים כחגבים מול תעלולי ראש הממשלה".

עוד שתי הערות על עיתון "מעריב"

1. בעמ' 15 של קונטרס החדשות של "מעריב" מדווחים אבי אשכנזי ונתיב נחמני על עמודי פייסבוק של פושעים ישראלים. "המשטרה משקיעה הרבה מאוד מאמצים באיסוף מודיעין על ראשי משפחות הפשע בישראל, אבל מתברר שיש דרך קלה יותר לדעת קצת יותר על צמרת הפשע הישראלית", הם כותבים תחת תצלומי עמודי הפייסבוק של עמיר מולנר ויצחק אברג'יל. בהמשך הם מצטטים משפטי מחץ נבחרים מתוך העמודים ולבסוף מוסיפים: "עם זאת, בחלק מהעמודים לא ברור אם מדובר בדפים מקוריים או כאלו שנפתחו על-ידי אנשים אחרים".

2. במוסף "המגזין" מתפרסמת הבוקר כתבה מאת גלי גינת על ג'פרי ווקר, נספח ה-FBI בישראל. ווקר מתראיין לעיתון לקראת התארחותו בכנס "עיר ללא אלימות", שמתקיים היום ומחר בעיר אילת. הראיון עם ווקר תופס כפולת עמודים שלמה, בלוויית מודעה בצד אחד העמודים. זוהי מודעת פרסומת לכנס "עיר ללא אלימות" המתקיים היום ומחר בעיר אילת.

ענייני תקשורת

אורלי אזולאי מדווחת במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" כי נחשפה זהותו של חייל בצבא ארצות-הברית החשוד בהדלפת סרטון וידיאו המתעד התקפת מסוקי אפאצ'י אמריקאיים על קבוצה של אזרחים עיראקים שנחשדו כחמושים ("מאוחר יותר התברר שה'טיל' היה מצלמת כתף", היא מזכירה). החייל נחשף לאחר שהתפאר במעשיו בפני האקר, שהסגירו לשלטונות. בלב הידיעה מצוין כי החייל טען באוזני ההאקר כי ברשותו "סרטון נוסף המתעד חיילים אמריקאים הורגים אזרחים באפגניסטן בשנה שעברה".

צבי זרחיה מדווח ב"דה-מרקר" כי משרד האוצר מתכוון לצרף את חבילת הערוצים הצרה לחוק ההסדרים.