חיילים מתכוננים לעצירת המשט לעזה (צילום: דובר צה"ל / פלאש 90)
בין תמונה לתמונת מצב
הדרמה שיועדה לסוף-השבוע נדחתה ביממה או שתיים. עקב רצף של תקלות טכניות ודיפלומטיות, צפוי משט הספינות אל עבר עזה לצאת לדרכו רק היום או מחר. "בינתיים הקרב ההסברתי הוא על השעות שבהן תשודר ההשתלטות על הספינות", מדווחים יוסי יהושוע ורוני שקד ב"ידיעות אחרונות". "בעוד מארגני המשט דוחים אותו כדי להתעמת באור יום עם כוחות הקומנדו הימי של חיל הים, בישראל עושים הכל כדי שהעימות – אם יהיה כזה – יתרחש בחשיכה".
דחיית המבצע, המכונה "רוחות שמים", איכזבה אולי את כלי התקשורת בישראל, שתמיד חסרים דרמות בסופי-השבוע, אבל סיפקה זמן נוסף להכנות הרשויות לקראת בואו של המשט. דני אילון מעדכן בדיווח ב"ישראל היום" [לילך שובל, דניאל סיריוטי, שלמה צזנה ומתי טוכפלד] כי מדינת ישראל אינה יושבת בחיבוק ידיים וכבר החלה בקרב על הזירה התודעתית – "אנו נעזרים ביו-טיוב ובפייסבוק כדי להסביר את המצב", הוא אומר.
עם כל הכבוד למספר הצופים בערוצי ההסברה של מדינת ישראל באתר יו-טיוב ולמספר החברים בקבוצות פרו-ישראליות ברשת החברתית פייסבוק, אין די בשכנוע המשוכנעים. משום כך עומדת בעינה הכוונה לשבש את היכולת של כלי התקשורת העולמיים לשדר את רגעי ההשתלטות על הספינות, בכל שעה שתתרחש. על-פי הדיווחים הבוקר נראה כי השיבוש הטכני כבר החל. "נסיונות התקשרות לטלפונים לווייניים שמספריהם פורסמו על-ידי המארגנים לא צלחו לאורך השבת", מדווחים ב"הארץ" ג'קי חורי ואבי יששכרוף. "עוד נמסר כי המארגנים מנסים לעקוף את השיבושים הישראליים ואף יהיה ניסיון למנוע שיבוש של שידורים חיים מהספינות".
על-פי דיווח ב"הארץ", המאמץ להשתלט על הטון בסיקור האירוע יימשך גם לאחר שחיל הים הישראלי ישתלט על הספינות ויעצור את הנוסעים. "כדי להתמודד עם העיסוק התקשורתי האינטנסיבי שהוא [המשט] עשוי לעורר", כותבים יובל אזולאי, אנשיל פפר, אבי יששכרוף וג'קי חורי, "הוקם במתחם שבנמל אשדוד חמ"ל מיוחד שיספק לתקשורת תמונת מצב עדכנית בנוגע לטיפול במאות משתתפיו. עם זאת, המתחם כולו יהיה סגור לסיקור תקשורתי". במלים אחרות, במקום לאפשר לתקשורת הבינלאומית שידור תמונות של מאות העצורים והמגורשים הצפויים, תציע מדינת ישראל שידור תמונת מצב של הטיפול במאות העצורים והמגורשים.
מה לגבי האפשרות להימנע מעימות? "באופן פרדוקסלי נראה שהפעילים האסלאמים ואנשי השמאל שמאחורי המשט, בעידודה המובהק של ממשלת טורקיה, אינם היחידים המחפשים עימות", כותבים הבוקר עמוס הראל ואבי יששכרוף ב"הארץ". "גם ממשלת ישראל הפכה את עצירת המשט לעניין קריטי כמעט, מתוקף החשיבות שהיא מייחסת למצור הלא מאוד יעיל שלה על הרצועה".
בינתיים מדווח יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות" על עימות פנים-ישראלי דווקא. "אקורדים צורמים", כלשונו. יחידת ימ"מ של המשטרה לא השיבה בחיוב להזמנת צה"ל וככל הנראה לא תסייע למבצע "רוחות שמים". בדיווחו מציין יהושוע כי על-פי "גורמים במשטרה", "במטה הארצי ביקשו לבדוק את ההיבטים המשפטיים בהפעלת היחידה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, ולכן נוצרה התמהמהות בתשובה לצה"ל". יש לציין כי סוגיה זו, של חוקיות הפעולה המתוכננת על-ידי כוחות צה"ל, אינה עולה כלל לדיון בסיקור המשט.
על-פי דיווח מאת יוסי יהושוע ורוני שקד, "ספינות טילים ישראליות צפויות לקבל את פני אוניות המשט עם כניסתן למים הטריטוריאליים של ישראל". אולם הסברי המשטרה המובאים מפי אותו העיתונאי באותו העמוד סותרים זאת, כאמור. על-פי מפת המבצע המתוכנן שמודפסת ב"מעריב", חיל הים ייפגש עם ספינות המשט במרחק 22 מייל מחוף רצועת עזה, מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, ואף מחוץ למים הטריטוריאליים של עזה, עד כמה שלמושג זה יש משמעות.
שאלה נוספת שאינה זוכה למענה חד-משמעי קשורה למעורבותה של מדינת ישראל בתקלות המכניות שהביאו לעיכוב ביציאת המשט. "בצה"ל סירבו להתייחס אתמול לתיאוריות לפיהן ישראל עומדת מאחורי שורת תקלות בספינת המשט", מדווח ב"ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום" מובאת התגובה הרשמית של דובר צה"ל לטענות הללו: "איננו נוהגים להתייחס לשמועות". נראה כי שני העיתונים נהנים לדווח על העמימות הרומזנית של צה"ל, אולי כפיצוי על עמימות אחרת שהולכת וחומקת מבין האצבעות.
איבוד תחושת הזמן והמרחב
"למרות קבלת הפנים החמימה שמצפה לו בבית הלבן בעוד יומיים, נתניהו יודע היטב שאמריקה כבר לא באמת מחכה לו [...] האמת המרה היא, שביבי ואנחנו מאבדים את ארצות-הברית", כותב הבוקר איתן הבר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "מה קרה עכשיו שביבי הפך לבן יקיר בוושינגטון? לא קרה שום דבר שמחייב לכתוב הביתה. זו רק הטקטיקה שכנראה התחלפה. האסטרטגיה נשארה כמו שהיתה מ-1967, והיא נוגדת כמעט ב-180 מעלות את מדיניותה של ממשלת נתניהו".
על-פי הכותרות הראשיות הבוקר נראה כי גם הטקטיקה לא באמת התחלפה. "ארה"ב תמכה בדרישה לפקח על מתקני הגרעין של ישראל", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". הדרישה, כך מדווח, התקבלה באו"ם, על-ידי ועידת הסקר של האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני, שהכריזה גם על "תוכנית להפיכת המזרח התיכון לאזור חופשי מנשק גרעיני ומכלי נשק אחרים להשמדה המונית".
פיקוח חיצוני על המפעלים לייצור נשק אטומי במדינת ישראל הוא, לכאורה, אינטרס עליון של כל תושב באזור המעוניין לוודא כי ננקטים כל אמצעי הזהירות האפשריים ביחס לתעשייה המסוכנת הזו. פירוז של כלל אזור המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית אמור להיות בשורה משמחת לכל אדם חפץ חיים המשוכנע שמדינת ישראל נתונה לאיומים קיומיים. בכל זאת, ישראל הרשמית, והתקשורת כולה, מתמקדים בביקורת על הדרישות של ועידת הסקר ועל תמיכת ארה"ב בדרישות אלו.
טור פרשנות מאת נדב איל, שתמציתו מובאת על שער "מעריב", מוכתר במלים "סטירה מארה"ב". "אולי סטירה מתואמת, אולי סטירה שלעולם לא תוביל לקטטה אמיתית, אבל סטירה", הוא כותב בגוף הטור על ההחלטה של ארה"ב לתמוך בדרישות הוועידה. "סטירת לחי מצלצלת" ו"מהלומה חסרת תקדים", מכנה זאת אורי משגב ב"ידיעות אחרונות", ומדמה את מדינת ישראל למתאגרף "שספג רצף מהלומות עד שאיבד את תחושת הזמן והמרחב". נחום ברנע, באותו עיתון, מכנה את החלטת ועידת הסקר "מביכה".
הביקורת החריפה ביותר מובאת מעל דפי "ישראל היום". "החלטה פגומה וצבועה", קוראת כותרת בראש עמ' 7 של העיתון, השאובה מהתגובה הרשמית של לשכת בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. אדם המכונה "גורם בכיר" מתייחס לוועידה של האו"ם כ"ועידה משוקצת". דן מרגלית, פרשן העיתון, מתאר את המצב כ"כמעט טירוף מערכות".
ב"הארץ", לעומת זאת, כותב יוסי מלמן כי "בין ישראל לארה"ב קיימות גם הבנות בעל-פה ובכתב, לפיהן ארה"ב לא תכפה על ישראל להצטרף לאמנה". לדבריו, "בסופו של דבר, למרות האכזבה של ישראל, הכור בדימונה לא ייפתח לפיקוח בינלאומי, והמזרח התיכון עדיין רחוק מיישום חזון הנביא של 'כיתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות'". אפשר להירגע.
הקיסר מרמת-גן
היום אמורה ועדת השרים לענייני חקיקה לדון בהצעת החוק של ח"כ מרינה סולודקין להגבלת הפצתו של חינמון בישראל. אם תתקבל ההצעה, ייפגע "ישראל היום", המתחרה הגדול של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות".
עיתון "מעריב", שפירסם על כך ידיעה בגליון יום שישי האחרון, מדפיס מחדש אותה ידיעה פחות או יותר גם הבוקר [אריק בנדר], עם אותם הציטוטים מפי סולודקין, אם כי בסדר שונה מזה שבו הופיעו בידיעה של יום שישי. בניגוד לעבודה עיתונאית רגילה, לא ניכר במקרה זה ניסיון להביא מידע חדש לקורא.
ב"ידיעות אחרונות" מצאו עצמם בדילמה עיתונאית מסוג אחר. ידיעה מאת טובה צימוקי וצביקה ברוט המוקדשת לנושא תופסת את מרבית עמ' 18 בעיתון. "נתניהו שולח את ראש לשכתו אל הרב עובדיה לסכל החוק נגד חינמונים", קוראת הכותרת לידיעה, הנתונה בין מרכאות. מי אמר זאת? הידיעה של צימוקי וברוט נשענת על "דיווח בעניין" ש"נמסר ביום שישי בחדשות 10". הידיעה מצטטת בהרחבה מה נאמר באותו דיווח, אך אינה מציינת מי הדובר ומעל איזו במה בדיוק הגיש את הדיווח שהפך לכותרת בעיתון.
הדובר המסתורי הוא רביב דרוקר, המסוכסך עם "ידיעות אחרונות", ואף מצוי בהליכים משפטיים במסגרת תביעת דיבה שהגיש בעקבות כתבת פרופיל שפירסם העיתון עליו, ושאמר את הדברים במסגרת מגזין החדשות שאין להזכיר את שמו ב"ידיעות אחרונות", מגזין שמגיש מיקי רוזנטל, עוד עיתונאי ששמו אסור לאזכור ב"ידיעות אחרונות".
עוד חסר בדיווח של צימוקי וברוט סיקור דברי הפרשנות שנאמרו מיד לאחר הדיווח של דרוקר, על-ידי עיתונאי "הארץ" ארי שביט, שישב באולפן "חדשות 10". "בעשרים השנים האחרונות לישראל היה קיסר. על הקיסר הזה לא כתבו, לא דיברו, אבל כולם הרגישו שהוא הקיסר. שמו נוני מוזס", אמר שביט, שעיתונו נהנה מהכנסות בשל הדפסת גליונות "ישראל היום". "אנחנו רואים מאבק אדיר בין הקיסר מרמת-גן לבין הקיסר מלאס-וגאס", הוסיף.
צבי זרחיה מדווח ב"דה-מרקר" על הצעת החוק של סולודקין ומצטט מחוות דעת שכתב פרופ' ברק מדינה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, לקראת העלאת הצעת החוק. "הצעת חוק 'ישראל היום' היא פגיעה שלא כדין בזכויות יסוד מכוח חוק יסוד חופש העיסוק, וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכן בחופש הביטוי, זכות הקניין ולשוויון ועוד", טוען פרופ' מדינה, "ולכן הכנסת אינה רשאית לחוקק את הצעת החוק [...] אם תתקבל הצעת החוק – בית-המשפט צפוי להכריז עליה כבטלה".
זרחיה מוסיף כי "סולודקין מעריכה שמליאת הכנסת תתנגד להצעת החוק. לכן היא פועלת לקדם הצעת חוק אחרת [...] שלפיה תיאסר מכירת מוצר במחיר טורפני. כלומר, מכירת מוצרים במחיר הנמוך בשיעור של 50% או יותר מעלות הייצור של המוצר או עלות אספקתו של השירות".
משקל כלכלי כלשהו
טור מאת סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות", תופס הבוקר את עמ' 2 במוסף "ממון" של העיתון. "ריכוזיות יתר? לא בישראל", קוראת כותרת הטור, שבו טוען פלוצקר כי המשק הישראלי ריכוזי פחות, וכי לריכוזיות מסוכנת פחות מכפי שיכול לחשוב אדם הקורא באופן קבוע את העיתון "דה-מרקר", למשל.
פלוצקר אינו מציין את שמו של מוסף הכלכלה של "הארץ" בשמו, אך רומז לקמפיין שמנהל המוסף לאחרונה נגד הריכוזיות במשק הישראלי. בטורו הבוקר מנתח פלוצקר את דו"ח בנק ישראל, "שהפך למגילת קודש במסע נגד הריכוזיות בישראל", וכותב כי אפילו על-פי תרשים שכלול בו, "ישראל מתאפיינת בריכוזיות בינונית". כמו כן, פלוצקר מצביע על בעייתיות הקיימת בעיניו בהגדרת הריכוזיות שהדו"ח עושה בה שימוש ובמהימנות של מאמר שעליו התבסס חלק מהדו"ח. "מעשית", מסכם פלוצקר, "בישראל 2010 לא יותר משלוש עד ארבע קבוצות עסקים משפחתיות בעלת משקל כלכלי כלשהו".
למעשה תשובת פלוצקר לטענות "דה-מרקר" החלה כבר בסוף-השבוע, במסגרת ראיון שערך לצד גד ליאור עם נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ושהתפרסם ככתבת השער של "7 ימים". אחת השאלות אל פישר נפתחה בנוסח הבא: "שמך נכרך בין המצדדים בפעילות ממשלתית תקיפה נגד מה שמכונה 'ריכוזיות' במשק הישראלי". "אלה לא המלים שלי", השיב פישר, "אני אומר שהריכוזיות היא בהחלט בעיה ושכדאי שהכלכלה הישראלית תהיה פחות ריכוזית, אבל צריך לטפל בנושא בזהירות ובתבונה [...] לא כל דבר שמתאים לכלכלת אמריקה מתאים וראוי להעתיק לכלכלת ישראל". בהמשך אמר הנגיד פישר כי "לפני שתיעשה איזושהי פעולה ממשלתית בנושא הריכוזיות, הייתי רוצה לקבל תמונה מלאה של המצב על כל היבטיו".
הבוקר מצוטטת תשובת פישר מחדש בטור של פלוצקר (בלא המשפט "אני אומר שהריכוזיות היא בהחלט בעיה ושכדאי שהכלכלה הישראלית תהיה פחות ריכוזית"). "מומלץ להקשיב לפישר", כותב פלוצקר, "ולא רק משום שצדק בעבר, אלא גם כי הוא מהבודדים בהנהגה הכלכלית שלנו שלא נכנע לטרור מחשבתי".