איל ינון כיהן כיועץ המשפטי לכנסת במשך עשור. אתמול (13.2) התייצב באולם משפט המו"לים כדי להעיד על תהליך החקיקה של "חוק 'ישראל היום'", שקידומו עומד במרכז "תיק 2000", תיק שיחות השוחד בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס. ינון לא נטל חלק בבחישה סביב החוק, ואינו חלק מהפרשה הפלילית. הפרקליטות זימנה אותו כדי להגיש באמצעותו מסמכים מסוימים לבית-המשפט. בפועל, הוא תִפקד כמעין עד מומחה.

הסנגור של נתניהו, עו"ד עמית חדד, ניסה לחלץ מינון קביעה מפורשת שלפיה כל התהליך שעבר "חוק 'ישראל היום'" – מהגשתו במרץ 2014 ועד אישורו בקריאה טרומית וקבורתו בטרם עת עקב פיזור הכנסת בסוף אותה שנה – היה תקין לגמרי. ינון אישר שמבחינה פרוצדורלית המהלכים היו תקינים, אבל התעקש להצביע גם על כמה היבטים חריגים. ובכל מקרה, הדגיש, מחלקת הייעוץ המשפטי של הכנסת אינה הגורם שאחראי לאתר עסקאות פליליות סביב חקיקה.

האפשרות שנתניהו יקדם את "חוק 'ישראל היום'" עמדה במרכז המגעים שקיימו מוזס וראש הממשלה. מוזס ביקש מנתניהו לעזור לו בקידום החוק שיפגע במתחרה הישיר של "ידיעות אחרונות", "ישראל היום", ה"ביביתון" החינמי שהקימו למען ראש הממשלה בני הזוג שלדון ומרים אדלסון. אם תימצא דרך לעשות זאת, אמר מוזס במפורש בשיחה שהוקלטה, הוא יעשה כל שביכולתו כדי לדאוג שנתניהו יישאר בשלטון "כמה זמן שירצה". בשל כך, כתב האישום מייחס למוזס עבירה של הצעת שוחד.

נתניהו, לעומת זאת, נאשם בתיק זה רק במרמה והפרת אמונים. לפי כתב האישום, הסיבה לכך היא שנתניהו אמנם לא התכוון לתת להצעה להיכנס לספר החוקים – אבל ביצע שורה של צעדים שנועדו לשכנע את מוזס שהוא משתמש ב"כוחו השלטוני" כדי לממש את חלקו בעסקת השוחד. בכך קיווה נתניהו "להשפיע לטובה על אופן סיקורו בכלי התקשורת מקבוצת 'ידיעות אחרונות' בתקופת הבחירות", ולגרום למוזס "לפעול למניעת פרסומים שליליים שיפגעו בו או במשפחתו, לפחות בתקופה זו, וכל עוד השיחות ביניהם נמשכות".

כתב האישום גורס שאחד הצעדים שעשה נתניהו נועד לאפשר לוועדת השרים לענייני חקיקה להעניק לחברי הקואליציה חופש הצבעה על הצעת החוק, כפי שלכאורה סוכם עם מוזס באחת השיחות. חבר-הכנסת שהוביל את החקיקה היה איתן כבל ממפלגת העבודה, מפלגת אופוזיציה, וההחלטה של ועדת השרים חיזקה את הסיכוי שההצעה תעבור. ואכן, בנובמבר 2014 היא עברה בכנסת בקריאה טרומית ברוב גדול.

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בשבוע שעבר במליאת הכנסת (צילום: יונתן זינדל)

ואולם, נטען בכתב האישום, נתניהו הסתיר ממוזס שסיכם מראש עם ח"כ זאב אלקין – שהיה אז איש ליכוד וכיהן כיו"ר הקואליציה – שאחרי ההצבעה ההצעה "תנותב לוועדת הכנסת על מנת ש'תיתקע' שם", כך שהליך החקיקה לא יושלם. מי שאמור היה לוודא שההצעה תישאר תקועה הוא יריב לוין, שכיהן אז כיו"ר ועדת הכנסת.

אתמול בבית-המשפט המחוזי בירושלים, עו"ד חדד ניסה לגרום לאיל ינון לאשר שהשתלשלות המקרים הזאת היא תרחיש סטנדרטי בבית-הנבחרים. הוא הקריא לעד קטע קצר מחקירתו של לוין, שאמר שאם לא היה ניתן חופש הצבעה, "ברור שזה היה מביא לנפילה מיידית של הממשלה". הסנגור פירט: "אם אתה כופה משמעת קואליציונית, ואז קבוצה גדולה של חברי-כנסת ושרים מצביעים בניגוד למשמעת הקואליציונית – המשמעות דה-פקטו היא שראש הממשלה צריך לפטר את השרים שהפרו את הסיכום, והקואליציה חווה זעזוע עמוק".

ינון הסתייג מההחלטיות: "חווה זעזוע, אבל אין חובה לפטר שר כזה".

"לא דיברתי על חובה", התחיל עו"ד חדד לומר, אך נקטע על-ידי משה בר-עם, אחד משלושת השופטים. "אתה שואל אותו כפרשן פוליטי?", תהה בר-עם, ונענה בשלילה.

העד ינון השלים את תשובתו: "הצבעה של שר נגד עמדת הקואליציה או הממשלה לא גוזרת עליו פיטורין. זה תלוי בשיקול דעתו של ראש הממשלה". לאחר מכן הוסיף הערה שהתקבלה באי-נוחות בצוות ההגנה: "חופש הצבעה על הצעת חוק של חבר אופוזיציה היא מהלך מאוד חריג של ועדת השרים לענייני חקיקה".

עו"ד חדד ניסה לצמצם נזקים. "מהלך חריג שבא להתמודד עם סיטואציה חריגה", הציע. לדבריו, אם ראש הממשלה צופה שכמה מהשרים בממשלתו יצביעו בעד הצעת חוק פרטית של חבר-כנסת מהאופוזיציה, כמו במקרה של "חוק 'ישראל היום'", המעשה ההגיוני הוא לא להיאבק בהם. "עדיף לך לתת להם חופש הצבעה ולא להביך את עצמך – וגם להיאלץ לפטר אותם אחר-כך. זו סיטואציה חריגה, כמו שאמרת, אבל היא פרקטיקה הגיונית אם ראש הממשלה לא רוצה להגיע למצב של קרב ראש-בראש וקריאת תיגר על המשמעת הקואליציונית".

"זו לא שאלה לעד", העירה רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים.

מעט לאחר מכן חזר ינון על דבריו, והוסיף עוד רובד למצב החריג שתיאר. "כמו שאמרתי, מתן חופש הצבעה להצעת חוק שהמוביל שלה הוא איש אופוזיציה, על-ידי הממשלה, היא דבר חריג. זה לא מקובל, אבל אפשרי. כאן היה גם מקרה חריג של חבירה של גורמי קואליציה ואופוזיציה להצעת חוק שראש הממשלה מתנגד לה נחרצות".

השר יריב לוין עם זאב אלקין. כפר המכבייה, נובמבר 2019 (צילום: פלאש 90)

בהמשך הצביע ינון על עוד שני היבטים חריגים. למשל, ההחלטה שקיבל איתן כבל להעלות את ההצעה להצבעה במליאה בלי להעבירה דרך ועדת השרים לענייני חקיקה. "אני מניח שבמקרה הזה כבל אמר לעצמו שהוא לא זקוק לוועדת השרים – להפך, הוא רוצה למנוע מצב שבו הוועדה תקבל עמדה ברורה ביחס להצעה, כי זה יקל על חברי הקואליציה להצביע בעדה", העיד ינון.

בהמשך התחרט כבל, וההצעה בכל זאת הועברה לוועדת השרים. יושבת הראש של הוועדה, שרת המשפטים דאז ציפי לבני, צידדה בהצעה וחילקה לשרים חוות דעת שהוזמנה על-ידי "ידיעות אחרונות". המסמך ותוכנו הוסתרו מהציבור בזמן אמת, ונחשפו לראשונה רק כעבור שש שנים על-ידי "העין השביעית".

"יש פה פעמיים חריגוּת", סיכם ינון. "החריגות של כבל, שמבקש להביא הצעה בלי שהיא עברה ועדת שרים – והחריגות מהצד השני, כשוועדת השרים לחקיקה נותנת חופש הצבעה על הצעה של חבר אופוזיציה. שאמנם בין מגישיה יש גם חברים מהקואליציה, אבל היוזם הראשי שלה הוא איש אופוזיציה".

"זה לא סתם שהיא מובלת על-ידי איש אופוזיציה", העיר עו"ד חדד. "זו הצעת חוק שאמורה לפגוע בעיתון שלכאורה תומך בקואליציה, או לפחות במי שעומד בראש הקואליציה. זה לא סתם אירוע, זה אירוע זר ומוזר".

עורכי-הדין אלון גילדין (מימין) ועמית חדד שלשום בבית-המשפט המחוזי בירושלים (צילום: אורן פרסיקו)

העדות של ינון נפתחה בהישג טכני של הסנגורים. צוות התביעה ביקש לקיים חקירה ראשית ולהציג לינון שאלות, אך עו"ד חדד התנגד. לטענתו, נמסר לו ולסנגוריות של מוזס שינון זומן לבית-המשפט רק לשם הגשה של כמה מסמכים שסיפק לחוקרים. עו"ד אלון גילדין מהפרקליטות הכחיש, אבל אחרי ויכוח לא קצר צוות התביעה נסוג – ופינה את מרכז האולם בלי להציג לעד אפילו שאלה אחת.

בפתח החקירה הנגדית, עו"ד חדד ניצל את נוכחותו של ינון כדי לתקוע סיכה באחד הדמונים הוותיקים של משפחת נתניהו: בן כספית. לפני הכל, אמר הסנגור לינון, יש "טענה מרושעת" שצריך להעיף מהשולחן. "בן כספית הוא דמות שיש לה כמעט כיסא קבוע אצלנו פה בבית-המשפט", אמר עו"ד חדד, ולאחר מכן הקריא קטע מטור שפרסם כספית ב-2018, שבו הזכיר את ינון ואת בת זוגו, עו"ד עמית מררי, בניסיון לייחס לראש הממשלה מהלך נכלולי שישפר את מצבו המשפטי.

"מררי היא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים פליליים, אבל גם בת זוגו של היועמ"ש של הכנסת, עו"ד איל ינון", כתב כספית. "למה זה מעניין? אה, כי לא מזמן קיבל ינון מהכנסת הטבה בסך 6 מיליון שקל, ברגע האחרון בטרם יפרוש מתפקידו. את ההטבה הזו (הצמדת תנאי הפנסיה התקציבית לתנאי שופט) הוביל, דחף, אישר וחוקק אחד בשם מיקי זוהר, המקורב מאוד לראש הממשלה. המצב שנוצר הוא שבן זוגה של מי שאמורה להשתתף בהכרעת גורלו של נתניהו תקבל הטבת מיליונים בעקיפין (שאין ישירה ממנה) מידיו של ראש הממשלה".

עו"ד חדד שאל את ינון אם הוא יכול לספק לו "שלילה קטגורית" של התיאור הזה, שהוליד גם תביעת דיבה של נתניהו שהסתיימה בהסכמה של כספית לפרסם הבהרה. "תאשר שהטענה כאילו יש קשר בין הפנסיה שלך לבין ראש הממשלה או למשפט היא טענת בדים שקרית שאין מאחוריה שום דבר", ביקש עו"ד חדד מהעד. ינון אישר: "למיטב ידיעתי, אין מאחוריה שום דבר".

הנאשם ארנון (נוני) מוזס בבית-המשפט המחוזי בירושלים, שלשום (צילום אורן פרסיקו)

חלק ניכר מהדיון הוקדש לנורמות ולמגבלות שחלות על חברי-הכנסת בבואם לחוקק חוקים. במידה מסוימת, עו"ד חדד שירת את קו ההגנה של מוזס, שעורכות-הדין שלו בחרו לא לחקור את ינון.

הסנגור הקריא לעד קטע מחקירתו של מו"ל "ידיעות אחרונות": "כמעט בכל פגישה, עם כל חבר-כנסת או שר, עלה הנושא של 'ישראל היום', של לקיחת כסף עבור 'ישראל היום', או לטפל בתופעה בדרך אחרת", אמר מוזס לחוקריו. מוזס הוסיף שבשיחות הללו השתתפו לעתים גם עורך "ידיעות אחרונות" דאז רון ירון ו"אנשים אחרים בעיתון", וש"יכול להיות" שנידונה בהן גם האפשרות של חקיקת חוק שיפגע ב"ישראל היום".

ינון אמר שגם אם מחלקת הייעוץ המשפטי של הכנסת היתה יודעת על הפגישות הללו בזמן אמת, היא לא היתה מונעת אותן או מפרסמת חוות דעת שתתריע מפניהן. עם זאת, ציין, היועצים המשפטיים בדרך כלל לא חשופים לרובד הזה של הקשר בין חברי-הכנסת לגורמים בעלי אינטרס שמעורבים בחקיקה ("ואני מעדיף לא להיות חשוף", העיר) – משום שככלל אין בהם בעיה משפטית.

ינון הסביר שחברי-כנסת רשאים להיפגש עם אנשי עסקים, לוביסטים וכיוצא באלו גורמים עסקיים ולקדם הצעות חוק מטעמם, כפי שאכן קורה באופן יומיומי. "אם בעל האינטרס נפגש עם חבר-כנסת, משכנע אותו בנחיצות של הצעת החוק, ואפילו מנסח אותה עבור חבר-הכנסת, אין עם זה בעיה", אמר היועץ המשפטי לשעבר.

"אנחנו לא נכנסים לזה, לא פוסלים את זה, וגם לא שואלים את חבר-הכנסת מה מקור ההצעה. היו הצעות בכנסת, בעבר הרחוק, שביקשו לחייב את חברי-הכנסת לציין מה מקור ההצעה. ההצעות האלה נדחו על-ידי חברי-הכנסת, ולכן אין לנו ידיעה ברורה לגבי מקורן של הצעות החוק".

עם זאת, ינון הדגיש שהקביעה שלו לא מתייחסת למקרים שבהם לשיח בין נבחרי הציבור לבעלי האינטרס "נלווים דברים נוספים, מהצד הפלילי".

איתן כבל במליאת הכנסת, נובמבר 2014 (צילום: יונתן זינדל)

ינון הסביר שבכל הנוגע לניגוד עניינים יש פער ניכר בין הסטנדרטים הנהוגים בכנסת ואלו החלים על הממשלה והשירות הציבורי. "הפרשנות של הייעוץ המשפטי של הכנסת ושל ועדת האתיקה של הכנסת לגבי מהו ניגוד עניינים אישי של חבר-כנסת היא פרשנות מקילה יחסית לפרשנות ביחס לשרים ופקידי ציבור", אמר. "בהצבעה במליאת הכנסת אין בכלל דבר שנקרא ניגוד עניינים לצורך מניעת הצבעה. אם חבר-כנסת רוצה להצביע בנושא שיש לו בו ניגוד עניינים אישי, הוא רק צריך לתת הודעה במליאה, גילוי נאות, ואז הוא רשאי להצביע.

"בוועדות הכנסת הכללים טיפה אחרים, כי המקומות בכל ועדה שייכים לסיעות, וכל סיעה רשאית להחליף את נציגיה וכך למנוע את ניגוד העניינים. בכל מקרה, ניגוד עניינים אישי של חברי-כנסת, הפרשנות שלו היא צרה ומצומצמת יותר מאשר ניגוד עניינים בממשלה".

עו"ד חדד ביקש מינון לאשר שאין כל פסול בכך שחבר-כנסת יקדם או יצביע בעד הצעת חוק שתועיל לעיתון מסוים מתוך תקווה שהדבר ישפיע לטובה על אופן סיקורו. הוא לא ציין במפורש שהכוונה היא לח"כים שתמכו ב"חוק 'ישראל היום'" מתוך רצון לשפר את מעמדם ב"ידיעות אחרונות" – אבל ההקשר היה ברור.

"אם יש עסקה...", התחיל לומר ינון.

"עזוב עסקה", קטע אותו הסנגור.

"אם מה שעומד בראש של חבר-הכנסת הוא 'אני עכשיו אחוקק חוק לטובת עיתון כזה או אחר, וכתוצאה מכך אזכה בסיקור יותר מוצלח' – זה מבחינתנו לא ניגוד עניינים אישי". ינון אישר שגם במקרה של "חוק 'ישראל היום'" היה ברור לו ולעמיתיו שהח"כים פועלים לפי "מערך תמריצים" מסוג זה.

בחלק אחר של הדיון ניסה הסנגור להכשיר גם את הפעולות של הלקוח שלו, נתניהו. "אם ראש הממשלה רוצה לשמור על 'ישראל היום' כי הוא חושב שזה העיתון היחיד של הימין, והוא רואה שהוא הולך להפסיד והולכים לסגור את 'ישראל היום'", אמר עו"ד חדד, אף שההצעה של כבל ומוזס לא נועדה לסגור את החינמון, "אז הוא נושא ונותן עם בעל האינטרס, נוני מוזס, כדי שתהיה הצעת חוק שאולי לא תהרוג את 'ישראל היום', אלא רק תוריד לו אצבע, או יד. זה דבר לגיטימי".

"נכון", אמר ינון, אך בעקבות שאלת הבהרה של השופטת פרידמן-פלדמן הוסיף הסתייגות: "זה לגיטימי בראייה שלנו כיועצים משפטיים של הכנסת. אנחנו לא עוסקים במישורים הפליליים".

"אין פה מישורים פליליים בנושא הזה", הכריז עו"ד חדד.

ינון לא שינה את עמדתו: "עצם השיח על ההצעה מותר – אבל לא השיח על תמורות".

"אני לא שואל לגבי שיח של תמורות", אמר עו"ד חדד. "ברור שאם באים לחבר-כנסת עם מזוודה של מזומנים ואומרים לו 'תקדם הצעת חוק בתמורה לזה' – יש פה היבטים אחרים".

"יש תמורות שהן לא מזומנים", השיב ינון.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 925KB)