ב-13 באוקטובר 1973 מלחמת יום הכיפורים עדיין היתה בעיצומה. המלחמה פרצה רק שמונה ימים קודם לכן ובשלב זה טרם הושלם המפנה שהוביל לניצחון. בחזית הדרומית צה"ל טרם צלח את תעלת סואץ, בחזית הצפונית הסורים המשיכו להפציץ וכוחות צה"ל היו רחוקים מאוד מכיבוש מוצב החרמון. הרכבת האווירית של ארה"ב לישראל החלה רק יום קודם לכן.
ובכל זאת, באותו יום כינסה ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר מסיבת עיתונאים המונית בבית-סוקולוב בתל-אביב. בשידור החי בתחנת הרדיו המאוחדת של קול-ישראל וגלי-צה"ל, שידור שעלה לאחרונה לאתר תאגיד השידור כאן לרגל 50 שנה למלחמה, סיפר העיתונאי דן פתיר כי בין כ-600 העיתונאים שהגיעו לאירוע ישנם עיתונאים מאירופה, ארצות הים התיכון, אמריקה הצפונית והדרומית "ואפילו קבוצה נכבדה מאוד של אנשי תקשורת מיפן הרחוקה".
לדברי השדר פתיר, "אפשר לומר שכאן עולם התקשורת, כמעט כולו, נמצא באולם הזה ומצפה לאחד האירועים המרכזיים שהיו לו כאן בתל אביב בשבוע החולף, מסיבת העיתונאים עם ראש ממשלת ישראל".
גולדה מאיר, 1.12.1976 (צילום: יעקב סער, לע"מ)
ב"מעריב" דווח למחרת כי מאות העיתונאים מרחבי העולם שהשתתפו באירוע לחצו שוב ושוב על מאיר בשאלות על נסיבות פרוץ המלחמה, מהלכי המלחמה עד לאותו רגע ומה צפוי בהמשך הדרך. "ראש הממשלה עמדה באש צולבת של עשרות שאלות", דיווח סופר "מעריב" משה מייזלס, ופירט את השאלות המרכזיות שעלו ואת עיקרי תשובותיה של מאיר.
אף שאנו נמצאים כבר ביום ה-16 מאז פרצה המלחמה הנוכחית, ראש הממשלה בנימין נתניהו טרם קיים מסיבת עיתונאים. לא עם עיתונאים ישראלים ולא עם עיתונאים זרים. הוא לא מוכן להתייצב ל"אש צולבת של עשרות שאלות", ואפילו לא למקלחת מפנקת של שאלות מכורות מראש כנהוג בערוץ הבית שלו, ערוץ 14. נתניהו מסתפק תחת זאת בהצהרות כתובות מראש, אותם משדרים הערוצים כל אימת שהוא דורש זאת.
לא מדובר בהתנהלות יוצאת דופן עבור נתניהו: הוא מחרים את התקשורת הישראלית מזה למעלה משנתיים וחצי, ואת השידור הציבורי כבר למעלה מארבע שנים. הוא מוכן להתראיין אך ורק בערוץ 14, שם המראיינים יוצאים מגדרם כדי להחניף לו. גם בתקופת הקורונה סירב נתניהו לכנס מסיבות עיתונאים, תוך שהוא מנצל לתמרונים פוליטיים את הבימה התקשורתית שניתנה להצהרותיו. רק אחרי אולטימטום מצד ערוצי הטלוויזיה ניאות לענות לשאלות.
בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, נואם במליאת הכנסת חמישה ימים לאחר מסע הטבח בנגב הצפון מערבי. 12.10.2023 (צילום: נעם ריבקין-פנטון)
גם המחדל חסר התקדים ומצב המלחמה שישראל שרויה בו מאז ה-7 באוקטובר, לא גרם לנתניהו לשנות ממנהגו, והערוצים מצידם אינם מאלצים אותו לכך. נראה כי נתניהו סבור שמבחינה פוליטית, כדי לחמוק מגורלה של מאיר לאחר מלחמת יום הכיפורים, עדיף לו להימנע כליל ממגע פומבי עם עיתונאים. מאחורי הקלעים, כך דווח, הוא דווקא דאג לפנות זמן על מנת לתדרך את בכירי הערוצים שאת דיבתם הוא מוציא במשך שנים ושנאמניו מאשימים אותם בבגידה במדינה.
דובר הממשלה בשפה האנגלית, אילון לוי, נשאל השבוע על ידי "העין השביעית" מתי נתניהו יקיים מסיבת עיתונאים וישיב על שאלות עיתונאים. "כשההחלטה תתקבל נודיע על כך", היתה תשובתו. כשנשאל למחרת מדוע נתניהו לא מכנס מסיבת עיתונאים נמנע לוי מלהשיב.
ראש הממשלה גולדה מאיר משיבה לביקורת האופוזיציה על הממשלה, במליאת הכנסת בירושלים, 10.3.1974 (צילום: משה מילנר, לע"מ)
נתניהו אינו נוהג כמו גולדה, אבל בחירתו לחמוק משאלות התקשורת דומה לזו של ראש ממשלה אחר בימיה הראשונים של מלחמה קשה. ב-22 ביוני 1982, 16 ימים אחרי פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, פורסמה ב"דבר" ידיעה תחת הכותרת "בגין לא נועד עם העתונאים".
לפי הידיעה, בגין החל יום קודם לכן לעשות את דרכו לישראל מביקור בארה"ב "מבלי שמצא לנכון להיפגש ולו גם לדקה עם העתונאים הישראלים או אפילו עם כתבים אמריקאים".
רה"מ מנחם בגין יושב בשולחן הממשלה בכנסת, ירושלים, 15.6.1983 (צילום: הרמן חנניה, לע"מ)
בגין אמנם תכנן לקיים מסיבת עיתונאים לפני צאתו מארה"ב אך ב"דבר" דווח כי זו בוטלה בטיעון ש"לוח הזמנים של בגין עמוס". לפי "דבר", "נראה כי ראש הממשלה אינו מעוניין להופיע ולהיחשף מעבר למה שנחשף עד כה. למעשה, הוסתר בגין מפני הכתבים ובעיקר מפני הכתבים הישראלים. תהיה זו הפעם הראשונה בשנים האחרונות שראש ממשלה ישראלי מבקר בארה"ב ואינו מקיים כל מסיבת עתונאים או תידרוך עם כתבים".
נתניהו מעוניין לחמוק מגורלה הפוליטי של של גולדה, אבל כזכור, לא רק ראש הממשלה מאיר סיימה את הקריירה הפוליטית שלה בשל מחדל המלחמה. גם עבור בגין, מלחמת לבנון היתה אקורד הסיום. שבור לב, הסתגר בביתו.